כתוב שממעטים במשא ומתן מארץ חודש אב והלאה.
הכוונה, משא ומתן, הכוונה של הסוחרים.
לא שאדם פרטי ירצה לקנות איזה דבר,
חובצה או משהו, לקנות מותר, אבל לחדש
הוא שאסור.
זה דבר אחד. דבר שני,
צורכי חופה מקודם היו, לא כמו היום, הכל מוכן.
קודם היו קונים בד,
תופרים בגדים לכלה,
עושים מסיבה במשמחה של הכלה, במשמחה של החתן,
שרים ועושים שמחה,
וצטפו לשמלה.
אחר כך שמלת כלה, אחר כך לחתן, היה עושים שמחות.
היום קונים מקור ברוכה, אין את השמחה בדבר הזה כולו.
זה דבר אחד. דבר שני,
אדם רוצה לקנות, למשל, מתנה לארוסה שלו,
טבעת זהב או צמיד זהב,
לא קונים בראש חודש אף והלאה.
אבל אם הולך רחוב רואה יש מכירה.
מוכרים 50% זה מחיר כבר שקל, מה שאומרים, 50%. אבל לא משנה, כותבים את זה בהנחה,
אבל אתה יודע איך זה בהנחה. במקום אחר מוכרים בלי הנחה,
אז מותר לקנות. למה?
עכשיו, אם הוא קונה את זה,
את זה בשביל להרוויח, שלא ימכרו לו את זה בצורה יותר...
או למשל,
בזמנם היה יריד.
היה עושים יום אחד יריד, מביאים כולם את הסחורות ומוכרים.
לא מוכרים, כל מיני סוגי סחורה.
אז מחר, מחרתיים, כבר רואה, כל אחד הולך לבית שלו. זה נקרא דבר עוות.
במקרה זה, אז זה מותר.
אנחנו באמת נבגרים לומר,
כל ההלכות שאנחנו לומדים אותן עכשיו,
זה הלכה לא למעשה,
זה רק להלכה למעשה יבוא המשיח ומוחמדנו תלך לציונות עם אלה.
אנחנו נברך.
