שלום וברכה אנחנו במפגש נוסף של לונדין ואנגלמן אני ליאור אנגלמן אני חגי לונדין
והרב חגי בבית אצלנו כבר יש ריחות
של סימנים שהולכים ומתאגנים להם אתה זה שמכין את זה הרב ליאור? אני זה שמריח
אבל אני גם מכין צריך לומר את האמת
גם שותף
ובאמת בראש שנה אנחנו פותחים את הסעודה הכל כך מיוחדת משפחתית ובראשיתית.
כן. מתחילים אותה עם סימנים.
זה קצת מוזר אני חייב לומר כי אם אכלתי לביבת קרישה ואני אומר שזה סימן שיכרתו אויבינו איך זה עובד? מה זה הסימני דרך האלה? מה קורה פה?
טוב, מן הסתם, כמו שגם אתה, גם הצופים יודעים, המקור לכל הסימנים זה גמרא במסכת כריתות,
שמי שאומר אותה, אגב, זה אבאי,
צריך להבין גם למה דווקא הוא.
אבאי אומר, אשתא דאמרת סימנא מילתאי, עכשיו שאמרנו שסימן יש בו ממשות,
יהא רגיל איניש למכל ברי שתא, יהא רגיל אדם לאכול בראש שנה,
הוא מתחיל שם, תמרי, סילקה, רוביה, קארטה.
זאת אומרת, סימנים זה היכולת שלנו לקחת את כל הרצונות,
התקוות והחלומות שלנו ולהנכיח אותם בתוך המציאות.
קצת דומה לתפילה, כמו תפילה שאנחנו מבטאים,
הקדוש ברוך הוא גם יודע לפני שאנחנו אומרים את המילים,
אבל הביטוי המילולי הוא בעצם מוציא את הרצון מהכוח אל הפועל.
פה אנחנו עושים צעד נוסף.
לוקחים את הרצונות ומוביאים אותם לתוך עולם הטבע,
לתוך עולם החי.
הסימנים כולם מקראים לנו איזושהי קריאת כיוון,
איך העולם הזה ילך ויופיע בשנה הקרובה.
זה מעניין שדווקא בראש השנה, שזה תשובה של הדעת והרצון, אנחנו ממש לא מתעסקים בפרקטיקה ולא בחטאים, דווקא בתקוות, בברכות, בסימנים, אנחנו כן יורדים אל הפרטים, יורדים אל הלביבות,
אל התפוח בדבש, אל הראש של דג.
ראש של כבש, מה אתה אשכנזי?
אני, כן, אני התארחתי פעם במקום שהיה ראש של איל והוא הסתכל עליי, ואני הסתכלתי אליו ואמרתי, זה סימן לא ברור לשנה הקרובה.
אם תתחתן עם תוניסאית כמוני, אז תדע שאוכלים בראש השנה פקילה. שימו לב, אני אוגד. -פקילה, פקילה, לא פקילה. -פקילה, מה זה פקילה? -פקילה, פקילה. זה תבשיל של כבש, יחד עם שיעועית, יחד עם תרד, יחד עם מלא סלק, זה מערבב את כל הסימנים יחד. -את כל הסמיון. זה חבל על הזמן. -טוב, בסדר. -בכל מקרה, אבל רק ציינתי קודם, כמו שאתה אומר, שזה ה... עוד פעם,
אנחנו מגיעים אל המציאות הטבעית,
מי שמחדש את הסימנים זה אבאי.
אבאי, ככה הרב קוק כותב בסידור שלו, עולת ראייה,
אבאי הוא הרי יתום.
ראשי תיבות, אשר בחי רוחם יתום.
דווקא האדם שגדל בסדר חיים לא טבעי,
לא נורמלי, אם נרצה,
גדל בעולם שהוא מעבר לעולם הזה,
הוא דווקא זה שמסוגל לראות איך העולם העליון מופיע בתוך העולם הזה,
בתוך כל הדברים, כמו שאמרת, הטבעיים של המציאות הממשית.
כלומר בעולם הגלוי שלו היה אי סדר ובעולם הרוחני שלו היה סדר עם סימנים מובהקים ורואים ממש איך הדברים הגדולים מופיעים בתוך הפרטים הממשיים אז בואו נפרוס את הסימנים בוא נתחיל אני סימן אתה סימן רבנו תפוח ודבש תפוח ודבש תפוח ודבש על פניו זה הסימן הכי אומרני הכי עתידני
וכמו הרגע הזה שעומדים בתפילה ואומרים יעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם
רגע אחרי שאולי זה שיושב לידך בבית הכנסת לא עשה איתך אגודה בלבב שלם שלא נדבר על החזן ולא נדבר על זה. זאת אומרת אדם בורח כבר לאומה ולא על המציאות. ואנחנו נוסקים למקום מאוד גבוה יומרני עתידני ושלם שלא מוותר על כלום ואומר עוד יגיעו ימים אנחנו מכוונים אליהם
שהם ימים שיעשה כל העולם אגודה אחת,
אף שזה נראה כרגע כל כך רחוק,
מעין הדבר הזה קורה עם התפוח בדבש.
כי בעצם תפוח בדבש, או שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה,
זה טומן דבר שהוא כרגע לא קורה.
זאת אומרת, הוא שלם בפוטנציה.
כן, רק תסביר את השלמות שלו,
שכרגע מה שטוב לא בהכרח מתוק,
והרבה דברים מתוקים הם לא בריאים והם לא טובים
ואני אומר בצורה יותר עמוקה מהדבר הזה שהרבה דברים שבעיני האנשים בשכל האנושי הם מאוד הגיוניים ומאוד טובים ומאוד ראויים מאוד מוסריים הם מתוקים בעינינו הם לא טובים בעיני הקדוש ברוך הוא
יש דברים שבעיני הקדוש ברוך הוא הם טובים ואנחנו ממש במרירות איתם
ויש לנו איזה חלום חזון חלום שעתיד להתגשם
שיחבר את ה... שהטוב והמתוק ישלימו ביניהם. זאת אומרת, אולי אפשר להוסיף שחז״ל אומרים שמה מיוחד בתפוח,
מה תפוח פריו קודם לעליו,
אף ישראל הקדימו נעשה לנשמה. זאת אומרת, התפוח, תפוח ודבש,
מייצג איזו מציאות, כמו שאמרנו, היא שלמות,
שאנחנו עוד לא נמצאים שם, אבל אנחנו מביעים בתחילת השנה את הרצון הגדול להגיע לתפוח ודבש.
כן, ואז אתה, לפי מה שאתה אומר,
אז גם הסדר הוא חשוב.
תתחדש שנה ושנה, טובה ומתוקה.
כלומר, אני קודם כול הולך על הטוב של לא מתוק,
אחרי זה אולי אני אגלה הפתעות. שזה מתוק. כמה מתוק יכול להיות בטוב או לא מתוק.
משם אנחנו ממשיכים.
טוב, הכל כמובן כאן לפי סדר מנהגים שונים, אבל יש כאלה המשיכים, דווקא אנחנו... הקליה.
זה בסוף הפקילה.
פקילה. עד סוף השיעור הזה אתה תיכנס לעניינים. אני רוצה הזמנה לראש השנה, זה מה שאני רוצה. תקבל, תקבל.
טוב, תכף נדבר גם על הנושא של עדות, אם נספיק, אבל יש כאלה שלומדים את הרוביה.
רוביה, נכון? שירבו זכויות היום. שרוביה זה מאכלים שונים שהם בעצם הרבה גרגירים. יש כאלה שאוכלים שיעורית, יש כאלה זרעונים.
הרעיון, אני מבין טוב, שרוביה, אחרי באמת השאיפה המאוד גדולה, אבל המאוד כללית הזו, לתפוח בדבש, למציאות של שנה טובה ומתוקה,
יש לנו גם פרטים.
זאת אומרת, יש לנו גם ירידה אל הזכויות,
אלא רמות שלוקחות את הרעיונות הגדולים ומורידות אותם לכל,
נקרא לזה, האלוהים נמצא בפרטים הקטנים.
איך גם בכל זווית באישיות שלנו, אנחנו מרבים את זכויותינו.
זכויות שנמצאות בנו עוד מימי האבות.
שלושה סימנים יש באומה זו, רישנים, רחמנים, גולי חסדים.
הרבה כוחות חיוביים,
פרטיים, שנמצאים בנו, ועכשיו אנחנו רוצים להרבות אותם.
יפה.
אני רוצה להוסיף לך על הרוביה אבל אני אספר לך משהו אישי קצת,
בסדר?
באחד מראשי השנה שעברו,
כבר עברו כמה שנים טובות מאז,
אשתי תיגנה סימנים במטבח וילדנו שהיה בן שנתיים וחצי היה סקרן לראות איך זה נראה.
אז הוא בא למחבת עם השמן ובדק איך זה נראה ונתן בהם סימנים.
כל הרגל שלו הייתה בקוויה מאוד מאוד קשה, ואנחנו את ראש שנה עשינו בבית החולים של ערי צדק.
לא רק את ראש השנה.
ובקוויות יש טיפולים מאוד לא נעימים, לא עלינו ולא עליכם.
וממש הוא עבר טיפול, ואחרי הטיפול 45 דקות הוא היה בוכה.
ממש זוכר את ראש שנה הזה הולך איתו עם הבכי הזה, אמר לקב' ברוך הוא, אני לא מוצא את הפניות להתפלל אבל דרכו דרך הבכי הזה.
טוב, זו... ושיטה.
-או, צריך באמת לסכום, את הכנת הסימנים, שזה חזרה.
-והגעתי לבית כנסת שם, וזה מזומם, אתה מתפעל במקום שהוא הרבה יום מדין, הרבה מאושפזים, הרבה, אבל לא הצלחתי להיכנס למקום הפשוט הזה של התפילה, היה באמת מורכב מאוד,
ואז ראיתי שם חוברת,
והחוברת מהסוג של אחי היקר, חוברות שמחולקות פה ושם,
והיה שם אחי היקר, הצאתי להינצל ביום מדין.
אמרתי, אני האח היקר, אני צריך את זה. זה כבר אחרי, תוך כדי, ראש שנה. לא, אני מתכוון שהקביעה כבר הייתה, עכשיו זה כבר הטיפול במקרה של ה... אה, בסדר, יש גם אבא על הפרק, זה לא... גם אתה חלק מהעניין שאני חושב על זה. בדיוק. הסתכלתי, הייתה שם, וזה פתח בעצה, שהעצה הזאת, האמת, נמצאת בכל הספרים, בכל הדברים,
והיא נתנה לי מענה לתשובה מאוד גדולה. אני שאלתי את עצמי כל הזמן על הרוביה הזה,
שירבו זכויותינו.
מה הבקשה מהקדוש ברוך הוא? כלומר,
אני עשיתי שתי זכויות השנה ואני אומר לקדוש ברוך הוא,
אם אפשר שזה ייחשב ארבע, שזה ירבה לשש, כאילו מה...
בסדר, מה זאת אומרת? עשית ארבע זה ארבע, שש זה שש.
אז הוא כותב שם באחי היקר, הוא כותב,
תראה,
כשאתה אדם שחי בתוך הבועה של עצמו,
כל זכות שעשית היא אחת.
כשאתה אדם שמחליט ההחלטה הכי גדולה בראש השנה זה גם בא לידי ביטוי באופי התפילות בראש השנה באיך אנחנו ניגשים זה אני פה לא עם עצמי לא לעצמי אני פה מתפלל בשביל עם ישראל אני בכלל שייך לעם ישראל ואז קורה דבר מאוד מעניין
כשאדם עושה משהו בשביל מישהו
הוא עושה זכות אחת
אבל המישהו הזה שמואר מהזכות הזאת יש לו עכשיו כוח עשייה הוא עושה עוד אחת האחת שלו היא גם שלי
ובעצם ככל שהזכויות פותחות, מעגלים, מעגלים... זאת אומרת, נפתחים גם ה... אז הן הולכות, אז בעצם אנחנו מבקשים... הולכות ומתרבות. כן, אנחנו מבקשים בעצם מהקדוש ברוך הוא, תן לי, תן לי לצאת מהקונכייה.
תן לי, תן לי את השער הזה שפותח זכויות, הופך אותם לרבות מאוד.
טוב, אז זה הרוביה.
אנחנו, כן, כשלא נתארך יותר מדי, כן, נעשה איזשהו זירוז תהליכים בכמה מהסימנים ברשותך.
ויש לנו את הקארטי,
נכון? קארטי. שזה יכרתו,
שונאינו, יכרתו אויבינו.
אפשר כמובן להשליך את זה על האויבים החיצוניים, מה שבוודאי נכון תמיד.
אבל יש גם... אנחנו בעד.
בדיוק. אבל יש גם אויבים פנימיים.
שמעתי פעם דרשה יפה, שהמילה הזו, קארטי,
היא מוזכרת במסכת ברכות.
מתי זמן התפילה, מתי זמן הנס. שיבחין בין תכלת לקארטי.
זאת אומרת, קארטי זה משהו שנותן הבחנה מאוד מאוד מדויקת בגוונים השונים.
כאשר אדם הוא הולך ומזהה בעצמו, במציאות,
שונאים במבקשי רעה שצריך לכרות אותם,
וקודם כול צריך להיות מתוך זיהוי מאוד מדויק,
שאדם בוחן את עצמו, ומתוך כך הוא באמת יכול להתחיל לכרות את זה בנפש.
לסלק אותם, שזה הסילקה, זאת אומרת, אדם גם,
שיסתלקו הדברים, זאת אומרת, לא רק הזיהוי,
אלא גם נקרא לזה הפתיחה של עולם חדש,
משם יש לנו גם תמרים.
איתם. איתם.
שזה איזה סוג של שלמות, ביטוי, בגמרא, שהרואה תמרים בחלום, יצפה,
אם אני לא טועה,
למשהו של שלמות. -צדיק התמר, אני חושב. -צדיק התמר, אה, ידע כי תמו עוונותיו. -תמו עוונותיו. -שנאמר, תם עוונך בציון.
זאת אומרת, יש כאן איזה תהליך שאדם עובר בסימנים, שהוא מבטא בתוך העולם הזה, כמו שאתה אומר, בכל המציאות הטבעית, הארצית,
את הרצון הזה שבאמת המציאות תלך ותתוקן,
גם האישית,
גם הציבורית.
ובמובן הזה, אז בעצם אתה מתאר פה גם אולי שלבים.
כלומר, דיברת על זה שיש זיהוי,
זיהוי במידה רבה מה אויב, מה אוהב, מי מהאויב שלי מרמה אותי מה באמצע.
יכולת לעשות הפרדה בין שני הדברים,
ואחר כך אתה מדבר על איזה עולם של תמים,
זה אולי גם איזה עולם של השלמה עם האויב, לא במובן השלמה.
אלא... למציאות כפי שהקדוש ברוך הוא. לזדונות שנהפכים לזכויות.
תיקון של כל מה שקרה מחמת האויבים האלה.
רוצים... טוב, נלך על הראש של הדג והראש של האיל וה... אין בעיה. איך קראנו לזה?
בחילה. בחילה. הוא בחיל על האלה. אוקיי, בוא נתחיל בדג.
בוא נתחיל בדג. בוא נדבר על הראש ולא על לזנב. פשוט על הברכה הזאת.
שנהיה לראש, ריבונו שכן ירצו לפניך וכולי. שנהיה לראש ולא לזנב.
חשוב שזה לא הכוונה להיות ראש ולא זנב במשמעות של ההנהגה החיצונית, שאדם רוצה להיות בראש הפירמידה,
אלא ראש במשמעות של משכן הדעת, משכן השכל,
שמה שיוביל את החיים בשנה הזו זה חיים של ראש,
חיים שמובלים מתוך כיוון, מטרה,
ולא זנב שזה סוג של אינסטינקט,
משהו שמתהלך ללא מודעות והמשכיות.
כן, מעניין, אני שם לב פעם ראשונה שבעצם זאת הבקשה היחידה שאנחנו אומרים,
אני רוצה להיות החג הזה. לחג הזה קוראים ראש.
אה, נכון. -אנחנו מקשיבים בסימה. אני רוצה להיות החג הזה. שהחג הזה בעצם יהיה הסיפור שלי כל השנה.
אז אתה אומר בעצם שההבדל בין ראש לדג, למשל,
בין ראש לזנב, למשל של הדג,
זה שהראש של הדג יכול להחליט בכל רגע נתון לאן הוא הולך,
והזנב, אין לו ברירה, הוא ילך בעקבות, ואני חושב שבעיניי לפחות, אחד הפחדים הכי גדולים בראש שנה ויום כיפור,
זה הפחד למצוא את עצמך מתפלל בדבקות, כלומר זה לא פחד, זה מצוין,
מתפלל בדבקות, מתרומם לכל המקומות, ובסוף מוצא את השנה הזאת מזדנבת בעקבות ההרגלים והדברים של שנה שעברה. המצב טוב שברוך השם, אתה אומר, תפילות הן בדבקות, יש מצב שההזדנבות כבר קורית בתוך התפילה עצמה. כבר בשלב התפילות. אתה מכיר את השלב שמתחילים לבדור כמה נשאר? אבל אני חושב שזה נגרר אחד מהשני. כשאדם לא מאמין שהוא יכול להתחדש
ולהפוך לראש,
אז ממילא גם אז על מה להתפלל?
אני ממילא תקוע.
בכלל אולי כל השנה, כל הראש שנה, כל הסימנים יש להם בכלל משותף
שאנחנו מחפשים איזה יכולת להתחדש,
לקחת את נקודת הטוב של השנה שעברה,
להיפטר מכל צרכי העודף האלה של השנה הקודמת ולצמוח,
להתחדש למקום אחר.
לא סתם אמרנו, יש לנו הרי ראש של דג,
דג, וראש של עיל וכבש. דג, אנו חכמים,
מה דגים בים, אין עין הרע שולטת בהם,
אף אנחנו לא תהיה עין הרע שולטת עלינו.
או בלשון הזוהר הקדוש, דגים זה נוני ימה, נוני מרברבין. זאת אומרת,
משהו שייך אל המצולות,
משהו מאוד חרישי, שוב, אנחנו מבקשים להיות לראש, מבקשים שאנחנו,
שהמציאות תלך ותופיע דרך הנוכחות שלנו בשנה הזו,
אבל בצורה הפנימית והצנועה, ולאו דווקא הראפתנית.
וכך נהיה מראש של כבש, ראש של איל,
לזכור בריתו של יצחק אברהם אבינו ועקידת יצחק.
הכיוון הוא מסירות הנפש.
זאת אומרת, המוכנות של האדם השנה, אחרי כל הבקשות האלה,
ללכת ולהבין שאנחנו בידך. זאת אומרת, השנה הזו, צריך לדעת, מי שהולך להוביל אותה זה הקדוש ברוך הוא, והפתיחות, והמוכנות, והענווה הזו.
זה אחד הדברים שאנחנו מטביעים בתוך אכילת הסימנים.
כן, ואולי כשמדברים הרבה פעמים על מסירות נפש, חושבים על חיים ומוות.
במידה רבה מסירות נפש זה ההחלטה שאני מקבל את הקדוש ברוך הוא עליי,
את הציוויים שלו עליי, את המוסר האלוקי עליי, גם במקום שהנפש שלי לא יודעת. לא יודעת. לא מבינה, לא שייכת למקום הזה בינתיים. מסירות.
טוב, רק נוסיף לסיום שאגב כולם יודעים שאפשר להוסיף גם מנהגים ומאכלים עצמאיים. כמו במשפחת לונדין.
לא, הפרילר זה משהו, אגב, מאוד ידוע. אני דיברתי על דברים אחרים. הילדים, למשל, רצו פעם להביא פיצה, לשון שהתפוצצו אויבינו. כן. בסדר, יש לך בעיה עם ארוחה בשרי וכולי, אז זה צריך להקדים, אבל קיצור, יש אין סוף אפשרויות לפיתוח פה. -כן, זה ילדים שגדלו בדור בריא, כי לפני כמה שנים, כשאויבינו התפוצצו, התפוצצו עלינו. -כן, אז זה התפוצצו במשמעות של ה... אז התפוצצו מכל ה... כל מנהלך לעולם הפנימי, התפוצ
זהו הרב חגי, שתהיה שנה טובה ומתוקה. שנה טובה ומתוקה לך רבנו ולכל הצופים בעזרת השם, שנה טובה ומתוקה.
