יש אמן כתופה,
יש אמן אטומה,
זאת אומרת ככה,
אם אדם לא שומע את הברכה,
הוא אומר "אמן",
על מה אתה אומר "אמן"?
אז אם זה ברכה שאתה חיה בה, בחזרה אתה נמצא, הנה לך אמן, לא יכול.
ואם אדם כבר התפלל,
עובר פה, שומע, אמן, הוא אומר "אמן".
אז כיוון שזה לא תפילה שהוא חיה בה,
אין לכם יכול לומר את הדבר הזה כולו.
ואם אדם שמע,
מגן הברכה.
החזן לא הגביה את קולו.
אתה קדושמך הקדוש, לא הגביה את קולו.
המלך הקדוש, האל הקדוש.
אז זה יענה אמן.
על הסיום הזה יענה אמן, למרות שלא שמע את תחילת הברכה.
דעת הרמב״ם,
עיקר תחילת הברכה היא חשובה.
עד כדי כך, עד כדי כך,
אדם היה לו כוס מים,
מים,
וחשב להגיד
שהכל נהיה בדברו.
אמר, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם,
כוונתו להגיד שהכל נהיה בדברו.
ואמר, בורא פרי הגפן.
אומר הרמב״ם, התחלת על דעת שהכל נהיה בדברו, אמרת ה' ומלכו את הכל שהכל נהיה בדברו,
אפילו שגמרת הגפן, אין דבר.
אומר הרב"ד לא, מה פתאום?
מה גמרת? אמרת גפן.
אז זה לא גפן.
כלומר הולכים לפי הסיום, אומר הרב"ד.
ושולחן ערוך נפסקה ההלכה ככה,
הולכים לפי הסיום.
וזה נפקא מינה הרבה בעיקר בעומר.
הדבר ידיע לילה ארבעה ימים לעומר.
עד תתחיל להגיד ברוך אתה ה' אלוקים ונחולם על דעת תאגיד היום ארבעה ימים לעומר.
ועבר יום חמישה ימים.
לדעת הרמב״ם, כשאמרת, ברוך אתה השם, רכב ומפלה, כיוונת על ארבעה ימים, למרות שאמרת חמישה, לא אכפת לנו.
אומר הרמב״ם, מה פתאום?
אתה סיימת חמישה, אז זה לא נכון,
אז לברכה יהיו רבותך לברפלה.
ואם אתה תוך כדי דיבור אתה כן יודע, אם לא, תברך עוד פעם, אם לא,
תגיד לי אחד, תברך אתה ותכוון להוציא איתי ידי חובה.
אבל על כן,
אדם שמברך ברכה,
לפני שמברך, ידע על מה מברך,
כדי שלא תהיה ברכה בצורה קדומה. וגם כשעונה אמן,
שידע על מה הוא עונה אמן,
שלא תהיה אמן, לא קצופה ולא יתומה בדבר הזה. אומר הרב שכדאי,
אדם שנמצא במקום רחוק,
כדאי שיהיה לו סידור בידו,
וככה אדם יכול לעקוב, אם יש לו בידו סידור,
יכול לעקוב על החזן יותר טוב, יותר נוח.
ברוך אדוני לעולם,
תלמין ולמין ולמין וכעניה בלחשת
