מדיני הגעלה, הכלל הוא כבורעו, כך פורטו.
זאת אומרת,
אם בלע עם מים, אז ההכשרה שלו בהגעלה.
אם בלע בלי מים, אז ההכשרה שלו בליבון.
וליבון, יש ליבון קל ויש ליבון-ליבון.
ליבון קל זה על האש, יחד אנחנו זמים אותו.
תשים את הטילי, איזה נייר דעת או קעש יסרב.
אבל ליבון אמיתי זה,
כשמתלבן, נותנים לו מכה, יוצא מזה ניצוץ.
דרכמילא היא, התבליות של התנור שעושים אמייל,
זה לא יחזור שום דבר. למה? זה בלע יבש.
ואם בלע יבש צריך לו ליבון.
וליבון, נשים לו אחת להתפוצץ, אז כל העמייל שלו ילך,
יתפרק.
אז זה לא מועיל.
דבר שני,
הרב אומר שאם אדם לקח מחוות,
היום יש מחוות טפלון, יש מחוות חלצה, שמעט שמן מספיק לה.
מקודם היו עושים מחוות של אלומיניום, היו צריכים הרבה שמן לשים עד שמתגנים לזבח.
היום מספיק מעט שמן. נפקמינה היא,
המחוות הראשונה, אם היא הייתה נקייה,
מועילה בהגעלה.
ההרחבה שלנו היום היא רק ליבוי,
וליבוי זה יקלקל את
ההרחבה. צריך מאוד מאוד להיזהר בדבר הזה.
דבר נוסף, הרב אומר שהזכוכית אין לה שום תקנה.
מה שאומרים היום הרבנים שאפשר לקחת כוס של בירה ולשתות בו יין של ליל פסח,
הם לא צודקים. למה?
אפילו שהם אומרים שכתוב בספרים,
הסוכית של היום לא כמו הסוכית של אז.
מה העניין?
קודם כתוב בפרקי אבוד רבי נתן,
בסוכית אתה נוגע למטה, אם זה קר, למעלה, לא דבר, כלום.
אם למטה חם, למעלה, כלום.
היום לא ככה.
היום בסוכית שלנו,
אם תיקח קוד, תשים למטה מים חמים, גם למעלה יהיה חם.
זאת משמעת, במפרה מסכת דרך ארץ, מסכת אבות זוטה,
שאם זה ככה, זה סוג אחר של זכוכית.
בר מנדין, הרמב״ם אומר שזכוכית בולעה.
הרמב״ם יש לו ידיעות יותר מכל החכמים של הדור שלנו.
אבל הרב אומר,
שאת התנור אי אפשר להכשיר אותו.
למה? בתנור יש בו זכוכית, אין לך תנור שיש בו זכוכית.
מה יגיד האדם? אני אוציא את הזכוכית, איך תוציא אותה?
עדיין בה שום אפשרות לעשות את הדבר הזה כולו.
והקן צריך מאוד מאוד להיזהר.
אבל,
הוא אומר, דבר שאדם נבלע בקר,
אם בלע חמץ בקר, לא בחם,
אז הוא אומר, אפשר להצים אותו שלושה ימים במים,
לא ברצוף,
אלא כל 24 שעות לחליף את המים,
זה נקרא עירוי בצורה הזאת.
פה מדברים על כל כלים,
והכל זה של יהודים.
כלים של גויים זה דין אחר בכלל, בכלל יש להם הדין שלהם.
כלים של גויים הם צריכים שני דברים,
גם הגעלה או ליבון וגם טבילה אחת.
למשל, כתוב בגמרא, סכין של גוי.
סכין.
אנחנו, הסכין שלנו, חותכים בו לחם, חותכים בו בשר, למשל,
אבל סכינים שלהם, הם היו רוצים לתגן משהו,
משהו חם,
קחים סכין והופכים את הקציצה בסכין.
אז הקציצה הזאת היא חמה, והקציצה הזאת היא יבשה, אתה הופך אותו בסכין,
אז הסכין שלו צריך לגבול, זה לא יעזור לו שום דבר.
אם תשרוף את הסכין, אז הידיד שלא ילך לעזאזל,
הידיד שלא יסתרף.
בגמרא כתוב,
שאמר רמפאפה,
סכין, אני עושה אותו חדש.
קונה חדשות.
אמרה לו הגמרא,
אתה עשיר, אתה יכול לקנות אותו חדש.
אבל מה כולם שייכנס לקנות אותו חדש?
הוא אומר, לא, אני אומר, כמו חדש.
מה איך כמו חדש?
הוא אומר, את הידיד תשים עליו טין,
טית, דבס או תחבושת, כמו שהיום אומרים.
ואת הלהב שלו, תזרום אותו על האש, ואז להכשיר אותו.
היום אם תעשה ככה על הסכין הלכלה עד הזה, אין לו שום אפשרות.
ועוד דבר,
היום,
קודם היה בכל ערב פסח, היה עובר ברחוב אחד עם גלגל של אבן,
והיה מלטח את הסכין למצוא אותו אחד.
היום אין דבר כזה.
למה הסכין כולנו יש להם בראשם כמו מסור.
ללכת לנקה את המסור הזה מתוך המסור הזה, ועל כן ראש הגמרא אמת לידיתי עבן החדתה היא כנה חדש. אבל נזכור שכל סכינים שיש היום בארץ,
כולם צריכים טבילה.
אפילו סכין אחד, טבילה.
הטבילה על הטבילת כלים עם שני כלים על טבילת כלים.
ברוך אדוני לעולם, אמן ואמן.
וכהנא בן עקשיא אומר.
החלטה החמש בראשו לדכות את ישראל לדגע.
