כתוב,
כשם השם אקרא הבו גודל אלוקינו.
בבית המקדש,
כשהיו הכהנים אומרים את שם השם המפורש,
היו כולם קורעים ומשתחווים ואומרים,
אנחנו, כתוב,
השם זוקף כתפופים.
אנחנו עומדים בתפילה, אומרים ברוך אתה,
אומרים השם, אנחנו מרימים את הראש.
שמה, הפוך,
היו שומעים שם מפורש, היו קורעים ומשתחווים.
איפה השם זקות כופפים?
אלא בפירוש אומר, היו שומעים שם המפורש ויוצאים מפי כהן גדול.
היו שומעים שם השם,
על זה אחרת,
אבל שם מפורש זה דבר אחר.
אז כתוב, כשם השם נקרא, הבו גודל לאלוהינו.
אדם שומע, ברוך אתה השם,
חייב לענות ברוכו, ברוך שמו.
ואחר כך, שומע, עשוי יומא ברכה, אז עונה אמן.
אז בשידור שלנו,
אנחנו כתבנו איפה, אין, אין להסליח.
איזה אמן פירושו אמת,
איזה אמן פירושו אמן, וכן יהי רצון.
שאדם לא יבלבל,
לכן כתבנו בפירוש בכל מקום ומקום, מה יכוון במילת אמת.
אני כרגע לא מדבר על מכוונים שמכוונים בשילוב הוויה אדנות, אלא מדבר על הפשט של הדברים האלה כולם.
ואדם לא יבלבל בין הדברים האלה, כי לפעמים אם אדם אומר הדבר וכן יהיה רצון,
זה חס וחלילה כפירה.
אז לכן, אם סתם באה מאל בלי כוונות, הוא יאמר בלי כוונות.
רוצה לכוון, להסתכל בסידור,
למשל, איך שומעת בתשובה ברכה?
הילא וואל, אמן זה אמן.
בכל נא בן עקר, קומך שפתה, קומך שפתה, קומך שפתה, קומך שפתה.
