אנחנו עושים כמה דברים לסימנה מילתא בליל ראש שנה
דבש, מתוק, תרפס, כל הדברים שאנחנו עושים
אז למה? שהשנה תתחיל בצורה טובה
ואנחנו רגילים לברך בהתחלה בהתחלה על התמר
התמר הוא עץ גבוה
התמר הוא מתוק,
התמר הוא משוועת המינים.
אבל יש כילדים, לוקחים קודם כל תפוח עץ עם דבש,
הם מתחילים בזה.
כדי שאלה הם תמרים מתוקים, אלה הם תמרים לא מתוקים.
אבל תמר מתוק זה דבר חשוב.
ממש לוקחים תפוחים מפני שכתוב כתפוח בעצי היער,
כן, דודי, בין הבנים.
עושים את זה נסימן טוב,
ולכן אדם כשבא לבית שלו בליל ראשונה,
קודם כל מתחיל לומר שנה טובה,
ויאזרח יצחק בארץ ההיא וימצא ברשני מאה שערים, ומברך את עצמו.
בא הביתה, רואה שהשולחן לא מסודר, או רואה שהצלחות לא מסודרות, מה מתחיל להתרגז?
הנה סיבנה מלטה.
הוא רוצה סימן שכל השנה היא אותה עשתה,
לא כדאי לעשות.
אז צריך אדם מאוד מאוד להיזהה בדבר הזה.
תאמר לאישה, אה, אסור לך לכעוס, בסדר גמור.
יבוא מהתפילה, אתה סדר את השולחן, אתה סדר את זה.
אסור לך לכעוס, אתה צריך לעשות את העבודה.
היא רוצה להיות בסמינה מרתק, שאתה תתחיל לעבוד.
גם על זה לא יכעס,
יעשה את זה ולא יתרגש.
הכעס הוא לא טוב.
אם אדם רוצה לשבור את הכעס שלו,
אז כך ידע, כעס עם הוא זה מקווה.
זה ספר מקווה.
אני מודה אם תשבור את הכעס שלו, ייכנס לתוך מקווה,
ככה תשבור את הכעס שלו. ברוך ה' אלוהינו.
