למה זוכרנו לחיים? נכוון להמשיך חיים לנשמה.
וכשאומר כותבינו בספר חיים,
נכוון להמשיך חיים לגוף.
נכוון ראש זוכרנו זין,
והסוף מ',
מספר הוויה אי שהם חכמה ובינה,
וכשאומר זוכר את צוריו ברחמים לחיים,
יכוון זה על הנשמות.
כשזוכר אותם ברחמיו להחזירם לחיים,
לאחריותם בעולם הזה וסוד חזרתם בגלגול
ומזה התעוות אצלנו בעניין חיית המתים
ושעובר היום מרת עולם עם כיוונים ועם כעבדים
כתב רבנו הרשע סי שעובר כן קל עצמותיו יאחזי בורעת
לכי כיבוד הקדוש ברוך הוא
בנאב אני איה חבודי ועם אדוני אני איה בוראי
ולכן יאמרו זה דמיטלון דשמרון לב ולכן המנהג שגם בחזרה אומרים זה על ציבור בקור רם מלבד ששליח סיבוב.
כשהאדם אומר ועברנו לחיים מלח אבד בחיים
וגם אומר וזוכר לצוריו ברחמים לחיים,
אז הרב אומר יש בזה הרבה כוונות.
על עולם הגיבולים, עולם הנשמות,
ואדם לא יכול לכוון בכל זה.
אבל דבר אחד האדם מקבל על התנועות, כשאומר את זופרנו לחיים, הוא אומר, אני מכוון כמו שכתב ר' בן איש, חי,
ואז לפחות יצא חצי ידי חובה.
והרב אומר, כשאדם אומר, היום מרת עולם,
אם כבנים, אם כעבדים,
אז אדם יתבונן,
שהוא מקבל עליו את אלהותו יתברך שמו ומתעלה, כבן,
דהיינו שבן יכבד אב,
ואם כעבדים, כלומר מורה של אדון,
גם את זה אדם מקבל. הרב אומר,
ולכן אמרו את זה במיתון, בשורון לב, לאט-לאט,
ובחזרה, בדרך כלל,
האדם אומר את החזרה.
אז בדרך כלל נוהגים שחזן אומר קטע והציבור עוזר לו בקטע השני, ממשיך בקטע השני,
אבל חזן לא צריך לסמוך על מה שהציבור חוזר, הוא צריך להמשיך את הדבר הזה.
ועל כן, כשהציבור אומרים את היאמרת עולם,
לא יוצא ידי חובה חתן, הוא צריך לחזור ולומר את זה עוד הפעם.
אז אומר הרב שיאמר את זה בגוד רם, ככה,
בצורה כזאת, כדי לעורר את הציבור.
הוא ברוך, ברוך לך, נ מעין ויעמד,
