כשהם מדלגים בתפילה זה לא כמו בבקת הלבנה,
אנחנו מדלגים דרך אין החולים לגעבח,
כי יש אחדים בבקת הלבנה ממש קופצים,
ורוצים לספוס את הלבנה, זה לא ככה,
הכוונה באופן אחרת.
אותו דבר הרב אומר,
במה שאדם בקדושה מדלג,
אז לא יקפוץ הרבה,
ושלא ידלגו, שלא יתקוטצו ולא ילעגו אחריו.
אלא כל שאומר קדוש, קדוש, קדוש,
בהתחלה מגבה קצת,
בשנייה יותר,
בשלישית עוד יותר.
בצורה קדושה מעלים בקודש ולא מרדים.
ואם אדם נמצא בעמידה,
או שאיחר או שהוא מעריך, מכוון, עושה כוונות בעמידה,
ואחר כך אומר קדושה.
אז כתוב שישתוק וישמע מה שאומרים בקדושה,
אבל לא ידלג.
למה? בגלל שאדם שנמצא במקום שלא ראוי לדלג, הוא לא יכול לדלג בדבר הזה כולו.
או למשל, אדם באמצע העמידה,
נפל לו הטלית שלו.
יש מי שאומר, נפל לך הטלית, נפל לך, תמשיך להתפלל.
יש מי שאומר, אדם אין לו כוונה,
המטלית שלו על הרצפה, אז הוא לא יכול לכוון ולהתפלל. איך זה יכול להתפלל בתורה כזאת?
אז אם יש על ידו שאכן אחד טוב ייקח לו את הטלית וישימו עליו, אין לכאן המה.
ואם לאו, בעיה אחרת.
ולמה?
כי יש מי שאומר,
אם אדם נפלה לו טליתו,
אז כשהוא חוזר ללבושת זה, צריך לברך עליו פעם ולהתעפף.
ויש מי שאומר, לא, אני מתכוון, תהיה עד סוף התפילה.
אז זה ספק ברכות.
אותו דבר אם אדם באמצע התפילה הולך לנוחיות
ומוציא את הטלית שלו, שם אותו שם,
אז יש כאן בעיה.
בנוחיות אדם לא יכול ללכת עם טלית גדול.
למה? זה בגד של תפילה.
עם טלית קטנה אדם כן יכול ללכת.
למה? זה בגד.
אבל זה בגד, רק עושים אותו בזמן תפילה,
הוא לא יכול להיכנס עם זה.
הוא שם את זה בחוץ ונכנס.
כשיוצא,
יש מי שאומר, בנוחיות אתה לא יכול להתעצב בתליל,
אם כן זה קרה היסח הדעת עליך לברך, להתעצב.
השני אומר, לא, מה, אני יצאתי כמה דקות ואני חוזר.
ועל כן, גם כאן,
אם הוא הלך לפני העמידה,
אז חוזר ומתעצב בלי ברכה.
אבל אם הוא הלך אחרי העמידה, בעצורי יישובי בתיך והלאה,
כשהוא יוצא, לא יתעצב בתליל.
לא ייכנס לתוך ספקות אם חייב לברך או לא חייב לברך.
אז כתוב, כל מי שמניח תפילין.
מניח תפילין,
אז זה דבר חשוב מאוד.
אדם קורא קריאת שמע, בריא תפילין, כמו מעיד עדות שקר בעצמו.
עוד על ידיך, איפה על ידיך, אתה לא מניח.
היה אומר ראש ישיבת פרת יוסף, הרב רביעותא צדקא,
כתוב,
בלמתני מתנת ביניכם,
מדבר בהם, שמתך בביתך,
לימוד תורה.
זאת אומרת, מדב לא מכניס את הבן שלו לתלמוד תורה,
זה מעיד עדות שקר, מה אתה אומר בקריאת שמע?
אתה משקר על עצמך.
אז כשהוא אומר ככה,
בגמרא כתוב מקודם,
היה כל אבא מלמד את הבן שלו, ולמתים את דת בניכם.
אחר כך ראו שלא כל אבות הולכים ללמד, לא כולם מוקצועים להיות מורה ולהסביר,
אז היו מעלים אותם לירושלים.
למה שכתוב, "כי מציון תצא תורה ודבר ה' בירושלים"?
אם אחד יהיה לו כסף עשיר, מעלה את הבן שלו לירושלים,
תן לו מלון.
עני איזה מה?
אז בא רבי יהושע בן גמלה,
ותיקן בכל עיר ועיר, בכל מקום ומקום,
ושם יהיה, צריך לפתוח מקום של לימוד התורה.
זה כתוב שמה,
שלא מסיעים ילדים קטנים ממקום למקום, אלא פותחים בכל מקום ומקום למוד תורה.
קודם כל, בעד שיהיה לימוד תורה במקום.
שני, את ההשאה של ידים קטנים צריך השגחה מיוחדת, טיפול מיוחד.
אם אין השגחה, זו סכנה.
לכן צריך לתאם לדבר הזה. ברוך וחי לעולם. אמן ואמן. אמן ואמן.
