אם האנם רוצה כל חג הסוכות לאכול אורז,
לאכול אתריות,
אז מהדין הוא לא חייב בסוכה, רק לחומרה.
אבל בליל ראשון של חג הסוכות חייב לאכול פת בסוכה.
כל השבוע כולו, אם הוא אוכל פת פחות מקבצה,
לא מברך לשבת בסוכה.
מוציא בקטבזון, אבל אין לשב בסוכה.
אוכל קבצה,
אז מברך לשב בסוכה.
בליל סוכות, אם הוא אוכל כזית,
הוא כבר מברך לשב בסוכה.
מכיוון שבמשך כל השבוע כולו הוא יכול לאכול מאכלים, אוכל אחר.
אבל מכיוון שכן,
אז אדם צריך לאכול את הפת,
את הלחם,
בליל חג הסוכות, בשמחה ובטוב לבב יוצא עוון.
ולכן לא יאכל כבר, מהצהריים כבר לא יאכל.
מה פשוט לא יאכל לו? לא אסור לו, לא תענית.
לא יאכל לחם, לא יאכל מחר שמשביע אותו,
לא יאכל,
כדי שבערב הוא יכול לאכול את הפת לתאבון.
יש נוהגים שבליל סוכות אומרים, כמו שבפסח אנחנו אוכלים את המצע לבד,
גם את ליל סוכות,
נאכל את הלחם לבד,
בלי סלט, בלי שום דבר. ככה לאכול אותו, אוקיי?
אז לא ככה. אוכלים אותו כמו דרך האכילה.
היה רב אחד, היה מאוד מקפיד בדבר הזה.
אז אמרתי לו, הוא אומר, טוטו מחג המצות.
אמרתי לו, אז תאכל בליל סוכות, כי אתה מסב.
טוטו מחג,
תאכל מצות
מחג המצות.
לא לכל דבר נמשל הדבר הזה כולו.
ועל כן אדם צריך לדעת. אבל עוד דבר יש,
אם אדם למשל אוכל בורגול או חרקוסקוס או מקרונים וטריות,
קלחת ככה,
זו הארוחה שלו של צהריים או ערב.
אז זה חייב בסוכה.
ויש מי שאומר שגם על זה חייבים לברך לשבת בסוכה.
אנחנו, הספרדים,
לא מברכים לשב בסוכה רק על לחם או על אוכל כזה.
אבל הם שותים יין,
שאוכלים עוגות פחות מ-240 גילים, ולא מברכים לשב בסוכה.
רק מברכים את הברכה של העם על האוכל הרגיל.
אבל יש עדות
שנכנסים לסוכה
להגיד שלום ומברכים לשב בסוכה. לא יושבים אפילו, עומדים.
הם יושבים, שותים גרם אחד יין ומברכים לשבת בסוכה.
יש, הם שותים רביעית יין.
אבל אחד בנהג שלו, החמש, יברכו.
יש, למשל, תימנים, באים את זה לבית, לסוכה, לבית.
זה הבית הקבוע.
באים לסוכה, עומדים,
הם אומרים, מותר לנו לברך לשבת בסוכה?
יברכו.
יברכו.
אתם רוצים לאכול את אוכל או לא רוצים לאכול את אוכל.
ואני אענה האמת, למה?
הם מברכים כדין, אין בזה שום בעיה.
אז מכיוון שכן,
הרב אומר, אדם צריך מאוד להיזהר בחג הסוכות.
כל פעם שאוכל
פת קבצה,
אז הוא מברך את השם הסוכה.
כל פעם פחות מקבצה, לא מברך את השם הסוכה. ברוך ה' אלוהינו, באמת לאמן.
