יש כמה מנהגים בעניין התפילין ביום תשעבי אב.
יש מעיקר הדין,
אדם לא הלכה, נפטר לו מישהו נפטר מהמשפחה שלו,
אז הוא יושב שבעה.
כתוב בחריטה כיום מר.
היום הכי קשה זה היום הראשון.
אז ביום הראשון לא מניח תפילין.
ובנפקמין ההיא, אם נפטר ביום אחד ולא קברו אותו עד יום השני שלאחריו,
יש מי שאומר, נראה, זה נקרא יום ראשון,
אבל בשלולי נניח צולין.
יש מי שאומר, לא, אתמול היה, מה שלא קברו אותו, עשו עוול שלא קברו אותו,
אז ביום שני כן נניח צולין.
אז הלכה הקודמת אומרת שמניח צולין בצנעה.
אז במנגל הצולין ביום תשעה באב,
אז יש בעיה אחת.
אנחנו אווירים, אז אווירים, פטורים מצפילים.
אבל זו אווירות ישנה, זו לא אווירות חדשה, זה לא אונן,
זו אווירות ישנה.
אז כן יש כמה מנהגים.
היה מנהג מקודם,
שהיו בבית שלהם בבוקר מנחים צפילים,
קוראים קריאת שמע,
ובאים לבית כנסת, בלי תלית ובלי צפילין.
אחר כך הרבה מנחה היו מנחים צפילים
ויש מנהג
שהיו במתכנסת מנחים צפילים
ובשחרית, מנחה לא,
ויש מנהג גם שחרית וגם מנחה.
אנחנו פה, במתכנסת שלנו, היה עוד מנהג
שצפילים של יד מנחים, צפילים של ראש לא מנחים.
הרמב״ם כותב, למה כתוב פארך חבוש עליך?
אז היום זה אפר תחת פאר, אותם האותיות.
אנחנו לא נוהגים ככה, אנחנו נוהגים כמו חכמי בית אל,
אנחנו מפללים כרגיל את כל התפילה כולה.
רק
כשמוציאים סיבת תורה ועוברים על החליל,
זה רק החזן אומר,
ובמה שחזן יאמר על החליל,
יכניס את החולצה שלו תחת התשלין ויזיג טיפה את התשלין,
ויאמר על היכלים.
אחר כך אנחנו, אחרי שגומרים את התפילה, מתחילים,
הדינו, אכה וחינות,
רק בלי טלית ובלי תפילים, כל זה.
בכל אופן, אפשר להבין בית כנסת, אנחנו אומרים לאנשים,
אתם רוצים לניח תפילים בשחרית, תניחו.
רוצים במנחה, תניחו. אין לנו שום הקפדה.
לא, יש בתי כנסיות מקפידים,
בבוקר כן, בערב לא,
כל אחד יחסוך כמנהגו,
כל אחד ינהג איך למנהגו.
מה רבך מנה בדבר הזה? אין פה דין לא תתגודדו.
בלאו הכי, היום בירושלים יש, מה לא תתגודדו?
יש חסידים, יש מתנגדים, יש ספרדים, יש תימנים. כל אחד עושה במנהג שלו, וגם יעשה בדרך שלו.
זה אחד. דבר שני,
תיקון חסות בלילה אחרת וביום זה אחרת.
בלילה, העניין של תיקון רחל,
אז אומרים בלילה רק תיקון רחב ולא תיקון לאה.
תיקון לאה זה כולו מזמורים,
אז אנחנו לא לומדים תורה בלילה.
אבל ביום,
מי"ז בתמוז עד השעה באב,
היו אומרים תיקון חצות ביום, היו אומרים.
אז אומרים, את זה לא יגידו ביום השעה באב, אלא רק בלילה ולא ביום.
וכל זה,
מה שאומרים, תיקון רחב, תיקון לאה,
ולא לאה תקנה או רחל תקנה,
אלא זה תיקון, ויש בשמיים
שערים מיוחדים שנקראים רחל ושנקרא לאה.
ועל זה נקרא הדברים האלה כולם.
ודבר נוסף,
הרב אומר שהיו נוהגים בחוץ לארץ,
לא עוברים עד עמידה, גורם עמידה אשר שובית, יחד גמרנו.
לא בר ציון גואל ולא שום דבר.
אנחנו לא אומרים, לא מתחילה אומרים ואני זאת בריתי, לא אומרים ברית על הכנות,
אנחנו ממשיכים כרגיל ואת הצלה על הסוף.
הרי הצלה אנחנו אומרים את ההאזינו, אומרים את הכנות,
את הכנות וכל הדברים כולם.
ויהי רצון שהקדוש ברוך הוא יהפוך לנו את הימים האלה לטובה,
ויעצור שיהיה לנו יום טוב, כמו שנאמר.
ארבע העצמות האלה יהפכו לבית ישראל את אסון ושמחה, והעמית אשר רום אהבו, וכן יראה תרום ולמד. אמן, אמן, אמן. רבי חלב בן אבו שם רצה, הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל,
