עד שיהיה מנהגן לעמוד.
אביה, אביו מסדרת סדר מערכה על אבא שאול.
יש בסדר המערכה שונה קצת, שונים המנהגים,
איך היו נוהגים מבית המקדש.
האם אדיקה, כהן, שתי נרות, אחר כך חמש נרות,
אז אביה סידר את זה בצורה כזאת.
זה דבר אחד. דבר שני,
הרב אומר,
הוויה הוא הווה מסדר סדר המערכה.
לא היו אומרים הוויה הווה,
כי הוויה, בסוף יש יו"ד.
הווה, ה'
ו' ואחר כך עוד כ'.
אז זה כאילו אומר יו"ק ו"ק.
לכן היו מוסיפים ואומרים הוויה הוא הווה. כלומר, לא יהיה יו"ק ו"ק.
אומר הרב זה טוב, אבל לא הכרח.
אל בכוח,
יש בזה הרבה סודות.
בסוף יש ראשי תיבות של "אנא בכוח", גם כן יש פה הרבה סודות.
יש מי שאומר,
מכיוון שיש פה הרבה סודות, אנחנו צריכים לעמוד ולומר "אנא בכוח",
לא לשבת ולומר "אנא בכוח".
הרב היה בדרך כלל, כשהיו לו ספקות מיוחדות,
היה בירושלים, עליו שלום, הרב סילמן מני,
ראש ישיבת בית-אל.
אז הוא שאל אותו, איך נהגו בבית אל? בבית אל אלה מנהג מהרשש.
אמר לו, לא עומדי בענא בכוח.
זה לא שלוש רשיונות, וכמו שאמר, לא בו ולא באמא.
אז הם לא עומדים בזה, אנחנו גם כן, אנחנו לא עומדים בענא בכוח. כלומר,
אם אדם היה רוצה לעמוד, שיעמוד, אבל אין צורך לעמוד בענא בכוח.
והרב אומר שהם שאלו שמה את מנהג החזיתים ואמרו שאין מנהגם לעמוד, ולכן גם הוא לא עומד. ברור, אדוני לעולם. אמן, אמן. וכהנה ברכה השיאה.
