כתוב, בזמן שישראל אומרים קדוש קדוש ומקדישים את הקדוש ברוך הוא,
אומר הקדוש ברוך הוא
שיש לו מזה הנאה וצער.
וכתוב שפעם אחת
היה ליאון נביא באיזו חורבה,
וראה את החכם החנכה נכנס לחורבה, אמר לו, מה תדכנה את החורבה? אמר לו, להתפלל.
אמר לו, לא נתפלל לי בחורבה.
למה? יחשדו בו. הוא אמר לו כמה דברים, וגם שמי יהיה לו נזק
בחורבה הזאת.
אמר, למה שמעת?
אמר, שמעתי שכל ככה, כמו יונה,
הוא אומר, אוי לי, שחררבתי בניי,
את ביתי, הגלקי את בניי.
וכל יום כביכול הקדוש ברוך הוא מצטער כשעם ישראל נמצא בגלות.
אבל כשאומרים קדוש, קדוש, קדוש,
אז יש לו שמחה ויש לו הנאה.
שמחה שאומרים קדוש קדוש.
והצער שאומר זה מרחים אותי, לא בביתי, לא בבתי מקדש.
זאת אומרת, וזה גישו שהדבר הזה היה חשוב מאוד.
וגם כתוב,
כשאדם אומר קדוש קדוש,
אז לא יעמוד במקומו אלא יגביה עטמו ממקומו. כלומר,
הוא נשאה
רוח נמקבו למעלה,
ארוך אדוני לעולם, אמן ואמן. אמן ואמן. זה חנא בנחשי אומר.