אנחנו שמחים,
כמדי שנה בשנה,
להתכבד בדברי תורה של מר"ן הראשון לציון,
הרב מרדכי אליהו,
שזכות עומדת לנו,
שמלווה אותנו הרבה שנים במהלך העבודה של מכון בניין שלם
ובמהלך הכנסים הללו.
בכבוד.
כבוד מעלת
הרבנים היקרים, הרבנים הנכבדים,
איש הרב פעלים לצורה ולתעודה,
הרב אוהד פירוש, השם ישמוריו בחייהו,
הוא ואשתו הרבנית, שגם כמארגמת ומנהלת עושה את הפעילות הנפלאה,
כבוד הרב הגדול, מוזיא הגדול, ראש שיבת המאירי,
הרב שמואל זעפרני.
הקדוש-ברוך-הוא יאריך עמהם בסוף ונדהה בנעימים.
כבוד הנשים הנמצאות כאן, כל אחת ואחת הפי כבודה ומעלתה.
ידוע שתמיד צריכים להסתכל בפרשת השבוע,
ואחר כך להמשיך לדבר הלאה.
השבוע בפרשה כתוב בפרשת פנחס,
כשאמר לו הקדוש-ברוך-הוא למשה רבנו,
שאתה ועזר הכהן,
שאימנו את עם ישראל מבין 20 שנה ומעלה,
אז כתוב: ראובן בכל ישראל,
בני ראובן, חנוך,
משפחת החנוכי,
לפלאו, משפחת הפלאי,
לחסרון, משפחת החסרוני, וכרמי, משפחת הכרמי".
זה אדם שקורא את זה, התורה אומרת לנו:
משפחות.
אבל חז"ל לא מסתפקים בדבר הזה. אומר ראשי:
משפחת האנוכי,
לפי שהיו אומות העולם,
מבזים את ישראל
ואומרים:
מה אם הם מתייחסים על שבטיהם?
סבורים הם שלא שרתו המצריים באמותיהם,
אם בגופם היו מושלים קל וחומר בנשותיהם.
לפיכך
הטיל הקדוש-ברוך-הוא שמו עליהם,
ה' מצד זה, בי' מצד זה, לומר מעיד אני עליהם שבני אבותיהם,
וזהו שמפורש על-ידי דוד המלך,
שבטיה עדות ישראל.
השם הזה מעיד עליהם לשבטיהם.
לפיכך, בכולם נאמר: הא חנוכי,
הא פלואי.
הפשט,
כשהיו אומות העולם מזלזלים בבנות ישראל,
מזלזלים בבני ישראל,
והיו אומרים: במצרים שולטו בגופם, העבידו אותם בפרך, את הגברים עבידו בפרך, את הנשים עבידו בפרך,
ולכן,
למרות שבדרך כלל מצוות תעשי שהזמן גרמה לנשים טוטורות, אבל בליל פסח הנשים חייבות בכל החיובים,
כי גם אותם העבדו.
לא רק זה, גם כתוב: בזכות נשים צדקניות נגלו אבותינו ממצרים.
אז היו מבזים.
אמר הקדוש-ברוך-הוא:
אני הקשבתי, היה עדות לישראל.
אז איש יש בו יוד,
ואשה יש בה ה',
אז תראי לי שבטיה, עדות לישראל.
אז זה בסדר.
אבל הפסוק לא אומר ככה.
כתוב כאן: "האח אנוכי",
"הפלאי", "האח יצורני",
לא שבטיה, אלא ה'-י',
היה צריך להיות י'-ה',
ולא ה'-י', כמו שכתוב
בסדר הזה כולו.
זה נכון,
זה נכון.
שיב תהיה זה פסוק, ככה צריכים לומר.
אבל האמת האמיתה,
בא הקדוש ברוך הוא, אומר למשה רבנו, תכתוב בתורה, החנוכי הפלואי.
ה,
הנשים,
בזכות הנשים הצדקניות נגלו אבותינו ממצרים.
זה החנוכי והפלואי.
וחז"ל אומרים,
שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו,
כל אשר תאמר אליך שרה שמה בקולה.
כל אשר תאמר אליך שרה שמה בקולה,
שרה אמנו לכבשן האש לא נזרקה.
כל הניסיונות של אברהם אבינו זה אברמר אבינו.
ושרה אמנו,
אומר לו השם,
כל אשר תאמר אליך שרה שמה בקולה,
ואני תמיד הרגיל לומר שאם לא היה רש"י אומר את זה, אני הייתי מתבייש לומר את זה.
אבל רש"י אומר את זה, אני אומר,
הוא מלמד שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות.
זאת אומרת, שרה עימנו בנביאות
היא מעל בצורה גדולה ביותר, יותר מאברהם אבינו,
בלי כבישן אייש.
למה?
צניעות.
איה שרה אשתך יום חם.
אף אחד לא נמצא ברחוב,
אף אחד לא יכול ללכת שם, כחום היום,
ואברהם יושב ומחכה ומצפה לאורחים,
והקב"ה שיריח לו מלאכים.
אני כרגע לא נכנס, הרי הקב"ה ידע שאברהם אבינו לא ישתות, יושב בפתח האוהל.
וה' מוציא כחום היום בשביל שלא יבואו לסייע את אברהם אבינו.
ואחר כך כשהוא רואה שהוא מצער, הוא שולח לו מלאכים.
הכל השם יודע את זה, אבל
זה חשבונות של הקדוש ברוך הוא בשביל מתן תורה אחר כך.
אז
שואלים אותו, איה שרה אשתך?
באים מורחים, באים חם, תצאי, תשאלי,
איך הגעתם? חם, מה הולך ברחוב?
היא לא יוצאת.
וחבבה על בעלה, איה שרה אשתך.
מותר לאדם להגיד לבעל "מה שלמה גברת",
אבל אסור לאדם לומר לבעל "תמסור דרשת שלום לאשתך ממני", משמי.
איך אומר התורה זהב? מותר לומר לבעל "תגיד לאשתך אישית דורשת בשלומה".
יש דרך ארץ, "הגייס שרה אשתך,
מה שלמה גברת", אבל לא למסור דרשת שלום זה כבר
למעלה מהצנעות,
כוח הצנעות.
אז כוח הצנעות זה משהו מיוחד בדבר הזה כולו.
וחז"ל אומרים
שרבי יהושע בן חנניה,
היה ידוע אשר ריאל אותו, היה חכם גדול,
היה אומר רבי יהושע בן חנניה,
מעולם לא ניצח אותי שום אדם בעולם,
רק תינוק ותינוקת ואישה.
תינוק מה היא?
אז אומרים חז"ל שפעם אחלה היה הולך לביהושע בן חיינייה ברחוב והגיע לפרשת דרכים.
הוא ראה תינוק יושב בפרשת דרכים ושער את התינוק
ואומר לו:
בני,
איך מגיעים לעיר כללית?
הוא אמר לו: יש דרך קצרה וארוכה, ארוכה וקצרה.
אז הוא שומע
קצרה וארוכה, אז הולך דרך הקצרה.
ואת העיר מרחוק, אבל מוקפת מאי ומוקפת עצים וסבך קשה להגיע.
חוזר אחורה ויושב חניה ואומר לתינוק: מה אתה אמרת לי שיש דרך קצרה וארוכה?
לא קצרה, לא, אני לא יכול להגיע.
ולא אמרתי לך ארוכה?
ארוכה?
טוב, נשך קוצר מול השייכים ישראל.
תינוקת, אני עוד אגיע אליה,
ואישה, מהי?
אז פעם אחת בשוהר המחניה התארח אצל אישה שהייתה, היה לה בית-מלון קטן,
והיתה גם מכינה אוכל.
אז הכינה אוכל,
הכינה פולים.
אז בגרוש רב חניה באה והתחיל לאכול, התחיל לחשוב,
הגמרא אומר ככה,
רש"י אומר ככה, הרמב"ם אומר ככה,
התחיל לאכול,
אכל את כל מה שבזלחת.
והאשה הזאת הידעה שהרבנים לא אוכלים הרבה, אוכלים קצת,
אז היא אמרה לחברותיה: בואו, עוד פעם את הרב יאכל וישיר שיעורי אדמו"ר, ככה אנחנו נאכל משיעורי האדמו"ר.
איפה גמר את הכול?
אחרי זה למחר אותו דבר.
אמר, אני אכל עוד פעם פולין,
עוד פעם אכל.
ביום הקשי היא שמה לו הרבה מלח.
אז התחיל לאכול, רואה מלח, קלוח,
תפסיק לאכול, אכל לחם לבד.
אמרה לו אותה אשה,
רבי, תמשיך לאכול,
אבל אה, אני שבע, אכלתי מאמש.
אז אמר רבי,
אם אכלת מאמש, למה אתה מושך אתך רק מהפולין ולא מושך אתך
מהלחם, אתה אוכל לחם לבד?
לא כך אמרו חכמים, משארים כפאה והלפס?
טוב, ניסחה אותו.
תינוקת מהי היא?
פעם אחת הולך לישוב, חניה בדרך,
ורואה עיר מסוימת,
ורואה שביל,
בתוך השדה של חיטה מכאן וחיטה מכאן, שביל היא באמצע.
אז הוא עובר בשביל.
ראתה אותו התינוקת ואמר לו: רבי, מה אתה עובר כאן?
אמר לו: זו דרך כבושה, הרבה אחדים דרכו על זה.
אז אמרה לו:
ליסים שכמותך כבשוה.
הראשונים שעברו בדרך הזאת כבשו את זה שלא כדין.
אתה עובר בדרך שלא כדין.
רק בדקה להגיד את המילים האלה.
ליסים שכבותח כבשוה פושע של דבר,
אדם אומר,
אישה אומרת, כולם ככה עושים.
אני עוצדקת.
הרחוב הולכים עד כאן,
אין להם בנות עניות כולן, הולכות עד כאן,
ואני הולכת עד כאן,
אני עוצדקת.
כולם ככה עושים.
כולם ככה עושים, זה ליסים שכבותח כבשוה.
אין מה זה כולם ככה עושים.
מה דווקא כולם ככה עושים?
מה התורה רוצה ממך?
זה הכול, התורה זה כולם, זה לא הרחוב חובע לנו את הדרך מה, איך להתלבש או איך להתנהג
ואיך לדבר ואיך ללמוד ואיך לאכול ואיך להשתאות.
אין זה כולם, מה זה כולם?
כולם זה לא כולם, כולם זה בהימות כולם, זה לא כולם כך.
אז זו הגדרה של "לשים שכבותך כבשואה". אישה,
אמרנו,
שאכל, ואמרה לו,
אמרה לו,
אותה אישה לרבי יהושע וחניה,
אתה חכם, אתה בכיח, הכל טוב ויפה,
הכל בסדר.
אבל מה זאת אומרת? אתה לומד תורה ולא מלמד לאחרים?
אתה לא משאיר אוכל לאחרים?
אתה לא נותן לאחרים?
מה, רק אתה צריך ללמוד?
אתה לא נותן ללמד אחרים?
נכון,
ללמד לאחרים, ויאמר אדמה, במקום שאני אלך לדבר, אני אחסה את שאלמד עוד דף גמרא, עוד הרמב״ם, עוד שחנרו, עוד הלכה,
עוד חידוש שאני אכתוב.
לא,
לא, אתה צריך לדאוג גם לאחרים,
לא רק להטמחה.
אצל משה רבנו, כשהיה אומר לקדוש ברוך הוא, שהשלח אותו להיות מנהיד,
משה רבנו מסרב, יום, יומיים, שבעה ימים, מי מסרב?
אומר, אהרון, אחרים,
אבל למה? אומר לו משה רבנו, אני רוצה להיות בן ישיבה טוב, ככה לשבת ללמוד,
מה זה להיות ראש ישיבה, להכניס שיעורים, להכניס הרצאות, להתכונן לדבר,
מה חבל על עצמם, אני רוצה ככה לשמוע את דברי התורה.
אומר לכם, משה, משה, לא לקח נוצרת.
אתה נוצרת בשביל ללמד אחרים, לתת לאחרים.
לא תאכל את כל האוכל, תשאיר גם לאחרים,
תספק אוכל גם לאחרים.
זו החשיבות וזו המעלה.
אם אנחנו רוצים להתבונן
ונראה דבר חמור מאוד,
כתוב:
ויבוא אחד אל חצה בית ה' הפנימית,
והנה פתח היכל השם בין האוהל לבין המזבח.
תעשיב החמש איש אחריהם, אלכל השם,
ופניהם קדימה,
והם המשחיתים
ומשתחווים בשמש.
ומשמע שנאמר ופניהם קדימה, איננו יודע שאחריהם
אלכל השם,
אלא מה תלמוד אומר אחריהם אלכל השם, אלמד וכו'.
אמר הקדוש ברוך הוא למיכאל, מיכאל,
סר לך ומתך,
עם ישראל לא בסדר.
אמר לפניו, ריבונו של עולם,
דיו לטובים שבהם.
טוב, יש צדיקים, יש טובים.
אמר לו, אני אשורף אותם לטובים ולטובים שבהם.
שנאמר והביא על זה פסוק.
אחר כך אמר לו,
צריך דחרת לזרוק עליהם.
וישלח הקירוב את ידו מבינות הקרבים אל העיר אשר מבינות הקרבים,
ויישא
ויתן אל חופני,
וייצא.
אמר רב הונא בר בינא אמר בשמעון חסידה,
אלמלא לא נצטיינו גחלים מידו של קירוב לידו של גבריאל,
לא נצטיירו משונאיהם שישראל שריד בפליט.
כשהמלאך לקח את הגחלים, זה לא גחלים,
זה דבר אחר,
והעביר את זה מיד מיד, והעביר את זה לגבריאל,
בן אדם הגחלים הצטננו.
אז כתוב אחר כך,
שבאותה שעה הוציאו לגבריאל אחרי הפרגוד
ומחיו שיטים פוסי דה נורא.
אמרו להם, לה עבדת, לא עבדת, אם עבדת, מה לעבוד כדי פקדתך?
אמרו להם לגבריאל, אם אתה לא רוצה לקחת את הגחלים, אל תיקח,
אתה תגיד, אני לא לקח גחלים, אני מחכה, אולי יחזור בתשובה.
אבל אם לקחת מדוע העברת מיד ליד,
למה אתה לא עושה מה שאומרים לך?
לך חוצה תקבל 60 מלכות,
פורסיה דנורה, מה שאומרים.
ושמו את שר של שונאי ישראל במקומו.
והתחילו לומר:
אלה למלכות,
אלה לחרגה,
גם חלק מעם ישראל מרקו, חלק עקבו מס, חלק להרוג אותם.
עמד גבריאל מאחורי הפרגוד ואמר,
שב לכם משקים יקום מאחורי שבט
וכללחם עצבים,
כן ייתן לדידו שינה.
מה כן ייתן לדידו שינה?
אמר רבי יצחק,
אלו נשות ילדי חכמים שמנדדות שינה מעיני בעולם הזה,
וזכות לחיי העולם הבא.
אחר כך
אמר הרב, מי מלמד זכות על בניי?
עוד עומד מלאך גבריאל ואומר, אני מלמד זכות.
עכשיו לכם יש כמקום מאחורי שבט.
אנשים קמים מוקדם, מאחרים לשור לישון.
אוכרי הלחם מעצבים עובדים קשה.
כן ייתן לדידו שנה.
לדידו
אלה נשות למדי חכמים שמנה דודדות שנה מעיניהן
ועל כן לא מגיע להעניש את עם ישראל.
אם יש נשות למדי חכמים,
אז יש חכמים.
אם יש נשות רבנים, אז יש רבנים.
אז מה לך גבריין מדבר על נשות למדי חכמים? הוא יגיד, יש רבנים ויש חכמים.
אלא משמע מכאן שנשות חכמים ונשות רבנים,
המעלה שלהם מעלה מאוד גדולה.
כתוב:
נשים שאננות שמען קולי,
בנות בוטחות האזן נא אמרתי,
שאננות בוטחות,
איזו הגדרה נפלאה.
נשים שאננות,
בנות בוטחות.
איך מגיעים לדרגה כל כך גדולה וכל כך גבוהה?
אחר כך הגברה אומרת, הנה נשה במה זכיין?
אז הגברה אומרת,
בהמתיא לגברי ובהמתיא לבני ולבי קנישתה,
שממתינות לבעלים שלהם לבוא,
שחוזרים מהשור לתורה וגם כן עוזרות לילדים שלהם שלומדים תרא.
לא שהאשה עייפה ורוצה ללכת לישון,
שמה לו פתק לבעל,
ארוחת ערב שלך מונחת על הסיר, שימי את זה על הגז, תחמם ותאכל.
לא, ממתינות,
מחכות,
ממתינות לבעלים שיחזרו,
ותשבו לאכול.
והמציאה לבני ולבקעין, אפשר לוקחים את הילדים שלהם, לוקחים אותם
לבית ספר, ללמוד תורה,
לחנך את הבנים.
אז שאננות, מותחות, דרגה כל כך קבועה.
אז אמרנו כאן תמיד,
כהן בדיחותיו, אבל זו אמת אמיצה.
כתוב, אם הבנים שמחה.
אישה ששולחת את בעלה לשבט ללמוד תורה,
פל גן בהדייו,
מקבלת שכר חצי מהבעל.
אני אשלח אותך ללמוד תורה,
מגיע לי חצי.
בסדר, חצי.
שולחות את הבנים שלהם, לפחות שני בנים,
לפחות, אני אומר,
או בן ובת, זה לא משנה,
למקום ללמוד תורה,
והבנים לומדים תורה,
אז גם הבנים לוקחים חצי.
אז נמצא שאישה לוקחת חצי מהבעל,
וחצי, אם יש לה שני בנים, שני חצים זה אחד וחצי,
מה נשאר הבעל?
חצי.
אה?
אומרת לו, אם הבנים שימחה, אתה שלך חצי,
ואני שלך אחד וחצי.
והחצי שלך, מי יודע אם יש לך חצי?
אם אתה לומד בישיבה והגביר נותן כסף,
אבל גם כן הגביר כחצי נשאל אחר ימה,
ואני יש לי אחד וחצי.
הם אבנים שמחה.
אישה ששולחת את בעלה ללמוד תורה,
אישה שעוסקת בבית
לגדל את הילדים לתורה,
הפלגן בהדייו.
יש נשים שנמצאות בבית שלהן מהבוקר עד הערב,
וחכות רגע, רגע, שיבוא הבעל מהעבודה,
באת, אני כל היום עם הילדים, כל היום, עכשיו תעשה כלים, אתה עושה שפוג'ה, אני הולך
לשוף אוויר.
טוב, הולך לשוף אוויר בתאוותה מי שבנה.
והוא עושה שפנג'ה ועושה כלים.
איזה שכר יש לה? אין לה שום שכר.
ואתה בשלהי הפסד יותר, למה השישה שלה רוחצת כלים, יודעת איך לרחוץ.
הווער שובך הרבה מים, הרבה סבון, הרבה חולצאות, הוא לא יודע איך לשים כלים.
פלגר בעדייו,
זה דבר חשוב מאוד.
אומר הקדוש ברוך הוא
לבעל ולאישה,
אומר הקדוש ברוך הוא
לבני הישיבות
ולגביעים שנותנים.
כתוב
באוצרותיהם המלא.
אומר הקדוש ברוך הוא, הבתה העשיר נותן לשם שמיים,
אם את האישה עושה את הדברים האלה לשם שמיים,
אני שותף כאישי.
אני הקדוש ברוך הוא שותף שלישי
ואני אתן לכם.
וכשהשם נותן, הוא לא נותן לפי מידה, לפי מספיו.
ארחי פיך ועמלאהו.
אין מידה,
אין גבול למה שהקדוש ברוך הוא נותן.
ואישה צריכה לדעת,
התפקיד שלה
זה לעזור לבעל, להדריך את הבעל,
לסייע לבעל
ולסייע לבנים.
תפקיד של אשה גם לפעמים להעיר לבעל בצורה מכובדת,
אנחנו פעמים דרגרים בלהגיד: זכה עזר, לא זכה כנגדו.
אז בשם כשבראת האשה אמר: עזר לא עזר כנגדו.
זכה עזר.
זכה הבעל, בא הביתה בשעה מאוחרת.
הוא אומר: אני הולך לקצמו, שיעור עכשיו,
בשעה תשע עד עשר,
עזר, תלך.
לא זכה, בא הביתה ואומר, אני עגב, כל היום עבדתי קשה והתעצבנתי עם אנשים והתרגזתי פה,
עכשיו אני אצא לנוח.
אומרת לו, קום, כנגדו, קום, תלך למדינה תורה,
מה אתה יושב פה?
מה אתה יושב פה?
קום.
אז כנגדו, אבל כנגד זה,
היא שולחת אותו ללמוד תורה,
היא מקבלת גם כן את השכר על זה.
דבר חשוב מאוד, השכר הזה.
והשכר שהקדוש ברוך הוא נותן זה דרגה מיוחדת.
אני תמיד אגיד לספר, היה בירושלים רב גדול,
חוץ מהרבנות הגדולה שלו, גם היה חצידה קדישה ופרישה,
חסיד גדול היה,
היו קוראים לו, עליו השלום, חכם צדקה זקן,
הוא היה הדוד של דודי ראש הישיבה כפר תוסף, הרב בגדה צדקה.
החסידות שלו היתה אפלה ופלא,
והוא היה תמיד מתנהג בצורה מאוד מחמירה בכל דבר ודבר
בחסידות הנפלאה שלו.
אז פעם אחת ראיתי את לו ואמרתי לי:
יש פה תפוח עץ,
תביא לי את תפוח עץ מהארון.
ואז אני הולך ואני לוקח את תבוא העץ שוטף ואני נותן לו.
איך אני אעשה?
אם תבוא העץ יצוף, אסור לאכול,
דבר שזה לא במשקה, צריך לטול ידיים.
אמרתי לו, לאן יהיה לך יבש לך את זה?
אז פתחתי את המגירה שלו, לקחתי מגבת, וניגבתי לו את התבוא העץ.
הוא אומר לי, סבון?
צעד עלי.
המגבת,
כיבשו אותה עם סבון.
אתה מנגב את תבוע העט עם הסבון הזה,
אז אני אוכל סבון?
אז מה אתה רוצה שאני אעשה? אמרתי, קח את המגבת,
לך תשטוף אותה,
שהסבון יוצא ממנה,
וטוב,
חיסול טוב השבש יתייבש,
ואחר כך תיקח את תבוע העט,
תשטוף אותו ותנגב במגבת.
בסדר, עשיתי לו ככה.
אז הוא היה,
אסור להגיד מפונק, אבל היה אשטיניסט גדול.
בסדר, אשטיניסט אשטיניסט, אז אני עושה לו את זה.
אחרי זמן הוא קורא לי בבוקר ואומר לי: אני צריך ללכת לברית מילה.
הוא הולך לברית מילה.
אז הילד מלוכלך, מצונך.
אז היום יש מגבות נייר ומנגדים, אז איפה היה?
אני האמת יותר, עוד מה יעשה היהודי הזה שאתה פה עץ, שאני מנגב לו במגבת והוא צועק עלי?
טוב, אז הוא עושה ומנגב ולא כמו היום עושה מציצה בפופרת, הוא עושה בפה.
אני אומר לו, חכם,
המגבת שלי,
אתה פה עץ שלי, אתה אומר, זה סבור,
איזה סבור, זה ככה, זהו.
אמר לי, היום אוסוואה, זה מצווה?
מה אתה משווה?
זה מצווה?
זה דבר אחר.
היה עוד דבר איתו.
הזמינו אותו פעם לעשות ברית מילה בשכונת ימין משה,
והוא גר בגאולה.
אז הוא התפלל מוקדם בנצח מה תגיד,
ומסר את הכלים שלו,
שהוא לא מטלטל בשבת,
והוא הלך ברגל מגאולה לימין משה.
אנחנו רבע שעה יותר, לקח שעה וחצי.
הוא הגיע למקום
והוא רואה שאנשים מתלחשים ביניהם.
מתלחשים?
עכשיו שהילד מת כבר.
אבל הוא שאל, על מה מתלחשים?
על מה מתלחשים?
אמרו לו,
מה יש? אמרו לו, תראה, הדוד של הילד הוא מוהל.
והוא צעק: למה הזמנתם את הרב צדקה למול?
אני מוהל,
ועל זה יש לי ביניהם.
טוב,
אז הוא אמר להם: מי זה, הדוד המול או יש שמה?
קרא לו.
אמר לו:
אני כבר זקן,
באתי מגאולה עד כאן, היד שלי גועדת.
אולי אתה מכיר איזה מוהר יש פה
שיכול למול? אמר לו: כן, אני יכול למול.
אמר לו: אבל אין לי כלים.
הוא אמר: טוב, את הכלים שלי תיקח אותם.
טוב,
עשה לו את הכלים שלו,
והוא עומד,
והוא חוזר.
חוזר לאשתו,
אז אומר לאשתו:
נועם,
את יודעת, היום עשיתי ברית מילה, שבחים שלי לא עשיתי.
אה, איזה שמחה גדולה היתה לה.
ומחר בבוקר
הוא הולך להתפלא, הוא נשאר שם עד הצהריים,
והבן מחזיק את הכלים.
והוא אומר לאשתו של הרב,
הוא אומר לה, תגיד לי לרב סליחה, מחילה שהוא התעייף והגיע עד אלינו,
ולא עשה דברית, אנחנו עשינו.
טוב, היא לקחה את הכלים,
שמה את זה בצד,
חזר לרב צדקה בצהריים,
לחיין לו את האוכל, לחיין לו לשתות, לנוח, לא אמרו לו מלה.
אחרי שהכל נגמר, אז הוא קם, אמר לו חמצדקה:
אנחנו 50 שנה נשואים.
פעם אחת אתה שיקרת עלי?
פעם אחת אתה אמרת לי דברים לא נכונים?
מה אמרת אתמול? עשית מצוות גדולה?
אחי שלי לא עשיתי,
אתה שמעתי שאתה לא עשית.
אז הנה, הכלים החזירו, והשני עשה.
אמר לה:
טוב,
עושה את זה אחרי שאני יאכל צהריים ואחרי הכול,
לא שאני אקח משהו בפטן ואני אהיה צועק עלייך.
אני אגיד לך,
כתוב "כל רוצה לעשות מצווה ונאנס ולא עשה",
מעלה עליו הכתוב "כאילו עשה".
כלומר, אני אסביר לך מה זה "כאילו עשה",
כאילו הקב"ה עשה אותה.
עכשיו הקב"ה העלה עלי את המצווה כאילו הקב"ה עשה את המצווה הזאת,
ואיזה קדושה ואיזה מחשבה של הקדוש ברוך הוא, אני מקבל את הזכר.
למה אם אדם רוצה לעשות מצווה ונאנס ולא עשה, כאילו עשה.
ועל זה אומר בעל אבן שחייל, אב השלום,
אדם עושה, הוא אומר, אני רוצה לתת לו צדקה,
המכנסה של שבת לבש את זה ביום ראשון בבוקר, ואין לו קצב הכיס.
עזוב, מעלה עליו, כאילו עשה.
אבל הוא לא כל היום ילבש לו מכיסא שבת,
ויעבור העני, יגידו לו: אני, מכיסא שבת יש לי, אין לי כסף.
את מי אתה עושה קונצים?
מי אתה עושה צחוק?
ועל זה הביא
כבר היה עשיר אחד
שתמיד היה מכניס בכיסו
דינר זהב.
היו עוברים עניים,
מוציא את הדינר הזהב: יש לך עודף?
עודף. איפה יש לו עודף?
הוא אומר לו: עודף לא היה מסתובב.
אין לך, אין לך. שם בכיס.
אז עבר עני אחד, אמר: זה כל כך מסדר אותנו, מרמים אותנו.
טוב, אני אראה לו.
כשהגיע ל"פותח את ידיך", מגיע לכל אחר רצון העני העשיר הזה,
עובר עליו העני, אמר: נו, פותח את ידיך, תן, תן.
אז הוא אומר לו:
תביא את הדינר הזהב שלך ואני אתן לך עודף בעוד חמש שנים.
אם אתה מבקש מהקדוש ברוך הוא, אז נו, אז תיתן,
לא תעשה קונצים בדינר הזהב שלך.
אז זהו, אם היה באמת חושב ואין לו רק דין הר זהב,
זה אחרת.
אבל אם נאנס ולא עשה, זה דבר אחר.
וזה כתוב כך:
"אם בחקותי תלכו
ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם".
מה קורה ש"ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם"?
תשמרו מלשון "ואביו שמר את הדבר",
ציפה,
מתי יבוא לידי מצווה כזו ואני אקיים אותה?
מתי יבוא לידי מצווה ואני אקיים אותה?
אז אם אדם מצפה לדבר הזה, זו המחשבה הטובה, השם מצרפה למעשה.
הקדוש ברוך הוא,
מחשבה טובה,
מצרפת למעשה.
ודעו לכם,
אם אדם נוהג כמו דעתה ונשחר, רב השלום,
שלפני כל מצווה, מצווה אומר השם ייחוד.
אשה מדליקה דירות בערב שבת אומרת לה' יחוד,
אשה מפרישה חלה אומרת לה' יחוד,
אשה הולכת לנקווה אומרת לה' יחוד,
ואחר כך מברכת,
זה דבר חשוב מאוד.
אז היא מקבלת כפליים שכר
על המחשבה, על ה' יחוד' וגם על המצווה שעשתה.
אשה שנהגת להפריש חלה,
אז לפני כן מפרישה קצב לצדקה ואחר כך אומרת לה' יחוד.
זה חשוב מאוד.
אשה שמדניקה נרות בערב שבת, גם כן, תפריש כתב לדקה ותדיק נרות שבת, זה חשוב מאוד. זה לא אציין לכמה,
פרוצות אפילו.
קטוע מאוד, זה חשוב מאוד.
המחשבה מסרפת למעשה,
מחשבה מסרפת למעשה, ותהיה לו אותה מצווה כפולה.
אם אדם כל זמנו חושב בלימוד תורה,
בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך.
אם אדם חושב כל דבר ודבר, אני עושה את זה לשם שמים,
אז 24 שעות שלו זה לשם שמים.
איך אומר הרמב"ם?
הרמב"ם אומר,
אדם הולך לישון, אני אומר, אני עייף ואני הולך לישון,
שמחר יקום לעבודה.
נו,
תישן.
הוא אומר, אני עייף ואני הולך לישון, שמחר בבוקר יקום, יפלל לקדוש-ברוך-הוא.
אז השינה שהוא ישן מקבע על זה שכר.
הופך את הגשמיות לרוחניות.
אדם אוכל, אוכל: אני רעב, אני אוכל.
אבל אתה אומר: אני אוכל לבת שלי, כוח לעבוד את הבורא יתברך שמו ויתעלה,
אז האוכל שלו נהפך לרוחניות.
אדם ביום שבת אוכל, אה, איזה אוכל טעים.
טעים מאוד האוכל.
חמין טוב, אוכל טוב, בסדר.
אבל אם אתה אומר: אני אוכל לכבוד עונג שבת,
אתה תקבל שכר על זה.
עונג שבת, אתה אוכל לסיים עונג שבת, אתה תקבל שכר על זה.
כמה שהדבר הזה חשוב מאוד.
אז מחשבה מצטרפת למעשה,
אבל בתנאי שהתכוון באמת לעשות את המעשה.
אשה שחושבת: איך אני יכולה לחנך את הילדים שלי?
איך אני יכולה לחנך אותם?
היום,
אני לא רוצה להגיד שהאוויר לא טוב,
והאוויר הוא קצת לא כל כך נקי.
ילד דרך ברחוב ולא רואה דברים טובים.
אז תחשוב איך לחנך אותו.
איך לחנך אותו.
היה עליו השלום רב גדול ומקובל גדול בירושלים,
היה שמו עליו השלום רבי סימן מצפי, עליו השלום.
היו לו בנות.
הוא היה גר בגאולה,
הוא היה צריך להעביר את הבנות שלו ללמוד בבית-ספר לבנות.
אז בבוקר הוא קם,
הלך ברחוב,
הלך בכביש הזה, הלך בכביש הזה, הלך בכמה כבישים.
אחר כך חוזר הבעיתם, אבל לבנות באו.
לקח אותם דרך עקיפין.
אומרות לו לבנות: אבא, כאן דרך קרובה.
אמר: פה ראיתי אישה לא לובשת כתבעי, פה ראיתי ככה, פה ראיתי ככה.
אני אקח אתכם דרך סיבוב,
שהעיניים שלכם תהיה לה נקיות.
לא לראות דבר לא טוב.
לחנך את הילדה הקטנה כבר לראות דבר טוב זה דבר חשוב מאוד.
לחנך את הילד הקטן כבר בקטוטו לא לראות דבר שלילי,
דבר לא טוב, זה דבר חשוב מאוד.
זה חשוב מאוד מאוד.
כשהבניים שלי היו קטנים, אם היו לוקחים ברחוב בי"ב שבת,
אז היו נוסעים,
הייתי אומר להם, זה אבא שלו חולה, הולך להביא רופא.
זה רופא.
זה אחות,
היו אומרים לאבא: מה, כולם חולים?
כן, כן, כן.
תראה, גדלו, אמרו לאבא: מה אתה אומר "כולם חולים"? אמרתי להם: כן, זה חולי הנפש.
זה לא חולי הנפש.
זה נכון.
הרמב"ם כותב: כשם שיש חולי הגוף, יש חולי הנפש.
וחולי הגוף לוקחים לרופא, חולי הנפש לוקחים לרב.
הרב תיחדת את המחלה,
מה גורם למחלה ואיך מעבירים את המחלה.
עצם ההליכה
להתייעץ לרב, או היום אומרים לגלוש לאינטרנט, בכל הדעת יש תשובות באינטרנט,
זה לא כמו לקבל השראה מרב.
זה לא,
תדח ספר ותלמד,
עוד להיות מחכימות, זה אחרת.
האינטרנט זה כלי,
יש בו גם זה וגם זה, הרבה דברים טובים ולא טובים.
זה חמור מאוד, הדבר הזה כולו.
בנות מותחות,
אני אומר, אשריכן ואשרי חגיכן.
אם אתן הייתן מודעות
מה השכר שלכן אתן שיושבות כאן היום ללמוד
ולומדות ושומעות דבר תורה,
יש כאן,
בין כפרות לספר, אני לא רוצה להזכיר מספר של נשים שנמצאות כאן,
אני רוצה להגיד, סתם אני אומר, למשל, אלף יש,
אז כל אחת ואחת מכן מקבל כאילו 1,000 שעות של לימוד תורה.
כל אחת ואחת 1,000 שעות של לימוד תורה. דועות, מה זה,
כמה רבנים מתעייפים עד שמגיעים אלף שעות,
ועד כי אתם שעה אחת,
ושומעות ומקבלות אלף שעות של לימוד תורה.
יהיה רצון שבאלף השעות האלה בלימוד התורה הזה יגן על עם ישראל
בכל מקום שנמצאים.
אנחנו שומעים כל מיני שמועות על מה שקרה לפני כמה שעות,
חס וחלילה במצב לא טוב.
"ואני זאת בריתי" אם יש לימוד תורה, יש שעות של לימוד תורה, ואנחנו
מקדישים את הלימוד שלנו להצלחת כלל עם ישראל.
ואם יש "ואני זאת בריתי" לימוד תורה,
ובא לציון גואל במהרה בימינו. אמן.
מי שברך, רבותינו, אשרים עבריים, יצחק ויעקב וצרף אהרן וימיד ושלמה,
הוא יברך ושמור וינצור את אוהד תירוש ואת הרבנית שלו,
שזכו לעשות ולפעול לעשות את הפעולות הנפרעות האלה,
וכל העוזרים וכל המסייעים וכל העוזרות וכל המסייעות,
שהקדוש-ברוך-הוא ימלא משאלות לבכן לטובה ולברכה,
וכן יהיה רצון ונאמר אמן.
מי שברך למותינו, שרה, רבקה, רחל ולאה,
ואביגיל ואסתר, המרכה בתי-חיל,
הוא יברך ולשמור וליצור את כל הנשים הנמצאות כאן,
הן ובניהם ובעליהם וכל יוצא החלציהם.
שהקדוש ברוך הוא ימלא משירות לבכן לטובה ולברכה,
כשיהיה לכם אורך ימים ופתות חיים ורעות מעליה ופענצה טובה.
ומי שצריכה בנים שה' היטל לה בנים, מי שצריכה בנות שה' היטל לה בנות,
מי שעוד לא נשואה
ירצו שבעל טוב ימצא אותה, ומי שנשואה שהבעל יתנהג את הטוב
ושהקדוש ברוך הוא ימלא משרות לברכן לטבעיו, ויהי רצון שבזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים ונגאל אנחנו מתוך המסר שאנחנו נמצאים ונאמר לפניו ולאלויה.
ברכה והצלחה.
אההההההההההה
של של של
::::::::
