זה אמור להיות, אחד עונה להם קדיש.
הרב אומר,
אם ארבעה או חמישה אומרים קדיש,
ואחד קולו למוך, ובכלל הפולקות לא שומע את עצמו.
הוא אומר, זה לא שווה שום דבר.
לפחות יקביע את קולו שאחד מהאנשים,
אחד אם יהיה על ידו,
ישמע.
ואז מזה יוצא איזו חובה.
אומר הרב גם כן, שבמה שכתוב, שבבית אל,
החזן אומר קדיש וכוונות,
וכולם, מי שיש לו קדישים, אומרים בלחץ שאף אחד לא שומע.
אומר הרב, אין הוכחה מהם.
למה?
כשאומרים, החזן אומר בכוונות, לא כולם יודעים לכוון.
זה אחד. דבר שני,
לא כלום הם יודעים לכוון, הם מגבירים כולם בכוונות שמשפע המלך,
בכנסת שהם מכוונים שאומרים "קדיש" או "עמידך שקט, שקט".
אם אחד מגביל את קולו, החזן מתחיל להתבלבל.
לכן במקרה כזה אומר, לא יגביה את הקול שלו.
אחר כך אומר, אם למשל היה בזה בית כנסת,
עשרה, עשרים, כולם אומרים קדיש.
אז הוא אומר, אין לך אמת, כולם אומרים קדיש. אבל מי עונה אמת? רק מראכים.
זאת אומרת, הטוב ביותר לפחות שיהיה איזה אחד מזה שיענה.
זה כמו שבג'רבה יש עיר אחת בחוץ לארץ, ג'רבה.
כולם כהנים.
אז שם, על הדוכן כולם עולים.
אבל כשעולה נמצאת בתורה, אם יש אחד ישראל הוא עולה ראשון.
והכהנים עולים אחר כך.
וכדי שזו תהיה מחלוקת ביניהם מי יעלה ראשון.
אבל שמה גם כן, כולם כהנים, כולם כהנים, כולם כהנים, עושים את הדבר הזה.
אז הרב אומר,
שהעריכו בזה בספרו גרם פעלים,
והדבר הזה חשוב מאוד. ברוך ה' לעולם.
בבקשה.
