יש למשל קליפות של בננה.
קליפות של בננה זה ראוי למאכל בהמה. הרבה ימות אוכלים את זה, אין בזה בעיה.
עכשיו, יש עצמות
או קליפות שאי אפשר לאכול אותן, שבהמה לא יכולה לאכול אותן.
אז יש הבדל בין שבת לבין יום טוב.
בשבת, אם זה ראוי לבהמה,
מותר לתלתן.
ביום טוב, אומרים חכמים,
אם נקל לאדם ביום טוב,
יגיד, יום טוב, יאללה, הכל מותר, יתחיל לעשות כל מיני כחולות בדבר הזה.
לכן החמירו ביום טוב יותר מאשר בשבת.
זה דבר אחד. דבר שני,
אם איכו בהימה באמת,
אז מותר לו לתלתן את זה, זה לא בעיה.
אבל איזה בהמה? בהמה שלו,
לא במה של מישהו אחר.
אדם חייב לפרנס את הבהמות שלו, לא את האחרים. לא רק זה,
כתוב "ונתתי עשם בצדך לבהמתך ואחר כך ואחרת ושבעת".
אדם יש לו בהמה בבית שלו, קודם כל תן לו בהמה לאכול, אחר כך הוא.
פעם שאל אותי מישהו, יש לו אקווריום של דגים,
אם הוא חייב לתת להם לאכול לפני שהוא אוכל,
זה גם כן בכלל הזה כתוב, כתוב בעמתך, לא כתוב על הדגים.
אז דגים, בלבחיים, כל הזמן אוכלים כל הזמן, אין להם זמן של אכילה.
אז הדגים, נעזוב אותם בבד.
בכל אופן, ביום טוב, אכביר יותר, ולכן צריך מאוד מאוד להיזהר בדבר הזה. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.
ויחנה מרחשי האומר, הצעה, כבודו כל דקות ישראל,
ותיקח בעליהם תורה ומצוות שנאמר.
ה' אהההפך למען תורה עם תורה עם תורם, ודען ודען ודעש ודעש ביחד.
