אנחנו נמצאים בתוככי שלושת השבועות,
אותם ימי בין המצרים,
שכמו שאמרנו פעם,
אנחנו נמצאים בין שני הרים, שני צוקים,
הולכים למטה בוואדי.
כל אחד יודע שכשהולכים בוואדי בין שני צוקים,
אתה מתווך.
זאת אומרת, נקרא לזה, לא נעים להגיד,
כמו באורזים במלכודת.
זה בעצם הפסוק שאמרנו בהפטרה של שבוע שעבר
בחודשה נמצאונם
זמן שאנחנו צריכים כל כך הרבה זהירות
שחס ושלום אף אחד לא יתפוס אותנו בפינה
כי אנחנו בפינה
ולכן אני אומר
עצם העובדה שאנחנו יהודים שאנחנו בפינה
מצד אחד חטא העגל, מצד שני חטא המרגלים וכל מה שבא אחרי חטא העגל וכל מה שבא אחרי חטא המרגלים
במשך כל הדורות
לאורך כל הדורות בתאריכים האלה,
וז' בתמוז, תשעה באב, וכל מה שקורה באמצע,
זה זמן שאנחנו אמורים לתקן את עצמנו.
אומר הרב באורות המלחמה בפסקה ד',
אולי אפילו נראה את זה, יש פה?
יש לנו?
לולכת העגל,
פסקה ד' באורות המלחמה,
היו האומות יושבות ארץ ישראל,
משלימות עם ישראל ומודות להם,
כי שם ה' נקרא עליהם,
היה מעורר בהם יראת הרוממות,
ולא הייתה שום שיטת מלחמה נוהגת.
תעשו רק קצת סימולציה, איפה אנחנו עומדים היום.
וההשפעה הייתה הולכת בדרכי שלום, כבימות המשיח.
רק החטא גרם ונתאחר הדבר אלפי שנים.
כמה שנים כבר?
שלושת אלפים?
שבע מאות שנה.
שלושת אלפים שלוש מאות שנה, יותר נכון. למה נגדיל?
שלושת אלפים שלוש מאות שנה כבר אנחנו מאז חטא העגל.
שנת 2448,
ואנחנו היו ב-5,772.
לא טעיתי בהרבה, נכון?
3,400 שנה.
זה הזמן שמתאחר כל העניין הזה של השלום בעולם.
כשאנחנו מדברים על יז בתמוז,
אנחנו רואים שצריכים להתחיל לרעוד.
אלא מה?
וזה נכון, זה נכון.
יש סיפור שסיפר אותו הרב אברהם שפירא,
זכר צדיק וקלוש לברכה, ראש הישיבה
אמר פעם איזה חבר, התקשרו אליו, אמרו לו, שמע, החבר שלך
זה עם ה-BMV 850,
התהפך.
ולא רק שהוא התהפך,
איזה מישהו מהצד השני, שהוא עבר נתיב,
הוא דרס אותו.
והוא מצב לא פשוט בבית חולים.
כן, הוא התעורר,
הוא היה כמעט חודש עם מחוסר הכרה,
אבל עכשיו כשהוא קלט עם מה הוא נשאר,
כי הוא לא נשאר עם כל איבריו,
אז הוא בדיכאון גדול.
לך תעודד אותו.
טוב,
עוזר לך לצו, החבר הטוב,
נכנס לבית חולים,
לוקח נשימה ארוכה ונכנס לכתר.
כן,
נכון, הכל מכוסה, אבל
רואים שאין שתי כפות רגליים והיד.
בקיצור, שוכב שם הבחור
שחודש ומשהו קודם עוד
עשה תחרויות עם החבר'ה,
גם עם אופנועי שטח, לא רק עם אופנועי כביש,
והיום
הוא מוטל במיטה.
מה נשמע?
מה זה מה נשמע?
חבל שנשארתי בחיים,
חבל שבכלל אני פה.
בשביל מה השאירו אותי? למה לא השאירו אותי על הכביש?
מה, אני יכול לחיות ככה?
בלי רגל, בלי... איך אפשר לחיות?
טוב, דיכאון, לא רוצה לשמוע.
אמר החבר,
פעם ראשונה.
אחרי שבוע, חוזר עוד פעם, אותו דבר.
אחרי חמש פעמים, הבן אדם גם יכנס לדיכאון,
הוא גם גמר, אין מה לעשות איתו.
הבן אדם לא רוצה לחיות, הוא יגמור את עצמו.
זהו, יותר לא בא, ניתק מגע,
והמשיך את חייו האזרחיים, כמו שאומרים. תודה.
המשיך.
אחרי 12 שנה,
הלך ברחוב,
פתאום הוא רואה את החבר שלו מולו,
הולך,
חי עם העניינים.
ברוך השם, הכל טוב.
מה, מכירים את המשפט הזה?
שמעתם אותו פעם?
הכל טוב?
הוא מסתכל על החבר הזה ככה,
רגל, איזו יד, הוא רואה שיש איזה משהו כזה, כזה, אתם יודעים,
לא נעים.
הוא אומר לו, מסתכל, מה הכל טוב?
מה הכל טוב?
הוא אומר את הגמרא,
משנחרב בית המקדש
גזרו שלא לאכול בשר
ולא לשתות יין ולא להתחתן.
מתי זה?
חודש אחרי שהתעוררו מהתרדמת
וקלטו שאין רגל ואין יין,
לא אוכלים בשר, לא שותים יין ולא מתחתנים.
מה האמירה הזאת בעצם?
לא אוכלים בשר, לא שותים יין ולא מתחתנים. מה זה אומר?
זה אומר כליה,
התאבדות,
זה אומר, טוב מוטי מחיי.
זה אומר, למה לא נשארתי על הכביש? למה שמו אותי בבית חולים ויחיו אותי?
תן לי למות.
אה, עד שלוש שנים, אי אפשר ככה.
טוב,
אז יאכלו בשר ובשולחן, ישאירו פינה, זכר לחורבן,
ויתחתנו ויעשו זכר לחורבן.
אז איך אתה מרגיש, חיים?
ברוך השם, הכל טוב. איך הכל טוב?
יש משפחה, יש פרוטזה,
רגל, יד, ברוך השם, עובד.
הכל טוב.
מה זה הכל טוב? הצמיחו לך רגל?
אומר הרב שפירא, זה מנטליות של נכים.
אנחנו רגילים למנטליות של נכים.
הכל טוב.
בתוך זה סיפר
שפעם היה איזה יהודי,
נקצר בזה,
היה איזה יהודי שאיך אומרים? כל הצרות נפלו עליו. מה זה צרות של יהודים?
פרנסה, דירה,
ילדים, צריך לחתן בנות ואין ממה לחתן אותן,
שלום בית,
יש עוצרות ליהודים.
בקיצור, אספנו את הכול.
אשתו אומרת לו, תשמע, אחרי הכול
יש רבה.
לך לרבה.
או, מה ילך לרבה, מה יעשה לי הרבה, תראי מה המצב שלנו, על הקרשים.
שבע בנות, אין פרנסה, אין נדוניה, זקנות,
ותו לא זקנות, מה עושים?
לך לרבה, לך לרבה, הלך לרבה.
עד שהוא לוקח את הנשימה ונכנס לרבה,
בא לספר לרבה על הצרות שלו, התחיל לבכות,
לילל.
לא מצליח לפתוח את הפה, נכנס אל הקודש,
אצל האדמו״ר.
וכבר המשמש מאחורה, נו וייטר,
יש הרבה יהודים אחריך,
והוא עוד לא התחיל לפתוח את הפה, הוא עוד אפילו לא סיפר מה?
הוא רק בוכה.
לא שומע ולא משמיע.
בוכה.
עד שהרבי לקח לו חצי שעה והרגיע אותו.
מה קרה לך? מה הסיפור?
על מה אתה בוכה?
טוב, כמובן, רבי,
פרנסה, בית, ילדים, גג דולף, צרות, זה הקצוע, הכל שם.
אמרו לו הרבי, כל מה שביקשת, תקבל.
השנה הבנות מתחתנות,
השנה אתה קונה דירה, השנה, כל השנה.
ההוא שמע ככה,
השנה, השנה, השנה, השנה, כל הדברים.
שמח מטוב לב, יוצא החוצה.
אנשים אומרים, מה זה, יותר משלושת רבעי ישר,
שמענו בחיות יללות, פתאום רואים בן אדם יוצא שמח,
כי מה עבודת הצדיק?
להפוך
מרירו למתיקו,
להפוך את המר למתוק,
להפוך
חשוכה לנורה,
את החושך לאור.
וזה מה שעשה הרבי.
והוא יוצא,
הולך שמח מטוב לב, עבר רחוב אחד שניים,
עכשיו יש קוראים לו הרבי, הוא קורא לך חזרה
הרבי, קורא לי חזרה
קיבלתי הכל, מה לא, השארתי מספיק? קיבלתי
לא, הרבי, קורא לך
ההור נכנס עוד פעם לרבא
רואה את הרבי בוכה,
מיילל,
מייבד
רבי, מה קרה לך? אתה שימחת אותי, מה קרה לך עכשיו?
הרבי, בוכה, אי אפשר להרגיע אותו
אחרי עשר דקות
הוא מרגיע את הרבי, הרבי, ככה מתנשם
רבי, מה קרה?
הוא אמר לו, אתה יודע מה קרה היום?
איזה אסון קרה היום? מה קרה, רבי?
הוא אמר לו, לא, הקריבו תמיד של שחר.
אפילו לא הבנו, נכון?
זה ברור מה הבעיה שלנו?
אחד חסר לו אופנוע, אחד חסר לו דירה.
איפה תמיד של שחר? איפה בית המקדש.
שכחנו שזו הצהרה הגדולה ביותר.
זה,
היה אומר הרב שפירא, המנטליות של נכים.
מזמן שנחרב בית המקדש, לא נראו שמים בטהרם.
מישהו יצא החוצה רע את הכחול של ירושלים?
רבותינו זה לא כחול עדיין,
זה דמי של דמי,
זה כלום.
ואנחנו לא קולטים.
ואני אספר עוד סיפור ומזה נגיע להלכה.
כי זה חשוב לנו, אי אפשר להגיע להלכה
בלי להבין מה הרקע, אנחנו לא חיים ברקע.
לא היה לנו בית מקדש שפתאום זה חסר לנו.
כל החיסרון של בית מקדש זה מה שאנחנו לומדים.
והרב חלב כותב מעייני ישועה,
שמי שרוצה לדעת את דרך הגאולה ולשרוד בה,
חייב להעמיק וללמוד.
אם אני אלמד מה חסר לי, אני יודע גם על מה אני אתפלל.
כי אם אני מתפלל שהציפורניים לא יישברו,
תודה רבה,
לא נשברו הציפורניים.
אבל מה עם הנשמה?
מה עם הלב?
הלב החי והפועם
קוראים לו בית המקדש.
אמרתי פעם,
הרבה אנשים,
בני בית חר, הייתם בשלטים כאלה בכל מיני יישובים.
בני ביתך.
איפה כתוב בני ביתך?
בני ביתך כבתחילה.
כונן בית מקדשך על מכונו.
הוא בנה את ביתו.
אשרה וטוב לו.
אני לא נגד לבנות בתים בארץ ישראל, חס ושלום, כן? יש לדעתי אין אי-הבנות.
בעד.
אבל להבין,
זכר לחורבן. בנית בית, שולחן ערוך מפורש.
זכר לחורבן.
בלי שעשית זכר לחורבן, מה הבית הזה?
גאווה.
שום דבר אחר לא.
לא מקום משכן של האדם, בניתי בית לעבודת השם.
היסודות האלה צריכים להיות נר לרגלינו.
אני אספר את הסיפור שהיה לנו פעם,
הרב משה בן טוב, זכר צדיק לברכה.
היי באב,
יום ההילולה.
ישבנו בהילולה של רב לב יצחק וירדיצ'ף,
הרב ישב ככה, מסביב אנשים,
מצד ימין ישב יהודי אחד,
להערכתי כתב לפחות 20-25 ספרים,
מציא לאור.
תלמיד חכם גדול,
16 ילדים,
והוא בצד, והרב מחלק ככה
מתנות לאנשים.
הוא יושב בצד,
הרב,
תברך אותי שתהיה לי דירה בירושלים.
מגיע או לא מגיע?
מגיע או לא?
בן אדם, תלמיד חכם, 16 ילדים,
20 וכמה ספרים כבר הוציא לאור, מזקה רבים.
לא מגיע לו? כן מגיע לו.
תגיד,
תגיד, מה אתה מברך?
מגיע, מה אתה עושה מגיע?
יהודי טוב, מגיע.
הרב מסתכל עליו,
ופתאום אנחנו רואים,
התחיל לבכות.
הרב בוכה,
מה קרה?
אומר הרב, תראה מה הם רוצים, שאני אברך אותם.
דירה בירושלים?
הרבי פתח אליהו, מה אנחנו אומרים?
מה חשבת?
דמיום, דנרחב בית מקדשי, דענלה בישובה, דילי?
למה, אחי?
וכי אני עליתי, ישבתי בבית שלי למעלה,
גינזי מרומים, הקדוש ברוך הוא לא,
שראשי נמלאת טל.
הקדוש ברוך הוא, הראש שלו כל העילה מתמלא טל.
עיריית פלסטיק אין לו על הראש,
והם רוצים דירה בירושלים.
ובכה
שש-שבע דקות.
בכה ממש.
טוב, אבל הקדוש ברוך הוא, אתה יודע, זה האלידים שלך. תיתן לו דירה.
ככה זה יסתיים, כן.
תיתן לו דירה.
יש לו דירה היום, אני אומר לך.
קיבלת בו. אבל פרופורציה למציאות שלנו.
טוב לנו, מיוחד לנו,
אבל כל זה עוד רק ההתחלה.
רבותינו, להציל את הרף הגבוה, לא לשכוח,
לא לשכוח במציאות של היום.
עכשיו, אחרי כל זה, באים אנשים ושואלים היום כמה אס.אם.אסים שלא סימסו כל צורכם.
מכירים את זה, נכון?
שבזה נחרבה ירושלים.
כן. אז מסימסים היום כולם.
שימשו כל צורכם.
האם מותר לקנות בגד חדש?
האם אפשר לתקן את השפכטל בקיר?
האם אפשר לקנות מוצרים לחתונה?
האם אפשר... מלא שאלות כאלה.
את האמת, אני עונה
מה כתוב בהלכה.
אבל בינינו, אחרי שהסברנו את זה, מישהו בכלל שואל שאלה?
שבוע של דיכאון,
זמן שרק תן לנו לעבור אותו,
תן לנו לגמור, בואו נראה מה אפשר לתקן, איפה להחדיר אהבת ישראל, איפה להחדיר יותר,
אהבת חינם, כדי שנזכה בעזרת השם מגבולה שלמה.
עזבו את השבוע הזה.
אני עונה על שאלות, אין בעיה, אפשר להמשיך להתקשר.
אבל הראש, איפה הוא נמצא?
האם אנחנו חיים רגיל ופתאום יש לנו כמה שאלות הלכתיות שמגבילות אותנו בסימן תקנא, תקנה,
בשולחן ערוך,
מה עושים, מה לא עושים, וכן תשכח לנו, וכן תשכח לנו,
קונים, לא קונים, מוכרים, לובשים,
מכובס, לא מכובס, כבר זה כסף קטן.
לא שלא צריך להקפיד בהלכה,
אבל מאיפה זה נובע?
מאיזה מישהו שהפיל עליי כמה תיקים או מאיזו מציאות קשה שאנחנו צריכים עכשיו לראות
איך אנחנו מחוברים למציאות כדי לתקן אותה?
זה היסוד לכול.
אני אומר את הדברים כי מבחינתי זה כל ההלכה.
הייתי גומר פה.
אבל אני יודע שצריכים את הפרטים גם.
אז ניכנס לפרטים, בסדר?
ברשותכם. יש לנו זמן
להיכנס לפרטים.
קודם כל אני רוצה שנתעסק יותר, נתמקד,
בעניין הזה
של תשעה באב שחל בשבת או במוצאי שבת.
כבר אני אומר, לשים לב,
אולי היה ככה לפתוח טיפה את הראש, חשיבה הלכתית,
מסכת תענית, שיטות הראשונים במסכת תענית. יש הבדל גדול בין אם תשעה באב חל במוצאי שבת
או בין אם תשעה באב חל בשבת
והוא נדחה למוצאי שבת,
כי לא צמים בשבת.
וכמובן שלא מקדימים,
לא מקדימים מפורענות.
תן לנו כמה שיותר להבריח, לדחות פורענות.
ולכן גם י״ז בתמוז שהיה בשבת,
מתי יתעננו?
וחי בתמוז,
יום למחרת.
אז כבר ברור לנו שהשנה שחל תשעה באב בשבת,
מתעני ומוצא שבת.
וזה כבר ברור שזה לא התענית הראשונית.
ברגע שבדבר דחוי זה כבר משהו אחר.
על אף,
על אף,
שאם מישהו שם לב, במסכת תענית בדף כט עמוד א',
אומר רבי יוחנן, אלמלא אני הייתי באותו הדור,
הייתי קובע את התענית לעשירי באב,
כיוון שעיקר שריפת בית המקדש היה בעשירי באב.
כי סדר השריפה היה שסמוך לשקיעה בתשיעי הציתו את האור,
כמו שאומרת הגמרא בתענית כט בבית המקדש, והלך נשרף ונשרף כל אותו לילה וכל אותו היום.
זאת אומרת, עיקר שריפת בית המקדש הוא בעשירי,
כי בערב זה כבר עשירי.
שואלת הגמרא אם כך חכמים למה אמרו שמטענים בתשיעי?
הכמות לא מעניינת אותנו.
היסוד, העיקרון.
אם נכנסו גויים והצליחו להצעיד גפרור אחד בבית המקדש, זה המכה, כל השאר כמויות.
עצם העובדה שהצליחו לעשות איתם הדבר הזה,
זה אומר שאנחנו במצב גרוע לחלוטין.
התחלת דפורענותא עדיפה, לשון הגמרא.
חכמים אומרים, התחלת הפורענות זה היסוד.
אחר כך
כל השאר.
ולכן השנה אנחנו בעצם עושים כמו רבי יוחנן,
בעל כורחנו.
אבל,
אומרת לשים לב, בשיטות הפסיקה, מהגאונים, ואחר כך גם האחרונים,
אם באמת תשעה באב הוא בתשעה באב,
הוא בשבת.
ובשבת לא עושים
דברים
של אבלות.
גם אדם שהוא אבל באבלות חדשה,
לא אבלות ישנה, המוגדרת בהלכה ישנה כמו זאת.
אבלות חדשה, בשבת הוא לא מתאבל.
הוא לובש בגדי שבת, הוא יוצא החוצה,
אוכל בשר, שותה יין.
מותר לאבל בתוך השבעה.
אבל מה אסור לאבל בתוך השבעה?
ברוך השם, אף אחד מכם לא יודע
על מאה ועשרים כולם.
לאבל דברים שבצנעה אסורים,
כמו למשל
מגע עם אשתו.
אבל כל השבוע לא נוגע באשתו.
גם בשבת,
שדברים שבפרהסיה אסור,
אסור להראות, חייב להתנהג כרגיל.
דברים שבצנעה
הוא מתנהג בהם כמו אבלות של אמצע השבוע.
אותו דבר לימוד תורה.
לימוד תורה לאבל אסור בשבת.
הוא שומע שלומדים, כן, כל השבוע יכול להיות אותו דבר.
התחלתי אצל ספרדים, באים ולומדים.
על יד האבל, כי הרי אסור לו ללמוד.
קוראים זוהר, קוראים פסוקים, מדלשים, נותנים דרשות,
אשכנזים קוראים משניות,
אבל יכול להקשיב,
אסור לו ללמוד.
יש מי שאומר, יש שיטת גאונים שאומרת
שגם בתשעה באב,
שחל בשבת, שאנחנו לא מטענים על דברים שבצנעה נוהגים,
הווה אומר,
שמי,
למשל, המנהג שמופיע אצל אשכנזים,
תראו בעמוד 60,
סוף סימן תקנג.
אומר הרמ״א, זה דבר שלא מופיע אצל מר״ן,
יש סוף סימן תקנג?
ממש סוף הסימן.
ונהגו שלא ללמוד בערב תשעה באב מחצות ואילך,
כי אם בדברים ומותרים בתשעה באב.
על מתי מדבר הרמ״א?
כל שנה ושנה.
מחצות היום מפסיקים ללמוד.
כבר אנחנו נוטים לכיוון
התענית.
ובתשעה באב,
כן, התורה היא תורה שמשמחת.
פיקודי השם ישרים,
מסמכי לב.
תורה היא משמחת את הלב.
כיוון שתורה משמחת את הלב, מותר ללמוד בתשעה באב?
אסור.
מה הדבר היחיד שלומדים בתשעה באב?
דברים שקשורים לחורבן.
אבלות.
אומר הרמ״ה שכבר מערב תשעה באב, מחצות היום,
שעכשיו זה בערך 21 שעון שלנו,
לא לומדים.
ואם חל תשעה באב במוצאי שבת,
ואם חל בשבת,
אין אומרים פרקי אבות.
שמים לב מה אומר פה הרמות.
שאם חל תשעה באב בשבת,
לא אומרים פרקי אבות. הרי לפי האשכנזים,
כל הקיץ, מפסח ועד ראש השנה,
כל שבת אומרים פרקי אבות. אצל ספרדים זה רק בין פסח לשבועות,
סבב אחד, שישה פרקים.
ואז אם זה כל הקיץ,
אבל לא להגיד פרקי אבות.
כן, המשנה ברורה לבטה, מביא שיטה טטה טס, יש מי שמקל וכולי.
אבל בכל זאת מה שאנחנו רואים זה
שאם באמת תשעה באב הוא תשעה באב
ורק דוחים אותו ליום ראשון, את התענית,
אז יש דעות שאומרות
שהדברים שהם בצנעה נוהגים בתשעה באב.
אני לא מדבר על תשעה באב שחל ביום ראשון, אני מדבר כמו השנה.
תשעה באב חל בשבת ונדחה לעשירי.
יש מי שאומר כך, נכון,
כשאנחנו אומרים, יש תבילת מצווה,
תוהייה ורבייה וכו', לא להחמיר.
וכל זה אני אומר לשיטת אשכנזים.
ספרדים לא החמירו בזה.
לא החמירו בזה.
אבל בכל זאת,
לשים לב,
שכיוון שזה שבת,
זה שבת.
ואחד הדברים המיוחדים שיש לנו בשבת זו,
נראה כאן,
כן, בסימן תקנב,
סעיף י,
אני קופץ ככה כדי שנוכל להתארגן.
תקנב, סעיף י, אומר השולחן ארוך,
אם חל תשעה באב באחד בשבת,
או שחל בשבת ונדחה לאחר השבת,
אוכל בשר ושותה יין בסעודה המפסקת,
ומעלה על שולחנו אפילו כי סעודה עד שלמה ובעת מלכותו.
שים לב, למה מדגיש את זה השולחן ערוך?
כי כל שנה ושנה
כשאנחנו עושים סעודה מפסקת, כל אחד יושב בקאנט,
בפינה,
אוכל תבשיל אחד, לא אוכל שני תבשילים,
מברך לעצמו, איך אומרים, מתחפר באיזה עמדה,
אוכל משהו, סוגר עניין, וזה סעודה מפסקת.
לא זימון,
לא תבשילים נוספים,
תבשיל אחד.
השנה אין לנו את זה.
השנה אנחנו אוכלים סעודה שלישית כהלכתה.
כמובן,
צריכים להפסיק מבעוד יום.
להפסיק מבעוד יום, הכוונה היא לפני השקיעה.
ולפני השקיעה מכמה סיבות.
בדרך כלל תענית כזאת מתחילה בשקיעה
כמה דקות קודם. א',
כדי שיהיה עוד מבעוד יום שמנקים את השיניים.
ב', שיהיה אפשר לסדר את שולחן שבת.
כי אם להפסיק בדיוק בשקיעה,
מותר לסדר את השולחן מסעודה שלישית אחרי השקיעה,
זו הכנה משבת לחול.
ואם כבר השארנו את השולחן כך,
אנחנו יודעים שיש כאלה שנוהגים,
שלא מסדרים את הבית עד תשעה באב בחצות.
לא מסדרים מיטות מהבוקר.
אני יודע שיש כאלה שכל השנה לא עושים את זה, בסדר.
אבל דברים על מקום מסעודה,
כן, בית מתוקתק,
כמו שאומרים,
אז לא מסדרים ולא שוטפים כלים,
עד
צהרי התענית.
אז אם אנחנו גומרים מיד בשקיעה,
אי אפשר לפנות את השולחן.
מה זה יישאר ככה עד למחרת בצהריים?
הייתי אומר שיהיו אזרחים נוספים בדירה,
קטנים או גדולים.
לא נעים.
אז לכן, נגמרנו חמש-שעשר דקות לפני כן,
מסדרים את השולחן, שוטפים את הפה,
והשקיעה גומרים.
אבל עד אז אפשר לאכול מה שרוצים.
ועוד מוסיף פה,
במשנה ברורה, תהיו בסעיף קטן כג,
אוכל בשר,
ואסור למנוע ממנו.
אסור להגיד לבן אדם, אל תאכל בשר בסעודה שלישית.
אף על גב דה, אין חיוב לאכול בשר בשבת.
לא חייבים לאכול.
מצד מה אוכלים בשר בשבת? מצד
עונג שבת.
היינו איכות שבת.
בסדר? מכל מקום,
כיוון שנמנע משום אבל,
עבירה היא.
ושים לב להגדרה של המשנה ברורה,
מי שאומר, אני לא אוכל בסעודה שלישית בשרי כי אנחנו בתשעה באב,
עובר עבירה.
חשוב לדעת את הדברים.
מדוע? כי צריכים לדעת
מה עומד מול מה.
יש לנו חורבן,
אבל יש לנו דרך בניין.
ודרך הבניין היא, אז תתענג על השם.
אם אנחנו נתענג על השם,
אז הרכבתיך על במות הארץ,
ואכלתיך נחלת יעקב אביך.
אומרת הגמרא בשבת,
הזוהר הקדוש, מי שאומר אותו בליל שבת,
את הפסקה הזאת שמופיעה בסידורים מסוימים,
אומר רבי שמעון בר יוחאי,
מה זה ואכלתיך נחלת יעקב אביך?
זוהי
סעודה שלישית,
שמי שזוכה לסעודה שלישית זוכה לנחלת הארץ,
להיפטר משעבוד מלכויות,
מחבלי משיח.
שים לב מה זה סעודה שלישית.
אז אם אנחנו הולכים עכשיו לקראת תשעה באב
ורוצים לתקן את המציאות,
ונמצאים בשבת, במה צריך להיעדר?
בסעודה שלישית.
ואם מישהו בא ואומר, לא בטוח שהוא לא רגיל,
כי עכשיו הבל אני לא אוכל בשר, מה אומר המשלב הוא ראה?
יש לו עבירה, הוא עובר עבירה.
בסדר? והנה,
עבד כתב המחבר בסעודת שלמה מכל מקום יושב,
ודאבו הנפש, שלא ינהג בשמחה, זאת אומרת, בכל זאת,
רוצים לתקן, אבל לא לחשוב שפה זו חגיגה גדולה.
בכל זאת אנחנו בשלושת השבועות,
בכל זאת אנחנו נמצאים בתשעה באב שנדחה.
לא לשכוח לרגע לאבד את הראש.
אבל לדעת שרוצים לתקן.
איך אני אומר? שהשנה זה כל כך מיוחד,
כי יש לנו פה אפשרות לקרש קפיצה,
שלא נאבד
את קרש הקפיצה הזה.
יש לנו פה אפשרות להתקדם.
אנחנו השנה בתשעה באב אוכלים.
שמים לב מה אני אומר?
ואם אנחנו אוכלים בתשעה באב, יש לנו אפשרות לקחת את תשעה באב, אז יש קרש קפיצה לכל השנה לתקן.
אבל עוד פעם, זה תלוי בנו.
כותב על שפת אמת,
פרשת פנחס, האמת זה רצף,
שנת תפריש מיוחדת.
בלק, פנחס, מטות מסעי.
הוא מדבר על אותו עניין.
הוא אומר, כל גרגר וגרגר בארץ ישראל,
מגולגלות בו נפשות מישראל.
ולכן כל גרגר וגרגר בארץ ישראל, יש לו את הנפש המיוחדת לו.
כל שבט ושבט צריך לשבת במקומו
אם הזיזו יהודים ממקום בארץ ישראל
הזיזו אותם במקומו, ואם עם ישראל לא יושב במקומו
אין אחד יושב במקומו, יש קנאה, שנאה ותחרות
כשעם ישראל ישב במקומו, כל שבט
במקום הראוי לו, כל אחד ראה איפה הנפש שלו נמשכת
ולפי זה זה המקום שלו
כיוון שכל אחד ישב במקומו ולא הייתה קנאה ושנאה,
היה בית מקדש
ברגע שזזו מהמקום או מזיזים מהמקום,
יש קנאה, שנאה ותחרות, ואין בית מקדש.
שמים לב מה כתוב פה?
כל גרגיר בארץ ישראל יש בו קדושה,
ממנה עפר יעקב,
ובנות צלופחת מתעקשות דווקא על השטח שלהם,
שיש להם מקום בארץ ישראל,
הנפש מגולגלת שם.
הוא מוסיף ואומר,
השפת אמת,
שכמו שהעם ישראל לא יכול בלי הארץ,
הארץ לא יכולה בלי העם.
שימו לב כמה דברים עמוקים.
חייבים להיות מחוברים, מקושרים, גוף ונפש.
אנחנו הנשמה והארץ היא הגוף.
מחוברים אחד עם השני.
כל נתק, כל שינוי, כל תמורה, כל תזוזה שלא במקומה,
היא בעצם גורמת לנו דאבון נפש.
היא גורמת לנו קנאה, שנאה ותחרות לעיכוב
מבניית בית המקדש.
ככה מביא
האדמו״ר מגור הראשון.
שפת אמת.
קוראים שם בפרשות סף ספר במדבר.
ממש זה חורז,
שנת תרמ״ח,
תרמח.
תזכרו את השנה.
זה קל לזכור יותר, נכון?
את השנה הזאת.
לכן אני אומר, השנה,
כשאנחנו יושבים,
וביום תשעה באב בעצמו,
סעודת שבת, ליל שבת, שבת בבוקר,
סעודה שלישית,
שבעצם סעודה מפסקת, מביאים כל מה שרוצים.
יש לנו אפשרות להיות במקומנו.
רק נרים את הכפפה.
אהבת חינם.
ומכאן אני רוצה שבדקות שנשארו באמת מה אנחנו עושים.
למעשה,
אנחנו גומרים את סעודה שלישית לפני השקיעה.
סידרנו, ארגנו.
מחכים בבית.
מחכים בבית עד לצאת שבת.
נכון שמבין בשם הרב שלמה זלמן אוירבך
שהוא מתיר עשרים דקות אחרי השקיעה כבר להגיד
ברוך המבדיל בקודש לחול.
אבל
צאת שבת, נגיד בירושלים השנה, צאת שבת בשמונה ועשרים.
שמונה ועשרים, אומרים ברוך המבדיל בין קודש לחול.
ברגע שאמרנו ברוך המבדיל בין קודש לחול, אפשר להחליף נעליים
לנעליים של תשעה באב, הוי אומר, נעליים ללא שום חלק מעור,
לא הרצועות המחזיקות,
לא הגפה ולא הסוליה.
שום דבר לא מעור.
נעל
שהיא לא נחשבת נעל,
מבחינת חכמים.
מחליפים נעליים.
מי שרוצה להחליף בגדים, אפשר גם להחליף בגדים.
ורק אחר כך לוקחים את ספר הקינות,
מי שיש לו,
והולך לבית הכנסת.
בבית הכנסת
מתחילים את התפילה כסדר הרגיל של תפילה של תשעה באב.
כל אחד לפי המנהג.
ספרדים יש פיוט, ואחר כך האזינו השמיים ואדברה,
ואחר כך
תפילת ערבית.
תפילת ערבית רגילה
לתשעה באב.
כל אחד לפי מנהגו.
אם אני אומר את המנהג של הספרדים,
אז אומרים גם בירושלים, כמובן אומרים
ענינו
וענינו בתפילת עמידה,
המנהג בירושלים שאחרי עמידה אומרו קדיש תתקבל,
זה כמו שיש כאילו חצי קדיש רק,
ומיד אחר כך
מדליקים נר ומברכים ברוך אתה ה'
אלוקינו מלך העולם בורא מאורע האש.
זה מה שעושים בליל תשעה באב,
ואז התפילה כרגיל,
קריאתך וכל מה שקשור לזה.
זה הסדר.
במוצאי התענית,
שהשנה,
כן,
תשע״ב,
בשמונה כבר, עשרים דקות אחרי השקיעה, זה כבר מספיק זמן
שאפשר לאכול, בשמונה כבר אפשר
לסיים את התענית,
אז עושים הבדלה.
וההבדלה היא רק על כוס,
כי אין לנו בשמים, אין לנו להשיב את הנפש, כי לא אוכלים, לא שותים.
אז במוצאי שבת לא מברכים, וכמובן ביום ראשון בערב לא מברכים
על בשמים.
אז יוצא כך, שבמוצאי שבת מברכים
בורא מאורי האש, כי אנחנו נהנים מהאש,
מהאור.
במוצאי יום ראשון, זה מוצאי התענית,
מברכים על כוס יין, בורא פרי הגפן,
וברוך על מבדיל בין
קודש לחול, כמו במוצאי יום טוב.
ואז אוכלים,
תואמים משהו והולכים לקדש את הלבנה.
ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב, אחרי שאנחנו טעמנו משהו, כי אדם צריך להיות בכל זאת
באיזושהי שמחה.
זה בעצם השוני בין
כל שנה לבין השנה שתשעה באב חל במוצאי שבת.
אז אנחנו אומרים כך, אני מסכם,
סעודה מפסקת עד לפני השקיעה הקדושית,
שאי אפשר לסדר את השולחן ולרחוץ את הפה
לפני השקיעה.
מחכים בבית עד צאת שבת,
ברוך המבדיל בין קודש לחול,
במילים האלה, בלי שם השם.
נועלים נעליים, מחליפים בגדים מי שרוצה, לוקחים ספר קינות והולכים
לבית הכנסת. ממילא
בבית הכנסת מתחילים תפילת ערבית
לא בצאת שבת, אלא עשר דקות, רבע שעה אחר כך,
תלוי במקומות וכמה זמן לוקח לאנשים להגיע.
תפילת ערבית,
אומרים גם אתה חוננתנו וגם ענינו,
ולאחר
הקדיש אומרים
ברכת בורא מאורה האש,
הבדלה המבדיל בקודש לחול, במוצאי התענית
על כוס יין.
לגבי המנהגים, כיוון שהתענית נדחית,
יש פה שתי שיטות,
ואני אגיד אותן ואומר מה לעשות.
יש דעה שאומרת, הרי הרבה דברים
אמרנו שאסור עד העשירי,
למשל אכילת בשר.
אמרנו, בשיטת רבי יוחנן היא,
שכיוון שעיקר השרפה היה בעשירי,
אז התענית תהיה בעשירי,
אבל בכל זאת קבעו בתשיעי בתשיעי.
בכל זאת, אומרים חכמים, כיוון שהשרפה הייתה בעשירי,
לא לאכול בשר כל עשירי.
אומר הרמה, עד הצהריים.
זאת אומרת, לפי השולחן ערוך
כל עשירי לא אוכלים,
לפי הרמה,
עד העשירי בצהריים, בערב כבר אפשר.
אבל תשימו לב, הפוך על הפוך.
בזמן שהעשירי חל ביום ראשון,
התשיעי בשבת, ואנחנו צמים בעשירי,
לכאורה במוצאי העשירי היה אפשר
כבר לאכול בשר.
אומר הרמה,
לא לאכול בשר עד הצהריים שלמחרת.
ולפי השולחן ערוך, כמו בבוקר אפשר.
לא שייך מיד אחרי הצום הזה, זה לא יום כיפור,
לאכול בשר.
אבל לגבי כביסה,
לכל הדעות,
השנה,
כיוון שזה סוף העשירי, אפשר לכבס בערב. כי בשנה רגילה,
לפי הרמה, אפשר לכבס רק מהבוקר.
שולחן ערוך יותר מקל.
במקרה הזה אפשר כבר בערב, לכל הדעות,
לכבס. כמו שאומרים, לא נוותר לאנשים,
כבר במוצאי תענית שיתחילו לכבס.
שלא יחכו למחרת בבוקר.
אפשר, בעזרת השם,
שנזכה כולנו לראות פני משיח צדקנו,
ואם לא צמים בתשיעי, שיזכה אותנו גם לא לצום העשירי.
נזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן.
