כארצו היהודים מחלב, ארם צבא,
אז הרבה אחדים הלכו לארגנטינה.
ושם, פה קיץ, שם חורף, חורף קיץ,
אז אין להם בעיה.
ברחינו, ברחינו, מה יעשו?
אבל בתחילה אמרו, כמו ארץ ישראל, גמרנו.
לך כבר אין לנו את זה?
אחר כך אמרו, איך אפשר? שם צריכים גשם בזמן אחר,
ופה במקום אחר.
אז אל תקנו להם שבשמע כולנו יגידו.
לא ישנו מה שמנהג הדבר הזה.
ועוד דבר, אדם למשל שגר פה בארץ,
בחורף אנחנו בביתיים במרחשוון אומרים ברך עלינו.
בחוץ לארץ, אחרי שישים לתקופה אמורים רק ברך.
מה יעשה נסע לחוץ לארץ?
אנחנו אומרים, תמשיך עם ארץ ישראל.
אבל אם אתה חזן,
בעמידה תגיד כמו ארץ ישראל, בחזרה תגיד כמו שהם רוצים.
אותו דבר, נעשי החזנים נוסעים לחוץ לארץ,
אז מי יצריך לך כמו היום?
אנחנו אצלנו, צפילה של חול,
שם יש להם צפילה של חג.
אז עכשיו, אם הם, אנחנו קוראים את כולם עמי ארצו,
אז אם הוא חזן, הוא יוציא אותם ידי חובה.
אבל הוא בעמידה הכי יתפלל,
יעמוד, יתפלל, יגיד, כמו תפילה של חול.
בבית זה יניח תפילין.
הם, יום טוב שני, לא מניחים תפילין.
הם עושים דבר כזה.
הרב חידה עליו בשלום,
הוא היה בארץ.
ואחר כך היה איזה עניין, היה חייב להיות בחוץ לארץ. הוא היה שליח לדעת בכל העולם כולו.
סוף חייו היה נשאר בליבונו.
ולמה?
מה שאמרו לו, שלבוא לארץ, יהיה לו מזדקין, למה שנשאר בלבורנו.
אז הוא, בכל מקום שהלך, הייתה לו בעיה, כאן ככה, כאן ככה.
בסוף נראה לי בלבורנו,
אמר, עכשיו כאן מושבי, אז אני כמו איש חוץ לארץ,
למרות שאני, כל דעתי, כל רצוני, כל מכשירתי לעלות לארץ ישראל.
בסוף הביאו את העצמות שלו לארץ ישראל,
אבל הוא לא עלה לאצל.
אבל הוא כתב באחד המקומות,
אם אחד נפטר בחוץ לארץ והוא יליד ארץ ישראל,
מצווה להעלות אותו.
ואם אדם חי בחוץ לארץ ולא עלה לארץ ישראל,
ואחרי מיטתו רוצה לבוא לארץ, לקבר, ותבואו ותטמאו את ארצי,
בחייו שלו לא בא.
מה עכשיו מביאים אותו, לקבור אותו פה, זה לא זה.
אבל היום עשו ליד בית שמש,
עשירים אלה שבחוץ לארץ רוצים לבוא ולקבר שם, עשו להם
בתחורות כמו לוקסוס, ככה, יפה, עם שבילים, עם פרחים,
אה, כל כך מנה, הדבר הזה,
בזק ורוסק, לא צריך להיות דבר כזה.
אז בכל אופן,
מי שנוסע מארץ לחרוץ לארץ, תמיד,
כל פעם כשהוא נוסע נשאר רב, מה לך, מה הדין, מה אני אעשה?
לפעמים, צריך להגיד לו מה לעשות,
אבל לפעמים, למשל,
נוסע מארץ לחרוץ לארץ,
אז כאן,
עד עכשיו למשל בחוץ לארץ לילה.
במטוסים של היום אתה יכול להתפלל כאן ערבית ושם צריך להתפלל עוד מעט משארית או שאר הדברים.
צריך לשאול איך לעשות.
לפעמים אומרים לו תיסע במטוס אחר שלא תסתבך בדבר הזה.
לפעמים המטוס עובר פעם חושך פעם אור, פעם חושך פעם אור.
מתחיל להסתבך האדם בדברים האלה.
תמיד אדם צריך לצדק.
אומר הרב תפארת ישראל,
יש
בעולם מקום אחד חצי שנה חושך וחצי שנה אור.
מה התפללו? באותה שבת, באותה ראש חודש,
בגשה אחראית, בגשה ערבית.
אז הוא אומר, יעשו חשבון, מתי שמתחיל,
אילו התחיל העניין, אז היה עדי דריג.
כשהיה פעם אוסטרונומיה חרדה,
והקיף את העולם כולו, כל כמה דקות היה רואה שמש זורחת,
שמש שוכחת, מסתובב והיה רואה את הדברים האלה.
אז הוא צלצל לבקרה שלו, היה יהודי.
הבקרה, תתקשרו אליי.
אמרתי לו, תגידו לו, באיזה שעה הוא טס מהמקום שהוא טס?
אבל אמרו, אמרתי, מאותה שעה יחצפור.
סיפר משהו, עוז איוב, שבעה ימים בשבת, יסבור מותו, יום ועלה.
בגבר הכתוב, אדם שהלך בדרך והתבלבל.
עם ראשון היום, שני, שלישי, לא יודע.
מתקשר לרבנו, יגיד.
אז מה יעשה?
כל יום עושה אוכל מצומצם רק לאותו יום,
בשביל לחיות.
ויספור שבעה ימים, ויום אחד לא יבשל בו. ככה, החליט על עצמו את יום של שבת,
בעד שיזכור שיש שבת בעולם.
אבל הכלל הוא כזה,
אדם שנוסע ממקום למקום תמיד נשאר רב איך אני אתנהג בתפילות ולפעמים אדם נוסע מאבד יום,
לפעמים אדם נוסע מרוויח יום, ובנסועות בין
אוסרניה לארץ יש נפקמנה גדולה בזבלים האלה,
זה אדם צריך לשאול את הדבר הזה.
וימי בעלי בן איש חי, ומחשב בראת העולם ככה.
שמע,
עברת עולם ישר, גמרנו.
למה צריך לוח ירושלים, לוח תל אביב,
לוח למצרים, לוח לזה, לוח לבשימה?
אז אומר הרב,
בשביל שלא יישאר העולם רגע אחד בלי תורה.
אם היה עולם ישר,
אז בשתי רצות ובלילה כולם הולכים לישון.
איפה תורה?
אם לא הבריטים, מה בלילה חוקות של העולם? לא שמתי.
מה עושה הקב"ה ברוך הוא? פה לומדים תורה, הולכים לישון בלילה,
באמת כיום, לומדים תורה, אז העולם קיים, מתחייב גם עליהם וגם עליהם.
וכתוב בזוהר הקדוש, עוד לפני שגילו את אמריקה,
היא כאתר לאחה יממה והתמלליה, תמלליה ואחה יממה. יש בעולם
עדה אמרנן יוצר אור ובורא חושך.
לא כמו שהבנו כל הזמן,
יוצר אור ביום ובורא חושך בלילה.
לא, יוצר אור כאן ובורא חושך שמה.
זה עוד לפני שגילו את אמריקה,
זה היה כבר כתוב בזוהר הקדוש.
אז לכן, אדם שעובר מהמקור למקום, יברר לנו את ההלכה לפני שעובר. בואו נחזור אל העולם. אמן, אמן, אמן.
