ספירת העומר, עיקרה היא הספירה.
הברכה הזו לא מעכב, אם אדם בירך על העומר, לא בירך על העומר,
אמרת את המספר של היום, אז יוצא ידי חובה.
לכן, אם אדם בין השמשות,
בין השקיעה לבין צאת הכוכבים,
אדם שואל אותו, כמה יום ספירת העומר?
אז יאמר לו, אתמול היה ככה,
למשל אם זה יום,
לא מבין,
שבעה ימים לעומר, ואומר לו אתמול זה היה שישה,
אז נגיד היום שבעה ימים בעומר שהם שבוע אחד,
מחמארץ, לא יודע,
החבר שלו,
אז לא יאמר לו.
אם יאמר לו יום שבעה ימים בעומר שהם שבוע אחד, אז זה, יצאת על ידי חובה.
יש מישהו שאומר לכתוב לו.
הנה, יכתוב לו שבע שווה שבע ימים אחת.
יש מישהו שיגיד לו, אבל לפני שיאמר, אני לא מתכוון לתת ידי חובה, ואני אומר לו, וחגו עם הארץ, לא יודע,
אז אני אגיד לו, איך שהוא מתכוון לתת ידי חובה.
אבל העיקר הוא הספירה, לא העיקר הוא הברכה.
אבל הברכה היא חשובה מאוד,
הברכה של עומר היא חשובה, וגם מסדרה היא חשובה.
ואדם צריך מאוד מאוד להיזהר, לא רק בנשמשות.
יש מי שאומר, מפלג המנחה,
כבר שעה ורבע לפני השקיעה,
שאלו אותו מטי הלילה,
ונגידו, אתמול לא היה ככה, או מחר ככה.
אבל לא הוא אמר את זה.
יש מי שאומר,
שאם יספור בראשי תיבות,
ים הים לעומר, אמר לו י"א,
י"ג, ל"ג, אני אגיד לו,
גם כן מועיל.
יש מישהו שאומר, לא,
אם אחת בליל ל"ג בעומר, אומר לחברו,
הלילה ל"ג בעומר,
אז די, לא יכול לברך,
אבל הוא אמר, תראה, הלילה ל"ג בעומר, ולא אומרים וידוי,
הוא אמר לו ככה,
אז המשך הל"ג בעומר,
הוא לא מתכוון על ספירת היום, אלא מתכוון על הבידוי.
זה כמו שפעם אמרנו,
אדם, אם יש לו חולצה וכתוב על הגב שלו "שלום",
אסור להיכנס לזה לנוחיות.
אבל אם כתוב "שלום עכשיו",
אז אפשר להיכנס.
למה? עכשיו מתיר את השלום.
אתה מכיר את הדבר הזה כולו.
אז בכל אופן,
יש עד היום, יש אנשים ששמם שלום,
הם לא כותבים שלום,
הם ש"ו נקודה.
כששואלים אותם, מה השם שלך, שלום.
לא אומרים, למה? שמו של הקדוש ברוך הוא שלום.
אנחנו בזה לא מאכפדים, אומרים שלום, אומרים הכול.
היה בבית ישראל מקווה.
היו,
כל העם עזה, לא היה אמבטיה, לא היה, וכל העם הוקחים למקווה.
המקווה שם היה מקווה גדול,
גדול.
אז יש אחד רוצה מים חמים ויש אחד רוצה מים קרים.
הבלן יש בו שלום.
אז הוא אמר לו: שולים קר מוסיף חמים.
שולים חם מוסיף מים קרים.
היו אנשים,
אז היה אומר להם: תקראו לי שלום. לא, במקרה כולם ערומים, ואיך נגיד לך שלום?
היו אומרים לו שולים.
אבל גם שולים אסור לכם להגיד.
זו הכוונה שלכם על השלום.
אותו דבר יש.
היו כותבים י"ק ו"ק, זה 26. אז לא רצו לכתוב י"ק ו"ק, כתבו י"ק י"ק ו"ו למעלה.
על קו היחד 26. היום חסירו את הו"ק למעלה, עושים י"ק, י"ק זה שם השם,
י"ק, י"ק.
אז כתוב שגם י"י הזה, מקבע שזו הכוונה, היא שם השם, גם זה אסור למחוק.
יש לו שאלה לרב, זו החמץ שאלה מאוד יפה.
בעלה לו שבה אנחנו אומרים
"והם משתחווים אל אל לא יושיע".
אל הראשונה בסגול, אל השנייה זה בצרק.
זאת אומרת, אל בלשון אלוקים זה בצרק.
הוא שאמי הדין, אדם כתב רעה, כתוב אל בצרי.
שם נקודה למטה.
שם נקודה למטה,
אז הפך את האל לאל.
לא לאלוקים, אלא ל"ל".
אז זה נקרא מוחק שם ה' או לא נקרא מוחק שם ה'
אבל נקודה ששמת, מחקת או לא מחקת שם ה'
חבר הכנסת חמד אומר,
היה בית כנסת שהיה לך כתוב למעלה: דע לפי מי אתה עמד לפי מי
מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".
אז היה חששן במתכנס, אז היו המדליקים אז בשמן טהור,
אז היה חששן,
אנחנו צריכים לסייד.
אז איך שישיידו?
דע לפי מי התחום, מלך מלכי המלכים, איך אפשר?
אי אפשר לצייד את הדבר הזה.
אומרת לחמד, ישימו על זה בד,
יספקו במסמרים על הבד, אז לא יהיה דווה,
ואז ישיידו את הבד.
הנה, חיסו את הדבר הזה, יש לי את שם, יש לי את שם חיסו ולא היה.
היה בית כנסת אל-עדס פעם ראשונה בהתחלה,
הביאו על ההיכל, שיביתי השם נגדי תמיד בניאון,
ניאון אדום היה.
אז אני עובר שם, אבל אני רואה שהגבאי
והשמש מתקוטטים.
על מה מתקוטטים?
תפסו אותי. אמרתי, מה אצלכם?
הגבאי אומר לו לשמש, תכבה.
הוא אומר, איך אני אכבה שזאתי אשם, י"ט, כ"ו, כ?
איך אני אכבה?
האדוב הזה יתכבשו, אני נמוכה, ירצו למחוק.
הוא אומר, אתה שמש ואתה חייב לעשות.
אני עבדתי, תפסו אותי.
תפסו אותי.
אז אמרתי לגבאי,
השמש צודק,
אם מדגיש הרגשה של חבוד זה אשם לא טוב,
תקנה שעון חשמל ותחבא אותו, שיתכבה לבד.
עבר זמן, עשו שבעים שנה בכנסת אדיס.
היה שם נבואו, נשיא המדינה.
אני בא שם, מה אני רואה?
מכירים אוכל, איך היו אוכלים הפסוולוס הזה.
אמרתי, זה, זה, אדיס, איזשהו מרברים גדולים.
אז כשעליתי לדבר, הייתי בטוח שהשמש נפטר.
הייתי בטוח.
אז אני הולך ואומר, מה, אתם יודעים מה שהיה עד שיינו ככה? אפילו על חמאש אני אומר לזהר.
פתאום אני רואה אחד כאן, אה, זה אתה, ידעתי שתהיה רוב, ידעתי שזה קצת בוצחה עד שידעתי ככה.
אני חשבתי שיולדן נפטר, אז אני אומר, תראו מה היה הדורות הקודמים,
לא פצוויין לאוכל כזה, לא זה העיקר.
אז אני חוזר,
אז שם השם עוד צריך להיזהר,
בעיתונים דתיים צריך להיזהר ובחילונים עוד הרבה גרוע.
למה?
חילונים מכניסים שם השם.
אפילו בערבית אני לא אומר את ה...
אני אומר אמא, במקום למד אני אומר מ״ם.
אם הם אומרים ערבי אחד בא, אמא הוא אכבר.
כותבים את זה,
אז זה אסור.
זה אסור? זה שם השם?
אסור לכנות את זה לנחיות, אסור בזה כלום.
אותו דבר אמרתי על דולר.
דולר,
יש אנשים שלוקחים את הדולר, עושים עליו איזה ציפוי ולובשים אותו ככה, כלומר ליופי.
בדולר כתוב, אנחנו בוטחים בשם השם.
באנגלית כתוב.
אסור לכנס בזה לנחיות.
אתה רוצה לכנס את זה לנחיות? דחיות זה פרק פנימה, וזה בדבר הזה.
יש נשים שדרשות כתוב על זה שדה.
איך אתם נכנסים בדרך טוב לאנחיות,
שם שדי,
שם קדוש זה?
אז אתם צריכים להכניס את זה בתוך החופצה,
שלא יהיה כנראה דבר כזה.
אז צריך מאוד מאוד להיזהר בדבר הזה.
כתוב, מי שמזלזל, זה לא טוב בשם ה'.
אגב,
כתוב בפרקי אבות,
מי שמזלזל בחול המועד, חמור מאוד.
מה נקרא מזלזל?
שאוכל כמו כל השבוע.
לא עושה שינוי.
האדם, אשתו תעצור כל פעם וחול המועד תעבוד קשה,
אז ייקח כוס יין, באמצע הסעודה ישתה. הנה שינוי, יציגו כוס יין לכבוד חול המועד,
וזה נקרא המבזה את המועדות.
אומר רבינו עובדיה בתנורה,
המבזה את המועדות, שלא עושה שינוי במאחד המועדות.
כל הכבוד זה חשוב.
אבל ערכנו אשרינו ותחלפינו מצוב חכנו ומנחים גדול עלינו לומדים את העולם ותלמיד בצבאות ומכבדים את המעדות ונזכה בגאולת תלמה וכן יהיה רצון ולומר אמן" זה זה חלב הראשייה אומר
נסע הקווי
