אדם שמתפלל בכבוד המזרח,
אז לכתחילה לא יהיה דבר חוצץ בינו לבין הקיר.
זאת אומרת, לו יצויר שהכיסאות האלה היו גבוהים יותר,
כשאם אדם עומד,
אז הוא כבר מכסה את פניו, אז זה חוצץ בינו לבין הקיר.
אבל הכיסאות האלה,
זה לא כמו שרסקנדים עומדים שמפריע לראות,
אבל זה מסתכל כמו הכיסא הזה שמפריע,
אלא עומדים כבר רואים את זה.
נכון הוא שאם היה אפשר לבוא ולהתכנס ככה לרוחב,
שכולם יעמדו רק במקום אחד,
שלא יהיה אף אחד,
זה ייהנה מטור,
אי אפשר לעשות דבר כזה.
ועוד דבר, אדם לא חוצץ.
זאת אומרת, אם עומד אדם לפניך והוא מתפלל, ואתה עומד להתפלל, זה לא חוצץ.
רק מה,
שמהדין אדם אסור לו לעמוד אחורי רבו ולהתפלל,
משתי סיבות.
אולי זה שמתפלל אחורי רבו מאריך יותר מרבו,
ורבו כשהוא גומר להתפלל צריך לחכות לו,
אז לכן אסור. ועוד דבר, שלא ייראה כאילו הוא משתחווה לרבו,
לכן לא.
אבל אם רבו מוחן לו, אין דבר, אין בזה שום בעיה.
אז צריך להיזהר בדבר הזה.
הרב אומר, כל דבר שהוא קבוע בבית כנסת, קבוע, לא ערב,
אז זה כבר לא חוסר בעניין התפילה.
העניין הוא כזה,
שכל העניין של התפילה שאתה מתפלל זה לחבר את עצמו עם הקדוש ברוך הוא,
עם השכינה.
וזה כוח שהקדוש ברוך הוא נתן לנו, בזכות נתן לנו,
שאתה כוח להתפלל ולהגיד לקדוש ברוך הוא, לדבר עם הקדוש ברוך הוא,
לא בלשון נסתר,
כמו המלאכים,
כבוד השם ממקומו, כבודו ומלא העולם,
אלא אנחנו אומרים, ברוך אתה.
אנחנו נשינו את הכוח לפניהם בקדוש ברוך הוא ואתה.
אז מכיוון שכן,
על כל הדברים האלה שאתה מדבר עם הקדוש ברוך הוא בלשון נוחה,
אז צריך להחמיר ולהיזהר בהם.
ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.
