בראש השנה,
אז הרב אומר, לא יאכל דבר חמוץ.
יש אומרים, לא יאכל דבר חריף.
ויש אומרים, סלט בלי חומץ, בלי חריף, לא טעים, ואין לו שום טעם,
ואין לו שום טעם לחג. עד שהוא יאכל דבר כזה.
אדם כזה, מותר לו לאכול חריף וחמוץ, עקר שיהנה בראש השנה.
זה דבר אחד. דבר שני,
הוא יאכל אדם מיני מתיקה.
היום בשר שמן לא אוכלים,
אבל מיני מתיקה הוא יאכל, דהיינו,
אם
מקדש על יין, הוא יקדש יין מתוק, טעים.
אבל אם הוא לא אוהב יין מתוק, טעים, הוא אוהב יין חמוס, יותר טעים לו.
הוא יאכל, יעשה את הדבר הזה, אין לכם יין.
וגם אקרא ממתקים לילדים שלו.
להראות להם שזה סבר, זה דבר יותר חשוב.
כתוב בפסוק, אכלו משמנים ופשטו ממתקים
ושילחו מנות לאין נכון לו.
מה פשוט שילחו מנות לאין נכון לו?
לא דוחה רק לעצמך.
אם תדע אדם שאין לו מה לאכול,
או אין לו ממתקים,
תשלח לו.
ואם אתה לא יכול לשלוח לו,
יש אור לאה, תיתן לה אור לאה והם מתחילים איך לשלוח לאנשים האלה.
זה אומר פסוק בעזרה,
אכלו ממתקים,
אכלו משמנים ושמו ממתקים,
כי קדוש היום לילוקינו ואל תעצבו כחדוות היום הימו עוזכם.
עם ישראל צווי בגלות שבעים שנה,
ובחוץ לארץ, מה זה מצוות ומה זה תורה.
אבל עוד לפני 70 שנה, לפני שגלו לחוץ לארץ,
גם כן לא שמעו תורה ומצוות.
אז כשחזרו, אמר להם עדרה הצופט, אורחם יום ראש שנה, יום זה, יום דין,
באו בשער בתי מקדש, ישבו על הרצופה והתחילו לבכות.
היום דין, משפט.
בא המלא מיטירה סופר,
מה אתם בוכים? מה זה, משוגעים אתם בוכים מיורש שנה?
אל תעצבו.
אמרו לו, ואתה אמרת יבדילי, המשפט?
חדוות תעשה ממה עוזכם. תבטחו בקדוש ברוך הוא שיחצו ויחתום אתכם לחיים טובים ושלום.
הביטחון בחדויות ברוך הוא, זה המחוז שלכם יהיה.
לא, ואל תעצבו, אל תרגישו את העצור.
ואומר הרב, כידוע, זה נעמם היום ראש השנה.
וידוע שביום ראש השנה אנחנו לא מתוודעים בקול רם,
רק בהרהור, בלחש.
למה? שהשטן היא משמח שאחד מתוודה,
ילך בשמיים ואומר במהלך העולם. זה האדם הזה, הוא בעצמו מודה, גנבנו, אשמנו, גזמנו.
אז הוא אומר ככה, מה אתה כותב אותו לחיים הטובים שלו? יאללה, תכתוב אותו לעונש.
זה עונש.
לכן אנחנו לא מלבדים.
אבל למדתי כעת סופר שהסטן בורח,
אני נוטה להתוודות, ואם אדם רוצה להתוודות,
להרהוד, להודה בארהוד.
בלחץ, בלחץ, העיקר שאדם יתוודה.
למרות
שמישהו כתב נגד הבן אישך שאסור להתוודות בין התעקעות,
הוא טועה.
למה הוא טועה?
מפני שאם אדם,
ומריך שהקור נאבד ברו על כוס מים,
הוא עוד לא שתה אותו,
אסור לו להתוודות.
זה הפסק.
אבל אם אדם, ורק שהקור לא שתה מהמים,
אחד רוצה להתוודות, יגיד כמו יום הכיבוד, מה אכפת לנו, יעשה.
אדם שומע כל שופר, תוקע, תוקע.
תשרת תוקע,
ומפסיק בינתיים.
אז אתה כבר התחלת, ובצוות התיקאות התחלת, גמרנו.
וכתוב בזוהר הקדוש,
אנשי בבל לא יודעים שכל התשרת וכל תשת וכל תרס זה הכל חשוב מאוד,
והם אומרים, עושים את זה מתוך ספק.
הוא אומר, אנחנו יודעים שכל התיקאות האלה חיו, וכך צריך להיות.
אז אם ככה התחלת במצווה, אז יכול ואמצע.
אבל אם אדם פוחד להתוודות בפה, אין דבר, היה הרהל בלבו.
וגם כן, בתשובה מועילה,
כתוב על בני קורח,
היו יחד עם קורח.
זאת אומרת שכבר אדמה פתחה את פיה,
אז בני קורח לא מתו. מה זה לא מתו? איך לא מתו?
הרהלו תשובה בלבם.
אז אשמע מכאן שהרהור בתשובה בלב, זה מתקבל, למרות שהרמב"ם כותב וידוי בפה.
זה טוב, אבל גם בלב וגם כן זה טוב. ברוך ה' לעולם. אמן. אמן. ואמן. וכהנה אבירת ה' אומרת.
