טוב, שלום לכולם.
אנחנו היום ממשיכים ומתחילים, ממשיכים את השיעורים שאנחנו עושים בעיון על הסוגיות הנלמדות בדף היומי על פי הלכה ברורה,
ומתחילים את השיעורים במסכת מגילה שהתחילו ללמוד אותה לאחרונה בדף היומי.
הסוגיה שבחרתי היום ללמוד אותה ולראות את הדברים הנלמדים בה,
זוהי סוגיה שהכותרת שלה זה הנושא של דברים ומצוות שנדחים על ידי מקרא מגילה.
המגילה נחשבת למצווה חשובה,
והחידוש הוא שהיא נחשבת למצווה חשובה אף על פי שהיא לא מצווה מן התורה,
וזה עצמו הבסיס לדיון שאנחנו מוצאים פה בסוגיה.
הגמרא בעצמה שממנה אנחנו לומדים את העניין זו גמרא בדף ג',
הגמרא אומרת, דורשת את הפסוק במגילה אשתא דאמרת מדינה ומדינה ועיר ועיר, משפחה ומשפחה
למאי עתה. אמר רבי יוסי בר רבי חנינא להביא משפחות כהונה ולוויה שמבטלין עבודתן ובאים לשמוע מקרא מגילה.
זאת אומרת שיש כאן חידוש שמבטלים הכוונה בזמן שבית המקדש קיים ובית שני ודאי שאנחנו יודעים שהיה
לאחר מעשה המגילה ולכן נאמר פה שגם הכהנים בעבודתם מבטלים את העבודה של בית המקדש שהיא מצווה כל כך חשובה וגדולה ומבטלים אותה משפחה ומשפחה דהיינו גם משפחות כהנים ולוויים וישראל במעמדם כולם מבטלים עבודתם כתוב ובאים לשמוע מקרא מגילה וזה חידוש עצם הדבר שמבטלים מצווה דברים כל כך חשובים
ויתרה מזו החידוש הוא שמבטלים אף על פי שאפשר בהחלט היה לומר אחרת כי מקרא מגילה איננה מצווה מן התורה היא מצווה מדרבנן אולי יש לה דרגה בכל אופן גבוהה יותר ממצווה דרבנן כי זה נחשב למצווה מדברי קבלה כי זה בא מכוח הכתובים כמגילת אסתר אבל בכל אופן עבודת המקדש בוודאי שנחשבת למצווה
מן התורה לגמרי ואולי היא הייתה צריכה להיות עדיפה.
אז כאן מתחדש לנו, על פי הדרשה הזו והגמרא הזו,
שבכל אופן נקרא מגילה עדיפה והיא מבטלת, מבטלים את עבודת המקדש.
ואז הגמרא ממשיכה ואומרת שמכאן סמכו של בית רבי שמבטלים גם תלמוד תורה ובאים לשמוע מקרא מגילה, קל וחומר מעבודה.
זאת אומרת שאם אמרו את ההלכה הזו לגבי עבודת המקדש,
אז יש ללמוד בקל וחומר לתלמוד תורה, ומה העבודה שהיא חמורה, מבטלינן תלמוד תורה לא כל שכן.
ואז הגמרא באמת דנה מכאן, האם באמת תלמוד תורה היא עדיפה, מה זה קל וחומר, כאילו תלמוד תורה היא פחות חשובה מעבודת המקדש, ועל זה יש כאן דיון בגמרא, מי שלומד ולמד את הגמרא יודע שהגמרא בסופו של דבר
מביאה ראיה מהמעשה אצל יהושע, שבא המלאך ואמר לו כי רצה להעניש אותו, אני שר צבא ה', הוא רצה לפגוע בו, והמבואר שהוא דווקא רצה, לא בשביל ביטול עבודה אלא בשביל ביטול תלמוד תורה,
אבל על זה אומרת הגמרא שיש הבדל בין תלמוד תורה של רבים לתלמוד תורה של יחיד, כי תלמוד תורה של יחיד הוא באמת יותר קל, הגמרא אומרת, מהעבודה,
אבל תלמוד תורה של רבים הוא יותר חמור
וכשאנחנו אומרים לפי זה שמבטלים תלמוד תורה בשביל מקרא מגילה
הכוונה לתלמוד תורה של יחיד כאשר לגבי תלמוד תורה של רבים אולי אנחנו לפי הגמרא פה לא יודעים את ההלכה ועל זה אולי נחזור בהמשך.
בינתיים מה למדנו? למדנו שעבודת בית המקדש נדחית מצד מקרא מגילה
ולהודים ממנה שגם תלמוד תורה של יחיד גם כן מבטל את התלמוד בשביל קיום המצווה של מקרא מגילה.
כאן יש לנו באמת,
הגמרא הזו היא לכאורה די ברורה ודי פשוטה ובכל זאת יש כאן דיון מאוד מעניין בדברי הראשונים שדנו כאן בשאלה, כשאמרו שמקרא מגילה דוחה תלמוד תורה ודוחה עבודה,
האם הכוונה שהוא דוחה לגמרי או שהכוונה היא רק שזה עניין של סדר קדימות? זו השאלה.
השאלה היא, כשאתה צריך לקרוא מגילה וללמוד תורה או לקרוא מגילה ולעבוד עבודת המקדש,
האם אנחנו מדברים על סדר קדימות שקודם יקרא את המגילה ואחר כך יעבוד את העבודה,
או שהכוונה היא באמת שיקרא את המגילה אפילו כשהוא יודע שלאחר קריאתה לא יהיה לו כבר זמן לעשות את העבודה, נאמר, של המקדש.
זוהי באמת שאלה שעליה דנים הראשונים, וממילא גם הפוסקים.
כי באמת, שאלה מאיפה מתחילים לדון על זה.
אם מתייחסים ללשון הגמרא עצמה,
שלשון הגמרא, איך אמרנו? מבטלים עבודתן ובאים לשמוע מגילה, ומבטלים תלמוד תורה ובאים לשמוע. לשון ביטול משמעותו, ביטול זה ביטול. ביטול הכוונה היא אפילו ביטול מוחלט,
ולא רק עניין של סדר הקדמה. ובכל זאת, בדברי הראשונים אנחנו רואים שהם כן נטו לומר שכל העניין הוא פה בכל זאת רק עניין של קדימות ולא עניין של ביטול. ככה אומר הר"ן והריטווה בדברי הסוגיה, בחידושים שלהם,
הם אומרים את זה שמסתבר,
הם אומרים בעצם כשככה מסתבר, כי סוף סוף נחזור אל העניין הראשון שאמרנו,
עבודת בית המקדש היא מצווה מן התורה, וגם תלמוד תורה. אז איך יכול להיות שמקרא מגילה יבטל לגמרי את המצוות האלה? ואם בכל זאת נאמרו כאן דברים כאלה, בוודאי הכוונה רק לעניין של הקדמה ולא לעניין של ביטול. ואם אנחנו נתבונן בדבר הזה גם בהלכה, אם למשל אנחנו נלמד בדברי הרמב״ם, אין לנו הוכחה מפורשת מה עושים.
הרמב״ם אומר אפילו כהנים בעבודתם, מבטלים עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה, וכן מבטלים תלמוד תורה וזאת אומרת לשמוע מקרא מגילה. אפשר להבין כך ואפשר להבין אחרת אבל בדברי הערימה בשולחן ארוך הוא באמת אומר את ההלכה בהתאם למה שאומרים הר"ן והריטווה שדווקא בדיקה שהות לעשות שתיהן אבל אם אי אפשר לעשות שתיהן אין שום מצווה דאורייתא כמו שאמרנו נדחית מפני מקרא
מגילה. זאת אומרת שבשולחן ארוך ההלכה הזו נפסקה בסגנון הזה רק על ידי הרמ"א. עכשיו, הפוסקים האחרונים בכל זאת דנים בזה מכמה היבטים,
כי הדבר המעניין הוא, כאן יש דברים יפים של הפוסקים כמו עטז וכמו הגר"א בביעורו לשולחן ארוך. זה באמת דברים יפים שכדאי רגע ללמוד אותם ולהבין אותם. עטז למשל טוען כנגד השיטה הזו שזה רק מדובר על הקדמה,
הוא למשל טוען שהנה אנחנו רואים ממה שנאמר שמבטלים תלמוד תורה בשביל מקרא מגילה הוא למשל טוען שמכאן ראייה שהכוונה לביטול גמור והראייה שלו הכיצד, הוא אומר הרי כשמבטלים תלמוד תורה על מה זה עניין רק של קדימות? הרי כשאתה לא לומד אלא קורא מגילה באותה שעה, אתה לא יכול לומר שאתה תחזיר את השעה ההיא אחר כך,
כי אחר כך הרי אתה מחויב בתלמוד תורה בכל אופן, אז ממילא הט"ז סובר שיש להוכיח מן הלימוד לגבי תלמוד תורה שמדובר על ביטול גמור. ככה הט"ז בניגוד לדברי הר"ן, הוא טוען שככה צריך להוכיח ולומר.
ראייה אחרת ולא פחות מעניינת היא ראייתו של הגר"א בבירו לשולחן ערוך.
הוא מוכיח את הדבר,
כי הגמרא בהמשך מדברת לגבי עניין הגמרא,
מדברת גם על העניין של מת מצווה.
כי הגמרא רוצה להוכיח כאן, שואלת הגמרא,
יש כאן שאלה,
מקרא פשיטא לי עבודה הוא מקרא מגילה, מקרא מגילה עדיף מדרבי יוסי בר רבי חנינא, תלמוד תורה הוא מקרא מגילה, מקרא מגילה עדיף מדי סמכו של בית רבי.
עכשיו יש כאן שאלה, תלמוד תורה הוא מת מצווה,
מת מצווה עדיף.
זאת אומרת יש כאן איזה דיון בהשוואה לעניין של מת מצווה, כי נוסף כאן גורם נוסף, הגמרא אומרת אחר כך שמת מצווה אפילו עדיף ממקרא מגילה.
כמו שאנחנו אומרים שמבטלים שמת מצווה עדיף מהעבודה ומת מצווה עדיף ממילא גם למקרא מגילה.
ואומר ההגרא,
אם אנחנו אמרנו שמת מצווה הוא עדיף מן העבודה,
הראיה היא מכאן שאנחנו לא מדברים על הקדמה אלא מדברים על ביטול גמור.
כי כשאנחנו מדברים על קבורת מת מצווה שנכנס פה כגורם נוסף שהוא עדיף מכל הדברים,
אפילו מעבודה כפי שהגמרא אומרת,
הרי בוודאי שזה ביטול גמור, כי הרי כשאדם מתעסק עם מת מצווה הוא נהיה אחר כך הרי
טמא, הוא נטמא, אז אם הוא נטמא הוא לא יכול אחר כך לעסוק בעבודה. זאת אומרת שאנחנו לא מדברים בעניין של הקדמה בלבד, שהוא מקדים קודם לקבור בית מצווה ורק אחר כך הוא יחזור אל העבודה, אלא כשאנחנו אומרים שילך אל בית מצווה, פירושו של דבר אנחנו אומרים שילך ויתעסק במת מצווה ואחר כך הוא יודע שהוא לא יוכל לעסוק בעבודת המקדש, שהרי הטומאה פוסלת אותו מן העבודה. הוא אומר הגר"א, הנה יש לנו ראיה,
שהעניין של הנידון כאן בסוגיה הוא לא שאלה של הקדמה בלבד, אלא יש כאן עניין של דחייה גמורה.
זו באמת ראיה שכמעט וצריך לשאול איך הר"ן והפוסקים מאשר איתו מסבירים אחרת. הם הרי, כפי שאמרנו, טוענים שכשהגמרא אמרה שמבטלים מפני מקרא מגילה, הכוונה היא לביטול רק מבחינת סדר של קדימות,
ולא נאמר אותו דבר לגבי דחייה גמורה. זו באמת שאלה שאולי הייתי מנסה לתרץ אותה, כי זו באמת שאלה חזקה,
אפשר היה אולי לתרץ. הם מדברים, כאשר אתה עושה דבר ויש לך עדיין שהות לעשות,
אז תעשה, כשאין לך שהות לעשות,
אז אל תעשה. כשמדובר מבחינת הזמן, יש לך שהות או אין לך שהות,
אבל זה לא אומר שבסופו של דבר תוכל לעשות. זאת אומרת שאם אתה מתעסק עם מת מצווה אז מבחינת הזמן אתה יכול אחר כך לחזור לעבודה. זה שאחר כך אתה כבר לא חוזר לעבודה זה כאילו חיסרון צדדי מצד העובדה שכבר נטמאת.
אבל מלכתחילה החשבון הוא חשבון של הקדמה ולא חשבון של דחייה. זה תירוץ, אני חושב, הכרחי לפי שיטת הר"ן, כאשר מאידך גיסא אנחנו רואים שיש שפסקו שבכל אופן
דווקא מקרא נוכיח שמדובר על ביטול גמור. ובכן, יש לנו, אם כן, סדרי עדיפויות.
אנחנו יודעים על פי הגמרא פה שהדבר החשוב ביותר דווקא זה מת מצווה,
ואחר כך מקרא מגילה.
מקרא מגילה, בכל אופן, הגמרא אומרת שמת מצווה עדיף אפילו ממקרא מגילה, אף על פי שזה כל כך חשוב ומשום כבוד הבריות. אם כן, מת מצווה הדבר החשוב ביותר, אחריו אנחנו מגיעים למקרא מגילה, אחר כך אנחנו מגיעים לעניין הזה של העבודה,
ועניין של תלמוד תורה שמבטלים גם עבודה וגם תלמוד תורה כפי שאמרנו בשביל קריאת מגילה. אמרנו מקודם שהגמרא אומרת שמה שלמדנו שתלמוד תורה מבטלים תלמוד תורה בשביל מקרא מגילה זה נאמר הגמרא אומרת לגבי תלמוד תורה של יחיד אנחנו לא יודעים להגיד בבירור מה הדין לגבי תלמוד תורה של רבים כי תלמוד תורה של רבים למדנו בגמרא פה מקודם שזה עוד יותר חשוב יותר גדול
אז אולי באמת תלמוד תורה של רבים אנחנו לא נבטל בשביל מקרא מגילה. הפוסקים גם בזה התלבטו, ויש להתלבטות הזו באמת שתי משמעויות.
משמעות אחת היא שאולי אנחנו צריכים לדעת מה זה תלמוד תורה של רבים.
הגמרא הביאה דוגמה של תלמוד תורה של רבים ממה שמסופר אצל יהושע,
שבאו ורצו להעניש אותו בגלל ביטול תורה. ביטול תורה אצל יהושע היה נחשב
לביטול תורה, בוודאי של רבים, בגלל שהיה שייך לכל ישראל.
אבל זה לא בטוח שתלמוד תורה של רבים, נגיד בכל מקום שלומדים אפילו קבוצת אנשים כציבור, תהיה לזה הגדרה של תלמוד תורה של רבים. אז זו שאלה אחת שדנו. זאת אומרת שמבחינתנו אין לנו מושג של תלמוד תורה של רבים, כיוון שזה לא כל ישראל, ולכן כל תלמוד תורה של רבים יהיה כלול בהגדרה של תלמוד תורה שנאמר כאן, שמבטלים תלמוד תורה בשביל מקרא מגילה.
אבל יש כאן גם היבט נוסף לעניין של תלמוד תורה של רבים, זו באמת שאלה מעניינת כי כל הטעם שמבטלים מפני מקרא מגילה כפי שמתברר פה בדברי הראשונים משום פרסום מניסה לכאורה יכול היה להיות תמיד אדם ילמד תורה ואחר כך הוא יקרא את המגילה אז מה בעצם הבעיה או הבהילות הזו לבטל מצד המגילה אלא מפני שהציבור קורא וכשהציבור קורא יש עניין להשתתף איתו מצד פרסום מניסה,
יש תמיד עדיפות לקרוא את המגילה בציבור מאשר לקרוא אותו ביחיד. זה בסוגיות של מגילה אנחנו מוצאים, שיש עדיפות לקריאה בציבור על פני קריאה ביחיד. בכל דבר, גם בתפילה, אבל בקריאת מגילה זה אפילו מודגש יותר. לכן כשאמרו שמבטלים תלמוד תורה בשביל מקרא מגילה, הדגש הוא בגלל שלא יפסיד את הקריאה בציבור.
יכולנו אולי לומר שזה דווקא בתלמוד תורה של יחיד,
אבל בתלמוד תורה של רבים אנחנו באמת לא חייבים להגיד ככה כי הרבים הם לומדים הם יכולים לגמור את השיעור ואחר כך יקראו את המגילה יש להם גם את הציבור בשביל קריאת המגילה לכן דווקא בתלמוד תורה של רבים ייתכן שזה כאילו לא שאלה לבטל את התלמוד תורה בשביל מגילה כי אין סיבה אולי כי באמת יכול להיות שהוא יוכל אחר כך לקרוא קודם כל לגמור את השיעור ואחר כך גם לקרוא את המגילה ולכן הפוסקים בדברי מגן אברהם
שדנים בדבריו, מתלבטים באמת בשאלה הזו. האם תלמוד תורה של רבים, במושגים שלנו, האם יש כאלה שאומרים שבאמת אין מפסיקים אותם, כיוון שאחר כך הם יכולים לקרוא את המגילה בציבור, אבל אחרים אומרים שנדמה לי שככה מקובל אצלנו יותר, שהם מבטלים את תלמוד התורה גם של רבים וקוראים עם הציבור. וככל שהציבור גדול יותר אז על זה אנחנו אומרים שברובעם הדרת מלך וגם פורסום הנס גדול יותר.
במקרא מגילה הדגש העיקרי הוא כפי שאנחנו פה במסכת הזו שאנחנו אוחזים בה לומדים ויודעים ומכירים שעיקר העניין זה באמת משום פרסום הנס ולכן לרוב העם אדרת מלך. ונסיים בזה את השיעור להיום. כל טוב.
