שאלות ותשובות בענייני שביעית כבוד מורנו ורבנו בעטרת ראשנו,
מרן הראשון לציון, מוריי ורבותיי, רבנים, ראשי ישיבות,
ציבור קדוש ונכבד,
השיעור של השמיטה,
ביקשנו מכבוד מורנו ורבנו שיהיו שאלות ותשובות.
לא שחלילה שרבנו לא יודע את בעיות הזמן,
אלא הציבור רוצה להביע, רוצה להשתתף, רוצה להרגיש,
כמו שרבנו כתב בהקדמה בספרו,
שמצוות השמיטה היא מצווה מאוד מיוחדת, שהרי כל התורה הוגשה לה.
כך הרב כתב בספרו, מאמר מרדכי בספרו "ושבתי הארץ", שזה צריך לצאת עכשיו.
מה הוגשה? מה השמיטה אצל הר סיני?
בסיום ההקדמה הוא אומר: מצווה גדולה ללמוד הלכות שביעית, לקיים מה שאפשר כיום לקיים, ויש בזה מצווה מאוד גדולה.
שאלות רבות הגיעו במשך השבוע שפורסם במודעות, וגם היום מגיעים וממשיכים לזרום פה שאלות,
דוגמאות שונות.
רוב השואלים,
יש כמה שאלות שהן חוזרות על עצמן, אני לא נכנסתי לדקויות של כל השאלות, כל אחד כתב וכתב
בסגנון שלו,
אבל בעצם השאלות המרכזיות,
אני קצת המצאתי את השאלות,
שאנחנו לא נוכל להספיק לעבור על הכל כמה שהזמן יתאפשר לרבינו.
יש גינה,
איזה גינה? מה אנחנו מטפלים בגינה? גינת נוי,
עציצים שבבית, עציץ נקוב, עציץ שאינו נקוב,
מתחת לכיפת השמיים, בתוך הבית,
אדניות שטויות במרפסת,
מותר לי להשקות, לזבל, לדשן, לרסס.
אני אגיד את הקבוצה הזאת של השאלות של עכשיו.
בין השאלות איך נוהגים בבית משותף שאנחנו
משלמים לוועד בית זה כולל את הגינון.
גם השאלות שאל קבלן אחד פה,
הוא חייב לבצע עבודות גינוי,
בלי זה הוא לא מקבל טופס ארבע.
אולי יכול לשים פרחים מפלסטיק, הוא אמר לי.
סתם ניקיון, לנקש עשבים שוטים,
שכוונתי בזה לגרש יצורים וזוחלים שאנחנו לא חפצים בקרבתם,
ובאיזה כלים מותר לנו לבצע את העבודה.
זה המרכז של השאלות הראשון.
בבקשה, רבנו.
פריטים אתה רוצה או כללי?
מה שהרב יחליט.
שנספיק, אולי כדאי שיהיה כללי התשובות.
אז קודם כל נתחיל ממה שאנחנו תמיד אלגנים לומר.
כתוב:
"בחריש ובקציר תשבוט".
ויש שאלה,
בגמרא יש מחלוקת אם זה חוזר על שבת
או חוזר על שמיטה.
אנחנו רגילים לומר תמיד
בחריש ובקציר תשבות
על שמיטה שאדם תמיד ישמור את הפה שלו.
ייזהר האדם
שלא ידבר דבר סתם נגד.
אם אדם למשל אומר
עם הספר.
הרב יוסף, אמרתי לו שגם עם הספר הוא מומחה.
יעזור לנו פה בער.
בכבוד, בכבוד.
ואז שיהיה מקום לאנשים לשבת.
נתחיל לרוץ.
אתם יודעים איך אנחנו אומרים בחריש ובקצויל תשבות.
אדם לא ידבר, לא יאמר שום דבר.
אם אדם יאמר, אני נגד את תנאי המכירה, לא סובך על תנאי המכירה.
אני יכול להגיד את זה.
אדם יכול להגיד: לא, אני לא רוצה גויים, כל אחד ינהג כמנהגו בדרך שלו, אבל
ידע לו האדם
שומר פיו ראשונו, שומר מצרות נפשו.
אם אדם אומר: אני לא סומך בכלל על לתת מכירה,
אז אנחנו נגיד לו: אם אתה סומך על הרמה,
אסור לך לאכול ביצים,
ואסור לך לשתות חלב,
למה? הבהמה,
מה אוכרת?
אוכרת מה שגדל בה שמתה,
אז לא אפשר לאכול.
למה אני אומר לדעת רמה?
כי הגאון בעל זבחי צדק עליו השלום.
כתב לא, כתב מותר.
הוא אומר זה וזה גורם ולכן מותר.
כך כותב הגאון בעל זבחי צדק.
אז על כן,
אדם צריך מאוד מאוד להיזהר לשמור,
שומר פיו ושונו, שומר מצרות נפשו.
לא יאמר את הדברים האלה כולם.
חלב, בעיה. ביצים, בעיה.
תהיה לו.
על כן אדם לא יאמר את הדברים האלה כולם.
זה דבר אחד.
דבר שני,
יש כלל
של אוקמה אברוגיה.
הפירוש של הדבר,
אם אתה עושה עבודות
בשביל שהעץ יישאר טוב,
אז זה בסדר.
אם אתה רוצה לעשות פעולות שהעץ ייתן פירות יותר טובים,
אז זה נקרא אברויה, וזה אסור.
נפקא מינה, נפקא מינה,
אדם יש לו עצים,
עוד נגיע לירקות,
ויש לו צינור של פלסטיק עם חורים,
ויש לו מחשב,
והמחשב הזה פועל מתי מזרים ממים לעץ.
מזרים מים לעץ.
העץ הזה הוא צריך מים לגדול אז זה נקרא אוכבה אבל הרבה מים זה נקרא אברויה זה כבר אסור אדם למשל יש לו בבית שלו אני מדבר כרגע דשא
הדשא צומח
אז בחליש ובקציר תשבות גם לקסור אסור יש מי שאומר שאסור בכלל לקסור ויש מי שאומר אסור
לך לקצור כמו שאתה קוצר כל השנה כולה.
אז יש לו דשא בבית גדל לו גידול פרא.
מי גדל? מה אכפת לו?
אבל אם זה מפריע ממש,
יש לה הפרעה בדבר הזה.
למשל, על זה שזה גידול גידול פרא,
יש שם למשל שיחסים מומצים יכולים להתחבות שם,
יכולים להפריע לו,
אז זה מותר לעשן,
לשרוף.
אם אתה שורף את השדה שלך, לשרוף, מה אכפת לנו?
אבל אם שורפים את העט עד שהתולעים לא יזיקו לעט, אז זה מותר.
אבל אם שורפים לעט כדי שהעט יצמח עוד יותר טוב,
זה נקרא לאוורויה,
וזה אסור.
אז זה קודם כל כל כללים מייחדים.
וזה, לא כל אחד ואחד יכול להחליט לעצמו.
או שילמד את כל מסכת שביעית,
כל הרמב"ם מלכות שביעית.
הרב זה מסובך, ייקח את הספר של הרב הכללי ישר.
או את כל הספר הזה ילמד אותו,
אבל ילמד,
לא יקרא אותו כמו שקוראים תהילים או קורא זוהר,
לימוד ממש,
אז ידע מה לעשות או מה לא לעשות.
זה דבר עקרוני. דבר נוסף,
גידולי שישית
שנלקטו בשביעית,
ירקות,
דעת הרמב״ם לא.
החורקים על הרמב״ם אומרים, הרמב״ם אומר זה קרע סבחים.
החלקים על הרמב״ם אומרים: אם זה גדל קצת בשישית,
למרות שנלכד בשביעית, את זה מותר.
למעשה, מכיוון שזו מחלוקת בין הפוסקים,
וכיוון שלכו לעלמא
שביעית בזמן הזה לרבנה,
אז מקילים בדברים האלה כולם.
בנוגע לפירות,
היום אין בעיה של פירות.
אין בעיה של פירות.
אז היום תיקח פירות אוכל מה שאתה רוצה
אבל תהיה בעיה בערך חרית ובשבט
או תהיה בעיה בערך מניסן והלאה
מה איך אדם משתמש בפירות
אם מותר לקנות
את הפירות או אסור לקנות את הפירות
כי הפירות האלה למעשה זה הפקר
מה אתה מוכר אותם
ואם אתה לוקח את הפירות האלה עליך לשמור קדושה צביעית לא לשמור קדושה צביעית
עכשיו אפשר לקחת את זה.
שוב הפעם תהיה בעיה בהלכה וזה יהיה במשך שנה נוכל עוד כמה פעמים לומר, להסביר את הדבר הזה.
הכלל הוא כזה,
פירות,
גם בשביתה,
התורה הזכירה.
אם האדם הזה גידל, טיפל בעץ,
השקע, עשה מה שעשה,
זה לא,
הוא לא יכול לאסור מה שהתורה אמרה שהפירות תפקר בשבילי,
הוא עשה בזה עבודה,
הדבר הזה לאסור, הוא לא יכול לאסור את זה עליי.
עשה איסור, אז הוא עשה איסור,
אז הפירות יהיו מותרים.
אלא מה?
עלייך לשמור קדושה בפירות שביעית
או בירקות.
אז בואו נאמר, אני מתפוס כמה דוגמאות כלליים, מה שזה מידע.
אדם לוקח
תפוח אדמה את הקליפה של תפוח אדמה מישהו בחיים שלא אכל
אף אחד לא אוכל
בקיבש אתה רגילים את הקליפה של תפוח אדמה לזרוק אז זורקים אתה יכול לזרוק את זה
אני בא עכשיו לכנסי השני אדם מקלף מלפפון
יש אנשים שאוכלים את המלפפון עם הקליפה
ויש אנשים שמקלפים את המלפפון ואוכלים את זה בלי קליפה
אז לזה כל איש ואיש יש לו דין אחר.
זה שאוכל אותו עם הקליפה אז הקליפה שלו יש לו דין קדושה שביעית.
וזה שאוכל בדרך כלל בלי קליפה אז הקליפה של זה אין על זה דין קדושה שביעית.
אני אומר את הדוגמה לדברים האלה כולם.
עכשיו למעשה
יש היום אוצר הארץ
מה עושה אוצר הארץ?
הם שמים למטה מצע מנותק,
רשתיק עבה,
והם זורעים מלמעלה בעציץ,
תחשוב לא משנה, תכף נראה מדוע לא משנה
הדבר הזה כולו. דעת חזון איש צריך שיהיה גם כיסוי
מלמעלה אנחנו אומרים
היום אם תעבור למשל מירושלים לטבריה דרך הבקעה תראה
כל הגידולים עם כיסוי
אז הכיסוי זה כבר נהפך לחלק מהגידול
אז אנחנו אומרים אין צורך בכיסוי
העיקר הוא שיהיה מצע מנותק
אז מי שרוצה להחמיר כדעת החזון איש וצריך גם כיסוי
יחמיר כדעת החזון איש עם כיסוי
הבעיה תהיה, אדם יש לו חתונה במשך השנה
אז בחתונה יש אנשים שאומרים אנחנו רוצים רק
הכשר של עדה חרדית.
עדה חרדית זאת אומרת אנחנו רוצים רק גויים.
אחד אומר: אני לא רוצה גויים,
אני רוצה רק היתר מכירה, אחד אומר: לא, אני רוצה רק אוצר הארץ, לפי הגידוש בהלכה.
אז האדם צריך לעשות
בעולם החתונות שלו שלושה קבוצות, קבוצה כזאת, קבוצה כזאת, קבוצה כזאת.
אבל איך אפשר לחיות ככה?
או שבהזמנה ששלח לאנשים,
יגיד להם, אתה מה אוכל?
תכתוב לי תשובה: איפה אני אשיב אותך?
כאן אשיב אותך, כאן אשיב אותך,
זה בעיה. כבוד הרב, יש יהודי פה אומר שהוא מזמין הרבה משפחות,
וכל משפחה אומרת שהיא רוצה בשיטה אחרת של השביעית.
הוא שואל את אותה השאלה, רבי. הוא צריך לדוג לכולם, ככה וככה וככה, באופן כזה.
או למשל, בן אצל אביו,
או אבא אצל בנו.
איך כתוב? וישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.
היום, ברוך השם רואים את זה.
אנחנו רואים לפעמים,
וישיב לב אבות על בנים, שהאבות חוזרים בתשובה בגלל הבנים.
ויש הפוך, הבנים חוזרים בתשובה בגלל האבות.
אדם, בן הולך אצל אבא, אבא בא אצל בן.
הוא עושה בעיות ואיזה דברים, נקודה.
הבעיות, עוד דבר, האסיר, הכלי,
יש מי שאומר, הכלי הזה טרף.
אתה צמצת בהיתר מכירה, הכלי הזה הוא טרף לך, עליך לעשות לו הגעלה.
אם זה כלי זכוכית שלא מוכר לו הגעלה, אם זה בתנור שאי אפשר להגעיל אותו לליבון, איך אדם יתנהג בדברים האלה כולם.
אז אם אדם יתפוס את שני הקצוות, כלומר תחבורה ותקולה,
זה תהיה בעיה לאדם.
זה דבר אחד.
אומר, כתוב שאם לשני זה מותר,
הבליעה שנבלעה בקרי זה לא אוסר לך,
כי בליעה, דבר בלוע, על זה לא גזרו עניינים של איסור.
אז כמה שזה, בלוע אתה יכול להקל, ובפרט אם זה אחרי 24 שעות,
אז הרבה אפשר להקל בדבר הזה.
מרכבינה גדולה היא בתנורים.
אדם יש לו תנור.
יש לו, עושה עוגות עם עלים של פרד, עלים של... הם עלים, ירקות.
אז עכשיו הירק הזה הוא לא...
הירק לא שמע שהוא מתה.
אז עכשיו מה כל התנור שלו ייאסר לו?
יהיו אחלה, אנחנו נאסור? לא נעשה את החומרה לאסור בכל הדברים האלה כולם.
אז צריך מאוד מאוד להיזהר דבר הזה, ועוד דבר,
צריך להיזהר שלא לפגוע באחרים.
הפגיעה, אין להקל, אין להחמיר,
צריך מאוד מאוד להיזהר שלא לפגוע בדבר הזה כולו.
אני תמיד רגיל לספר,
פעם אחת
הייתה בחורה אחת יתומה, גרה בנתיבות.
הביאה עגות לחברות שלה במרכז,
בבית ספר לבנות.
אבל הרב אמר, אל תאכלו ממנה,
מי יודע, ניפול, לא ניפול, בסדר, לא בסדר, אל תאכלו ממנה.
אז מסכנה, נדעו אותה.
בצלצלה עליה בבכי.
אמרתי לה,
האם ראש האולפנה לפעמים מזמין אתכם? אבל כן, ביום שבת אחר הצהריים מזמין אותנו לכוסה ועוגה.
אמרתי, כשיביא לך כוסטייק,
את תגידי לו,
הרב אליהו אמר, אסור לשתות את הכוסה הזה.
ואני יודע, אמרתי לה, אחר כך מוציאה שם את הטלפון הראשון שאני אקבל,
זה אני אקבל מה...
טוב.
בקיצור, אז הנה מתי שבאת אני מקבל טלפון.
מה הרב עושה, הוא מכיר אותי, אני גאון הדור.
אמרתי לו, רגע, רגע, רגע. איך אתם, איך עושים אתם?
אתם אומרים, אם אתם מעט חם,
קצת חם, מותר לערות מחם על התה.
אנחנו טוענים, נמרות מעט חם, אבל אסור לערות.
אז זה תה, זה אסור.
אז הוא אומר, מה, אמרתי לו, אה, מסכנה, העוגות שלה,
אתה אוסר עליה,
והתה שלך מותר,
אז אם התה שלך מותר, אז גם העוגות שלה מותרות.
אני אומר, את הדוגמה לדבר הזה כולו.
אתה לא רוצה לאכול, אל תאכל.
אל תאכל.
אתה רוצה ללמוד את כובע דין טהר, יש לי כובע דין טהר, אבל תעשה את זה כלפי עצמך.
או איך שאנחנו רגילים לומר לפעמים אדם,
בן בא אצל אביו, ועושה חלק, ועושה חלק, ועושה ככה.
אמרתי לו, תגיד, אבא שלך, קיבלתי להיות שמחוני, אני לא אוכל בצר.
עזוב וברוך, תגיד, בגין נדל, שלא יקבל כנדל.
לא, שלא לפגוע בדבר הזה כולו.
המקור לדבר הזה זה הלכות פסח.
בהלכות פסח
יש אנשים שאוכלים קטניות בפסח
ויש אנשים שמחמירים ולא אוכלים קטניות בפסח.
שם כתוב בהלכה שהכלים של אלה לא נוסרים לאלה והכלים שאלה לא נוסרים לאלה.
יש למשל,
אני אומר תמיד את הידוע שאצל מרוקו, מרוקו היא מדינה גדולה.
קצצי אחד ממרוקו פוסקים כמו מאן דה אמר וקצי השני פוסקים כמו מאן דה אמר אחרים.
יש להם עיר גדולה של חכמים וסופרים.
אז גם שם הייתה בעיה.
יש אלה ויש לא אלה.
פעם אחת אני ישבתי,
היה יושב על ידינו המנוח עליו השלום הרב משש
וישב לבדל לחיים הרב דוד עובדיה.
ואני אומר שאנחנו הספרדים,
שעועית יבשה לא אוכלים בפסח,
אבל שעועית ירוקה נוהגים לאכול.
אז קם הרב משש ואמר: אנחנו אוכלים שעועית יבשה בפסח.
כמה שבדימי לא עובד אשר צריכה להופעה שלמה,
אמר מחגים שלנו לא אכלנו את יוחדת אישה בפסח.
הנה, שניהם מאותה עדה,
אבל זה כל אחד, זה נהג קשה וזה נהג ככה בצורה כזאת.
ועל זה כותבים שהכלים לא נאסרים בדבר הזה כולו.
אז זה דבר אחד. דבר שני, אדם כשלעצמו. צריך לדעת,
היום לצערנו הרב כתוב: ויהיו עניים בני ביתך.
אדם צריך עזרה לעבוד, אדם שבוא ויעבוד בבית ייקח עני,
אדם שאין לו פרצה ייקח אותו.
היום לוקחים פיליפינית, את טיימלנד, לוקחים
מארצות כבצע.
בכל הארצות שבעולם מביאים את.
על האדם הזה למשל האשה הזאת הגויה
שמבשלת לך הכלי הזה נאסר בשולי עכום אפילו שהיא מבשלת את זה רק לעצמה.
זה בשביל לעקום, אסור לה, אסור לך לאכול בכלי הזה.
והיא מבשרת לך,
אפילו ביצה מבשרת לך, אסור לך לאכול את הביצה הזאת, היא מבשרת.
למה שבדרך כלל אדם לא שותה ביצה חיה, רק על ימים שחולה,
או בשביל זה חזן.
אבל בדרך כלל מבשלים את הביצה.
זה כל כך חמור הדבר הזה כולו.
ועל כן, אדם מביא פוענים לבית שלו, הוא מביא יהודים.
אין להם מה לאכול,
והיו יודעים אותם, שהם יעבדו, הם יעשו לו את כל המלאכות כולם וכל הדברים האלה כולם.
ואם היה מקרה מסוים, הייתה איזו אישה אחת
שאי אפשר להביא, רק גויה,
אז אמרתי לבן שלה,
אמרתי לו, תקנה אוכל מוכן,
הגויה רק תחמם את האוכל, לחמם את האוכל מותר, למה?
כיוון שאפשר לאכולו מבושר,
אז זה לא עושה שום דבר,
אז זה הכול, תקנה אוכל מוכן, הגויה תחמם, ואמא שלך תאכל.
ובזה נגמר, תצא בזה דחבה.
אדם צריך לדעת שלא רק שמתארחו כל דבר ודבר.
התורה כשהקדוש ברוך הוא אמר לאדם הראשון מה אמר לו?
אמר לו מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדע הטוב או הרע אל תאכל.
לא אמר לו אל תאכל מזה.
אכול אמר לו בקיצור אל תאכל מזה.
לא הכול מותר לך לאכול.
אם תתחיל, אסור לך לאכול, אז כבר תהיה בעיה בדבר הזה.
או למשל,
בכוסות זכוכית
בן איש חי אוסר.
אם צמד שם בכוסות זכוכית בחלב חם,
אז אוסר להשתמש בזה, ואחר כך בדבר בשר חם.
אלה חורקים על הבן איש חי, אומרים: לא, זכוכית לא בולע, לא ככה, לא ככה.
אני מצאתי ברמב״ם,
רמב״ם כותב שהסוחית כן בולעת.
ואף אחד לא יכול להגיד על הרמב״ם שהוא לא מתמצא בעינים,
בעינים איך מייצרים זכוכית.
הרמב״ם יודע איך מייצרים זכוכית וזה הדבר הזה, ככה הוא אומר הרמב״ם שסוחית כן בולעת. זה כל כך חמור הדבר הזה, כמו שכותב הבן ישחי.
אלא מה?
בן ישחי כתב עם בלע קר,
כמו בחוקים של בירה זה דבר אחר,
אבל אם בלח חם אז הוא מחמיר בדבר הזה כולו.
היה פעם מפעל בירוחם שהיה מייצר זכוכית.
איך היה מייצר?
לוקחים חול,
מחממים את החול,
אז על זה שמרתחים את החול וחול כזה,
אז הנקודות הזכוכית מתגבשות והחול יורד.
מחול עושים כסף.
זה בזה משימה, צריכים להיות עשירים גדולים.
אבל הם אמרו להם: לא, אתם צריכים לעבוד גם בשבת.
למה צריכים לעבוד גם בשבת?
אם המכונה לא תעבוד בשבת ותתקרר המכונה,
אז הזוכות תתקרר בתוך הצינורות ואז יהיה סתום.
ותמיד הפסידו.
עובדים בשבת מפסידים.
או למשל באייה בבית שמש,
היו לוקחים עפר,
ומשלים אותו, חולים אותו, עושים מזרש מלט.
בזעם עוקשה, ועפן נבח לזהב.
אבל עבדו גם בשבת, ובסוף הפסידו.
מי שעושה נגד ההלכה, הוא מפסיד.
אז רב חנין אמרתי להם,
תשאירו חום מסוים בתוך זה, שיעבוד החום.
כן יעבוד, אין דבר מעט החשמל שילך,
שיעבוד ויעבוד ושמור על החום,
שהזכית לא תייבשת באותו מקום.
אז זה באמת את הדוגמאות כמה אדם צריך להיזהר.
אז למעשה ככה,
למעשה על מעשי שבת, אם הם קודש או לא קודש,
בהלכה נפסקה שהם לא קודש.
אבל אם אדם בישל לך בשבת,
או למשל אדם הולך ומוצא שבת היום למסעדה.
המסעדה הכינה את זה בשבת,
היא הכינה את זה בשבילך.
הבעל מצעדה לא יכן בשבילו,
אם יכן בשבילו מוטל לאחרים.
הבעל מצעדה רוצה אותך, לא שתשלם לו כסף.
אז אם הוא עצר בשבת, אסור לך לאכול את הדבר הזה. זה מעצר שבת, זה חמור, חמור מאוד.
היה לפני כמה זמן,
זרקו פגז
ונפל על ספר תהלים
ולא פוצץ.
ובאו החבלנים היהודים וצילמו את זה בשבת מכל הצדדים
כדי לראות איך יפרק את זה.
אז צילמו את זה.
למחרת,
ביום חול,
אז כמה עיתונים דתיים פרסמו את התמונה הזאת.
שאלתי עורך עיתון דתי: איך מותר לך לצלם דבר שהוא נעשה בשבת?
צילמו את זה בשבת.
איך מותר לך?
או אנשים במוצאי השבת,
כאילו 24 שעות לא שמעו רדיו,
עוד הולכים לרדיו לשמוע מהרדיו,
עוד אומר בשבת עשו כך וכך,
אתה נהנה ממערכת שנעשה בשבת,
זה מותר לך?
או אנשים במוצאי כיפור,
כאילו חס וחלילה, אם יש מעורד למוצאי כיפור ימותו,
אז מה קרה להם?
אז הוא מספר,
אופליהם נסעו ביום כיפור,
מי הכין את זה? הכין את זה ביום שבת ובשבילך.
זה מאוד מאוד חמור לדבר הזה.
החתם צופה וכתב צופה כתבו את זה בפירוש להחמיר בדברים האלה קודם.
אז זה צריך להיזהר בדבר הזה.
עכשיו נחזור.
אם אדם חולה,
פישלו לו ביום שבת בסיר אוכל.
בשר למשל, פישלו לו בשבת, מותר היה.
אז ברי אסור לו לאכול מזה ביום שבת.
כבר משלים בלב אחי, אז אין לי אוכל. לא, השם יוסיף.
במוצאי שבת מותר לו לאכול.
לא גוזרים את הגזרות האלה כולן.
אבל אם גוי עשה פעולה לישראל,
אז אסור במוצאי שבת עד כדי שיעשו.
למה?
לישראל אדם לא יאמרו לעשות,
אבל גוי אדם יאמרו, ולכן גזרו בכדי שיעשו.
אני רואה את הדוגמה כמה שצריכים מאוד מאוד להיזהר בדברים האלה כולם.
הרב אמר שמכון עושים כסף.
אנשים אומרים שמקש
עושים חלב.
אז אומרים שיש, עכשיו אש פרסמו כרזות בחוצות ירושלים שמבקשים מהחקלאים
לתת לפרות תערובת שאין בהן קדושת שביעית,
כדי שיניבו חלב שאין בו קדושת שביעית.
אמרתי, נו, זה שאני אמרתי, אמרתי את זה, על חלב ועל ביצים.
אבל כיוון זה ככה רמ"א פסק,
אבל זה חצי צדק פסק אחרת,
פרחל מותר,
החלב והביצים מותר.
הערך שמחמירים,
ואז באים לכם מה שיחמירו. כבוד הרב, הקבלן אומר, מה עם טופס 4?
מה הוא יעשה?
הקבלן, הוא חייב לבצע עבודות גינון,
ובלי זה הוא לא מקבל טופס 4. אמרתי לו שישים מפלסטיק, הוא אומר לא.
לא, ודאי לא, ודאי לא יעזור.
אז תגיד לקבלן שיגיד לראש העיר הדתי, בשביל מה שמו אותך ראש עיר דתי?
אז ממילא יפתור אותו את החובה.
כבוד הרב, שואלים על סיגריות.
סיגריות תוצרת הארץ, יש בהן קדושה שביעית,
או אומרים שנצטרך לעשן רק תוצרת חוץ?
מה אני אמרתי להם? אמרתי לו no smoky שלא יעשן. קודם כל, הטבק כולו נעשה בחוץ לארץ.
אין טבק בארץ
ויש מעט טבק,
מעט מאוד טבק בגליל שהגויים עושים,
אז לכן אין בזה שום בעיה.
דרך אגב,
בגליל היו מגדלים טבק והטבק אחרי שהם מגדלים את העלים היו שמים אותו בשמש להתייבש.
שמים אותו בשמש להתייבש.
אז במירון יש קבר של בשעובר יוחאי ולמעלה יש קבר של
רבי יוחנן הסנדלר
אז הגוי הערבי הזה
היה שם מייבש את הטבק שלו,
והיה אומר רבי יוחנן הסנדלר אני אדיק לחנר ותשבור לי על הטבק ולא יגנבו לי
היה מאמין ברבי יוחנן הסנדלר
טוב, וככה היה, היה שומר.
יום אחד עבר שם אחד, גנב, למד טבק.
עבר מעל טבק.
טוב, והנה, אחרי שגרם מלך כיסאו טבק,
עמד, לא יכול לזוז.
צריך לצעוק, אני לא יכול לזוז.
בא
מעל הטבק, אבל מה קרה לך? אמר לו, אבל לא גנבת לי, מה?
אני שם את זה בחנן סדלה לשמור, ומה אתה גונב?
אמר, טוב, אני הוריק לך. הוריק לו, אמר, לא, עוד לא יכול לזוז.
אבל עוד נשאר לך בכיס פרור אחד של טבח.
אז כל כך האמינו בבחינתן לה, בדבר הזה כולו.
אז סבא הגויים היו מייצרים, אז אם זה מגוי, זה דבר אחר.
רוב הציבור שואלים,
יש פה הרבה שאלות, אבל איפה לקנות פירות וירקות?
לא יודעים, היתר מכירה, אוצר בית דין, פירות גויים, מצע מנותק,
או פירות הערבה או מחוץ לארץ או מהבד"צים למיניהם.
הייתי אומר להם שיסתכלו בדף קצ"ה,
סימן א' אצל הרב,
הרב כתב את כל... בפירות כרגע אין בעיה.
בפירות התחיל הבעיה תהיה בניסן באחרות ובשבט,
אבל בירקות הבעיה כבר הולכים לפי ה...
אז אנחנו אומרים, הדבר הטוב ביותר זה מאוצר הארץ.
אותר הארץ הם מגדלים בעציצים עם מצע מנותק זה הדבר הטוב ביותר לקנות.
אז כתוב פה גידולי גוש קטיף זה הכוונה בתורה הזאת.
ב. כתוב פה ירקות שצמחו בשישית ונקטו בשביעית
נגד הרמב״ם אבל מה יש בהם דין קדושת שביעית.
ירקות מאזור הערבה אי אפשר לדעת בדיוק איפה זה האזור.
ירקות מחוץ לארץ כמו כל מעבר הירדן
ואם לא ממצרים ויש להימנע מירקות שמביאים אותן מעזה שידיהן דמים מלאו
ודמים מלאו תרתי במשמע.
עכשיו ירקות שמביאים מעבר לירדן או ממצרים.
דעת הרמב״ם
הירקות האלה גם כשמביאים ממצרים או מירדן גם כן אסורים
אלא אם כן יהיה היכר בגידול שלהם לא על הארגז הכתומים מחוץ לארץ
אלא יקרה בגידול שלהם שהוא ממצרים או מחבר לירדן.
אבל גם כן פה נוהגים להכיל בדבר הזה כולו.
ה', אחרון אחרון ירקות מתרם בכירה שנעשה כדין,
אם יעשו את המתרם בכירה כדין אז זה רק במקרה הכי אחרון לזה.
ואם עם כל זה אם אדם שבא לאורח זה מישהו אחר
שהשתמש מלכתחילה בליתר מכירה אמרנו שהכלים לא נאסרים בדבר הזה כי אם הכלים ייאסרו אז לפעמים גם התנור ייאסר
שבישל בו ואם לא אז גם הגז שבישל בו לפעמים נשפכים וגורשים גם כן זה ייאסר. על דרך כלל אנחנו אומרים לא להחמיר בדבר הזה
אפשר לקנות פרחים לשבת?
יש בהם קדושת שביעית?
לנו יש מאמר ארוך
על הדין פרחים.
אמרנו, פרחים עם ריח,
בוודאי שיש בו דין קדושת שביעית.
פרחים לנוי,
כתבנו שגם כן יש בהם דין קדושת שביעית.
נא קמינה,
שנה הבאה,
האדם רוצה לקנות הדסים.
גדלו בשמיטה.
הדסים.
הדסים האלה יש בהם ריח.
אני צריך אותם בשם מצווה אבל יש בהם ריח.
הדסים האלה יש בהם קדושת שביעית.
השנה הבאה אדם רוצה לקנות אתרוג
או הדסים
צריך לקנות אצל אדם שבוכר גם לולב
וגם ערבה.
יאמר לו כמה אתה בוכר את הלולב
ואת הערבה
ואת האתרוג ואת ההדס
אז הוא אמר לו, סכום.
הוא אמר, תראה, אני משלם לך בשביל ההדס.
או, הוא אמר לו, שלם לך בשביל הלולב.
בלולב הדשא אמודין קדושת שבעית היום.
פעם היה אחרת.
אז זה דיבר אחרת.
אדם שגר בבניין משותף,
אלה משותף רוצים שיהיה גן, גינה,
והוא חייב לשלם מס, מס ועד, ועד הבית.
אז יאמר ועד הבית
אני לא רוצה גינה.
הוא אגיד לו: אדוני, לפי החוק אתה חייב לשלם,
חוק בתים משותפים.
הוא אמר: טוב, אני משלם בשביל החשמל של חדר המדרגות.
על זה אני משלם. אתם לוקחים בזה ועושים גינה ועשו מה שתעשו. אני לא רוצה את זה בגינה.
אני משלם בשביל חדר המדרגות וככה יצא ידי חובה בדברים האלה כולם.
אז זה עניין. כל זה שאתם מדברים, שימו לב
שמיטה שאנחנו פוסקים ששמיטה בזמן הזה הוא דרבנן
אבל
עוד מעט יבוא המשיח
ויגיד לנו או המשיח יכול לבוא ולהגיד אתם טועים השנה לא שמיטה
או המשיח יכול לבוא השנה שמיטה ועושים מיטה דאורייתא
אז כל ההלכות שאנחנו אומרים אנחנו צריכים לשנות את ההלכות
נגיד למשיח אתה באת והגברה אומרת למשה
והרון עמהם ואז משה והרון ילמדו אותנו את ההלכות האלה כולן.
היה פעם באו יהודי גרוזיה ובאו הרבנים שלהם,
שהם תלמדי חכמים אבל לא יודעים מה הלכות הטלות בארץ.
אז ביקשו ממני שאני אלמד אותם הלכות טלות בארץ.
אז הסברתי להם דין מסרוד, דין תורמה, עשר שנים, עני, הכל הסברתי להם.
כמה שיכולתי להסביר להם הסברתי להם
והם הבינו, קלטו.
בסוף שאלו אותי ערכות קורבנות
שלמים עולה
שם תלוי יש שם מצהרת שם זה אמרתי להם איזה יבוא המשיח משה ואהרון עימהם
אז אמר לי אחד הרבנים כן
משה ואהרון ילמדו אותך ואתה תלמד אותנו
אמרתי לו, זה לא שכל של גרוזיני,
זה שכל של בריסק.
אמר לי, כן, אני למדתי את זה הרבי בריסק.
אמרתי, מהשאלות האלה,
מה שלמדתי אצל הרב ביכטנד היה בגלות אצל הרבי ביכטנד היה בגרוזיה, שם הם למדו את ההלכות האלה כולם.
אז חשוב מאוד הדבר הזה כולו.
מה לעשות הפסמים שנשאר במוצאי שבת בבית כנסת שמחלקין?
בשנה הבאה מדובר, ואם יש לנו... דקה, דקה, דקה.
לקחת הגבה של הבית כנסת,
שמחלקים את הבשמים או את ההדסים או את הבשמים החלקים, לעמוד שיכירו.
לומר לקהל,
לומר לקהל רבותיי,
אחרי שאתם גומרים יש כאן שקית
או יש כאן פח,
תשימו את כל ההדסים, את כל הבשמים בתוך הפח הזה.
ואתה תיקח את הפח הזה,
שים אותו בתוך שקית ניילון אחד ועוד שקית ניילון אטום,
תשים אותו באשפה.
אנחנו עשינו משהו, עשינו בכוסות קטנים ציפורן,
ואנחנו הלכנו לקהל, זה בסדר או לא?
הוא עשה ציפורן,
הוא רוצה לחסוך לבית הכנסת אז הוא עשה את זה רק בציפורן.
אתה מפחד שכל פעם אתה תצטרך לשים פח חדש ולשים את הניילון?
חכה, חכה. זה ככה, שלא כל הקהל היה מרוצה מזה,
שהם יגברו על זה.
אני לא מתכוון ליהנות.
אבל תעשה חור פה, כי אפשר לריח.
אפשר, אפשר.
יכולים להגיד להסתפק בזה, להעשיק בזה חור.
כן, נעשה החור הזה.
דרך אגב, בפסח תיזהר.
יש מי שאומר, הם שמים את זה בתוך אלכוהול
כדי שיעמוד חזק.
אז בפסח יש קשר לפסח.
יש ציפור, קשה לפסח, רק שתדע.
אבל זה רעיון טוב, עם חור.
ההקלה של הנכד שלי חשבה ועשה, זה גם עם גומי.
ההקלה של הנכד שלי חשבה ועשה את זה.
תגיד לה, השם יש לך לה.
בנים זכרים. כי תזכה לזכר על רחל וג'קנין. וחייה רצון שתזכה לבנים זכרים השנה. אמן.
הרב, צריך לעשות פח מיוחד. ואז,
במריק מילה,
לא מברכים על הבשמים? תביא אחד כזה.
תודה רבה. חשוב, חשוב, חשוב.
צריך לעשות פח מיוחד בבית
לשמיטה או מספיק לעטוף את זה בניילון?
העניין הוא ככה:
פח השמיטה הוא טוב ומסוכן
מה הטוב ומה המסוכן?
יש בהלכה דין גרמה בנזקים ויש גרמה
גרמה זה דבר אחר וגרמה זה דבר אחר
גרמה בנזקים אנחנו אומרים אבל גרמה זה אחרת
מה ההבדל גרמה שאדם עושה את הפעולה לא עושה פעולה ישירה אלא כתוצאה מפעולה אחת עושה פעולה שנייה
גרמה זה פעולה ישירה
אם אדם יש לו פח של שמיטה
ושם יש
קליפה של בננה,
למשל אני אומר שהיא רואיה למחל בהמה,
הוא שם את זה שם והסריחה.
אני לוקח עכשיו
קליפה של בננה לא סרוחה, שם את זה עד זה,
אתה עושה את זה גרמר, אתה גורם לכך שהקליפה השנייה הזאת תתקלקל,
אז זה אסור.
ועל כן,
כשהוא לוקח קליפה של בננה,
שם אותה, יעטוף אותה בניילול וישים אותה בתוך הקליפה,
בתוך הפח של השמטה.
ואז כשבאה קליפה אחרת עליה, זה אחרת.
עכשיו ככה, קליפת רבוכי זהב.
יש עדות
שקונים אשכוליות
או קונים סוג מיוחד רבוכי זהב שהקליפה שלו עבה,
ועושים מזה ריבה.
עושים את זה כמו סוכריה, דבר טעים.
אלה צריכים לשמור על קליפה של טבוח הזהב.
אבל אני לא עושה איך בבית,
אז קליפת טבוחי זהב אני יכול לזרוק.
זה לא, אצלי הקליפה הזאת היא לא שימושית לאכילה,
והכן אני יכול לזרוק אותה.
הבעיה הייתה
עם אדם,
הרמב"ם כותב את זה,
אדם קנה בפירות שביעית,
קנה בדמי שביעית, קנה בהמה,
ובאה בכורה.
מה יהיה הדין שלה?
מעריך מאוד בזה הרמב״ם.
היום בדרך כלל הלחם בארץ,
רוב החיטה היא באה מחוץ לארץ.
חלק מהחיטה היא בארץ.
למשל, בחיטה של פסח
שעושים מצר שמורה זה מהארץ, זה לא מחוץ לארץ.
אז החיטה הזאת,
צריכים לדאוג שהחיטה תהיה בשנה שישית,
לא בשנה שביעית,
מפני שמשנה שביעית אסור להשתמש בדבר הזה,
בשנה שישית.
אותו דבר ביין.
ביין עושים הרדלה.
אז יין של שמיטה, מותר לך לקחת אותו ולהשתמש בו.
אבל לפעמים ישנם אנשים ששופכים את היין בתוך
את הלחץ ואף לקחת את זה ולשים על העורף שלהם
או ששופכים ואז שיהיה משימן טוב ומזל טוב
או בליל פסח
שוברים דם, צפרדע, עקנים, ערוב,
לוקחים כוס זכוכית,
שופכים את זה בתוך כוס אחר.
היין הזה או מיץ ענבים הזה אסור להיות משמטה.
למה זה? אחר כך אתה זורק אותו,
אבל הוא ראוי שתייה,
אתה הופך אותו לזריקה,
לזרוק אותו, צריך לזהר שלא יהיה בדבר הזה קודם.
עוד דבר,
סמל גפן.
סמל גפן גדל בארץ.
זה בדיוק השאלה הבאה, כותנה.
מה?
כותנה, לגבי כותנה, אם יש בזה דין שביעי.
סמל גפן גדל בארץ.
אז אם אתם מגדלים אותו בשמיטה, אז אסור.
אסור.
אסור ליהנות ממנו.
אלא מה?
אם זה מתערבב עם דבר אחר זה קצת שונה הדבר הזה כדור.
אני הייתי פעם בחוץ לארץ,
ופה ברוך השם אין לנו בעיה של חדש.
למה קצירה בארץ בדרך כלל זה באה ביער סביבה מאוחר יותר הקצירה,
אבל בחוץ לארץ הקצירה היא לפני ניסן.
הייתי שם,
אז אמרו לי שמכיוון שזה מתערבב אי אפשר לדעת אם זה חדש או ישן אז לכן הם מכילים
אז אמרתי להם איפה זה כתוב הראו לי ספר
אמרתי להם אבל תא פחודה כתוב שם כל זה מכיוון שאי אפשר לברר
אבל אם אפשר לברר אז אסור
אמרתי היום באמריקה
כל שק של קמח
כתוב עליו תאריך
מתי החיטה הזאת תחנו אותה, מתי הם מיללו את זה בתוך השקית הזאת.
אז כתוב תאריך כל דבר בדבר, אז אם כתוב תאריך אתה לא יכול להגיד בטל, מסתמך, זה כתוב בצורה מפורשת,
אתה לא יכול לבטל את הדבר הזה.
אז לכן אני אומר כמה שזה חמור,
אומר לך שפה בארץ אין דין חדש אבל מה שכן בארץ אין דין חדש
כשמביאים שעורה בשביל לעשות בירה
בירה לבנה
או בירה שחורה, או מביאים חוץ לארץ,
אז צריכים להיזהר שלא יביאו מחדש אלא עד אחרי פסח.
וכתוב,
במקום אחד כתוב על מצות לאכול שבעת ימים תאכל מצות,
במקום שני כתוב ששת ימים תאכל מצות.
אז כתוב ככה,
אם היה מן הכלל ויצא מן הכלל,
אבל כתוב ככה,
שש מן הישן,
סליחה שבע מן הישן, שש מן החדש.
כלומר אחרי יום צוף ראשון אז כבר אפשר לאכול מן החדש בדבר הזה כולו.
עיצוב ברים בפירות שביעית, וזה רק לנוי,
לוקחים דלעת או כל מיני דברים שמשתמשים בהם לנוי ולא לאכילה.
כלומר דלעת היא ראויה לאכילה ומשתמשים בזה לנוי.
אז אם זה המקצוע שלו שהוא עושה את זה בשביל אחרים אז זה מותר לו.
אבל אם זה אדם פרטי כיוון שזה דבר ראוי לאכילה הוא לא יכול לקלקל את זה לנוי.
ואחר כך זורקים את זה. אסור. כן, אני לא יכול.
לגבי
אם יש אדם, למה? אני אשמור דבר כזה, אני אוכל את זה אחר כך.
למה אני זרוק את זה? לא חבל עבוד דמו, לא חבל עבוד אוכלים.
עכשיו פעם אותו אדם.
אם אותו אדם כל השנה כולה,
זורק את הרבע העשרה שנשאר, אז נזרוק.
אבל אם כל הזמן שומר את הרבע העשרה הזה במקרר,
אז חייב בשמיטה לשמור על זה. ואם לא רוצה לאכול את זה,
אז נשים את זה בתוך ניילון ונשים את זה בצפצפית של השמיטה.
היה לפני כמה שנים
אחד בשם יהודה רידר, שם משלחת רפואה שלמה.
הוא היה אחראי על כל הזבל בירושלים.
אז יום אחד אמרתי לו אני רוצה לראות מה עושים בזבל
אמר לי בעזריה
אז מותר ללכת לעזריה אמרתי אני רוצה לראות מה שייך לרב בעזריה זה לא יפה
אמרתי אני רוצה לראות מה עושים בזבל של ירושלים
הלכתי לשם מה ראיתי?
הייתי שם כשעומדים טרקטורים בא אוטו של הזבל שופכים את הזבל
על הזבל הזה שופכים עפר
קוברים את זה.
אם ככה המצב, לדיני חבורה, בסדר גמור.
אבל אני עומד שם ואני רואה שבאה את המשאית,
לא שופכים את המשאית.
אני שואל, מה קרה?
למה לא?
אז אומר לי האחראי, לא יודע למה.
אני חושד כאן משהו.
אז היה שם האחראי הערבי, אמרתי, למה לא?
הוא אומר, זה בא ברחביה.
מה קרה? עומד ברחביה הם לוקחים קופסאות,
הם לא אוכלים, אוכלים קצת, נשאר זה,
זורקים בזבת.
בזה אנחנו אוכלים את זה, שושים את זה, משתמשים בזה.
אמרתי, וואי, הנה שיריים של האדמו"רה,
משתמשים בזה.
אז אומרים, זאביה ברחביה, אז הם ניסו שומרים על זה.
אומרים, לא, זה בבוכרים,
זה בבית ישראל, אין קופסאות אלה.
יש שם רק הכל אוכל.
הקליפות של טבוחי זוהר, אין לטבוח זוהר רשמי,
אז הם מחלקים בין זה לזה, אני אומר, את הדוגמה של הדבר.
כבוד הרב, לגבי עציצים בבית,
נקובים, אני רוצה להוציא אותם למרפסת, בשמש, תחת כיפת השמיים,
או עובר דירה,
עובר דירה.
עציץ
היום
עשוי או מחרס,
או מעץ,
או מפלסטיק.
פלסטיק של היום,
של העציצים, הדין שלו כדין כלי חרס.
הוא לא אטום, הוא לא ברזל.
אם היה עציץ מלמטה שלו מגע של
אלומיניום, זה דבר אחר.
אז לכן אדם בתוך הבית שלו,
אנחנו מדברים כרגע ביום חול, לא שבת,
אז יכול לקחת את העציץ ממקום זה למקום זה,
למשוך אותו.
אבל אם הוא רוצה להוציא אותה למרפסת שפתוחה
או לגנה שפתוחה
או רוצה לעבור דירה,
הוא רוצה להעביר את העציצים שלו למחליט מסה,
מכונית שמעבירה את הרהיטים,
ואחר כך מהמכונית תעביר את זה לדירה חדשה,
ייקח
נייר כסף,
יעטוף את העציץ מכף רגל ועד ראש,
כל העציץ יעטוף אותו,
ואז יכול להעביר אותו ממקום למקום בלי שום בעיה.
ועוד דבר,
יש ירק או זה,
או משהו, לנוי
פרחים שצריך עליהם שמש.
אז מוציאים אותם למרפסת שיבוא עליהם שמש.
אז זה,
הדבר הזה, אסור לעשות אותו בשמיטה הזו,
והפעולה הזאת היא אסורה, אלא אם כן זה מקורה.
יש להם למשל את הגרעינים של השחורים,
קוראים לזה, עין שמס קוראים לזה.
זה גם כן, חמניות, זה אחד מפראי הבריאה.
החמניות האלה הם בבוקר נוטים בצד מזרח,
בצהריים באמצע, בערב בצד מערב.
לפי השמש הולכים, הם עושים את הדבר הזה כולו.
אז גם חמניות
שיש אז זה בעיה
אם זה בשמיטה. הכי בעיה שעושים שמן מחמניות
ואתה לוקח שמן, אתה לא יודע על השמן.
אם זה שמן מחמניות של הארץ
אז זה או שיש בהם דין קדושת שביעית או סביחין זה אסור.
אתה הולך לאלה שמוכרים שמן לכתוב שמן הזה אין בו דין קדושת שביעית שאנשים לא יטעו בדבר הזה או שמן זית
זה זיתים קודשת שביעית
יש בהם.
מעקר הדין אני יכול ללכת לעת זית של השכן שלי ולקחת את
הזיתים שלו.
אבל אם הוא פיקח
הוא בערב שביעית
הוא יאמר
ארבע עמות בכניסה לגן שלי
זה אני אוסר על זה, על שום אדם בעולם לא ידרוך חומה.
אבל עכשיו האדם הזה לא יכול לדרוך,
זה כבר אסר בהנאה,
יכול לעשות את זה בערב שמיטה,
לא בשמיטה,
ואז ממילא יכול שלא יזיקו לו את העצים שלו.
לגבי גדר חיה,
אדם שרוצה לעשות גדר ולגזור אותה. לזרוע אסור,
אבל לעשות את זה,
אם זה נעשה מכוער,
הוא גוזם בעד שיהיה יפה, לא יותר יפה.
כשיפה לא יהיה מכוער, מותר.
אבל אם זה בעד שיהיה יותר יפה, אסור.
וגם כשגוזם,
כשעושים לו מכוער,
לא יגזום כדרך הגוזמים אלא בשינוי.
שוב אנחנו חוזרים לשאלה, מה שהרב אמר,
שבניין משותף. בניין משותף שגרים כל מיני אנשים והם מטפלים. מה הוא צריך להגיד?
אדם ייתן את הכסף לוועד הבית, הוא אמר, אני לא מסכים שידרחו ושיעשו,
אני נותן את זה רק בשביל חשמל חדר המדרגות,
ככה גמר.
אני לפני שלוש שנים,
כשנבחר ראש עיר דתי,
אז אמרתי לעיל שלו,
בערב פסח כולם דורקים את החמץ איפה?
תוך הצפרדע, נקרא. תוך הצפרדעים האלה.
הצפרדעים של מי שייך?
של העירייה.
אמרתי לו שאתה חייב להפקיר את זה לפני פסח.
למה זה שלא?
הוא אומר מה זה לא שלי. מה זה לא שלך?
או תגיד לשר האוצר שלך האחראי על זה שמפקיר את זה.
או יגיד שאני לא מתכוון לזכות.
יגיד לא מתכוון לזכות.
זה גם כי אם אדם למשל גר בבניין משותף.
יש פח השפעה של כולם.
יש לאנשים לא דתיים,
אחר הצוהריים זורקים את החמץ לתוך הפח השפעה.
אדם יגיד, אני השותף לו,
אני לא מתכוון לזכות בדברים האלה כולנו.
נסיים בגינת נוי,
בפרחים.
הוא צריך להפקיר אותם, עבור האנשים אצלו יקטפו ממנו את הפחים או אותה, אם יש לו עצי לוויזה וסמים.
כן, כן, כן, כן, כן, צריך להפקיר את זה גם כן.
כל דבר כדבר צריך להפקיר את זה.
אבל מה, הוא יכול לומר, רבותיי,
אם אתם תיכנסו ותורידו את הפרחים, תזיקו לי את העץ,
מותר לכם לבוא משעה 4 עד 5 או משעה 3 עד 6 אני יושב פה יושב עם מקל.
לגבי הרב צדקה חוצין עליו השלום אז הוא לא היה מסכים לזה. לא היה מסכים לזה, לא היה מסכים לזה.
ודא שלא,
דודקות בזירה וביטית היה אומר איך
עשה מודעה. מודעה איך
עשו אותו.
טוב הרב צדקה חוצין עליו השלום.
הוא,
צדקה חוסיין,
עד היום ממשיכים בכנסת שלו,
לא משתמשים בחשמל בשבת.
אומרים, היהודים עובדים בשבת,
עד פעם היו לוקחים למפות ומאורע עם נפט.
היום כבר למדו לשים לוקסים כבר, לעשות...
היום אחר כך למדו לעשות עם סוללה.
ועד היום, בכנסת של...
הנה, אני פה נמצא,
רוחם.
לא, זה לא ירוחם. זה לא ירוחם.
זה דומה לו, לא? כן.
אז עד היום,
בנסח חמצדקה,
בליל שבת הם משתמשים בלופסי,
בסוללות, לא בחשמל.
אבל אין לכם, אלה שנוהגים להשתמש, להשתמש.
אבל אם הייתה הפסקת חשמל,
והחשמל חודש,
אז זו בעיה גדולה.
אם האוכל היה מבושל,
אז האוכל נאסר, ואסור להשתמש בדבר הזה.
למים חמים ולילים קטנים יש כל מיני קולות שבעולם.
אז על יהיה רצון
שיבוא המשיח ויש שמיטה דאורייתא,
ואז נגיד למשה והראש ילמדו אותנו איך להתנהג בשמיטה דאורייתא.
ברוך ה' לעולם אמין ואמין, רבי חנניה בן הקשייה אומר: "יצא הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל וכך בא להם כל המצוות שנאמר אדוני חפץ אמא עד שדקו"
עזבים תורה ואדיר.
עד היום היה מנהג
שאני יוצא בחוץ ומברך את הנשים.
אז כמה שאנשים אומרים בחוץ, קר להם,
אז אני עכשיו מברך אותם כאן.
מי שבירך אמותינו, שרה, רבקה, רחל ולאה,
ואביגיל וסטרה מכה ותבי חיל,
הוא יברך את כל הנשים שנמצאות כאן,
שהקדוש ברוך הוא ימלא משאלות ליבן לטובה ולברכה.
מי שצריכה פרנסה, השם ייתן לה פרנסה,
מי שצריכה בריאות, השם ייתן לה בריאות, אמן. מי שאין לה ילדים, השם יזכה אותה בילדים, אמן. מי שאין לה בת, השם יזכה אותה בבת,
יתקיים תמונת בריאה ורבייה, אמן. ומי שעדיין לא נשואה, שבחור טוב ימצא אותה.
בלי רצון שיהיה חורף בריא.
אמן. בואי היה ורבותיי, בעזר השם, הספר של הרב, מה שנמצא בידי,
שני הקלסרים האלה זה ספר אחד.
700 עמודים ואיזה ראשי הם יצא בעוד כשבוע ולעקוב אחרי זה.
