מכיוון שהקורבנות בטלו,
אז לא רצו חכמים להחמיר.
כי באותו הדור היו אנשים שאמרו לא נאכל בשר.
למה?
אין קורבנות.
אמר להם יהושע:
ומה תעשו עם פרות,
שממוקרים בקוראים?
לא נאכל פרות.
מה תעשו עם לחם הפנים ועם החלבים?
לא נאכל לחם.
מה אתה עשו? עם המים בסוף המים.
לא צפצו מים.
מה אתה עשו?
אבל לא להתאבל אי אפשר. לא להתאבל,
לא להתאבל, אלא יש גבולות, כל דבר ודבר.
עם תאריכים מסוימים לא אוכלים בשר,
ואחר כך ערב תשעה באב, אחר כך יום תשעה באב,
ועוד אדם סדד בתו בסיד.
אז חייב להשאיר אמה על אמה.
אדם בחתונה שעושה בבית שלו, למשל בסעודה,
בזמיני אנשים,
משאיר מקום אחד ריק,
או עושה ככה,
משאיר דבר כזה,
זה גם כן יצטרך לחורבן.
אישה לא לובשת את כל התכשיטים שלה.
הרבה דברים תיקנו בדבר הזה כולו.
ובעיקר,
מה שתיקנו לעשות אמה על אמה,
אז הטוב ביותר לעשות את זה מול הפתח, מול הכניסה.
אבל היום בבניינים אי אפשר להחליט דבר כזה. לפעמים מול הכניסה רק חלונות, אי אפשר לעשות דבר כזה.
הרוסים ממעל לדלת.
באמת יש שתי כניסות
לבית שצריך לעשות בשני מקומות לעשות אותם מפני החשד.
והחכמים תיקנו כמה דברים לעשות זכר לחורבן בעבר הזה.
ולפעמים חכמים תיקנו לעשות זכרי בתי המקדש,
לעשות את הדבר הזה. למשל,
בלולב,
בבית המקדש היו לוקחים לולב שבעה ימים,
ובכל עולם כולו יום אחד.
הוא כותב לכם ביום הראשון.
לזכרי בתי המקדש אנחנו לוקחים לולב שבעה ימים.
וכן ערבה,
ככה חובטים את הערבה ביום השער הרב. גם כן זה זכר לבתי מידע.
כשמתגנים דברים זכר לחורבן,
פעמים זכר לבתי מידע,
חכמים ידעו איך לצדד את העניינים.
יהי רצון שיראו עניינו ויצמן לבן וגואל,
ויאללה ראה, בדירה באמינו אמין.
רצה הקדוש מלאכו לזכות את ישראל.
