אדם הלך לנחיות ואחרי שהוא גמר, רחץ את האדם שלו מהנחיות והיה צמא, היה צריך לשתות כוס תה,
היה צריך לשתות מים,
אז כוס תה מברך שהכול, אבל אין ברכה אחרונה.
על מים יש ברכה אחרונה.
אז הוא שותה מים, עכשיו מה יברך? אשר יצר או יברך על המים של נפשות?
הלוא "אשר יצר" זה היה לפני המים.
אז הרב אומר, זה תלוי,
קודם כול לברך "אשר יצר"
ואחר כך ברכה אחרונה. למה?
באוכל, אפשר לנגיד דוגמה, מה שאדם אוכל, שלוש פעמים ביום.
אבל "אשר יצר" אדם מפעמים ברך פעמיים ביום, שלוש פעמים, ארבע פעמים ביום.
כלומר, ברכת "אשר יצר" היא יותר תדירה, יותר רגילה מאשר זה, דבר רע.
זה דבר שני,
באשר יצר יש הודאה לקדוש-ברוך-הוא, הודאה גדולה ושלמה:
רופא כל בשר ומפליא לעשות בברכה הזאת כולה.
אנחנו אומרים: רופא כל בשר.
כלומר, גם הגויים, לא?
לא רק הגויים, גם הבהמות, השם מרפא אותם.
רופא כל בשר ומפליא לעשות.
ובתפילת עמידה אנחנו מדברים: רופא חולה עמו ישראל,
מה, את הגויים? לא צריך לרפא. מי מרפא אותם הגויים?
הרופאים לא מרפאים אותם, הכול מתווה וברך שמו והתעלה.
אלא האמת היא שרופא כל בשר מפליל לעשות.
אלא שהברכה הזאת, רפאנו,
אנחנו אומרים אותה בברכה השמינית שבעמידה,
זה כנגד ברית המילה שניתנה ביום השמיני.
אז זה רפאנו, השם רפא, כל רופא חולים עמו ישראל.
הגויים עשו להם למול.
גוי שמענישים אותו, נותנים לו עונש.
מדובר על גוי נוצרי,
אבל גוי ישמעאלי צריך למול,
חייב לקבע עליו ושמעה לקבל את זה, רק מה, לא עושים לו פריעה.
לא עושים את הפריעה הזאת.
יש בכמה מקומות בעולם שעושים ברית מילה גויים גם כן.
בית-המלוכה בלונדון, אז עושים ברית,
אבל לא עושים ביום או שני, לפי מה שהם מחליטים.
או להגיד אלפי הדורות, המוסלמים גם כן עושים ברית,
אבל לא בליל פריעה ולא בשמונה ימים, אלא כמו ישמעאל, בין 13 וכמה ימים, דבר כזה.
אז בכל אופן,
זה נכון.
אז להם, לא תלך רופאינו השם בן הרפא וברכה השמינית.
יהיו חולים, יהיו חולים, מכבי להם, מכבי להם, אין לו כמנה בדבר הזה.
קודם המוהלים שרצים להיות למול,
היו צריכים לעשות
תרגילים,
סטארס, ככה,
לראות מהם מוכיחים למול טוב, לא למול. איך היו עושים?
היו לוקחים גויים מוסלמים, היו לוקחים מלים אותם,
והיה מוהר עומד רועה, הוא מר טוב, בסדר, אם לא מר טוב, לא בסדר.
ולפעמים לא היו מוצאים מוסלמי למול אותו, והמוהר רוצה לקבל תעודה,
היו לוקחים כלב זכר,
היו לוקחים אותו ועושים לו ברית מילה,
ואוטו, המוהר היה עומד ורואה איך שמראים אותו.
אז היה מספר עליו שלום,
חמצדקה הזקן,
והוא למד, אז היה כלב,
הביאו כלב, אז הוא קנה מגן מכסף.
הוא שם את זה על הכלב ולא קשרו את הכלב טוב, הכלב ברח עם המגן.
הוא רץ אחריו.
אז הוא אמר: מה אתה עושה מהכלב?
המגן שלו היה עם זה.
היום המוהלים לוקחים את האנשים ומלמדים אותם,
ויש מוהלים מיוחדים שיכולים ללמד.
לא כל מוהל מוהל לא יכול ללמד.
וגם בוחנים את המוהלים מבחינה בעל החול,
וגם יש רופא בין הוועדה הזאת שנותן תעודה למוהלים היום, רופא שבודק את האדם הזה, אם הוא לא חולה.
לפעמים אדם יש לו איזו מחלה, על-ידי המציצה הוא יכול להזיק לילד, אז הוא עובר בידי, קודם מקבל אישור. כלומר, היום סודר שהמוהלים מקבלים אישור ממש.
אני פעם אחת הזמנתי את הביטוח הלאומי.
אמרתי להם, כמו שאדם שמת היום, קוברים אותו,
מהחוק לא צריך לקבל שום כסף,
הביטוח הלאומי משלם.
זאת אומרת, זה גם כן ברית-מילה.
תעשו שיהיה ביטוח לאומי,
שמוהלים יקבלו כסף ישר מהביטוח הלאומי.
אז אמרו לי, מה נעשה עם הנוצרים? אמרתי, מה חותר עליך עם הנוצרים?
יש מחילים גם כן עושים ברית-מילה, גם כן יש להם רית-מילה.
אז אמרתי להם, תיקחו מהאיגודים,
זה פרומיל אחד ככה יותר מאשר הנוצרים. אז בואו, אנחנו לא יודעים את המועצות האפליות האלה כולן.
עכשיו, לא, יכולים לעצור פה שישארו המוהרים הטובים שלנו ולא יצטרכו לדבר הזה כולו.
אז לכן,
הרופא, כל בשר אפילו לעצמו זה באשר יצר,
אבל ברפאנו זה מדבר על ברית מילה, ברור וחתומיי לעולם.
האמן ואמן.
