אם אדם למשל נוסע מעיר לעיר ובאמצע הדרך הוא צריך להתפנות,
אז הוא עוצר את הרכב שלו, יורד לצד ומתפנה.
אז אדם כזה צריך לדעת, צריך להתפנות,
צריך לא מצפן,
לדעת איפה מזרח, איפה מערב, איפה צפון, איפה דרום,
שאסור לו לשים את פניו או אחוריו,
לא לנזרח ולא למערב, צריך להיזהר בדבר הזה.
אבל אם אדם נמצא במקום שיש מחיצות,
נוחיות יש בה מחיצות,
אם יש מחיצות אין אף כמנה מזרח, מערב, צפון, דרום,
אין אף כמנה בדבר הזה.
אצל המוסלמים, למשל,
כשהם בונים נוחיות אפילו עם מחיצות,
הם נזהרים שלא יהיה לכיוון הדרום שלהם. הדרום שלהם זה במכה.
הם מתכוונים שלא יהיה לשם.
אבל אצלנו, אם יש מחיצות, אין נפקא מנהל בעבר הזה.
לא רק זה,
אפילו אם יש מחיצה אחת בלבד,
אז מספיק אדם יתפלות בצד היתו המחיצה.
אומר הרב,
בבגדד נהגו שלא לבנות את הכיסא בבית או בחצר,
אלא רק באופן שיפנו בו מצפון לדרום.
זה בבגדד.
אצלנו לא מחפידים בזה. אם יש אנוכיות,
אם יש מחיצות,
אין לנו שום נפקא מנע מהדבר הזה. ברוך ה' לעולם.
