במאות חנוכה יש דין שיוצא מן הכלל,
שאין בדינים אחרים.
למשל,
אם אחד אין לו סוכה, לא בנה סוכה.
הולך, רואה סוכה,
הוא כלום, אין לו שום דבר.
אם הוא לא נחלט לאכול בה, הוא לא יברך לשם הסוכה.
לולב, אדם לא קנה לולב, הוא רואה לולב, הוא כלום.
הוא נותן אותו, מברך.
בחנוכה,
אם אדם לא הדליק נר חנוכה
ולא עתיד להדליק נר חנוכה
ולא מדדיקים עליו נר חנוכה,
כשרואה נר חנוכה דולק תוך חצי שעה,
מברך.
מה מברך? מברך גם שהחיינו וגם שעשה ניסים.
להדליק הוא לא מברך הוא לא מדליק,
אבל כשעשה ניסים מברך.
למה?
זה מדין של סמי ניסה,
כלומר לפרסם את המסע לדבר הזה.
אז הרב אומר, בדרך כלל,
בכל לילה השנה מברך שלושה ברכות.
ברכה ראשונה היא להגיג,
ברכה שנייה שעשה ניסים,
ברכה שלישית שחיינו.
בפועל,
אם אדם לא ברך שחיינו בלילה הראשונה,
אז גם כן כאן נוצא מן הכלל.
בדרך כלל אם אדם אכל פרי, לא ברגע שחיינו,
אז יצא לאכול פרי פעם שנייה, ואחר יום, אין שחיינו.
אבל פה אם אדם שכח לברך בלילה הראשונה,
יכול לברך בלילה השנייה, השלישית, השלישית,
ועוד דבר,
אם אדם למשל בא,
לא הדליק ליל ראשון, ליל שני, ליל שלישי, לא הדליק נאור החנוכה.
זה היה בבית, זה היה בטיול.
בלילנר ועיבה להדיק, ולא היה דיק נר אחד.
הוא הדיק ארבע ענרות כמו שכולם הדיקים.
עבר זמנו, בטל כל בנו, לא יכול להשלים את הדבר הזה.
אז לכן מצוות חנוכה היא מצווה חביבה,
היא המצווה היחידה שמקדם רואה מברך על זה. ברוך רבותיי לעולם.
בבקשה, אדוני.
