יש שאומרים שאם אדם יש לו פירות
והפירות הן משבעת המינים
לא משנה אם הן גדלו בארץ, הן גדלו בטורקיה. העיקר משבעת המינים.
אז הם קודמים.
דעת הרמב״ם לא.
רק מה שאדם חביב לו,
טוב לו, הוא קודם.
אומר הרב
שאנחנו נוהדים לפסוק את דעת מרן
כלומר שבעת המינים זה דבר חביב,
מכיוון שהתורה שבחה את זה,
מטרו אומרת חביבה זה חביב.
לכן זה חשוב הדבר הזה כולו.
הרב אומר,
בתנאי שהפרי הזה יהיה גמר פרי, לא יהיה בוסר.
זאת אומרת, עמים מביאים זיתים קטנים שעדיין לא בשלים כור תורתם,
אז אין מקום להקדים אותם בברכה.
וכל דבר, למשל,
אם יש פרי שהוא קצת חמוץ או חמצמץ,
גם כן לא מקדימים אותו.
מה שמקדימים, פרי בשל ופרי טוב.
ושבעת המינים,
היום,
היום כבר גילו שאלה שבעת המינים, אלא הפירות הכי טובים,
הכי משובחים.
פעם הרימון, לא היו מחשבים אותו.
היום אומרים, הרימון, הטובות, בשביל, בשביל, בשביל.
אתם נזכרתם עכשיו,
בזמן שנכנסו לארץ,
התורה אמרה: זה טוב, זה טוב, זה טוב וזה טוב.
והדבר הראשון שמברכים עליו
הוא הזית.
הזית,
לפי סדר החשיבות במעלה, זה הזית.
זה ארץ, זה צמן, אחר כך תמרים.
אם לא אוהב זית, או לא רוצה זית,
או זיתים קטנים ולא טועים לו,
או זיתים שפעם היו מביאים אותם, כולם היו תולעים.
לא היה טוב, אז מברף על איזה שמן דבש, על תמר.
אחר כך, לפי הסדר, הרימון הוא בסוף,
למרות שאנחנו אומרים שבני מלאים מצוות כרימון,
וכתוב,
אפילו הרכנים שבאח מלאים מצוות כרימון, מה אנחנו מחדשים?
אלא הרכנים שבאנו מלאים מצוות כרימון כל השנה,
כל החיים שלהם, כל שבעים שנה שהם חיים.
אנחנו רוצים,
אנחנו שכל שנה ושנה נהיה מלאים מצוות כרימון.
אבל הפשט הוא אחרת.
הפשט הוא,
אין לך פרי שהוא דחוס, דחוס, דחוס, כמו הרימון.
אז זה, לכך אומרים, נהיה מלאים מהבוקר עד הערב, נהיה מלאים במצוות.
עכשיו למשל, יש מצווה של חלקה,
אז האבי החשוב הזה הוא תמיד דיפרופונצים עם צילומים, עם תמונות, עם בעיות,
אז הוא לא עושה חלקי זם, זה חלקי חלקי.
אז עכשיו כתוב פה ששלוש שנים תהיו ערערים לכם.
שלוש שנים זה לא שלוש שנים ממש, שנתיים ביום אחד,
ואחר כך עושים לו את התספורת הזאת.
על זה מחנכים אותו במצוות,
לוקחים את הקטן הזה, מביאים לו טלית, מרבשים אותו, ועושים לו בשביל לחנך אותו מקטנותו במצוות.
ולא רק זה,
גם אחרי שגוזלים את השיער,
יש כבר יוחאי, אה?
המלך ועומר, אז צריכים להשיב את השירה הזאת. יא רבי חוה, תמיד הוא תולה פה.
