אנחנו רואים "אשר יצרת אדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים,
רופא כל בשר ומפליא לעשות".
הבריאה לגוף האדם זה הפלא ופלא.
זה מכונה כזאת עם מחשב, עם חכמה,
איך להפריש בין הפסולת לבין מה שצריך לגוף האדם.
אז בין הדברים שהגוף מוציא גם את הפסולת החוצה.
עכשיו, כשאדם מוציא את הפסולת החוצה,
כלומר עוד שלא מוציא את זה, הוא מרגיש לא טוב, מרגיש כבד.
הוא מוציא את זה, הוא מרגיש הנאה.
אז זו הברכה: אשר עצר את האדם בחומה וברא בו נקווים ונקווים וכו'.
אז אם אדם עשה אצל רחיו ולא ברך,
שכח לברך.
הרב אומר, תוך חצי שעה הוא יברך,
אבל אם עבר חצי שעה, יש מי שאומר,
אחרי חצי שעה
גוף האדם עוד הפעם מייצר את הפסולת,
אז מה אתה סתם מברך?
עדיין יש לו פסולת.
לכן הרב אומר, יברך ויהרהר שם המלכות בלבו.
יש מי שאומר, אדם נכנס לנוחיות והצעה,
ולא בירך כאשר עשה.
הרי שעתיים, עוד הפעם הלך,
תברך פעמיים אשר יצר, פעם על שעברה או פעם על זה.
הרב אומר, ההלכה לא ככה.
ההלכה שלא מברך, פעמיים, אלא רק מברך פעם אחת.
אדם יצא מאנוחיות,
בירכתי אשר יצר, לא בירכתי אשר יצר,
מסופק האדם.
אז במקרה זה,
זה לא ברכה דאורתא,
כמו בקצר מזון שאדם אכל ושבע ומסופק שחייב לחזור ולברך?
אז מכיוון שכן, אז הרב אומר, אם הוא מסופק,
יברך ויהרהר שם ומלכות בלבו.
אבל האדם ידע לו שיעשה לעצמו כלל כל פעם שהוא יוצא, מייד אחרי שהוא נוטל ידיים,
מייד יברך את הברכה, וכדי שלא ייכנס לתוך הספקות כולם.
ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.
