יש דין טבילת כלים ויש דין הגעלת כלים.
טבילת כלים, אם אדם קונה כלי חדש מגוי,
שייצר אותו בוי,
אז מטביל אותו ומברך על טבילת כלים לאחד ושניים על טבילת כלים.
הגעלת כלים,
אם אדם קונה כלי ישן מגוי שהבוי בישל בו,
או אפילו יהודי שלא יודע, אני לא מבין, ויושב בו מוסר וחלב יחד,
זה נקרא הגעלת כלים, זה טבילה וזה הגעלה.
ועוד דבר הבדל ביניהם,
בטבילת כלים צריך כל הכלי להיכנס במים בבת אחת,
ואם פוחד זה שישבר לו הכוסות או משהו מסוכית,
אז יטביל את ידיו קודם כל בהתחלה בתוך המקווה,
ויתפוס את זה קצת חלש ויתביל את ה...
אבל בהגעלה, אם יש לו קריא גדול,
הוא לא חייב להגעיל אותו בבת אחת הדרכות. הוא יכול חצי להגעיל, להפוך אותו ולהגעיל אותו לחצי שני.
זה ההבדל בין טבילה לבין הגעלה.
ודם שולל, למשל, הולך למקווה,
לטבול, נגיד דוגמא אדם, איש,
באופן, בזמן שבית המדרש היה קיים,
אז אם אדם טובל ואצבע שלו הקטנה מלמעלה מהמים,
אחר כך יוצא, מכניס את האטבע בפנים,
זה לא שווה שום דבר.
צריך, כל גופו יהיה במים.
לא רק זה, אפילו אם יש לו סחרות הרבה,
כמו אישה, או אישה שזובלת,
ושיער אחד יוצא ממעל המים,
זה לא שווה, צריך לטבול עוד פעם.
אז זה טבילה דבר אחר, והגעלה דבר אחר.
זה דבר אחד. דבר שני,
יש כלים שאי אפשר להגעיל אותם ואי אפשר להטביל אותם.
אז אם אי אפשר להגעיל אותם, אי אפשר להשתמש בהם בפתח.
אבל אם אי אפשר להטביל אותם,
אומר הרב כמו חוויות גדולות
שצריכים להטביל אותם,
אז הוא יכול לעשות אופן כזה, ייקח איזה יהודי אחד,
יאמר לו, תשמע,
יש בשער הצדק ביום שבת גוי אחד, והוא שומר שם.
אתה תרים את זה, תקנה לו את זה, על מנה שאשאיר לי את זה.
אז אם זה בהשאלה,
אז אין דבר בדבר הזה כולו.
אבל אם אדם למשל הולך לחנות של יהודי,
רוצה לשתות כוס סודה או כוס מיץ.
היום יש כוס פלסטיק, אבל בזמן היה כוס זכוכית.
שאלת אותו, טבעת את זה או לא טבעת את הכוס?
אם הוא יצחק עליך, אני אומר, מה אתה רוצה ממני? אל תקרא ממנו, אל תסמוך עליו.
מי ידע מה יעשו לחמזור חמית לזה.
אבל כן, טבעתי את הכוסות האלה, זה בסדר.
היה בזמנו,
בזמנו אני מדבר,
לא יודע, גם היום,
היום בבחנידה מוכרים סחלב,
היום לא מוכרים?
לא, כן, כן, כן.
אז בעל הסחלב היה אומר, זה אני משאיר את זה לו,
ליהודי השני, אני לא אתבול את זה.
זה לא נכון, זה שלו הכוס,
הכוס הוא שלו.
הוא מוכר לו את האוכל,
את הכוס הוא מחדיר לו בחזרה,
אז הוא היה צריך להגדיל את הכוסות האלה בשביל
שיהיה מותר להשתמש בהן.
אז הרב אומר שמזמן הוא דרש,
אביו דרש וסבא שלו דרש,
והוא יותר נכון אמר הפוך,
סבא שלו דרש ואביו דרש והוא דרש,
השלוש שנים הוא צריך פעם, שלוש דורות הם דרשו,
ונמצא שהמנהג הזה ברור ויציב,
שככה צריך לעשות.
ברוך אדוני לעולם, אמן, אמן, ואמן, ואחר כך שאומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את זה.
