מי"ז בתמוז והלאה
מתחילים כבר הסימנים של האבלות,
מהיגיון בשכל,
בי"ז בתמוז ובקיעה העיר.
נתן לנו דוגמה, נגיד דוגמה, על הכי הכי הרבה החומות של ירושלים היו בשער יפו, למשל.
על מי שהיה פה עד להגיע לבית המקדש,
לוקח חמש דקות, עשר דקות, חצי יום,
לא מיוזמת תמוז עד תשעה באב,
אלא מהקדוש ברוך הוא עיכב אותה,
שלא יגיעו מיוזמת תמוז עד תשעה באב,
אולי יחזרו בתשובה.
אבל כל כך היצררה פיצה את עם ישראל באותה תקופה ולא חזרו בתשובה.
לכן הימים האלה הם נקראים ימים בין המצרים,
ימים שאדם צריך מאוד מאוד להיזהר בהם.
אז הרב אומר שאם אדם, העבודה שלו,
התפקיד שלו הוא לנגן, לשיר,
אז טוב, הוא ישיר כל השנה כולה, אבל מוזיאון בתמוז והלאה לא ינגן.
אדם למשל עובד
ברדיו,
שם עצמכם לשיר שירים, נגונים, כל מיני דברים,
בימים אלה לא ישיר, לא יעשה את הדברים האלה כולם.
אבל אם אדם אומר,
אם הגוי רוצה אותו, שיבוא יעבוד לו.
אם לא יבוא, ינגן לו, יהיה לו מחלוקת, יהיה לו שנאה,
דבר אחר.
היו מספרים לנו שהיה מלך בספרד
שהיה אוהב ניגונים.
אז היה לו מנגן אחד יהודי,
שבמשל לו שירים, מנגן לו.
מלך שערעב, חמית המלך הזה שרוצה לשמוע שירים.
שלח ליהודי הזה שיבוא, מה ישיר לו שירים?
אז הוא בא, לקח את הכינור שלו ושאל לו את הבקינה הזאת, עד מתי?
שאל לו את השיר הזה.
המלך אמרו איזה יופי של שיר, איזה יופי של הבקינה,
לקח את זה כשרה ולקח את זה.
אבל,
אבל היום יש רדיו, יש טייפים, צריך מאוד מאוד להיזהר לא להשתמש בדברים האלה.
ולא רק זה,
היה מנהג שאפילו אירוסיל שידוכים לא עושה.
היום, לצערנו הרב, בגלל האולמות ובגלל כמה רבנים,
מתרים בהתחתן מזוות תמוז עד תשעה באב, עבר חודש אב,
ורוקדים בנים ובנות ביחד, וזה על חורבה בית המקדש שהם רוקדים.
עושים את הדברים האלה כולם. צריך מאוד מאוד להיזהר בדבר הזה.
אבל אדם ששמע רדיו, החדשות, לא נוטה לשמוע,
אבל רדיו לפעמים, לפני החדשות או אחרי החדשות, או באמצע,
מכניסים איזה מין שירה.
אז הוא לא היה חייב לעשות ככה.
נגיד, אני לא מתכוון ליהנות מזה.
אני לא יכול כל כך לפתוח ולסגור, לפתוח ולסגור, אלא להגיד, לא מתכוון ליהנות.
אבל שידעו בעלי הרדיו, שידעו חדשות, נקי, לא נכניס בפנים לכלוכים של שירה של דבר אחר. בכלל,
כל השנה כולה אדם צריך להיזהר ולשמוע קרין נגינה בדבר הזה. ברוך ה' לעולם.
אמן ואמן. ואחריו הכנסייה אומר,
-תעשתעשתעשתעשתעשה
של של של של של
