יש מצוות שהחכמים תיקנו עליהן ברכה
זה דבר ברור, מורה פרי עד ומורה פרי אדמה, אתה אוכל, אתה מברך, אין בזה בעיה.
אבל הרב אומר,
בליל ערב פתח מברכים על בעור חמש.
אתה לא זורף את החמש,
אתה מחר זורף את החמש.
מה זה על בעור חמש?
בעור זה לא הכוונה שרפה.
בעופו של דבר אתה מרכז את החמץ במקום מסוים,
כלומר, ואתה מכין אותו איך לבער אותו למחר.
ועל כן הרב אומר שאדם צריך להכין את המקום המסוים,
הכל נקי,
מקום מסוים, ושם איך אפילו בואו את החמץ שלאכול בלילה ולאכול למחר.
זה דבר אחד. דבר שני,
זו המצווה שבאה פעם בשנה.
אז למה לא לברך שהחיינו?
אז יש מי שאומר על שרפה, למה ברכים שהחיינו?
דבר שני,
שלא יהיה לך חמץ.
מי צריך עוד חמץ ולחפש את החמץ?
שלא יהיה לך חמץ.
מה, זה לא ש...
אבל הרב אומר, חפיקן,
אם יש לו איזה פרי חדש או איזה בגד חדש,
אז מה יעשה? יברך קודם כול כשחיינו ואחר כך יברך על באור חמץ.
למה? שלא יהיה הפסק.
ולמדעם הוא אומר שלא,
אז שלא יהיה הפסק בדבר הזה כולו.
זה דבר אחד.
דבר שני,
אם אדם,
יש לו כמה חדרים.
או כמו בדור הקודם,
כשאבא ואימא היו גרים בבניין והבן בחדר כזה, וזה החדר הזה,
זה חדר. זה, והיו אוכלים ביחד.
או, יש לו הרבה חדרים לבדוק, הוא אין לטבח לבדוק את הכול.
אז הוא יכול לאסוף את הבנים שלו, אם אתה חדר כזה, אתה חדר כזה, אתה מקום כזה, אתה מטבח.
יעמוד, יברך, יכוון לפטור לתלמידי חובה, והם ילכו ויבדקו,
ולא יצטרכו לברך.
אבל אם הבן יש לו חדר לבד, עוכר שמה,
תמיד
אז הוא לא חייב לעמוד על יד האבא שלו, הוא ילך שבא ויברך ויבדוק בדבר הזה כולו.
אדם צריך לזהה לא לדבר בין הברכה לתחילת הבדיקה,
כמו שאדם לא יכול לדבר בין שהכל נהיה בדברו לשתות את המים,
אפילו אמן אסור לו לענות בין זה לזה, גם פה לא ידבר.
וחוץ מזה,
גם באמצע הבדיקה לא ידבר.
למה?
הראש שלך שהיה עצוק בבדיקה, אפילו לשמוע שיעור תורה,
שיעור הלכות בבדיקת חמץ,
אסור לשמוע בזמן שאתה בודק.
למה? הראש שלך איפה? הראש שלך, תעבור על החמץ ולא תשים לב לדבר הזה.
הכלל הוא כזה.
בדרך כלל,
אדם יכול להסתכל פה, יכול להסתכל פה,
אבל הראש של האדם לחשוב,
הוא הולך ולחשוב שני דברים בבת אחת.
הכבור העולם יכול להגיד לנו, נעשה ונשמע בבת אחת אמרנו,
ולהגיד כל העשה ודיברות בפעם אחת.
אחד דיבר אלוקים, שניים טובים שמעתי.
אבל אנחנו לא יכולים לעשות דבר כזה.
אנחנו כן יכולים לעשות,
אחד נגיד נעשה, אחד נגיד נשמע בבת אחת.
אנחנו יכולים לשמוע בבת אחת,
אבל זה שני בני אדם,
לא איש אחד יכול לעשות את הדבר הזה כולו.
לחם שצריך ללדה או למחר,
אז ישימו אותו בצד ויכפה עליו כלי. כלומר,
סימן מיוחד שזה לא שייך לדבר הזה כולו, ויכפה עליו כלי.
אז זה אדם צריך להיזהם בדבר הזה.
ובעל שבי חו"ל,
כשאנחנו אומרים קשה, כשאנחנו מבערים את החמץ מהבית,
כן, הקדוש ברוך הוא יזכר אותנו לבער את החמץ מחרבנו.
צריך בלבו של אדם חמץ לבער אותו. ברוך ה' לעולם, אבן ואבן.
