שלום לכולם, אנחנו חוזרים בלימודינו בסוגיות הנלמדות מהדף היומי על פי הלכה ברורה,
ואנחנו נמצאים בעיצומה של מסכת חגיגה שהיא בעצמה לא גדולה,
אבל יש בה גם כמה סוגיות חשובות
שבהחלט יש לתת עליהן את הדעת.
ובאופן אפשר לומר, ככה מפתיע,
בצורה מעניינת,
המסכת חגיגה, כידוע, בחצי השני שלה, המחצית השנייה של המסכת,
עוסקת בענייני טומאה וטהרה בהרבה נושאים שקשורים לענייני טומאה וטהרה, וזה דווקא מתחבר לפרשת השבוע, שעכשיו אנחנו היינו גם בפרשת שמיני וגם בפרשת תזריע מצורע, יסודות ענייני טהרה,
טומאה וטהרה, נמצאים. אז אנחנו מחוברים לסוגיות של הדף היומי גם דרך פרשת השבוע.
על כן, אני רוצה באמת לעסוק היום בסוגיה,
אפשר לומר, עקרונית,
או ממש הסוגיה היסודית של עניין של טהרה,
שכן במשנה,
בדף י',
אנחנו לומדים שם,
המשנה אומרת בסגנון שלה: "היתר נדרים פורחים באוויר ואין להם על מה שיסמוכו,
הלכות שבת, חגיגות והמעילות,
הרי הם כעררים התלויים בסערה, שהם מקרא מועט והלכות מרובות.
הדינים והעבודות, הטהרות והטמעות והעריות",
יש להם על מה שיסמוכו ואין הן גופי תורה.
זאת אומרת, המשנה כבר מונה כאן קודם את אחד מהדברים, טומאות וטהרות וטומאות,
שיש להם על מה שיסמוכו, הכוונה בפסוקים,
והם נחשבים לגופי תורה.
ממילא באמת אנחנו באים מכאן לעניין של טומאה, ויותר מזה אולי לעניין של הטהרה.
הטומאה צריכה טהרה, והטהרה החשובה ביותר והמצויה ביותר
היא הטהרה באמצעות הטבילה שעליה מדובר פה. ואז הגמרא שואלת פה, בדף י"א,
הגמרא שואלת: "מכתב כתיבן?"
הרי בעצם הגמרא אומרת שזה כאילו לא, המשנה כאילו יוצאת שזה לא כתוב בצורה מפורשת,
או רק יש להם על מה לסמוך,
אבל הוא אומר: הרי הדברים כתובים בפירוש בתורה,
דווקא באמת בפרשיות האלה שהזכרתי, "ורחץ את בשרו במים".
אז הגמרא אומרת פה: "לא נצריך אלא לשיעור
מקווה דלא כתיבה.
זאת אומרת, אומנם נכון שעצם העניין של רחצה או טבילה כתוב בתורה,
אבל השיעור של המקווה,
כמה צריך להיות המקווה שמתאר,
זה לא נאמר בתורה, וזה מביא מכאן, מהברייתא,
ורחץ את בשרו במים,
במי מקווה, את כל בשרו, מים שכל גופו עולה בהן, וכמה הן? אמה על אמה ברום שלוש אמות.
ושיראו חכמים מי מקוה ארבעים סיאה.
זאת אומרת שאנחנו הרי לומדים בפסוק שצריך לטבול במים שכל בשרו טובל בהם, הוא צריך להיות טובל,
דהיינו, כולו בתוך המים, כמו שאנחנו יודעים איך באמת טובלים.
והגמרא אומרת ששיראו חכמים שמי מקוה זה ארבעים סיאה. זה לא כתוב בפירוש בתורה,
אבל זה כאילו נדרש דרך הפסוקים של התורה.
אז מה שאנחנו בעצם יכולים מכאן ללמוד ולעסוק, כי לכאורה,
אם לומדים מכאן מהגמרא,
אפשר להבין שהעניין של ארבעים סאה, שזה השיעור הקבוע,
כפי שנאמר פה, אמה על אמה ברום שלוש אמות, שהדברים מפורטים יותר בדברי הפוסקים ברמב"ם, וגם בשולחן ערוך, על המקום, מי שמעיין בהם,
הרי אפשר היה להבין שזה שיעור של תורה,
דהיינו שמי שטובל במקווה שאין בו את השיעור הזה,
אז הוא לא יוכל להיטהר מטומתו.
וזו באמת שאלה שעסוקים בה הראשונים,
והראשונים וכל הפוסקים, מפני שעד שאנחנו לומדים את הגמרא כאן, יש לנו מקורות אחרים,
והמקורות האחרים נמצאים גם במסכת פסחים בדף י"ז עמוד ב'
וגם במסכת נזיר בדף ל"ח,
דברים מצוינים פה, בדף המקורי המצורף.
שם אנחנו רואים שבהחלט יש מקום למצוא,
לראות,
שהטבילה לא חייבת להיות דווקא במקווה של 40 סאה,
אלא יכולה להיות אפילו ברביעית, במסכת נזיר משמע,
שהשיעור הוא אולי אפילו רק של רביעית,
ובמסכת פסחים גם כן נאמרו הדברים בדרך הזאת. ומתוך כך,
באמת יש לנו דיון בראשונים,
איך אנחנו מיישבים את הסוגיות,
וכאן מתפצלות השיטות.
ישנה שיטה שסוברת שאין הכי נמי,
חייבים לומר על פי הסוגיות האלה במסכת נזיר או במסכת פסחים שאין דין תורה הכרחי שהטבילה תהיה בארבעים שיער, ככה באמת דעה אחת,
וכל מה שנאמר פה, אפילו בגמרא, ששירו חכמים ושזה גופי תורה,
זה באמת רק מדרבנן,
זו דעה אחת,
אבל דעה אחרת, וזו דעה אולי פחות מקובלת,
הייתי אומר שהדעה היותר מקובלת על הפוסקים היא,
רוב הפוסקים יותר נוטים לומר,
שלא לבטל את המשמעות של הגמרא שלנו במסכת חגיגה לגמרי,
אבל כדי ליישב את הסוגיות אנחנו חייבים לומר שיש הבדל בין טבילת אדם לבין טבילת כלים,
ואז יוצא שהם מחלקים בדרך הזו,
שכלים באמת, אבל מדובר בפירוש במסכת פסחים,
שם מדובר על טבילה של מחתים, הרי גם כלים,
פעמים, לא אצלנו, אבל כשהיו זקוקים לטהרה במקדש או באכילת תרומה, הרי גם כלים צריכים טהרה.
אז טבילת כלים יכולה להיות לאו דווקא ב-40 סאה, זה מה שיוצא שם מהסוגיות,
ומה שהגמרא אצלנו אומרת במסכת חגיגה,
היא מתכוונת דווקא לגבי טבילת אדם.
זה חילוק, הייתי אומר שהוא די מקובל על הפוסקים,
שטבילת כלים לא צריכה להיות ב-40 סאה מדאורייתא.
ומה שנאמר פה, שכן משמע שהטבילה היא דאורייתא,
היא לגבי טבילת אדם.
אז זו נקודה ראשונה שאותה אנחנו צריכים להבין מתוך מה שכתוב פה בגמרא בהשוואה לסוגיות אחרות.
לעומת זאת,
יש לנו עוד פרט, וזה הפרט הזה מעניין,
כי מה שאנחנו מדברים פה זה על המקוואות, המקוואות המוכרות לנו, שיש לנו מקום שבו יש כינוס של מים,
מבנה כזה בתוך בור בקרקע או במבנה שיש בו מים בשיעור של 40 סאה, כפי שאמרנו.
אבל אנחנו הרי יודעים שיש טבילה גם במעיין,
זה אומנם נקרא מים זוחלים, מים שאינם מכונסים, יש בהם טבילה במעיין,
וגם טבילה, למשל, בים.
אנחנו יודעים שגם אפשר לטבול בים,
הטבילה בים היא גם כן מתארת,
והיא דומה מבחינה מסוימת לטבילה במעיין,
שכן בעוד הטבילה במקווה זה מים מכונסים ורק מכונסים ולא זוחלים,
כך ההלכה,
הרי במעיין המים זוחלים, נקראים מים שהולכים ובאים,
אז זה באמת, במעיין הטבילה הזו מועילה, וגם בים,
שהמים אינם מכונסים גם הטבילה המועילה. עכשיו, לגבי המעיין,
כאן אנחנו מוצאים במקורות כבר במשנה,
במסכת מקוואות,
כפי שיש לנו פה במקורות,
במסכת מקוואות בפרק ט',
משנה ז',
שם אנחנו יכולים לראות שהטבילה במעיין יכולה להיות גם בכל שהוא.
זאת אומרת שטבילה במעיין לא צריכה להיות ב-40 שיאה, אלא בכל שיאור.
וזה באמת יוצא כאילו בשונה לגמרי ממה שנאמר פה בגמרא, וגם אצל הרמב"ם אנחנו מוצאים שהטבילה במעיין היא בכל שיאור. ושוב, גם בעניין הזה של המעיין יש לנו חילוקי דעות,
כי יש כאלה שמבינים שבמעיין מה שאנחנו אומרים בכל שיאור, ושלא צריך 40 שיאה באופן ממשי,
אפילו לא מדרבנן,
זה גם כן נאמר רק על כלים ולא נאמר על האדם,
לא נאמר על טבילה של אדם. אולי באמת צריך פה להדגיש שכשאני מדבר על אדם, בדרך כלל 40 סאה נחשבים השיעור המתאים לאדם, שהוא צריך את הכמות הזו של המים כדי להיכנס בכל המים,
להכניס במים את כל גופו. זה נכון שזה מה שצריך להיות בדרך כלל, אבל יש גם ילדים קטנים,
יש אנשים שיכולים היו,
אם הם לא בקומה אפילו הרגילה, הממוצעת, או ילדים בוודאי,
הם יכולים הרי לטבול בכמות של מים שאין בה ארבעים שיער, כך שהשאלה הזו היא מעשית גם לגבי אדם. ובכן, לגבי מעיין אנחנו רואים שלכאורה המקורות אומרים במשניות וגם ברמב"ם שהטבילה במעיין היא באמת בכלשהו,
כלשהו אולי אפילו רביעית, אבל לא יותר מזה,
זאת אומרת שאין כאן דין של ארבעים שיער.
ושוב, כפי שאמרתי, כאן יש לנו דעות שונות. יש כאלה שאומרים שאין דין המעיין שונה לגמרי מהדין של מקווה שאמרנו שצריך להיות 40 סאה,
אלא מה שנאמר במקווה זה נאמר לגבי כלים, ואז אולי יוצא שלגבי כלים תמיד לא צריך 40 סאה,
אבל במקווה אמרו שהחמירו רבנן שיהיה 40 סאה,
אבל במעיין לא החמירו והשאירו את הדין אפילו בפחות מ-40 סאה.
זה לגבי המעיין.
אבל דעה אחרת אומרת שבמעיין זה עוד אפילו למעלה מזה.
במעיין אנחנו נאמר שאפילו אצל האדם הטבילה שלו לא צריכה להיות בטבילה ב-40 שיאה,
אלא יכולה להיות בפחות מ-40 שיאה, כפי שאנחנו רואים במשנה במסכת מקוואות, ויש על זה גם סוגיות אחרות.
אבל לדוגמה, כדאי, אם כן, באמת פה,
דווקא במסכת חגיגה,
לראות גמרא נוספת שסימנתי אותה גם בדף המקורות.
בדף י"ט יש לנו כאן בגמרא עניין דתנ"ן, מביאה לנו שם את המשנה גם במסכת מקוואות,
מדברת שם על גל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורים.
זאת אומרת, מדובר שם על גל שנתלש. מה הפירוש גל שנתלש? הכוונה בים,
כמו שיש גלים שבאים ככה,
עולים ומתרוממים,
ויכולים תוך כדי הליכתם לכסות את האדם. אנחנו יודעים שמי שמתרחץ בים מכיר את המציאות הזו של גל כזה שנתלש,
ועליו אנחנו באמת מדברים פה, שאם יש בו 40 סאה בגל,
אז הוא יהיה טהור. אז כאן אנחנו בעצם צריכים לשאול את עצמנו למה בגל הזה כן נאמר שצריך להיות 40 סאה.
כי אם אנחנו באמת אומרים שלמשל לגבי המעיין אמרנו שלא צריך ארבעים שיער,
אז יש לנו באמת לכאורה מקום לומר ואולי לשאול שהים,
אמרנו בתחילת דברינו,
הוא דומה למעיין ולא למקווה, ולכן אם במעיין לא צריך ארבעים שיער,
אז גם בגל לא צריך ארבעים שיער. אז כאן אנחנו באמת יכולים לומר את מה שאמרנו: מי שסובר שבמעיין גם כן צריכו רב-ענן ארבעים שיער,
אפילו לפחות לגבי האדם יפרש שזה באמת הפירוש כאן לגבי הגל שעל הים,
שהוא צריך ארבעים סאה, כי גם במעיין בסופו של דבר הצריכו חכמים ארבעים סאה,
אבל מי שסובר שבמעיין באמת בכלל לא צריך ארבעים סאה,
אפילו לא לטבילת אדם,
הוא יפרש,
וזה באמת דברים שנאמרו פה על ידי הפוסקים,
שהם באמת אומרים שים בכל זאת לא דומה למעיין,
ואז יוצא שיש שלוש דרגות,
יש לנו את המקווה,
יש לנו את המעיין ויש לנו את הים.
הים דומה למעיין בזה שהוא מתאר בזוחלים.
זוחלים, פירושו של דבר, במים שאינם מכונסים,
אבל הוא אינו דומה למעיין מבחינת השיעור של הטבילה,
שאם אמרנו שלגבי מקווה צריך ארבעים סאה ולגבי מעיין לא צריך ארבעים סאה,
בזה אומרים הפוסקים שלגבי הים הוא דומה למעיין לעניין עצם הדבר שהוא מתאר,
אבל לא לגבי זה שאפשר גם בלי ארבעים סאה, ועל כן נאמר פה שגל שנתלש הוא בו ארבעים סאה, בהלכה של הגל, של הים,
על זה יש הלכה כאילו פסוקה ומקובלת שצריך להיות ארבעים סאה.
אז זה באשר לעניין הזה של טבילה שאמרנו, של ארבעים סאה,
כאשר השאלה היא אם ארבעים סאה בסופו של דבר, אפילו במקווה,
זה דין דאורייתא לגבי אדם לפחות,
או שזה דין של דרבנן, שרק לגבי מדרבנן צריך 40 סאה.
ואם אני כבר עוסק בזה, אולי מן הראוי להוסיף פה עוד נקודה, כי זה בכל זאת שייך לאותה סוגיה,
למרות שהגמרא לא מדברת על זה כאן. אנחנו הרי יודעים שצריך מקווה עם 40 סאה, ואנחנו גם יודעים שצריך שיהיו מים שלא שאובים,
וברור שזה נכון מבחינת ההלכה המדויקת,
המעשית היומיומית.
ואף על-פי כן מעניין הדבר שכמו שאמרנו לגבי השיעור של 40 סייאש, שיכול להיות שמן התורה לא צריך,
ככה גם לגבי המים השאובים,
אנחנו יודעים שדעת הרמב"ם בפירוש, שפסול של מים שאובים גם הוא רק מדרבנן, וזו דעת תוספות גם במסכת פסחים, בסוגיה שהזכרנו קודם,
בדף י"ז עמוד ב',
יש שם תוספות דעת טרי בעלי התוספות,
שהוא גם אומר את הדבר הזה,
שמים שאובים זה גם כן פסול שישנו במקווה אפילו רק מדרבנן, והוא מסביר ככה, וזה אולי חשוב לדעת,
יוצא בעצם ככה,
שהדין מן התורה צריך שיהיה מים מכונסים במקווה,
אז צריך שיהיה מים מכונסים במקווה ומן התורה, כך אומרים התוספות,
זה ברור שמן התורה הם צריכים להיות במקווה שהוא בתוך בניין או כמו מעיין, כמו שאמרנו, זאת אומרת, במניין,
אני מתכוון שזה בור בקרקע,
ולא שהמים נמצאים באיזה כלי.
אם אתה מכניס מים בכלי, כאן זה אפילו מן התורה,
לכל הדעות זה לא מועיל.
אבל אם זה מכונס בקרקע,
בתוך בניין, או בור, כפי שאנחנו יודעים איך בנוי מקווה,
וכמובן מעיין,
אז הטבילה מדורייתא כבר מועילה, וייתכן שהיא מועילה מדורייתא אפילו כשהם מים שאובים, או אפילו כשהם ארבעים סאה,
כפי שראינו שיש הרבה שמבינים שאפילו הדין של ארבעים סאה הוא רק מדרבנן.
אנחנו כמובן, הלכה למעשה,
יודעים שאנחנו צריכים ארבעים סאה, ואנחנו יודעים שאסור שיהיו מים שאובים, וכמובן שהטבילה מלכתחילה חייבת להיות תפילה מהודרת, על-פי הדין, מבחינת הגדר ההלכתי המדויק, כפי שחכמים קבעו לנו את הדברים האלה, ואנחנו נוהגים בטבילה כפי שזה באמת כך.
אבל מבחינת ההלכה, מבחינת יסודות ההלכה,
צריך לדעת שיש על זה, כפי שראינו, מגוון דעות, ופעמים כשיש שאלות אז יש גם אפשרות לפסוק, לפעמים בדרך של כולה, כשיש ספקות או דברים כאלה, מתוך התחשבות באותן דעות מקלות בחילוק שיש בין דין דאורייתא לדין דרבנן, אבל זה כמובן תפקיד של פוסקים מוסמכים לומר את הדברים ומתי. אבל אנחנו כאן לומדים בגמרא, לומדים את היסודות,
אבל את ההלכה, כמובן, צריך לדעת,
אותה בדייקנות שלה גם כן.
אז זה מה שקשור לענייני טהרה,
כפי שהמשנה אומרת, שהן-הן גופי תורה גם במציאות חיינו של היום, ובזמן המקדש בוודאי ובוודאי.
אז כל טוב, בעזרת השם.
תודה רבה.
