גם אנשים,
בדור הקודם, אנשים לא היו יודעות לכתוב, לקרוא.
היום ברוך השם, הנשים כולן לא יודעות לכתוב, לקרוא, ללמוד.
אז אומר הרב, גם הן צריכות ללמוד
לברך את ברכת אשר יצר, מפני שהיא ברכה שהיא תדיר,
והן צריכות ללמוד לומר את זה בעל פה.
אם אדם צריך לדעת, פעם אחת בחיים שלו,
עדיין לקח את ספר אבו דורהם
וילמד את הפירוש "ברכת אשר יצר".
אנחנו מברכים אותה,
שם יש ארבעה דפים, פירוש על אשר יצר.
והרב שלום חזון-איש
לא ראה את אבו דורהם.
אז גם הוא עשה פירוש על אשר יצר.
אבל אחרי שאמרנו לו שאבו דורהם אמר: אם אתה יודע, לא הייתי כותב את זה,
ואחר כך הוסיף על הפירוש שלו, מה שכתב הרב אבו דריהם עליו השלום.
אז שם כתוב: אשר יצרת אדם בחוכמה,
והיצירה של האדם היא בחוכמה נפלאה.
הפלא ופלא הדבר הזה כולו.
אומר הרב
שיש בה מה תיבות
כמניין אדם.
כתוב: אתם קרויים אדם,
ואין עובדי כוכבים קוראים אדם.
אז פעם אחת הגויים באו ואמרו לכמה רבנים:
מה, אנחנו לא בני-אדם אנחנו?
מה, אתם אומרים, אתם קוראים אדם והגויים לא קוראים אדם? איך אתם חוסמים עלינו ככה?
אז אמרו להם:
תבואו בערב פסח.
לקחו אותם בערב פסח לאורלאה,
לדויטש, איך שמחלקים לכל האנשים כולם, אוכל,
נותנים, נותנים.
באות להם, מפחדים שלהם, כל אחד אוכל לעצמו, לא נותן לשני.
אמר, אמר להם, תראו, יש איש, יש אנשים,
הרוב. יש גבר, יש גברים.
הרוב.
אבל יש אדם, אין אדמות, אדמים, אדם אחד יש.
אתם, אנחנו, עם ישראל, אדם, כולנו איש אחד ביחד, אנחנו חוזרים אחד לשני.
אתם, כל אחד ככה,
את זה אתם קוראים אדם, אין עובדי כוכבים כראים אדם.
אז הרב אומר שבברכה הזאת רבו סודותיה.
זה נכון.
מידע מלמד, פעם מידע בודר הם, מלמד את אדוני, שהפירוש על הברכה הזאת זה דבר הפלא ופלא.
כמו שבסוף אומר רופא, כל מסור הוא מפליא לעשות,
ידע לו האדם שהאדם עצמו, הבריאה עצמה זה הפלא ופלא.
אדם נמצא בבטן אמו פתוח, סתום, והסתום פתוח,
אם לא היה הורג את האמא שלו.
והוא יוצא לאוויר העולם,
נפתח לו הסתום ונשם לו פתוח, ונהפך לו הכול בצורה אחרת.
אז הבריאה היא כולה בריאה מיוחדת,
ומזה האדם ידע לו כמה שאדם צריך להודות
לקדוש-ברוך-הוא על כל רגע ורגע.
אלא מה?
שאי-אפשר להגיד כל רגע ורגע.
האמת היא, כל הנשמה תהלליה,
כל נשימה ונתיבה צריכים להודות לקדוש-ברוך-הוא.
אז כתוב במדרש שפעם הקיסר אמר לו,
רבי יהושע בן חנניה,
אמר לו: אתם צריכים להודות לעשור כל רגע ורגע.
אמר לו: טוב, מחר אני אתן לך תשובה.
מחר בא ואמר לו: קורי, קורי.
אמר לו, מה אתה אומר לי קורי-קורי?
אמר לו, אני אומר לך, קירירם-קירירם,
כמו שעושים בילחנין.
זמחתו.
טוב,
אחר כך עוד חצי שעה לפעם אמר לו, קירי, קירי, אדוני, קירי, קירי.
אחרי הרבע שעות הפעם אמר לו, קירי. אמר, לא, אתה משגע, השם כל רגע אתה בא ואומר לי.
אמר לו, אדוני, אתה לא עמדת כל רגע וכל נשמת ללויה?
אנחנו עכשיו אמרנו ערב, בבוקר ובצהריים, אנחנו מולים לקדוש-ברוך-הוא.
לא כל רגע ורגע, יש לנו מותרה, יש לנו לעבוד, יש לנו לעשות את הדברים האלה לכולם.
אבל האמת היא, "הקול נשמע ונשמע תהלליה".
היה אומר אחד,
הוא: למה שם ברא בעולם נוזלת,
שפחת?
אדם יש לו שפחת נוזלת, לא יכול לרשום, הוא עצבי, מתרגז.
אחרי זה נהיה בריא,
אה, תן לי לרשום. עכשיו מרגיש מה זה נשימה, "קול הנשמה תהלליה",
ומגיש מה זה את הנשימה.
ועל זה אדם תלך פעם אחת לאביו, פירוש הפשטי שנוסח הברכה. ברוך ה' לעולם. אמן, אמן.
