בדרך כלל אנחנו ברחוב
חיוב מדאורייתא,
רק אם אדם אכל לחם ושבע,
אז חייב מדאורייתא.
ואז אם הוא מסופק אם יברך בבקעת המזון או לא יברך בבקעת המזון,
הוא חוזר ומברך.
אבל בשאר הדברים, אם אדם אכל ולא שבע,
פעם מסופק, ברכתי בבקעת המזון, לא ברכתי בבקעת המזון, אז לא חייב לברך.
אבל אמרו, טוב שיברך ויהרער שם ומורכות בלבו.
ויש מי שאומר שבדרכות התורה,
אם אדם מסופק, אם יברך או לא יברך,
יחזור ויברך. למה זה דאורייתא? אבל ההלכה לא ככה. הלכה, אצלנו איש,
רק ברכה אחת יברכה דאורייתא, זה ברכת המזון.
אם אדם מסופק ויברך בקת המזון המלא, ברך בקת המזון וסבח,
אז הוא חייב לחזור ולברך.
אלא מה, אם חייב לחזור ולברך את כל השלוש ברכות
או גם הברכה הרביעית, כי הברכה הרביעית היא מידי רבנן.
אז בכל אופן, אם אדם נמצא בתפילה,
הוא אומר, גדול, גיבור והנורא,
לא יודע אם זה הולך
על הגיבור והנורא, קדוש הוא, או שבסוף יוצא,
או לברכה ראשונה, לא יודע מה לעשות,
אז מכיוון לספק ברכות, לא חוזר לברכה ראשונה,
אלא חוזר לאחרי ברכה שנייה, מדין ספק ברכות להקל.
ברוך, אדוני, שיה עולם. נעלה ונעלה.
ֹ וְׁוֹחֵּיָה גֶָנֶה רוויתָה וְׁוּוֹתָּוּתַּוֹּגֶהוּןֶה וְׁוַוֶכֵןֶּה וַׁוֹוֵתָּוֹכֶֶּןָּינִנוֶֹה וְׁוֹוֹה וּוֹוּתָּוְדַוּתָּּוֶה וַרוויתָּוּםַוּוֹ אִבְּוּוֹת�
