ובכן
אז המשך הגמרא
אמר רבי אלעזר בר אבינה
כן גדול
מה שנאמר במיכאל ידוע שיש את המלאכים אנחנו לא מבינים בעניינים רוחניים רק בדרך מליצה אומרים גמרא זה בעצם שמות המלאכים גבריאל מיכאל רפאל ואוריאל
זה אותיות גמרא כל המלאכים
כאן יש איזה מין הגדרות רוחניות לדרגתם
מי המלאך גבריאל שהוא שרו של ישראל, מיכאל, ששר ישראל גבריאל גם כן
מסנגר על עם ישראל אבל מידת הדין בו
אז אם כן בואו נראה את המעוף שלהם
אמר רב אלעזר בר אבינו הגדול מה שנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל
ואילו במיכאל כתיב
אנחנו נצעד תמיד עם התורה אור, פסוק י' ויעוף אליי אחד מן השרפים וידו רצפה
במלקחיים לקח מעל המזבח.
אז מי זה אחד מן השרפים?
וכתוב ויעוף אליי במעוף אחד הגיע אחד מהשרפים ואילו בגבי גבריאל רואים ואיש גבריאל זה פסוק בדניאל ועוד אני בי"א ועוד אני מתפלל
מדבר בתפילה והאיש גברדרה שראיתי בחזון בתחילה
מועף ביעף נוגע אליי בעת מנחת ערב. אז יש כאן פעמיים מועף
השורש של יעוף הזה בשני,
כמו שאומרים בשני מהלכים.
אז יש אחד שנותן שחמט במהלך אחד, השני בשני מהלכים.
אז גדול הנאמר אצל מיכאל יותר בגבריאל.
ומיכאל כתיב היה אפילו אחד מהשרפים מוזכר פעם אחת תעופה ואילו
גבי גבריאל כתיב והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחילה מואף ביעף וכולי מהי משמע דעי אחד מלכאל
מאיפה אתה רואה כאן כשאחד מן השרפים שמופיע בישעיהו זה באמת גבריאל
אמר רבי יוחנן עטיה אחד אחד כתיב אחר יפל אחד מן השרפים וכתיבתם בספר דניאל והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעוזריני תנא
מיכאל באחת, גבריאל בשתיים. התנא זה בדרך כלל אמורה שהיה בקיא בברייתות
והוא זה שמביא את הדבר לפני החכמים,
ידע אותם בעל פה.
התנאים דרכם, הם ידעו את התנ"ך כמובן,
וגם ידעו את המשניות של רבי.
אבל את הברייתות שהן החיצוניות לא תמיד הם ידעו,
ולכן היה מומחים בבית המדרש.
תנא מיכאל באחת, גבריאל בשתיים, שתי מעופים,
אליהו בארבע, ומלאך המוות בשמונה.
למה בשמונה לתת שהות לאדם לחזור בתשובה?
אז זה לא במעוף אחד.
גם זה מראה על דרגתו, גם הוא מלאך. מה זה מלאך? שליח,
אז בשמונה.
כן, לא ניכנס עכשיו לעיון המעמיק,
למה דווקא בשמונה?
הכל כפולות.
שמונה בדרך כלל זה דבר מעל הטבע,
אבל לא ניכנס. שעת המגפה באחת. מלאך המוות בשעת המגפה שלא מבחין בין צדיק לרשע באחת.
מה זה?
אליהו. מלאך. אדם שהפך להיות מלאך.
כן. זה מין דרגה כזאת. אדם שהפך להיות מלאך.
כן. כמובן אם אנחנו רוצים לעיין היטב צריך להתעמק ואז יהיה לא דף היומי. יהיה לא בשבח השנים. בשבעים שנה.
הרב קוקהל עומד זמן מה שבעים דפים ביום.
גומר כל חודש את השס שבעים דפים ביום
יש כאלה לומדים שבע דפים ביום גומרים את השס בשנה
טוב הלאה אומרת הגמרא
אמר רבי יהושע בן לוי
חוזרים לעניין שלנו של קריאת שמע וכאן נכנסים לסוגיה של קריאת שמע על המיטה
כן אנחנו שיטת רבי יהושע בן לוי בעמוד הקודם בדף ד עמוד ב שתפילות באמצע
באמצע תקנום כלומר הייתה מחלוקת אנחנו מה אומרים
קריאת שמע של שחרית שמונה עשרה אחר כך שמונה עשרה וגם כן בערב
תפילת אנחנו אומרים קריאת שמע ושמונה עשרה
זאת אומרת באמצע שני הקריאות שמע הפותח זה קריאת שמע והסוגר זה קריאת עשרה הפותח זה קריאת שמע
בבוקר וסוגר בערב זה שמונה עשרה
אבל בעצם רבי יהושע בן לוי טוען שהתפילות באמצע, פותח קריאת שמע, סוגר קריאת שמע, ותפילת שחרית אחרי קריאת שמע של שחרית,
תפילת ערבית. קודם שמונה עשרה ראינו אתמול, כך אומר רבי יהושע בן לוי,
ואחר כך תפילות.
וממילא כאן בא רבי יהושע בן לוי ואומר,
אף על פי שקרא אדם קריאת שמע בבית הכנסת,
וזהו קרא סמוך למיטתו, לכאורה אחרי זה כבר לא התפלל כלום,
מצווה לקרותו על מיתתו, זה מדה רבנן לפי זה.
אמר רבי יוסי מה יקרא?
איפה למד את זה רבי ישועה בן לוי?
אמר כתוב הפסוק הזה ריכזו ואל תחטאו זה פסוק בספר תהילים
ריכזו ואל תחטאו אמרו לבבכם על משכפכם ודומו סלע.
שימו לב לפסוק הזה שזה אחד הפסוקים שאנחנו אומרים קריאת שמע על המיתה מיד אנחנו נראה את כל המבנה של קריאת שמע על המיתה
אז אם כן, ריכזו ואל תכתב עמור במבבכם ובמשלכם ודומוס אלה, אמר רב נחמן אם תלמיד חכם הוא אין צריך
למה אין צריך? אומר רש"י שורה ראשונה שרגיל במשנתו לחזור על גרסתו תמיד, דיו וכך.
הרי בזה שהוא לומד תורה זאת השמירה הכי גדולה והוא לא לומד תורה ואחר כך זהו.
איך אומרים? שעה ביום התעיף בו ואיננו נעלם ממנו אלא הוא מתמיד בזה
גם כשהוא מפסיק ללמוד והמחשבות הן בתורה,
אז הוא לכאורה לא צריך.
בכל אופן, אומר רביי,
אף תלמיד חכם מבעל למי מרחת פסוקא דרחמא.
בכל אופן,
מכל הפסוקים שאנחנו רגילים להגיד בקריאת שמע על המיטה,
פסוק אחד של רחמים, כגון "בידך הפקיד רוכי פדיתא אותי ה' אל אמת".
אז אומר רש"י, סליחה,
זה לכאורה, זה לא דאורייתא.
כמובן רש"י הראשון מי שזוכר אמר שהיום שנוהגים להתפלל ערבית מוקדם אז קוראים קריאת שמע על המיטה עם פרשה ראשונה ובזה יוצאים חובה דאורייתא
כי רגילים להתפלל לפני צאת הכוכבים.
תוספות שם חולק עליו אבל דיברנו על כך שא' רש"י אומר שבפרשה אחת יוצאים ידי חובה של מצוות קריאת שמע לא צריך לקרות את שלושת הפרשות ודבר שני שרש"י
רש"י כאן אומר שברור לו שלא יוצאים ידי חובה בקריאת שמע שלפני צאת הכוכבים למרות שיש בזה דיון הרי
יש מחלוקת מתי להגיד האם אפשר להתפלל ערבית דווקא מצאת הכוכבים או מפלג המנחה והגמרא פוסקת דאביד כמערבי טוב אני לא רוצה להיכנס לסוגיה הרחבה על כל פנים
מה שאנחנו רואים כאן שהנושא של קריאת שמע סמוך למיטה בא כאן בחדש
וצריך להגיד את זה, אם הוא תלמיד חכם הוא פטור,
זו אחת ההוכחות של תוספות שאם זה היה דאורייתא מה איך נפטור תלמיד חכם,
טוב מצווה לפי רבי יהושע בן לוי כן כמובן יש הנהגות שמחייבות בשולחן ערוך
כמו קריאת מגילת איכה למשל.
זה לא מופיע בגמרא,
זה מנהג שנהגו והפך להיות מנהג מחייב,
מנהג חשוב.
יש מנהגים שהם הופכים להיות הלכות אבל יש דרגות, יש דורייתא, דרבנן, מנהג.
הלאה.
אולי נראה רגע רש"י כאן בעמוד הקודם: ויעוף אליי בפריחה אחת ולא הרגיע בינתיים. מה זה לא הרגיע? לא עשה הפסקה.
מואב ויעף שתי פריחות, באחת פריחה אחת.
אמרו לבבכם, או רש"י כאן את זה דילגנו קצת בהסבר, אמרו לבבכם, אמרו מה שכתוב על לבביך.
מה זה על לבביך? קריאת שמע.
על משכפכם שנאמר בשוכבך ודומו בשינה אחר כן.
ומכאן מסיק השולחן ערוך על פי היסודות שאחרי קריאת שמע אסור לאכול ולשתות ולדבר.
אמרת קריאת שמע למיטה ודומו סלע.
כיוון שהבאנו את הפסוק הזה אז הגמרא ממשיכה לדון בזה
למרות שזה לא שייך לעניין ישירות לקריאת שמע על המיטה.
אומרת הגמרא,
אם יהיה לנו זמן אני עוד רוצה לעבור על התוספות של אתמול, ד' עמוד ב',
אז אם יהיה לנו זמן תזכירו לי, חשוב על
יסוד הסמיכות גאולה לתפילה.
אמר רב לוי בר חמא,
אמר רב שמעון בלקיש. כיוון שהזכרנו את הפסוק הזה,
ש"ריכזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם שלכם דומוס אלה",
לכאורה הדבר הכי גרוע, כעס,
כי כעס בחי כסילים ינוח.
מה התורה אומרת לנו? ריגזו, תתרגז.
אז מכאן אנחנו רואים, כל דבר שברא הקדוש ברוך הוא בעולם,
יש לו מטרה חיובית.
אבל החוכמה היא לא להפעיל את זה במינון גבוה, ואיפה כן.
יש עניין של חינוך, צריך לפעמים להתרגז,
רוגז מעושה לפחות,
אבל כאן יש לנו מצווה להשתמש בכעס, בשביל זה השם ברא את הכעס.
לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר רע.
כלומר,
בכל לבביך ירגיז אותו, לא ייתן לו מנוחה.
כי כשאתה נלחם נגד מישהו, הפלת אותו, הרגת אותו, אתה יודע, הוא לא יקום יותר. אבל יצר הרע זה,
אין לו מוות, הוא תמיד, הוא מלאך המוות, הוא השטן.
ישר אחרי שהוא הרגת אותו, כביכול הוא קם מתחייה.
אז לעולם ירגיז אדם יצר טוב ויצר רע, שנאמר ריגזו ואל תחטאו.
אם אתה רוצה לא לחטוא תהיה כל הזמן מצב של רוגז על יצר הרע.
אם ניצחו מוטב,
אם באמת הוא קרא קריאת שמע על ידי וניצח אותו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר
אמרו בלבבכם.
אז מה זה אמרו?
דברי תורה. אם ניצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר אז אם כן קודם כל זה המלחמה אחר כך זה תלמוד תורה אם לא קריאת שמע שנאמר
על משכפכם בשוכבך אם ניצחו מוטב ואם לאו יזכור לו או יזכיר לו יום המיתה שנאמר ודומו סלע. מה זה סלע? נצח.
מתי האדם,
זהו, בעולם הזה עד תחיית המתים דומו סלע.
אז שואלים כולם,
אתה הולך למלחמה,
אז למה אתה משתמש בכלים שם ספק?
הרי הכלי האחרון הוא ודאי,
אין אחרא ואם לא.
סימן שזה קלף מנצח.
אז תשתמש ישר, מלחמה נגד יצר הרע, תצא עם כל הדבר הבטוח ותזכיר לו יום המיטה. למה לעשות ככה, ככה?
הצלח אומר ועוד
אומרים פשוט מאוד כי יש מחיר
לעניין הזה להזכיר לו יום המיטה.
זה אדם שוקע במראה שחורה ובדיכאון.
אז אדם כזה, יש איזה מחיר.
התורה אומרת, עבדו את השם בשמחה
כי דוד המלך אומר, "תחת אשר לא עבדת את השם לוקחה בשמחה וטוב לבב" כתוב בתורה, ספר דברים
וכמו שאמר שלמה המלך, "לשבח אני את השמחה" השמחה היא בעצם היסוד המחיה את האדם. אם ישקע כל הזמן והרגשת המוות
זה יש לזה מחיר שלילי. אז כשאין ברירה,
לוקחים גם כן חומר רעיל בתור תרופה זה לקח חשוב
גם כלפי הילדים.
אתה מגדל משפחה, אתה לעצמך יכולה להיות מחמיר וכל הדברים. צריך לחשוב לדורות הבאים מה זה יעשה.
לא פעם אדם פרוש, הילדים אומרים, אנחנו לא רוצים לחיות חיים כאלו,
כאלו של עוני.
זה החיים של תורה, אז חס ושלום זה יכול לגרום להם לפרוש.
כשהם חושבים שזה הדמות של תורה,
צריך להיות בכל מר... התורה היא חיים ולא לשקוע.
אבל כשאין ברירה, חס ושלום, לפעמים כורתים לא עלינו איבר מאדם חולה, הלאה.
שנזכה לחיים ארוכים.
מלחמה מתמדת. לא, לדעת,
אל תיתן, אל תשקוט על השמרים. תחשוב, יופי, היצר הרע עכשיו הוא בהפסקה,
הפסקת שקט.
כל הזמן תהיה באיכון, היינו בהתמודדות, כן?
לא לתת לו להרים ראש, מה שנקרא.
כל הזמן להוריד אותו למטה.
זה כמו בהיאבקות,
כן?
הוא לא עוזב אותו עד שהוא אומר, זהו, אני לא כאן.
אז אם כן, אומרת הגמרא,
כן אומרת הגמרא,
באמת יש כאן מחלוקת ראשונים מה קורה קריאת שמע.
באמת הוא אומר,
חוץ מברכת המפיל וכל המזמורים, האם רק פרשת שמע או גם והיה אם שמוע,
כי הגמרא אומרת
קורא שמע עד והיה עם שמוע אז משמע לכאורה שזה רק שמוע
עד והיה עם שמוע יש באמת בתוספות מביא גרסה
של רבנו חננאל שהיה גורס כאילו קורא שמע וגם והיה עם שמוע לא עד
ויש אומרים לא הגרסה נשארת אותו דבר אבל עד זה עד בכלל
שמע עד והיה עם שמוע זה כולל אז יש באמת ראשונים שכותבים כמו רש"י שראינו
שקריאת שמע מספיקה יש אומרים שצריך לקרוא גם והיה עם שמוע כדי לצאת ידי חובה ובאמת רוב הראשונים רק שמע הראש ורבינו חנן הם אומרים גם והיה עם שמוע אבל המשנה הברורה אומר יש עניין זה לא חובה יש עניין לקרוא כל השלוש ולהוסיף אל מלך נאמן כי זה כולל
יש בו תרי"ג, רמ"ח מילים וכולל את כל האיברים של האדם
כתוב במסכת שבועות שרבי יהושע בן לוי היה אומר גם שיר פגעים ואי נועם צדיקה לפתילים וגם הרב הוא
כן השאלה אם זה מחלוקת או בין אביי ורב נחמן כאן אבל בכל אופן אנחנו רואים שגם
שרבי יהושע בן לוי היה אומר גם שיר של פגעים למרות
שרבי שועה בן-לוי בוודאי למד כל הזמן תורה
כן אומרת הגמרא
מעניין כאן הגמרא אמרה שריש לקיש אמר לעולם ירגיז אדם יצר טוב
כל הזמן לא לתת לו להתחפש כאילו הוא יצר, אתם יודעים הדבר הכי גרוע זה האדם שבא אליך בעטיפה של יצר טוב הוא אומר מצווה
מצווה להילחם נגד הרשעים
לפעמים הוא מתלבש במצווה לזרוק אבנים
כל מיני מצוות שלובשים אדרת של יראת שמיים לפעמים זה הכי גרוע,
כאילו איזה עבירות שאדם עושה עם הגדרה של מצוות.
מעניין שרבי יוחנן אומר, בניגוד לריש לקיש גיסו,
עברו רוב שנותיו של האדם עד שהוא נגיד בגיל 36 ידאג מיצר הרע.
אם הוא כבר התבסס באמונתו בקיום המצוות עד 36 עברו רוב שנותיו,
ימי חיינו שבעים שנה אז כבר הוא בטוח בדרכו אבל כאן אנחנו רואים רבי שמעון בלקיש היה יותר תקיף הוא אומר כל רגע ורגע אנחנו עומדים בניסיון
בבקשה כאן יש מקום גם כן לא הגיע הרב
ברוך אתה אדוני חבר הכנסת
אין בעיה כאן יש מקום המקבט שלי לא קנתה כרטיס בסדר שאפשר להזיז אותה
יש כאן מקום אם הוא לא בא עד עכשיו
אבל זה כנראה הלאה. אומרת הגמרא
ואמר רב לוי ברחה מהרב שמעון בלקיש
כן כיוון שהזכיר מאמר בשם רב שמעון בלקיש מביא הלאה.
מי שהיה ביום הסיום ראה מאמר של הרב אדרי שדיבר ואמר ואמר יש לזה תוכן פנימי
מי ששמע את השיעור המעניין הזה.
כלומר לפעמים זה נראה אסוציאציות אמרתי את זה אני אומר גם את זה
אבל לכאורה זה לא קשור אחד לשני,
תמיד צריך לחפש את הקשר הפנימי.
ואמר רב לוי בר חמא הרב שמעון בלקיש, שמאי דכתיב,
כתוב ויאתנה לך,
זה הפסוק, ויאמר השם ג' בתורה האור, ויאמר השם משה עלה אליי הערה, ויהיה שם ויאתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי לאור אותם.
זה פסוק בספר שמות, אחרי חטא העגל.
אז כתוב כאן כל חלקי התורה.
אז מה זה לוחות ואתנה לך את לוחות? לוחות אלו עשרת הדיברות.
תורה זה מקרא.
למה קוראים לתורה מקרא בלשון חכמים?
כי לא רק מצווה ללמוד תורה, לקרוא את התורה זה גם מצווה וחובה.
והמצווה זו משנה.
אשר כתבתי אלו נח, נביאים וכתובים.
לאורותם זה גמרא. כולם שואלים, רגע, הסדר משונה.
היה צריך להגיד קודם תורה, אחר כך נח, אחר כך משנה,
אחר כך גמרא אלא ודאי שקיבל משה תורה מסיני קיבל תורה שבכתב תורה שבעל פה ירדו יחדיו כרוכים
עכשיו נח זה רק כמו שרואים כאן כתוב אשר כתבתי אלו נביאים זה לא נקרא כמו שהתורה מדברת עשרת הדיברות תורה זה מקרא
כאן כתוב אשר כתבתי רק כתבתי ואין חובה ללומדם
כן
ידוע שחכמים נזהרו כי מושכים את ליבו של האדם,
נזהרו מלימוד של נביאים וכתובים, בייחוד כתובים.
מלמד שכולם ניתנו למשה מסיני.
מה?
היום אנחנו חזרנו ל... באמת בישיבות היו אומרים איפה הבחור יודע את התנ״ך? שואלים אותו, הוא אומר: אה, במסכת סנדירים פה"ו בשורה העשירית הפסוק הזה מופיע.
הכל בלול בו.
זה כשהוא יודע את הש"ס. ואחר כך, כששואלים אותו איפה הגמרא, הוא אומר, בקצות, בסימן זה, מוזכר הגמרא הזאת.
זה מן הפוך, הוא מושך את הגמרות מה...
טוב, הלאה.
אומרת הגמרא,
מלמד שכולם ניתנו למשה מסיני.
הכל מסיני. אז באמת, הקדוש ברוך הוא לימד את משה, אז מה, הוא מנע מאיתנו את דברי התורה?
הרי זה כובש נבואתו? לא,
הקדוש ברוך הוא רק לימד אותו חלק אמר לו ללמד ואז זה הוא חייב ללמד
ואת הדברים שאתה עתיד תלמיד לחדש זה משה רבינו ידע אבל לא נצטווה
אמר רבי יצחק
כל הקורא קריאת שמע על מיטתו כאילו אוחז חרב של שתי פיות
חרב שיש בו משני הצדדים חידוד
להרוג את המזיקים צריך נשק רציני
שנאמר רוממות אל מגרונם וחרב פי פיות בידם, שתי פיות,
אז החרב היא חזקה.
למה? כי צריך באמת בלילה כשאנחנו צריכים להיזהר מהמזיקים ומטומאה,
צריכים את כל הכוח.
מה עם אשמה?
מי אומר שהפסוק הזה מדבר על שינה? אתה מביא פסוק, חוממות אל מגרונם,
מי אומר שזה הולך על השינה?
מה עם האשמה מרמר זוטה ותמר רב אשי מרישא דעניינה דכתיב הפסוק מראש העניין הפסוק שלפני כן יעלזו חסידים מכבוד ירננו על משכבותיו וכתיב בתרי רוממות אז מה זה משכבותם שאדם הולך לישון רוממות אלו ואומנם חרב פיפיות בידם ואמר רבי יצחק כל הקורא קריאת שמע על מיתתו מזיקים בדלי ממנו
שנאמר
כתוב בספר משלי: "התעיף עיניך בו ואיננו, כי עשו יעשה" אני קורא בו"ז: "כי אדם לעמל ילד ובני רשף יגביאו עוף".
בפסוק ז', בתורה אור, קטע ז',
"התעיף עיניך בו ואיננו, כי עשו יעשה לו כנפיים כנשר ויעוף השמיים".
אז הוא מביא קודם את הפסוק הראשון באיוב,
אחר כך את הפסוק במשלי: "ובני רשף יגביהו אוף".
מה זה אוף?
אין אוף אלא תורה,
שנאמר: "התעיף עיניך בו ואיננו".
וזה הולך על התורה:
"ואין רשף אלא איסורים, שנאמר מזי רעב"
אז רעב זה איסורים, "ולחומי רשף",
אז הוא מחבר... מה?
אין רשף אלא מזיקין. אה, כן, אני דילגתי שתי שורות.
ואין רשף אלא מזיקין, שנאמר מזי רעב ולחומי רשף וכתם ורירי.
אז הוא מחבר את המזי רעב לסוף הפסוק,
לחומי רשף וכתם ורירי, אנחנו יודעים ממסכת פסחים שזה שדים ומזיקין,
אז גם לחומי רשף גם הם מזיקים.
אמר רב שמעון בלקיש כל העוסק בתורה איסורים בדלים ממנו,
שנאמר ובני רשף יגביאו אוף, הוא מפרש אוף נשאר אותו דבר תורה,
למה תורה? מיד אנחנו נראה תורה זה עניין רוחני,
היא כלילה כמו רוח, היא עפה.
אין עוף אלא תורה שנאמר, תעיף עיניך בו ועינינו.
בקלות אדם יכול לאבד את התורה, ואין רשף אלא איסורים שנאמר מאותו פסוק, מזי רעב ולחומי רשף. הוא מסמיך את הלחומי רשף לרשא של הפסוק, מזי רעב זה איסורים.
מעניין,
כותב רבי נפתולי טרופ,
ראש ישיבת ראדין, זכר צדיק לברכה, שהיה לפני שמונים, את השנה, הוא כותב דבר מעניין.
הוא אומר, בוא תראה,
המאכל שבאדם יש לו כלי קיבול,
הוא יכול להחזיק מעמד כמה ימים, אדם יכול שבוע שלם בלי לאכול.
לשתות,
הכלי קיבול של השתייה, הוא חייב לשתות כל יום.
כן? אז זה דבר כמובן, אחר כך יש לו את העניין של נשימה.
נשימה,
יכול מקסימום שלוש דקות בלי לנשום.
כלי ה... ככל שאתה עובר לדבר יותר רוחני, קודם מוצק, אחר כך נוזלי,
אחר כך אוויר,
ותורה?
זה אין לו, אתה סוגר אור, אור זה... התורה נקראת אור.
אור אי אפשר, אין כלי לשמור את האור. היום עושים אנרגיות שם, אבל האור עצמו,
אתה סוגר את העיניים בו בשנייה, אתה לא יכול להגיד,
אני פתחתי את העיניים כבר שמונה שעות,
אז צריך להיות לי עוד הקרנה של עוד איזה רבע שעה.
לא.
תעיף פה עינינו, אתה סוגר, רגע אחד המסיח דעתך מהתורה היא אינה נעלמת.
כל העושה תורתו קרעים קרעים, חס ושלום,
אין תורתו מתקיימת. אחד הדברים החשובים של ללמוד ברציפות.
טוב,
עכשיו יש לי שאלה, אולי ההערות ביניים קצת מפריעות
מצד אחד הן מרחיבות את הדעת, אבל אולי כיוון שאנחנו בתחילת הש"ס,
אתם מעדיפים שנגיד אותם בסוף.
אז תגידו לי, תחשבו, לפעמים אולי הרצף של הלימוד יותר, בלי להעיר את ההערות האלו.
הלאה,
אומרת הגמרא, אז שמתם לב שהעניין הרוחני התעיף עיניך בו ואיננו,
נעלם.
אמר לי רבי יוחנן,
ריש לקיש,
מה אתה אומר?
שאם אדם
הוא אומר כי לומד תורה אז איסורים בדלים ממנו?
זה אתה לא צריך את הפסוק הזה?
תלך לתשבר, תשבר זה תינוקות של בית רבן, הם יודעים את הפסוק, כל ספר דברים וכל התורה כולה,
והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי,
אז זה באופן כללי על המצוות,
אז הוא אמר לו אפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו, שנאמר ויאמר אם שמוע תשמע,
כן, זה פסוק בשמות ט"ו, פרשת משפטים. אם שמוע תשמע לכל השם אלוקיך, וישר בעיניו תעשה, ואז ענת למצעותה, שמרת כל חוקיו,
כל המחלה אשר שמתי מצרים, להוסיף עליך, כי אני אשם רפאך.
אז מה אתה אומר לי? זה לא צריך להביא רעיה מהכתובים, מאיוב,
אלא כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק.
הקדוש ברוך הוא מביא עליו ייסורים מכוערים ועוכרים אותו.
יש ייסורים ויש ייסורים מכוערים,
כמו שנראה כמו נגעים וכדומה שנאמר כתוב בספר תהילים נעלמתי דומיה החשיתי מטוב
וכאבי נעקר אז אם כן נעלמתי דומיה החשיתי טוב וכנבחר ואין טוב אלא תורה למה נעלמתי דומיה כי החשיתי הפסקתי ללמוד תורה טוב זה תורה וכאבי
אז בסוף הכאב שלי הוא עכור, ייסורים קשים.
מאיפה אנחנו יודעים שטוב זה תורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו.
אמר רב זעירא ויתאמר רב חנין ארפפא, בואו ראה שלא כמידת הקדוש ברוך הוא, מידת מסר ודם.
מידת מסר ודם, אדם מוכר חפץ לחברו, מוכר עצור ולוקח שמח.
כולם ישאלו, הרי במציאות זה לא ככה.
הרי חנות,
רוצה למכור, אם נשאר לה, עושה מכירה, הכוונה מכירה של אדם פרטי שנאלץ למכור איזה תכשיט, איזה חפץ מהבית כי אין לו מה לאכול
אז הוא מוכר כי אין לו מה לאכול אבל הוא עצוב
שהוא צריך להיפרד
לא מדברים על סוחרים, מדברים על אדם פרטי
אנחנו יודעים, היום ברוך השם לא יודעים מה זה עוני,
היום קוראים לזה עוני אבל העוני שהיה בדורות הקודמים לא קיים היום, אם כן
כשאדם מוכר חפץ מהבית הוא עצוב,
אין לו ברירה,
והלוקח שמח, הוא רכש משהו, כסף נגנב, כסף מתבזבז, יש לו חפץ,
יש לו רכוש יותר,
יותר יציב.
אז אם כן, בואו רואה שלא כי מידת הקדוש ברוך הוא, מידת בשר ודם. מידת בשר ודם, האדם מוכר חפץ לחברו,
מוכר עצב ולוקח שמח.
אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, נתן להם תורה לישראל ושמח.
מאיפה אנחנו יודעים שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו
אל תעזובו זה שמכר את המכונית שלו שלא היה לו כסף הוא אומר הלוואי עכשיו הוא הרוויח
מפעל הפיס הוא אומר הלוואי שהקונה ירצה למכור לי חזרה הקדוש ברוך הוא אומר אני נותן לכם אל תעזרו את זה סימן שהוא שמח זה המטרה שלו שיהיה כאן כמובן לא שייך קונה ומוכר אצל הקדוש ברוך הוא
כן, אבל בנמשל, במשל
אמר רבה
וייטמא רב חסדה, אם רואה אדם שאיסורים באים עליו,
לא עלינו, יפשפש במעשיו.
איפה לומדים? שנאמר, עכשיו אנחנו שבוע וחצי לפני אלול,
נחפשה דרכינו ונחקורה. אתם יודעים שהפירוש של המילה אלול זה חיפוש,
זה מילה בארמית.
ויחפרו את הארץ, אומר תרגום, ויעללו.
מה זה אלו לתוכן שלו לחיפוש? תשובה.
אז אם כן,
אם הוא רואה שאיסורים באים עליו, אפשפש באסף, שנאמר נחפשה דרכנו ונחקורה,
ונשובה עד השם,
פשפש ולא מצא, יתלה בביטול תורה.
או,
כאן, אני לא אגיד לכם, יש כאן נפש החיים,
פרק ד',
רשמתי לי, אולי אני אקרא את זה עוד מעט.
כדאי לעיין בנפש החיים הזה, כי השאלה נשאלת כאן, מה פירוש של לא מצא?
אם יש לו ביטול תורה, יש לך עבירה יותר גדולה?
אם הוא מתבטל בתורה,
אז קודם כל זו עבירה כזאת חמורה, שמה, איך הוא לא מצא אותה? הוא לא יודע שהוא מתבטל בתורה?
חוץ מזה,
כן,
אז יש כל מיני פירושים על כל פנים.
אם אדם, יש אומרים שלא עם ארץ חסיד.
אם לא מצאת עבירות, סימן שלא למדת מספיק.
כי אם היית לומד טוב,
היית יודע עוד הלכות.
לפעמים עם הארץ חושב שהוא צדיק יסוד עולם,
הוא אומר אני שומר שבת, אני יודע, הכל בסדר,
הוא שלם, בסדר.
אשרינו מטוף חלקנו שהוא שומר, אבל הרבה פעמים אם ילמד יראה שבהלכות שבת יש דברים שהוא לא ידע, וחס ושלום נכשל בהם.
אז זה מה שהוא אומר, תלה בביטול תורה, כי אם תלמד תורה תראה כמה עבירות יש בידך, זה כל מיני פירושים בזה. הלאה.
אם כן,
אז אם רואה, אם הוא לא מוצא,
יתלה בביטול תורה שנאמר אשרי הגבר אשר תייסרנו ליה ומתורתך תלמדנו סימן שזה תלוי
זה בזה ואם תלה ולא מצא
אם זה אדם שכל הזמן לומד הרב אלישי זכר צדיק לברכה
הרב רב אברום שפירא שהיה מתמיד גדול מאוד אי אפשר למצוא אותו בלי זה בלי הרבה גדולי ישראל
כן שממש עסוקים כל הזמן בלימוד וחושבים בלימוד
אז הוא היה אומר,
אומרת הגמרא,
אז ידוע שייסורים של אהבה הם,
שנאמר כי את אשר יאהב השם יוכיח.
אנחנו נראה אחר כך האם יש ייסורים של אהבה בלא חטא, או שייסורים של אהבה רק עם חטא, אבל חטא בבחינת סביביו נסהרה מאוד הקדוש ברוך הוא,
עם צדיקים מדקדק,
מה שאצל אחרים זה לא עבירה,
אצל צדיקים זה כן עבירה, ועל זה איסורים של אהבה.
אנחנו נראה בהמשך.
שנאמר, כי את אשר יאהב השם יוכיח, יש איסורים של אהבה.
הנה עם ישראל סובל הכי הרבה מכל העולם.
כי אנחנו בניו של הקדוש ברוך הוא.
וזו סגולה שרואים מבחינה היסטורית אלפי שנות היסטוריה ואנחנו נשמרנו.
אמר אבה אמר אב,
סחורה אמר אבונה.
כל שהקדוש ברוך הוא חפץ בו מדכאו בייסורים
שנאמר והשם חפץ דכאו החלי.
זה פסוק שמביא אותו כאן בישעיהו.
תראו באות ט"ו: "והשם חפץ דכאו החלי אם תשימה שם נפשו יראה זרע יאריך ימים חפץ השם בידו יצלח".
כן?
יש כאן כיסא.
חפץ השם זה פסוק שתמיד מצטטים את סופו,
אז הוא אומר ככה,
כאן הוא דורש את זה חלקים חלקים,
אז הוא אומר ככה,
אמר אבונה, כל שהקדוש ברוך הוא חפץ בו הוא מדכאו בסיום, שנאמר השם, והשם חפץ דכאו החלי.
זאת אומרת, יש לפעמים מצב, השם חפץ,
רוצה בזה, יכול אפילו לא קיבלה מאהבה,
מה יהיה אם אדם באמת לא קיבל את זה מאהבה הוא קיבל איסורים מאת השם לא על חטא אבל הוא לא רוצה אותם תלמוד אומר מתי זה איסורי אהבה רק אם כמו אשם קורבן אשם זה הקורבן המיוחד שלא כופים את האדם אם אדם חייב אשם הגזבר של בית המקדש לא מכריח אותו אדם שחייב עולה שלמים חטאת אם הוא לא מביא הוצאה לפועל אבל באשם אין הוצאה לפועל
זה רק כי אם הוא רוצה אז התורה משווה את זה אם תשים אשם נפשו אומר הנביא כאן
מה אשם לדעת הפיסורים לדעת ואם קיבל העם באהבה מה שכרו
כן אם קיבל העם באהבה אם קיבל העם עליו מאהבה כך מוסיף המסורת מה שכרו יראה זרע יאריך ימים ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו שנאמר סוף הפסוק וחפץ השם בידו יצלח מה זה חפץ השם?
מהו החפץ של השם?
זה התורה.
מה רצונו של השם?
אנוכי השם אלוקיך.
המהות,
תורייתא וקדשו בריך הוא חד הוא, וישראל חד הוא.
יפה.
רבי יעקב ארידו רבי אחא בר חנין, אחד אמר אלו הם ייסורים של אהבה כל שאין בהם ביטול תורה. כלומר, מתי זה ייסורים של אהבה?
אם אדם לא עלינו יש לו ייסורים, אבל בכל אופן הוא יכול ללמוד תורה.
יכול ללמוד תורה.
אני זוכר,
הרב ציוד הזכר צדיק ורכא, פעם אחת נוכחתי
שהוא היה, היה לו ייסורים קשים ברגליים בסוף ימיו ובכלל,
אז פעם אחת
הוא ישב ולמד, בקושי הוא שם לב מי שנכנס,
אחר כך הוא אכל וברך בריקת המזון.
וכל כך היו לו ייסורים, שבאמצע, בברכה האחרונה של בריקת המזון אז הוא דיבר עם הקדוש ברוך הוא
על הכאב,
כאילו כאבים שהוא לא יכול היה להמשיך ברכת המזון, ממש הוא בכה מרוב שהוא לא יכול להמשיך.
אז אני לא זוכר את המילים שהוא אמר, אבל ראית איך שאדם,
למרות האיסורים, הוא מתפלל ואוכל ולומד תורה.
אז אם כן,
כל שאין בהם ביטול תורה, אם יש ביטול תורה זה לא איסורים של אהבה, שנאמר,
אשרי הגבר אשרי אשרנו היה ומתורתך תלמדנו,
אבל זה נשאר בידו שיכול ללמוד תורה אבל אם זה גורם לו לא ללמוד תורה מה ערך לחיים?
וחד אמר אלו ייסורים של אהבה כל שאין בהם ביטול תפילה
שנאמר
ברוך אלוהים אשר לא הסיר תפילתי וחסדו מאיתי אז אם כן זה הפסוק ט"ז כאן הוא מביא אותו כאן ברוך אלוהים כן בספר תהילים
אז איך הוא מוכיח את זה מכאן?
כן, תפילתי. אבל מי אומר שאני מדבר על איסורים?
צריך לראות את הפרק שם. "אשר ישנו את חסדו מאיתי"
אמר לאו רבי אבא בריידא רבי אבא רבא אחי אמר רבי אבא רבא
אמר רבי יוחנן
אלו ואלו איסורים של אהבה גם מי שלא יכול ללמוד תורה ולא יכול להתפלל פעמים שהקדוש ברוך הוא מביא עליו איסורים
גם עם המחיר שהוא לא יכול להתפלל וללמוד תורה שנאמר
כי את אשר יאהב השם יוכיח
ואלא מה תלמוד אומר תורתך תלמדנו אל תקראי תלמדנו
אלא תלמדנו דבר זה מתורתך תלמדנו כלומר הדבר הזה שהשם יכול להביא לבן אדם ייסורים של אהבה גם עם המחיר שלא יכול ללמוד דף יומי ולא יכול להתפלל
הוא לומד את זה מהתורה, בקל וחומר משן ועין.
הרי מי זה שן ועין? עבד כנעני.
העבד הכנעני הוא מיוחס לכנען, החטא הקדמון של אבי כנען, כן?
חם, חם, וכל הסיפור עם נוח.
אז אם כן, קל וחומר משן ועין. מה השן ועין שאחד מאיבריו של אדם עבד יוצא בהם לחירות?
ייסורים שממרקים כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה שהם בעצם
ממרקים את גופו של אדם ומנוקה מהחטא. ואין דרב שמעון בלקיש, דאמר רב שמעון בלקיש נאמר ברית במלח ונאמר ברית בייסורים. נאמר ברית במלח דכתיב על הקורבנות ולא תשבית מלח ברית
אלוקיך
ונאמר ברית בייסורים דכתיב אי לדברי הברית.
זה הפסוק השלם, תראו כאן, אי לדברי הברית בי"ח,
אשר ציווה השם את משה לכרות את בני ישראל ורצועה ולבד הברית אשר קראתי איתם בחורב
אז גם התורה דברי ברית מה ברית האמור במלח
מלח ממתק את הבשר אף ברית האמור באיסורין זה סוף פרשת התוכחה כן פרשת כי תבוא שם יש והאזינו
אז אם כן שמה סוף התוכחות זה הברית של התוכחה מה מלח ממרק את הבשר אף ברית
האמור באיסורים, איסורים, ומרקים כל אמנותיו של אדם.
אז זה לומדים מהתורה, מתורתך תל אביב. יש כאן, הם רואים כאן מחלוקת עקרונית, האם איסורים של אהבה,
מה,
האם יש איסורים בלא חטא,
איסורים של אהבה, שתיים, האם גם אם זה פוגע בלימוד התורה ובתפילה,
לכאורה כאן יש מחלוקת
שאיסורים של אהבה לפי דעה ראשונה רק אם אין בהם ביטול תורה ואין ביטול תפילה, והדעה השנייה של רבי יוחנן,
אפילו אם יש בהם ביטול תורה.
כן,
מעניין, קודם אמרנו יתלה, לא מצא, יפשפש במעשיו, לא ימצא, יתלה בביטול תורה. אז אנחנו אמרנו את הפשט שהעובדה שהוא לא מצא, סימן שהוא לא למד תורה, אם ילמד תורה לא מארץ חסיד.
אז הוא היה יודע שהוא עבר עבירות.
כי הקדוש ברוך הוא לא מביא בחינם,
חוץ מאיסורים של אהבה זה דרגה מיוחדת.
אז יתלה ביטול תורה.
אבל לפי הפשט רש"י אומר לא מצא עבירה שאיסורים כאילו באים מידה כנגד מידה
כלומר הוא אומר נכון אני מצאתי עבירה אבל רמת האיסורים שבאים עליי זה לא תואם את העבירה שאני עברתי אז היא אומרת לעניות דעתו אז יתלה בביטול תורה כי התורה זה נגד כל איברי אדם הרי ידוע שהרמח איבריו שבאדם שעשה גידיו
כל מצווה כתוב בזוהר הקדוש
רמח אבריו שעשה,
סך הכל תרי"ג,
כוללים כל עבר וגיד בגוף האדם.
כשהוא מקיים מצווה או הוא נמנע מעבירה,
הוא מחיה את אותו עבר,
את אותו גיד. כך מביא נפש החיים בפרק שדיברנו עליו.
נדמה לי פרק ד',
קטע כ"ב, משהו כזה.
רשמתי עוד מעט אני אסתכל.
והוא אומר דבר מעניין.
אז הוא אומר, כשאדם מקיים מצווה,
נותן חיים, חיות,
רוחניות לאותו איבר שנברא במאמר השם.
וכמו שנראה אחר כך, יש דברים שכדי לקנות אותם צריכים לעבור איסורים.
תורה, ארץ ישראל ועולם הבא. למה? כי אתה רוצה לזכות לחיים הרוחניים, אתה לא יכול להישאר עם דיל של חומריות.
לפעמים צריך לעבור מסלול של ניקיון כדי להתחבר לעניינים הרוחניים.
אז כאשר אדם מקיים מצווה מסוימת, כנגדו יש עבר מסוים.
נמנע מעבירה מסוימת,
כתוב כל מי שבא לידו עבירה ונמנע, הרי זה כאילו קיים מצווה.
ואז הוא נותן חיות לגיד המיוחד הזה.
כשלומד תורה, התורה כוללת את הכל.
את כל רמח אבה רב שעשה גידיו, היא דבר שכולל את הכל.
כתוב, ולכל בשרו מרפה, כתוב גמרא עירובין.
חש בראשו יעסוק בתורה.
לפעמים היו תלמידים שרוצים להתחמק מהלימוד אז היום הרב כואב לי הראש אומר יש גמרא מפורשת חש ראשו יעסוק בתורה אתה לא יוצא להפסקה
כתוב חש בכל גופו יעסוק בתורה התורה כתוב בתורה ולכל בשרו מרפה
כן נפש החיים שער ד כ"ט מי שיכול לעיין בספר הזה
יוכל לראות את הדברים.
איפה מוגדרה? בטח הוא יכול. תראה, אם אדם יש לו זמן,
הרי אדם צריך לעבוד, לפרנס את עצמו,
אדם צריך לנוח,
אדם צריך לאכול,
אבל אם הוא,
איך אומרים, הוא אומר רגע יש לי זמן, אני אלך אקנה ארבע עיתונים בשביל,
אולי קצת לדעת חדשות זה גם חלק מהעניין, אבל
כל אחד יודע אם הוא מבזבז את הזמן או לא, כן?
זה שהאדם עובד זה לא בזבוז זמן. אם הוא לומד תורה, אז גם הזמן שהוא עובד הופך להיות לימוד תורה.
הכוונה של זמן שאתה יכול להקצות ללימוד תורה, ואתה מעדיף לישון עוד קצת.
יש גבולות, גם שאינה אדם לפעמים מתעצל, ישן מעבר לצורך.
או כל מיני בילויים כאילו שהם לא לשלמות הנפש,
נקרא לזה בעדינות.
כן.
טוב,
אני לא רוצה לתת דוגמאות מן העבר שאני יודע,
היו לי שיחות עם תלמידים שהם
לפעמים היו מבזבזים את הזמן בצורה כזאת או אחרת.
כל אחד יודע.
הכוונה לא לחשוב שמי שעובד מפרנס את ביתו ומבטל תורה, זה לא הכוונה.
הלאה.
תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר, שלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולם לא נתנן,
אלא על ידי ייסורים.
כמה אנחנו רואים ארץ ישראל היום,
רק אתמול נמנע אסון,
שם יעזור לחיילי צה"ל,
ישלח להם את הגבורה ואת העוז,
בעזרת השם.
וכולם לא נתנם אלא על ידי ייסורים. אלו הם תורה וארץ ישראל והעולם הבא. תורה מנין שנאמר,
אשרי הגבר אשר תייסרנו יה ומתורתך תלמדנו.
אז אם כן אשרי הגבר אשר תייסרנו יה,
רואים שתורה דורש ייסורים.
ראו באורח חיים בחוקותיי,
שם הוא מתאר למה כשמתקבלים לסיירת מטכ"ל מעבירים אותך סדרה קודם, לראות אם אתה מתאים,
אתה עובר סדרה של איך זה נקרא גיבוש,
ורק אם אתה עוברת את זה אתה יכול להיכנס. אותו דבר הקדוש ברוך הוא אומר, מי שרוצה ללמוד תורה שבעל פה עובר מסכת ייסורים,
שהוא צריך להתמודד ולהראות שהוא כל כך רוצה,
אז הוא יזכה לתורה.
אם הוא רוצה, כמו שאומרים, לשכב על הספה ולזכות לתורה, זה לא הולך.
צריכים לעמול בזה.
זה הדבר הראשון.
ארץ ישראל דכתיב כי אשר ייסר איש יתנו השם אלוקיך מייסריך,
וכתיב בתרי כי השם אלוקיך מביאך אל ארץ טובה.
העולם הבא דכתיב כי נר מצווה ותורה אור ודרך חיים, מה זה החיים? החיים השלמים שהם חיים סלע ועט,
תוכחות מוסר על ידי תוכחה על ידי ייסורים.
המרש"א מסביר למה כל אחד נקרא טוב. תורה זה ידוע לקח טוב.
גם ארץ ישראל השם אלוקיך מביאה אל ארץ טובה ארץ פרשת השבוע וגם עניין של עולם הבא נקרא טוב כי טוב זה דבר שלא נפסק.
תנא תנא כמדר רבי יוחנן.
מה יש לנו כאן ברש"י דרך חיים אומר רש"י בצד שמאל למטה
חיי העולם הבא ונתוכחות מוסר לאדם
כי בשביל לחיי העולם הבא הוא צריך לעבור תוכחות
כן?
מעניין, רש"י בטור הראשון אפילו תינוקות של בית רבן יודעים שהתורה מגינה שלומדים בספר חומש מה הם לומדים בחדר?
אם שמוע תשמע כל המחלה שלמדים בצרים אפילו הקטנים שלא הגיעו לספר איוב
כבר למדו
טוב אנחנו הופכים את הדף כל העוסק בתורה מגמינות חסדים וקובר חס ושלום
לו עלינו את בניו, מוחלים לו על כל עוונותיו.
אומר רש"י,
כסל כדתך מה זה קובר את בניו? אה לא, זה רש"י אחר.
אם כן,
אז אם יש עוד שלושת הדברים, שני הדברים הראשונים ברור,
אבל קובר את בניו
העמיד אותם יחד, מוחלים לו כל עוונותיו.
אמר לעיר רבי יוחנן, מי שמע תורה וגמילות חסדים, וכתיב בחסד,
זה גמילות חסדים,
ואמת יכופר עוון.
חסד זו גמילות חסדים,
שנאמר רודף צדקה וחסד
ימצא חיים צדקה וכבוד.
אז רואים שחסד זה קשור לגמילות חסדים רק זה בגופו זה בממונו זה ל... כן השאלה מה ההבדל בין צדקה וחסד.
על כל פנים זה הראיה שזה מדבר על גמילות חסדים צדקה וחסד.
צדקה וכבוד כן ימצא חיים צדקה וכבוד אמת זו תורה שנאמר אמת קנה ואל תמכור
אז אם כן, זה אנחנו רואים כאן, כל הדברים, אלא קובר, זה ברור למה באמת מוכלים כל עוונותיו, אלא קובר את בניו, מנין?
תן עליה הוא סבא משום רב שמעון יוחאי.
לומדים גזירה שווה, אטיה, עוון, עוון. אתם יודעים מה זה גזירה שווה.
אחד משלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת,
תסלחו לי שאני אומר דברים פשוטים,
אבל כי לפעמים יש חבר'ה שהצטרפו שהם ביסוד, אני אומר רק בקצרה כדי לא לעכב,
זה אחד לשלוש עשרה מידות מילה משותפת שנמסרה הלכה למשה מסיני לבית המדרש שיש כאן לימוד
עוון עוון גזירה שווה אחד עם השני כתיב אחא בחסד ואמת אכופר עוון וכתיב עתם ומשלם עוון אבות אל חיק בניהם
אז מה זה משלם עוון אבות אל חיק בניהם זה חס ושלום קובר את בניו אמר רב יוחנן
נגעים ובנים
זה לא ייסורים של אהבה.
רש"י אומר, מה אבמינא חשבה מי שקובר את בניו? נולדו לו בנים, לא עלינו, מתו.
נולדו לו בנים, כן, אבל אחר כך מתו.
הוא אומר, ככה הגמרא מבינה, ונגעים זה ארבעה נגעים של מצורע.
הם אינם ייסורים של אהבה.
למה? כי זה ייסורים של ביזיון.
המצורע צריך לשלח אותו מכל המחנות.
והאדם שלא עלינו מאבד את הבנים שלו, זה איסורים שקשה לעמוד בהם,
לא עלינו.
שואלת הגמרא,
ונגעים לא, ותניא כל מי שיש בו אחד מארבע מראות נגעים הללו אינו אלא מזבח כפרה?
אז הגמרא הבינה בהתחלה מזבח כפרה, זה איסורי אהבה.
מזעונה הגמרא לא, זה מזבח כפרה כי הוא עבר משבר כזה,
אבל איסורים של אהבה, מזלח כפרה, אהבו. איסורים של אהבה לא אהבו. היא בעת אימה.
הלן והלהוא. מי זה לן? אנשי בבל.
מי כתב את התלמוד הזה? בבלי.
הלהוא, ארץ ישראל.
בארץ ישראל מצורע, משתלח מכל המחנות, מירושלים ומהרי ערים מוקפות חומה.
ואילו בבבל לא שילחו.
אז לכן,
הבושה שיש בארץ ישראל היא גדולה מאוד.
מה שאין כמבבל זה חלקי, זה כמו צרות אחרות, כי הוא ממשיך לחיות ביניהם.
ואיבא את אימה בצנעה בפרהסיה. יש נגעים,
יש נגעים שהם חבויים מתחת לבגדים, יש כאלו שבמקומות מאוד גלויים של הפנים או של היד,
אז הבושה יותר גדולה.
רש"י אומר,
ארבע מראות שאת ותולדתה, בארץ תולדתה. יש
שניים שהם ארבע.
בארץ עזה כשלג שנייה כסידא היכל. שאת כצמר לבן, שנייה לקום ביצה. הלן ועליהו בארץ ישראל שערי חומה מקודשות בה ומצורע טעון שילוח חוצה להם. אינם איסורים של אהבה.
ככה שיטת רש"י, כן?
אהלן והוא, כן, שאינם,
בבבל שאינם מתונים שלו, אה במזבח כפרה ואיסורים של אהבה.
אז אם כן אינם איסורים של אהבה.
אבל בבל, שאין טעונים שילוח, והם מזבח כפרה ואיסורים של אהבה, בצינע תחת בגדיו,
ובנים, שואלת הגמרא, בנים, מה אמרת?
שבנים זה לא איסורים של אהבה,
איכי דמי. אי לימא דאבו וליהו מתו, אם היו לו בנים כמו שהבנו, והם מתו אחר כך לא עלינו. ואמר רבי יוחנן, רבי יוחנן היה דמות
הגדול שבאמוראי ארץ ישראל
שהוא בעצם חיבר את התלמוד הירושלמי
היה תלמידו בקטנות של רבי, היה ראש האמוראים בטבריה ראש ישיבה
ורבו היה, למדנו במסכת נידה, חזקיה ורבי ינאי
התלמידים שלו גיסורי שלקי שידוע הרב אלעזר בן בדת,
על כל פנים תמיד הלכה כמו רבי יוחנן חוץ ממחלוקת שהוא חולק עם רבותיו
הוא היה, כמו שנראה בגמרא, היה בעל מראה,
היה לו הדרת פנים מאוד מיוחדת, אור גדול,
חי כמדומני מ-20 שנה,
והוא, רבי יוחנן,
היה לו טרגדיות אישיות.
קודם כל הוא גדל כיתום, נולד, אביו נפטר לו עלינו,
והוא, אחר כך מתו לו עשרה בנים,
והוא היה מסתובב עם עצם, כמו שהגמרא מספרת כאן, של הבן העשירי,
והיה אז יש שני פירושים או בגלל בשביל להראות איזה סבל הוא עבר או פירוש אחרים אומרים הגאונים שהוא היה מנחם בהם אבלים.
היה מראה להם תראו
איך אומרים אינו דומה מי שבא לנחם ואומר לא נורא ולא נורא וכולי ומי שעבר את המשבר הזה לא עלינו השם ישמור אז הוא היה מנחם שואלים כולם איך מותר לו להחזיק איברים כאלו
רש"י אומר שלקח פחות משיעור של כזאי
ויש אומרים שלקח שן שנפל לו מחייו של הבן העשירי
יש כל מיני הסברים איך הוא לקח את זה אבל בואו נראה את זה בגמרא
אומרת הגמרא איך אתה אומר שאם מתו בנים זה לא איסורים של אהבה אין לנו אדם מושלם יותר מרבי יוחנן היה שלם ואמר רבי יוחנן
דין גרמא, גרמא זה עצם, דעשירא בירא.
זה הבן העשירי, זה העצם שלו שנשאר מעשרה בנים, השארתי אותו לזיכרון.
ורבי יוחנן היה צדיק יסודו, למה זה איסורים של אהבה?
אלא הא דלא אהבו לי כלל ואה דאהבו לי ומתו.
באמת, אם לא היה לו בכלל,
אז יש ויכוח מה יותר טוב.
לא עלינו, שניהם לא טוב.
אז הוא אומר, מה שזה נקרא ייסורים של אהבה,
של, סליחה,
מה שהוא אמר שזה לא ייסורים של אהבה כשלא נולדו לו בכלל בנים,
אז הוא לא ידע מה זה אהבת בן,
אבל עד אהבו לבי מתו זה יכול להיות ייסורים של אהבה.
רב חייא, עכשיו נראה האם ייסורים של אהבה רצויים או לא.
כמה סיפורים
שמראים שהם לא רצו על את הייסורים הם העדיפו לו.
רב חייא בר אבא חלש, חלה מחלה.
אה לגבי רבי יוחנן
בא רבי יוחנן לבקר אותו ביקור חולים, אמר לי חביבים עליך איסורים
אתה משלים עם זה, טוב לך?
כלומר מה פרוש טוב?
אתה מוכן לסבול בשביל
האיסורים האלו?
אמר לי לא הן ולא שכרם, אני לא יכול לעמוד בזה
אמר לי הב לי ידך
יאב לידי ועוקמי
נותן לו את הזרם החשמלי, הוציא אותו מהמחלה
מהאיסורים. רבי יוחנן, עכשיו מספרים על רבי יוחנן עצמו.
רבי יוחנן חלש על לגבי רב חנינא.
אמר לי, חביבים עליך איסורים? אמר לי, לא הם ולא סחרן.
אמר לי, אב לי ידך? יא אב לי ידי ועוקמי.
שואלת הגמרא,
עמאי,
ראינו שרבי יוחנן יודע לבד את הפטנט.
שייתן יישר כוח ביד אחד ליד השנייה.
אם הוא יודע, אז הוא יכול לעשות את עצמו. מה הוא צריך, איך אומרים?
הוא שירות עצמי, תדלק לעצמך, אתה יודע את זה. מה אתה צריך להטריח את רב חנניה?
אומרת הגמרא יסוד חשוב מאוד.
שואלת הגמרא
ואוקמיה, אם כן אמר יאהב לידך, מי זה רב חנינא?
יאהב לידי ואוקמיה.
אף שואלת הגמרא מאי, לו קימי רבי יוחנן לנפשי שרבי יוחנן יקים את עצמו.
אמרי,
אומרים תשובה, אין כבוש מתיר עצמו מבית האסורים.
יש כלל שכשהאדם קשור הוא לא יכול להתיר את הקשרים של עצמו.
אני יכול להתיר את הקשרים,
יש שבוי ואני בא לשחרר אותו, אני יכול, אבל אם אני קשור אין לי את הידיים בשביל לשחרר.
אז זה הפשט,
כאן רש"י אומר,
רש"י לא מביא את העניין,
אבל בדרך כלל אומרים אין חבוש מתיר עצמו,
אין אדם רואה נגעי עצמו. כלומר, אדם נגוע בעצמו.
איך אנחנו יכולים להוציא אדם מהאיסורים? זה אדם שיכול לזהות אצל השני את הנקודת החולשה, לתקן אותה ועל ידי זה לשחרר אותו.
אבל אדם לעצמו, אין אדם רואה נגעי עצמו.
רבי אליעזר חלש, אה לגבי רבי יוחנן.
רבי אליעזר תלמידו, זה רבי אליעזר,
רבי אלעזר, צריך להגיד רבי אלעזר, שזה רבי אלעזר בן בדעת, אחד מהתלמידים של רבי יוחנן.
ידוע, אחד מראשוני המוראים.
חלש.
חלש.
על לגבי רבי יוחנן. עלה לגביו רבי יוחנן לבקר אותו ביקור חולים.
חזה דאבה גני בבית אפל.
הוא ראה שהוא נמצא כמו שהיום במחסנים גרים, זוגות צעירים.
בית אפל, אין אור.
גלי לדרי,
אז רבי יוחנן הרים את שרוול ידו
והוא היה אור מאיר,
כן, אורה זוהר,
ונפל נאורה
נהיה אור,
מהזוהר של קדושת גופו.
חז ידיעה וקבחי רבי אלעזר,
אמר לי, הוא רואה שהוא בוכה, אמר לי, עמאי קבחית?
אם משום תורה דלא אף שאת, אולי אתה בוכה שלא הספקת ללמוד את התורה,
אז אתה אנוס, גם אם אתה נפטר לעולמך לא עלינו,
אתה אנוס, למדת מה שאתה יכול,
ואני יודע שהיית מתמיד.
ומה שלא הספקת,
רחמנה פטרי,
שנינו אחד המרבה ואחד הממיד, ואת שלך ואני בעול השמיים.
ואם משום אזוני שלא זכית לאסוף רכוש, להשאיר לבנים שלך,
לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות. כתוב על רבי יהודה הנשיא שזכה על שתי שולחנות.
מעניין שהוא לא אומר לו, כסף.
אתה הולך לעולם האמת, בתכריכים אין כיסים.
ואם משום בני ואם בגלל אתה בוכה בגלל בנים שאין לך בנים מה היה כנראה
דין גרמד אסיר אביר הנה תראה הוציא לו את העצם היו לי בנים כולם נפטרו אומרים שבנות נשארו לו
ואז הוא הראה לו
אמר לי לא רבי אליעזר אומר לרבה שלו לא על זה אני בוכה
אני בוכה כשאני רואה את קדושת גופך, כמה שאתה התארת, ואני אומר
יגיע היום, גם משה רבינו נפטר
אז בואי להי שופרא דבא לי בערא, איך גוף קדוש כמו של הרבה שלי התפורר באדמה, כבחינא. אמר לי, על דא ודאי כבחית
על דא ודאי כבחית, אתה בוכה נכון, על דבר כזה ראוי לבכות, ובחות תרוויהו
אה דאחי ואחי אמר לו חבבים עליך יסורים אמר לו לא הם ולא שכרם אמר לאב לידך יא ולידי ועוקמי מספרת הגמרא
רב אונה תקיפו לארבע מאה דני חביות
ארבע מאות חביות בחמרה של יין
חמרה זה גם חמור וגם יין במקרה הזה זה יין כי בחבית אין חמור תמיד צריך להסתכל איפה החמרה עומד
בעורבה או בחבית, כן, אז הוא, החמיצו לו חומץ.
הערך של היין הוא פי כמה וכמה.
אז הוא, על לגבי רב יהודה, אחוה דרב סאלח חסידה, בא רב יהודה,
אחיו של רב סאלח חסידה, שאנחנו נראה עוד מעט תפילת הדרך בדף ח'
מהדמות הזאת,
ורבנן, יחד עם חכמים, באו אליו לנחם אותו, ואמר אליה רב אדמה רבא,
יש אומרים שזה היה רבדא ברבא ורבנן יחד עם החכמים
ואמרו לו, תשמע, אין ייסורים בלא חטא.
כנראה החמיצו לך ארבע מאות חביות,
עשית משהו לא בסדר.
הם ידעו, אבל לא היה נעים להם לתת מוסר.
הם רק רמזו לו רביד תעשה תשובה.
החמיצו לך, אז כנראה משהו החמצת במצוות.
ואמרו ליה, לאי אין מר במיליה,
נתנו לו רמז, תעיין במעשיך, אולי תמצא משהו שלא עשית בסדר.
אמר לו, מי חשדינא בעינייך הוא? מה, אתם חושדים עליי? אני חשבתי שאתם נותנים בי אמון.
אמרו ליה,
נו, מה יותר טוב לחשוד בקדוש ברוך הוא שמביא לאדם עונש בלי חטא?
אמר ליה, מי חשיד קודש הבריאות תביא דינא בלא דינא?
מה, השם עושה דין בלא דין?
הוא עושה משפט?
אמר להוא,
אז הוא כבר הבין את הרמז ונתן להם פתח, אמר
אי אי כמאן דשמא עליי מילתא מי ששמע עליי דבר שלא עשיתי כל כך בסדר,
כנראה זה לא עבירה חמורה, אבל
לימה אמרו לה, אך השמיע לה, נגיד לך את האמת, אתה כבר פתחת,
נגיע לך.
דלאי איב מר שבישה לאריסי.
היו פעם אריסות זה לפי הסכם שליש, שני שליש של בעל הבית או ההפך
קובעים, האריס עושה את כל העבודות והפירות מתחלקים בעל הבית והוא.
עכשיו היה נהוג, האריס מקבל נגיד שליש או רבע או שני, חצי
והבעל הבית היו מתחלקים גם בענפים שהיו, היתדות וכדומה, דברים נוספים שיש בגפן.
אז הוא אומר אולי לא נתת, אולי לא נתת, שמענו שאתה לא נותן להאריס מהחלקים האלו.
אז הוא אמר, הוא אמר, אני יודע שהאריס שלי, אני לא מצליח לתפוס אותו על חם,
גונב ממני.
אז אני מחזיר את הגניבה על זה שאני לא נותן לו את הסעיף הזה.
ממילא הוא כבר,
הוא משלים, אז אני משלים גם כן.
אמרו לי,
אך השמיע לנדלעי, האב מר שבישה עצים שמחזיקים,
אתם יודעים, הגפן תמיד מודלה לאריסה.
אמר להוא, מי קשה וקלה מידי מיניה?
אמר להוא, מי קשב אתמי דבני?
הוא לא השאיר לי שום דבר, הוא היה גונב ממני כל דבר
אמרו לה היינו דאמרי אינשי בתר גנבה גנוב ותם הטעים
אחרי הגנב גם אם תגנוב אז הגונב מהגנב פטור, אבל בסופו של דבר גם אתה גנב
א',
אדם שמתחיל לגנוב אחר כך כבר יגנוב גם דברים לא מגנב
לכן אומרים בהרבה תחומים, נגיד מותר לשקר את המדינה כי ככה וככה,
אז אומרים כן אתה מתחיל בזה הרבה רבנים שהם אומרים אנחנו לא רוצים להתיר דבר כזה כי אם אנחנו נתיר לך דבר כזה תעשה גם במקומות אחרים.
אז מה הוא אומר לו?
אומרים אנשים, בתר גנבה גנוב את העמה, בסופו של דבר אתה טועם טעם של גנבה,
יש חשש שאתה תמשיך בזה.
אמר להו,
כביל נעלי דאבין אלי אני מקבל על עצמי שאני מעכשיו נותן לו. קיבלתי את המוסר.
איכא דמרי עדר חלבה וחמרה. יש אומרים, החומץ
הפך להיות יין, והרוויח חזק יפה. ואיכא דמרי איכא חלה ואיזדה בן בדמי חמרה.
התהפך הביקוש, יין היה בשפע,
אז המחיר ירד, והחומץ היה חסר,
אז ידוע השוק עובד על היצע וביקוש והיו מוכנים לשלם על חומץ
כמה וכמה פעמים.
כן אנחנו נלמד הלכה או שנספיק עוד קצת נראה עוד קטע בגמרא ונלמד הלכה. טניה
סליחה לא הבנתי אה המשנה נכון אתם רואים היום שכחנו המשנה אז בואו נראה את המשנה יש לכם
בסוף העמוד יש, בסוף הכריכה יש משניות, אם אפשר מישהו שיכין איזה חתיכת נייר שתמיד לא נצטרך לדפדף זה היה טוב, טוב יש משנה היום אנחנו משנה ג' אנחנו בדף ד' אבל משנה ג' אה ד' סליחה היום דף ה'
עכשיו ממה נותנים פאה?
אומרת המשנה
כלל אמרו בפאה, מה חייב בפאה, מה פטור
כלשהו אוכל ונשמר
קודם כל זה צריך להיות אוכל
דבר שני, נשמר
מה זה נשמר?
חוץ מהפקר, הפקר פטור מפאה
וגידוליו מן הארץ,
היינו כל גידוליו מן הארץ ולא קמעים ופטריות שהם שואפים מהאוויר בעיקר
ולקיטתו כאחת
היינו שאוספים את היבול בבת אחת, לא כמו טעינים.
למשל, טעינים מתבשלים חלק מהטעינים הרבה ימים. כל בוקר קצת טעינים.
ושאר הטעינים נשארים סגורים ירוקים.
אז הם פטורים מפאה.
הוא מכניסו לקיום.
מכניסו לקיום למעט ירקות.
חיי המדף שלהם קצרים מאוד.
אז ירקות פטורים מפאה.
חיה ופאה.
והתבואה והקטניות בכלל הזה שחייבים בפאה.
אומר כאן הברטנורה כל דבר שהוא אוכל למעוטי ספיחי סיטים
מה זה צמחים קוצים שהם מיועדים לצבע היו עושים את זה צבע לא כמו היום טמבור שעושים משהו כימי
אלא אם משתמשים בחומרים מן הצומח שאף על פי שהם אוכל על ידי הדחק
אפשר גם לאכול את זה אבל זה אוכל דחק זה רק אם אין משהו אחר לאו אוכל מקרב אין חמיפה דכתיב ובקוצרכם
לומדים הכל מהפסוק ובקציר ארצכם לא תכלה פאת שרתך לקצור ובקוצרכם ואין צירה אלא דבר ראוי לאכילה ונשמר למיעוטי הפקר שאין לו שומרים שאינו חייב בפאה דכתיב לעני ולהגר תעזוב אותם
פרט להפקר שכבר נעזב גידוליו מן הארץ הם מיעוטי כמעים פטריות שאין להם שורש בארץ גידוליהם מן האוויר שאין חייבים בפאה דכתיב קציר ארצכם
ולקטתו כחד למוט את עיניו וכיוצא בה, מן האילנות שננקטים מהפירות שמתדלשים בהם ראשון ראשון.
יש עצים שבו הפירות לא בבת אחת.
דכתיב קציר משמע הדבר הנקצר הרבה ביחד. מאכסיסו לקיום למוטי ירק שלא מתקיים אלא מתאפש מיד. חיי מדף קצרים.
דכתיב פעצתך בקוצריך אין הירק נקצר.
והתבואה והקטניות תבואה מחמשת מינים חיטה שרועה קוסמת שיבולת שועת שיפון קטניות פולין ואפונים
בכלל הזה התחייב בפאה כשישלמו בהם התנאים. הלכה, כן?
יש לנו עוד דקה, חצי דקה, אז בואו נראה הלכה.
אנחנו היום בדף, כן, בדף ה',
יש לנו כאן את סוף ד', תפילה בציבור עדיפה מסמיכת גאולה לתפילה.
מעלת תפילה בציבור עדיפה ממעלת סמיכה גאולה לתפילה בערבית.
לכן הגיע לבית הכנסת שהציבור עומדים סמוך תפילת 18,
שמונה עשרה ואם היא יקראה קריאת שמע וברכותיה לא יספיק להתחיל שמונה עשרה עם הציבור, אזי יתחיל שמונה עשרה עם הציבור אחר כך יקרא קריאת שמע וברכותיה.
כל זה דווקא כשהוא משער שלא יוכל למצוא אחר כך מניין להתפלל עם האם ואם לא כן ימתין למניין אחר כדי לא לבטל שמיכת גאולה לתפילה.
דף ה מצוות קריאת שמע על המיטה אפילו קרא קריאת שמע בזמנה קורא על מיטתו פרשה ראשונה של שמע וטוב לומר קודם כל השינה קודם השינה כל ג' פרשיות של קריאת שמע ראינו את המשנה ברורה כשלמדנו את הדף שיש בהם רמך תיבות בצירוף אל מלך נאמן משמו רמך איבריו ככה מביא בסימן רל"ט משנה ברור סעיף קטן א לאחר שקרא קריאת שמע אומר כל הפסוקים המובאים בסידור כל אחד כפי מנהגו
היא כל אלו הפסוקים שנהגו לאומרם ולהגן שלא יבוא עליו חס ושלום דבר רע.
אם יתפלל ערבית מבעוד יום חייב לקרוא כל הג' פרשיות קריאת שמע על מיתתו ויכוון לצאת בהם מהמצוות עשה של קריאת שמע וגם מצוות זכירת יציאת מצרים.
ויאמר אך התחילה אין לסמוך על מה שיקרא קריאת שמע על מיתתו אלא מיד שיגיע צאת הכוכבים יקרא הנה מי שמתפלל יש יישובים שמתפללים בייחוד בקיץ מוקדם
בתי כנסת,
כשאנשים הולכים לישון מוקדם,
אז קוראים מוקדם. אז ברגע שכבר יצא את הכוכבים, יגידו אותם. למה? כי אם יאחר הוא עלול לשכוח.
ברכת המפיל,
לאחר שקריאה קריאת שמע על מיטתו, ולפני שהוא הולך לישון, צריך לברך בקריאת המפיל חולי שינה.
ויזהר שלא יפסיק בין הברכה לשינה,
אך מי שתבוא להרדם באמצע קריאת שמע,
טוב יותר שיברר בקריאת המפיל קודם קריאת שמע.
והוא הולך לישון אחר על עוט השחר, לא יברך כמה פילו, ואפילו הולך לישון קודם על עוט השחר, אלא מסתפק שמא לא ירדם עד שיאיר השחר לא אברך, ברוך ה' לעולם המאמן ואמן, רבי חנניה בן הכבוד.
