כתוב ב"עלולב הוא קחתב לכם"
לזה למדו החז"ל שכל אחד ואחד חייב בעטו לקחת את הלולב
ואת האדרוג ואת הערבה ואת ההדס
ואימא טוב הוא, הוא שליח ציבור, הוא יחסי ובקומש. לא, לכם אתם.
גם כאן הוא ספרטב לכם
וכאן זה רק לכתחילה.
לכתחילה צריך כל אחד ואחד לספור את ספירת העומס.
אבל הרב אומר, אם בדיעבד אדם אחר צפר והוא קיבל להוציא אותו לידי חובה,
וגם הוא התכוון לתת את החובה, יצא את החובה, אבל זה רק בדיעבד.
ובכן, בספירת העומר, אנחנו סופרים,
יש מישהו אומר, אתה מברך פעם ראשונה, אתה מברך שחיינו.
על ברכה בלבד אין שחיינו.
על כוס יין, על משהו אחר, יש שחיינו.
ועוד דבר,
ספירת העומר, היום שאנחנו סופרים, זה חורמה בית המקדש, אין לנו עומר, אז איך נברך כשחיינו על הדבר הזה כולו?
ועוד כתוב,
בחיל חרבש בקמה, עד בקמה אלא בחומה,
כשתברך, תברך אתה עומד בקעת ספירת העומר.
גם אם זה רק רמז,
זה לא מעכב,
אם אדם זקן או חולה או אפילו לא חולה, עברי,
ברך וברכה כי הוא ישב, גם כן יצא ידי חובה.
ולכתחילה לפני שאדם סופר,
לדעת מה היום, מה הספירה של היום.
לא להגיד, הוא יברך ואני אברך אחריו, והוא יגיד ארבעה, אני אגיד ארבעה. לא ככה, אל תדבר בעצמך.
עד היום יש עדות, עיקר טימנים,
שהם סופרים בארמית,
לא סופרים בעברית. אומרים מאוד עם עברית ועם ארמית.
היום הטעונים החדשים גם בארמית לא יודעים.
אז סובי ישפרו בערבית לפחות, אבל לא בארמית.
בכל אופן, בכל לשון של סבב עצה ידי חובה.
ברוך אדוני לכל העם.
