אנחנו חושבים מהשיעורים שלנו על אחת הסוגיות
הנלמדות בדף היומי,
ואנחנו כידוע נמצאים במסכת תענית.
בשיעור הקודם אנחנו דיברנו על העניין של אזכרת
גבורות גשמים,
והיום אני רוצה לתת את הדעת לסוגיות שבהמשך בגמרא,
שעוסקות בעניין של שאלת גשמים.
אנחנו נמצאים בעיצומה גם עכשיו של תקופת ימות הגשמים, בתקווה שיהיו גשמים,
אבל כידוע, ההלכה קובעת את המסגרת של השאלה.
המשנה, בהמשך המסכת, בדף י',
כאן אנחנו מכירים את המשנה שאומרת: בג' במרחשוון
שואלים את הגשמים,
רבן גמליאל אומר: בשבעה בו,
15 יום אחר החג, כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת.
זאת אומרת,
יש כאן מחלוקת, כי דעה אחת צוברת ששואלים בג' מר חשב"ן זה חשבון של רבייה ראשונה של הגשמים, אבל רבן גמליאל אומר בשיבא בו.
והחידוש הוא כמובן שמצד אחד אנחנו מזכירים גבורות גשמים כבר מיום טוב האחרון של חג, זאת אומרת שלכאורה זהו הזמן המתאים לעניין הגשמים, לתפילה על הגשמים,
ובכל זאת אוספים הפרדה בין אזכרת גבורות גשמים,
מה שאנחנו אומרים בברכות הראשונות, בברכה השנייה: "משיב הרוח ומוריד הגשם", לעומת הבקשה עצמה שהיא בברכת "ברך עלינו".
כפי שמובא פה במשנה, רבי גמליאל אומר בשיבא בו,
כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת, זה נימוק ידוע ומוכר שבזמן שבית המקדש היה קיים,
אז עולי רגלים שעלו לירושלים לא יכולים לחזור
והגשם יפריע, יעכב אותם בדרך, נתנו אפילו 15 יום עד אלה שצריכים ללכת למרחק הכי גדול,
שיוכלו להספיק להגיע הביתה לפני שהגשמים יגיעו. לכן כאילו לא ראו עניין לשאול על הגשמים לפני שיכולים להגיע, אפילו האחרון שבישראל יכול להגיע למרחק גדול כל כך כמו נהר פרת.
אז הנימוק הזה ידוע, ומשום כך אנחנו אומרים ששואלים על הגשמים מז' במרחשוון.
אבל כמובן שיש מקום לשאול את השאלה, מפני שבזמן שבית המקדש קיים זה היה נימוק טוב, אבל היום זו שאלה אם הנימוק הזה עדיין עומד בתוקפו.
ומדוע אני אומר שלא? לא מפני שאנחנו לא, חלילה, לא מצפים לבניין בית המקדש, אלא להפך,
בוודאי שמהירה ייבנה המקדש, ואנחנו צריכים להיות מוכנים לכך וגם להתכונן בתפילותינו לכך,
אבל אני חושב שכולנו מבינים שכשבית-המקדש ייבנה בעזרת השם במהרה בימינו,
ההליכה שתגיע עד נער פרת תיקח פחות מ-15 ימים.
זאת אומרת שהיום אנחנו אפילו לא צריכים לצפות לזה, לא רק בזמן שאין בית-מקדש, אלא אפילו בזמן שאין בית-מקדש אנחנו עם מטוסים, יטוסו ויחזרו כל אחד לביתו, אפילו במהירות של פחות מיום אחד.
אז קצת קשה להבין את העניין,
למה אנחנו בכל זאת שואלים על הגשמים רק מז' במרחשוון?
זו שאלה שצריך לשאול אותה,
ויתרה מזו,
הגמרא בעצמה, בדף ד'
עמוד ב',
הגמרא בעצמה מביאה שם את דעת רבי יוחנן, שהרבה פעמים הלכה כמותו,
שרבי יוחנן אומר שבזמן שמזכירים על הגשמים גם שואלים, במקום ששואל מזכיר, זאת אומרת שמה?
שלפי דעתו צריך להיות שכבר מזמן שמזכירים על הגשמים,
אז כבר שואלים על הגשמים, ולא כמו שנאמר במשנה שלנו,
שממתינים עד ז' במרחשוון.
אבל הגמרא בעצמה דנה על זה, ומתרצת הגמרא בדף ד' עמוד ב',
כי כאמר רבי יוחנן בזמן שאין בית המקדש קיים.
זאת אומרת, אבל בזמן ש... רק מה שנאמר ז' במרחשוון, הוא אומר בפירוש, רבי יוחנן כבר אומר את הדברים האלה,
הגמרא בפירוש דבריו אומרת שבזמן שאין בית המקדש קיים אז אין סיבה להמתין בשאלת הגשמים ואפשר לשאול את הגשמים מייד כאשר מזכירים אותם ואילו רק בזמן שבית המקדש קיים בימים ההם כאשר ההליכה הייתה ארוכה וקשה היה עניין לחכות עד זין במרחשוון ואם כן צריך להבין מהי הסיבה בסופו של דבר שאנחנו
היום מדקדקים לשאול רק מזין במרחשוון.
השאלה הזו באמת נשאלת על ידי הראשונים,
ואנחנו מוצאים בעניין הזה כמה תשובות.
יש תשובות של, בעצם את השאלה הזו שואלים כבר גדולי הראשונים,
כמו ער"ן.
הר"ן אומר שיש מקום גם לאחר החורבן להזכיר את הגשמים רק, לבקש את הגשמים רק מזין במה החשוון,
מפני שהמשיכו, עולי רגלים המשיכו לבוא.
אבל אנחנו דווקא יודעים שהיום הנימוק הזה פחות תקף שוב,
כי שוב אין לנו את החשבון, לא מצד מהלך הדרך ולא מצד העניין של עולי רגלים כל כך.
ולכן דווקא יש דבר יפה ומעניין שהובא בהקשר לזה על ידי אחד הפוסקים,
הוא בא לישועות יעקב,
והוא מסביר שזה קשור קצת לכל החשבון של תקופת השנה,
כי כידוע,
לבקש את שאלת הגשמים, הוא אומר, לא שייך לפני תחילת תקופת תשרי.
תקופת תשרי זו תקופה של חורף שמן הראוי רק אז לשאול על הגשמים.
לכן הוא אומר שיש פעמים, לפי סידור הלוח שלנו,
שתקופת תשרי עדיין בחג האחרון עדיין לא התחילה תקופת תשרי. זה נדיר מאוד, זה דבר שקורה רק בשנים מעטות,
אבל מפני הסיבה הזו הוא אומר שיש הצדקה לקביעת הסדר שלנו,
שאנחנו באמת מקפידים גם היום שלא לשאול על הגשמים עד לתאריך של ז' בחשוון,
כי אנחנו לא רוצים לשאול על הגשמים לפני תחילת תקופת תשרי,
שהיא תקופת החורף.
אז זה באמת טעם מאוד מעניין שאחד מגדולי הפוסקים הביא, ובלי זה באמת היה אולי קשה להבין את זה.
כי צריך לדעת, יש ראשונים שבאמת אמרו בפירוש,
כמו בעל אורחות חיים, שבזמן הזה,
שבעוונותינו אין לנו עולי רגלים,
מתחילים לשאול בארץ-ישראל מייד במוצאי יום טוב,
אנחנו רק לא נוהגים כך.
אז מבחינתנו הטעם הזה שהזכרתי,
מבחינת חישוב של התקופה,
זה הסבר יפה שאולי בגמרא הוא לא נזכר. הוא עומד על כך, בעל ישועות יעקב. הוא מסביר שלפי הגמרא יש את החישוב של השנה שהיה בזמן הראייה,
שלא היה יכול להיות שהחג לא יהיה כבר בתקופת תשרי.
אבל לפי הלוח שלנו הוא טוען,
זה באמת יכול להיות בשנים מסוימות.
אז זה, אם כן, טעם מעניין למה אנחנו בכל זאת מקפידים שלא לשאול על הגשמים לפני ז' בחשוון,
כפי שהיה בזמן המקדש ומפני עולי רגלים.
חידוש מעניין כשלעצמו.
וכאן יש לנו חידוש נוסף.
הגמרא בעצמה אומרת בהמשך שזה בארץ ישראל,
אבל יש דבר נוסף, עניין של הגולה.
העניין של הגולה חנניה אומר, ובגולה עד שישים בתקופה.
העניין הזה של התקופה,
כפי שאנחנו הזכרנו בהקשר לארץ ישראל,
של לא להתחיל לשאול על הגשמים לפני הזמן שברור שזו תקופת תשרי,
הנה בגולה כתוב עד שישים בתקופה. מה זה עד שישים בתקופה?
60 יום לאחר תחילת תקופת תשרי. וידוע שככה נוהגים לכאורה בחוץ לארץ,
בכל הארצות, תכף נדבר על כך,
שבאמת לא מתחילים לשאול על הגשמים בזמן הרגיל, אלא מחכים 60 יום, שזה יוצא משהו לפי החשבון של הלוח הלועזי,
זה יוצא בערך, עד כמה שאני יודע, בשישי או בשביעי לדצמבר.
זה, דרך אגב, מקום אחד ויחיד בהלכה שיש בו איזושהי התחשבות ודיון בקשר, על-פי התאריכים הלועזיים.
אנחנו תמיד הולכים לפי התאריך העברי,
אבל כאן דווקא החשבון הזה של התקופה הוא מסודר דווקא, וגם בפוסקים פה, זו פעם יחידה בפוסקי הלכה שמדברים על תאריך לועזי,
שזה משהו, כמו שאמרתי, תחילת דצמבר.
ובכן כאן, זה חנניה אומר שזה עד שישים בתקופה.
וזו באמת נקודה נוספת שמן הראוי לתת עליה את הדעת,
מפני שמה היא הסיבה שבחוץ לארץ אומרים עד שישים בתקופה?
המפרשים בדרך כלל מסבירים שהכוונה היא לבבל, ויש כאן איזשהו חשבון שבבבל לא היה צורך, או אין צורך, בגשמים, יש להם הרבה מים,
ומשום כך להפך, הגשמים אולי אפילו מפריעים להם עד התקופה הזו של 60 יום.
וזוהי הסיבה שמחכים 60 יום לאחר תחילת תקופת תשרי,
שרק מאז מתחילים לשאול על הגשמים.
אבל הראשונים כמובן שואלים,
מי לנו, כמו הראש, למשל, עוסק בעניין הזה,
והוא שואל מדוע נהגו בחוץ-לארץ,
בכל מקום, לשאול לאחר 60 יום.
הרי הנימוק הזה, כפי שהוא מובא כ-60 יום, הוא שייך באופן מדויק לבבל. האם זה נכון בכל מקום?
אולי בכל מקום בכלל צריך לקבוע זמן אחר, אולי מוקדם יותר?
אולי מאוחר יותר?
ואז באמת מביאים שיש מקומות שלא נהגו לחכות 60 יום,
אלא באמת נהגו לשאול על הגשמים כבר בז' במרחשוון כמו בארץ ישראל. יתרה מזו, היו כאלה מקומות שהדגישו שהיו שואלים על הגשמים כבר במוצאי החג.
שוב, למה? כי הם אמרו שבז' חשוון זה חשבון של עולי רגלים,
אבל כשמדובר במקומות אחרים בגולה שאין להם את החשבון של עולי רגלים, אז יתחילו ממוצאי החג. בקיצור, יש כאן איזה שהן דעות שונות בקשר לעניין הזה.
אבל אנחנו יודעים שמה שמקובל עלינו יותר כדעת הפסיקה היא שכיוון שבבבל אמרו שמחכים שישים יום, וזה נאמר בפירוש בגמרא,
ממילא לא ראו לנכון לנהוג בכל מקום לפי החשבון שלו,
אלא נתנו לבבל איזשהו מעמד בכיר מבחינת הארצות שבגולה,
וכיוון שבבבל שישים יום, אז כאילו אמרו כולם ילכו, ככה רש"י גם אומר,
רש"י אומר ש"ויקחי איננו נוהגים", שכל מנהגינו אחר בני בבל.
זה באמת איזה מין מצב מאוד מעניין,
שיש ארץ ישראל מצד אחד וכל העולם מצד שני,
שכל העולם נוהג באמת לשאול על הגשמים רק ב-60 יום לאחר התקופה,
מפני שכיוון שבבבל אמרו שזה הזמן הנכון לשאול על הגשמים בבבל,
ממילא אמרו שכך יהיה ראוי גם בכל מקום, ככה נוהגים בכל מקום, נוהגים לפי בבל. בבל זה מין, היא מחזיקה את הדגל של הגולה, היא מספיק חשובה מבחינת תורה שישנה בבבל והיא ממילא משפיעה על כל הארצות. זה חידוש מאוד מעניין.
אולי בהקשר לכך, אני באמת חשבתי שכדאי להתחבר לעוד סוגיה שגם כן מופיעה כאן בדפים שאנחנו כרגע לומדים.
אנחנו הרי כאן במסכת הזו עוסקים בעניין
של תענית ציבור.
יש סדר מיוחד של תענית ציבור כשאין גשמים, כפי שכל המפורט במשניות ובגמרא, בדפים האלה שאנחנו כרגע נמצאים בהם.
והנה אנחנו מוצאים שבתוך הגמרא יש בדף י"א עמוד ב',
אמר רבי ירמיה בר אבא, אין תענית ציבור בבבל.
שוב, אזכור של בבל, אין תענית ציבור בבבל.
מה שאנחנו אומרים שיש תענית ציבור זה רק בארץ ישראל, ככה יוצא.
בבבל אין תענית ציבור.
בבבל אז הנה שוב מתחילים להסביר למה אין תענית ציבור בבבל אז כאן נחלקו הדעות.
יש כאלה שמסבירים שאין תענית ציבור בבבל שוב בגלל הסיבות שם שאולי אין צורך בתענית ציבור על הגשמים או בגלל, יש כאלה שמפרשים בגלל המצוקות של האנשים שאולי היו
עניים ולא יכולים להתענות בתעני ציבור זה מצד אחד, ואחרים אומרים שאין צורך דווקא בגשמים בבבל. ובכן, יש כאן איזה מין, שוב, נימוקים מאוד מקומיים,
ששוב השאלה, האם זו הלכה מיוחדת רק לבבל או שזו הלכה קבועה לכולם.
אנחנו יודעים שההלכה נקבעה על כל הארצות, ושוב, כל הארצות הולכות אחר בבל,
למרות שנאמרו הדברים מלכתחילה לגבי בבל,
שאין תענית ציבור בבבל. בבבל,
וממילא בכל מקום בעולם,
יש מקום רק לתענית של יחידים,
ולא לתענית של ציבור.
אבל עם כל זה, מן הראוי כאן להזכיר את ההסבר של הרמב"ן.
הרמב"ן מבאר שמה שנאמר, אין תענית ציבור בבבל,
זה לא בגלל תנאים מקומיים שהיו בבבל,
אלא מפני שאי אפשר לעשות תענית ציבור בבבל,
וממילא גם בכל ארצות הגולה.
מזכירים בבל כדוגמה, כאשר הכוונה לכל הגולה. מדוע?
מפני שאין ציבור בבבל ורק בארץ ישראל יש ציבור.
המושג ציבור הוא מושג שקיים רק בארץ ישראל.
בבבל אין ציבור, כך הרמב"ן אומר.
אין מי שיגזור תענית ציבור. כדי שיגזרו תענית ציבור צריך שתהיה מסגרת מרכזית,
שהיא שייכת רק בארץ ישראל,
בית דין סמוך או מסגרת של מלכות ונשיאות.
שם שייך שיהיה באמת תענית ציבור.
ולכן בחוץ-לארץ, מתחילים בבבל, ואפילו בבבל,
שזה מקום כל כך מרכזי היה לגבי עם ישראל,
אף על פי כן אין תענית ציבור בבבל.
כמובן שכאן אנחנו יכולים לסיים את העניין בשאלה: ומה היום בארץ-ישראל?
האם אנחנו באמת נוהגים בתענית ציבור? העובדה היא שגם זה לא.
כאן מעניין שמופיע הדברים בשם החידה,
ברכי יוסף שהוא שמע אני קורא מזקני ירושלים וחברון שנהגו להתענות על הגשמים לפי הסדר שבמשניות,
שבעצם סדר של תענית ציבור הוא ממש לפי כל המפורט כאן.
אבל הוא בעצמו אומר שיש להסס בדבר,
מפני שאפילו הוא הבחין בזה שגם בארץ ישראל, בוודאי שבזמנו,
לא הייתה מסגרת מרכזית שיכולה לגזור על תענית ציבור,
ולכן הוא התלבט בדבר הזה ויש בזה,
מתוך דברי הפוסקים הנוספים אנחנו רואים שיש בזה חילוקי דעות.
לכאורה, היום יכולנו לחשוב על כך,
מלכתחילה אנחנו צריכים לבקש על הגשם ולקוות שירדו גשמים כראוי,
אבל כשאין גשמים אז מן הראוי היה לחשוב,
לגזור ולחשוב איך גוזרים תענית ציבור, כי אנחנו היום כן במסגרת מרכזית של חיים מרכזיים בארץ ישראל,
ומשום כך לכאורה היה ראוי דווקא שכן אולי נחשוב אם יש מקום לעשות את הסדר הזה, לא רק להתפלל תפילה, כמו שמוסיפים הרבה תפילה, וענינו בורא עולם, אלא התפילה הזו עצמה היא תפילה שנתקנה דווקא בסדר התעניות.
לכן מן הראוי אולי היה לקבוע תעניות. בסוף דבר, יש מציאות של ארץ-ישראל,
במציאות של ארץ-ישראל יש שאלת גשמים, כמו שאמרנו,
לכאורה כבר אולי במוצאי החג,
אבל אמרו רק מז' במרחשוון עד סוף החורף,
והסברנו שזה קשור לתקופת תשרי, וזו סיבה נכונה.
בבבל מלכתחילה קבעו את הזמן הזה רק ב-60 יום לאחר התקופה, וכל הגולה נגררת אחר בבל.
כשלא זוכים לגשם יש מקום להתפלל תפילות נוספות, בעיקר עם תעניות,
אבל זה באמת, שוב, מיוחד דווקא בארץ ישראל,
מפני שבארץ ישראל יש ציבור.
אבל בבבל אין ציבור, אין תענית ציבור בבבל,
בבל זה מציאות של יחידים בדרך כלל בלי שום יכולת, ואנחנו פה צריכים לראות את עצמנו כציבור שאולי צריך לחשוב על הדברים בצורה ציבורית נכונה.
ובאמת נקווה, בעזרת השם, שתפילותינו שוב יתקבלו לרצון ולא נזדקק לגזור את העניות,
כפי שכתוב פה במסכת הזו, שנקראת מסכת תענית.
שלום.
ת::::::
