אדם, כשבא לבית-כנסת,
צריך לדעת בבית אלוקים נהלך ברגש.
אם הוא רוצה ברחוב לרוץ, שיהיה מתוך,
אבל לפני שהוא בא לבית-כנסת, המדרגות יעלו מהר.
אבל בתוך בית-כנסת, צריך להיזהר,
המקום מכובד, לא לרוץ בו.
"ומקדשי תראו" זה הכוונה לתת לאדם יראת שמים.
כתוב שהארכיתופל לימד את דוד המלך שני דברים:
אשר יחדיו נמתיק סוד
ובית אלוהים נהלך ברגש.
אשר יחדיו נמתיק תוראות, הוא שוב לומד לבד.
אבל למה אתה לומד לבד?
הוא אומר, מה, עם מי אני אלמד?
הוא אומר, אתם באתם עם הציבור כולו.
אמר, לא יפה, ועם הציבור אני אלמד, אני אגיד משהו, יבוא איזה בחור ישיבה קטן,
כדי לא יוכל את עומר.
הוא אומר, מה, והיה חייב להודות לו,
דלפה,
אמר לו, אף אחד פיקן, אתה יודע על האמת,
אשר יחדיו נמתיק סוד.
ועוד, מלך, כתוב,
מלך שמחר על כבודו, אין כבודו מחור.
אתה בא לבית כנסת, היה נחמד בבית המלך, כמלך.
אמר לו, לא, זה בחוץ, המלך.
בבית, בבית האלוקים, להלך ברגל.
וזה לימד אותו, ואכן קרא אותו רבי אלופים ודעים.
אמרו רמז, מרגש,
רשתוות, ברג, רוח, גשם, שלח,
רגע דברה, רגע רוח, רגע שלג, גשם, ילך.
היו עליו השלום החכם האלה שישון ומספר ושב בעלי בן איש חי.
אני אומר, היה אחד כל פעם, היה קם מוקדם,
ופיראו את ידי רצח מה מוקדם.
יום אחד הוא בא בבוקר, קם,
ושומע ריח,
גשם, רוח, שלג,
בא הידיד, סררה,
אין לי פחות גשם, פחות רוח, מה אתה קם, מה אתה הולך,
אין לאף אחד בחוץ, כלום.
אדו קם, יש נותן ילדים, יש נועריים, בגדים,
מה אתה לובש, אין לך בחוץ, אין.
אז הוא אומר, לא, אני אלך להתקנס, אין, אין, אחד אף ואחד בחוץ.
אמרו לו, ואיך אתה באת לכאן?
גשם, בסילק, ברד, איך אתה הגעת?
אה, הגעת? אז אני מאויבי תחכימני, אני אלמד ממך,
גם כן שאני, גם כן אליה.
זה נאמר בדרך משל.
אבל הכוונה היא, אדם שבא לבית כנציץ, ידע לו שזה פה בית אלוקים.
עד כדי כך
כתוב שאדם על יד בית כנציץ, בתוך בית כנציץ, אסור להגביה את קולו.
וצעוק. הוא תדבר ככה בשקט, מה שלומך? איך אתה מגיע?
אה, לא,
בית כנציץ זה לא ככה.
לבית אלוקים נהלך ברגש.
זה דבר אחד. אותו דבר,
אדם,
כשהחזן אומר ברכה, אנחנו עונים אמן.
אז כולנו נענה אמן ביחד, זה יוצא יותר מהחזן.
אבל אדם פרטי שעונה אמן, לא יענה אמן כולו יותר בשל החזן.
אם בסך הכול יוצא, יוצא.
אבל אני לא עונה יותר מאשר החזן.
כל זה להראות את בית אלוקים נהלך ברגש ברוך אדוני לעולם,
ואמן ואמן, וחרב הלכה שאומר, וחרב הלכה שאומר,
