יש בבית לאדם למשל נוחיות,
יש לו חדר נוחיות, נכנס לשם, סוגר את הדלת, אולי שום דבר גמר, חלוק וברוך.
אבל יש נוחיות ציבורית
בשני סוגים.
יש סוג
שיש שם הרבה מבתי נוחיות,
והכותל הולך עד למעלה.
אז כל אחד לבד, מה אכפת לנו מזה?
אבל יש מקומות שלמעלה פתוח.
אז זה, כשאדם נוכלץ לנוחיות, לפעמים הוא הוציא קול, רעש, השני שומע.
אז אם זה נמצא בשדה, כמו בצבא למשל,
אז זה צריך להתרחץ, שהשני לא ישמע.
אבל אם נמצא במקום כזה, שיש כבר כותל כזה, מה יעשה אליהם?
אם היו בונים את הכול עד התקרה זה הטוב ביותר.
אבל כשלא בונו את זה עד התקרה,
אלא בונו את זה בצורה כזאת, אז אין בזה בעיה אם השני שומע.
ואף-על-פי-כן לא כדאי לאדם, במצב כזה,
אם יכול, כמה שאפשר להנמיך את הקול כדי שהשני לא ישמע,
אז זה דבר חשוב מאוד.
ועוד דבר,
יש בתי נחיות ציבוריים,
יש מקומות של דברים קטנים ויש דברים גדולים.
שם, במקום הקטן, יש לך מקום לטול ידיים.
אם זה מקום שמטילים בו מים, איך אתה יכול לטול בו ידיים?
אבל אם אין לו ברירה, האדם
יטול שם וינגב בחוץ,
ואז ממילא יהיה כאילו שהידיים שלו נקיות.
בכל אופן, גם במקרה כזה, אם הוא יכול אחר כך לבוא לבית שלו ולטעון עוד פעם,
תבוא עליו ברכה. ברוך ה' לעולם המיימד.