כתוב, אבן,
אם ראיתי בליבי, לא יחשוב השם.
אכן, שמע כל תפילתי.
אבן, כלומר, אם אדם חשב לעשות מחשבה עוון ולא עשה את זה,
לא, לא, מקבל על זה עונש.
מחשבה רעה, השם לא מצרפה לזה.
אבל אם אדם חשב לעשות עוון, ועשה עוון,
מקבל פעמיים עונש,
גם על המחשבה וגם על המעשה.
אז ראינו עכשיו שמחשבה שלא מתחשב איתה.
אם עדיין נמצא באמצע העמידה
והם אומרים קדושה,
אז עכשיו הוא לא יכול באמצע העמידה להגיד קדושה.
אז יחשוב, יחשוב אמרנו שמחשבה שלא מתחשב בה,
לא, מחשבה רעה שלא מתחשב בה,
אבל מחשבה טובה, מחשבה כן מתחשב.
אבי נאמרים די רבי לא יחשב השם,
אבל תפילתי, שמע, במכתבה טובה,
הקדוש ברוך הוא מקבל את זה.
זה מדובר באופן שהוא מתפלל בחזרה הזאת, זו הקדושה לשלו.
אבל אם עניין שני נמצא בחוץ או קומה אחרת, הוא שומע, הוא לא חייב.
אם הוא נמצא בכותל המערבי או במוסיוף,
למה פה קדושה, פה לא קדושה, הוא לא חייב.
את העניין שלו הוא חייב, בעניינים אחרים הוא לא חייב.
אם הוא רוצה לחזות חומרות לדבר אחר, הוא מקדיש. בדבר הזה כולנו נכון.
זה הדבר. עוד דבר, הוא אומר, אם אדם,
כסף גדולה,
חלדן אומר,
אבל הוא נמצא בקצה, הוא לא שומע.
או הוא זקן, או יש רעש שלא שומע.
אם הוא לא שומע, הוא לא חייב להפסיק, למרות שהוא יודע שכן ככה עושים. ברור.
למה?
זה מאמין.
אחד עם הרצף שאומר,
רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,
והזיקה חרבה להם, חרבה להם. ה' חווה דמו צדקו יגדי ילדים.
