היה לו, לאליהו הנביא,
לא בעצם, בתור של אחאב,
אתם טענו קודם כול שהבעל הוא האלוהים.
אמרו, טוב, תקריבו קרבנות, אין לו בעל ולא שום דבר.
אז הקריב אליהו וידע אש מן השמיים, ואמרו, השם האלוקים, השם האלוקים פעמיים.
אז מהדין, בדרך כלל, כל דבר אפשר לכפול,
אבל דברים שחס וחלילה יתפרש מהם דבר לא טוב, עוד לא כופלים.
אם אדם כופל, אמת-אמת זה לא טוב.
כל אמת-אמת תפסה להי.
אבל כשאומרים "השם הוא אלוקים, השם הוא אלוקים", הכוונה,
כמו שהם כופלו, אנחנו כופלים,
והכוונה היא להמליכו גם בגוף וגם בנשמה.
לכן אומרים פעמיים "השם הוא אלוקים, השם הוא אלוקים".
כשאומרים "השם מלך", גם כן אומרים פעמיים.
הרב אומר,
יש בהשם מלך, כשאומרים אותו
בתפילה או בשליחות, צריכים לעמוד בו.
אבל אם אדם, למשל,
מתפלל,
בא מעניין שני, שומע את השם מלך, אומרים,
אז מהדין הוא לא חייב לחנות,
אבל לעמוד הוא חייב. למה?
אם הוא לא עומד גדולה,
כולם מקבלים עליהם אום מלכות שמים,
הוא לא מקבל אום מלכות שמים.
אבל למשל, אדם התפלל, בא לבית-כנסת, אומרים "מודים".
אני כבר התפללתי, ואני חושב "מודים" ככה, בחזרה.
תעשה, שלא יהיה.
האדם התפלל, בא ועלינו לשבח את כולם, אנחנו כורחים ומתרחבים, הוא לא.
אז הוא נוסע אפילו לא באמצע הקורבנות,
בהתחלה הוא לא חייב, מותר לדבר אפילו,
אבל לא חייב לומר איתם ביחד, ולכרוח איתם ביחד חייב,
למה שלא יראה שכולם מקבלים קבלת הון מלכות שמים והוא לא מקבל, כאילו יוצא מן הכלל.
כי האדם צריך להיות צהיר,
שיהיה נקי בין כלפי אדם וגם בין כלפי שמאים. זה נכון.
הוא יוצא נקיין מהשם ומישראל. קודם כול נקיין מהשם.
אחר כך נקיין להיות נקיין מישראל.
על זה אמרו אלה טרלדות נוח, נוח.
אמרתי פה נוח לשמיים ונוח לבריות.
אבל לפעמים יש תנאי התעקשות בין השמיים לבין הבריות. מה אני אעשה?
ונוח מצא חן בעיני ה' אם יש התעקשות בין בן אדם לה'
אז קודם כל נוח מצא חן בעיני ה' ברוך ה' לעולם.
אמן ואמן.
