וברכתי לרב שימשיכו מעיינותיו לפוץ בכל העולם,
יגדיל תורה ויאדיר בבריאות,
ושבאמת עם ישראל יתחזק,
וארץ ישראל והמתיישבים בארץ ישראל יתחזקו בעזרת השם,
והנה נזכה לגאולה שלמה ומהרה בימינו עמנו.
בבקשה, כבוד הרב.
כבוד הרב הגדול, מאוזן גדול,
אי אפשרה פעלים לתורה ולתעודה,
גדול מחזרי התשובה בדורנו,
שהקדוש ברוך הוא יעריך מעברתו מאותה בני ימים,
הרב דב ביגון,
הוא וכל בני ביתו יהי רצון, שהוא בבריאות מעליה,
הופעה שלמה,
ויהי רצון שירחיב גבולו גם במקום וגם בתלמידים.
אמן.
ולא יחסר לו כסף בשביל לעזור.
כל מי ששומע אותנו עכשיו,
כאן, אחרים,
אז כל מי שיכול לתרום, כל מי שיכול לעזור, כל מי שיכול לסייע להחזקת המקום הזה,
וכן להרחיב אותו, מצווה גדולה.
מצווה גדולה לעזור ולסייע. יהי רצון שהברוך הוא
כמלא משורות ליבם של התורמים והמסייעים,
כמו שכתוב, ונתנו, הם ניתנו, והשם ייתן להם
עין טובה וברוח נדיבה.
העניין הוא כך,
אני לא יודע איך נוהגים אצלכם במקום.
לכל קבוצה של תלמידים יש לה חדר מיוחד,
ארבעה תלמידים, חמישה תלמידים, גם חדר מיוחד.
והם לפעמים מכניסים שם חמץ.
אז לפני שהם יוצאים לחופש,
הם חייבים לנקות את כל החמץ להוציא,
לבער את כל החמץ
בלי ברכה.
ויש מי שאומר שחייבים לקחת נר בלילה שלפניך ולבדוק גם בלי ברכה.
וטוב לעשות כן בכדי לצאת על הבאת דרכו לעלמא.
ובית ההורים שאוכלים אצלם חמץ בפסח, מה לעשות?
היה לי פעם מקרה שבחורה שלמדה כאן בארץ,
וחזרה בתשובה.
ואביה בחוץ-לארץ היה קשור עם רב רפורמי.
אז מה אני אעשה? אני אבוא הביתה, מה אני יכולה לעשות?
על השולחן חמץ?
והלחם מכסים חמץ?
ואבא שלה רוצה לסמוך רק מה שאומר הרב הרפורמי.
אז אמרתי לה, תני לי לדבר עם אבא שלך.
דיברתי עם אבא שלה, אמרתי, תגיד לי, אתה סומך על הרב הרפורמי?
הרב הרפורמי הזה,
הוא סומך על חכמים, על רש"י.
אז לפעמים הוא לא סומך על רש"י.
הרבה שכתוב "ולא יראה לך חמץ", אתה רואה של אחרים.
אז מהדין של אחרים אתה יכול לראות.
אבל זה רש"י אומר את זה.
אבל בתורה כתוב "לא יראה לך חמץ",
אסור שיהיה על שולחן חמץ.
נכון שהבת שלך תאכל כשר, מצב, הכול זה מאוד, אבל כתוב "לא יראה",
אסור שיהיה על שולחן.
הוא אומר, זה נכון.
אז מה תודה ראש שלך? מסתכל על רש"י, מסתכל על חכמים,
פוסק מותם.
אתה תגיד לו שככה הלכה, טעות זה.
זה מותר לשנות מפני השלום.
תענית בכורות, אם צריך להתעמת למצוא סיום מסכת, גם אם לא קשה לצום,
בפרט שהשנה שהצום מוקדם.
העניין ככה,
תענית בכורות זה לא כתוב בשולחן ערוך, בהלכה,
אלא שנהגו הבכורות לצום.
אז על סמך זה נוהגים ללכת לסיום מסכת.
זאת אומרת, כשקיבלו עליהם הבכורות לצום,
קיבלו עליהם על תנאי זה שאם יהיה סיום מסכת יוכלו.
כי מעיקר הדין, אדם שחייב לצום,
אז חייב לצום, חייב לצום.
ואם נמצא, אם אדם יקבל על עצמו בנדר לצום, ובא לברית מילה,
והכריח אותו לאכול, אז יכול לאכול, אחרי שגמר לאכול חייל ולהמשיך לצום עד הערב.
פה לא ככה.
פה הולכים לסיום מסכת, ואחר כך עוד אוכל כל היום.
אבל אם נאמר אנחנו שרק סיום מסכת גמרנו?
אלא מראש קיבלו את זה עליהם על תנאי כזה,
שאם יהיה סיום מסכת,
אז יכולים לאכול כל היום כולו.
אדם חולה, שאסור לו לגעת בקמח מצב בשל גירוטן שיש בה,
וכן סובל מסכרת
בעניין סוכר ואלכוהול, כיצד ינהג בפסח.
אדם חולה שאסור לו לגעת בקמח מצעם,
יש בכפר חב"ד סוג מצה על סוגיה משיבולת שועה, שאין בתגלותן הזה,
ושם אפשר להשיג את זה.
עכשיו, אם לא השיג,
או השיג לא הרבה,
אז אדם ימלא קרסו ויאוכל וישצה מה שיצא בליל פסח,
ובאפיקומן יאכל כזית אחת בלבד,
כזית ממש של מצה שהיא שמורה.
אדם שסובל מסכרת,
אז יש ינות שהם יבשים,
שאין בהם בעיה של,
וזה מותר.
ואדם שעשו לו אלכוהול, אז זה כבר יותר חמור,
אז הוא צריך לקנות יין יבש
ושהוא ינסה אותו בערב פסח
או לפני כן.
עד 49% מים יכול לשים בו, בתנאי שיטעם טעם של מים.
לדעת הרמה יכול לשים 80% מים
אם בסוף ייטעם טעם של מים,
זה יין.
עוגיות פופושדו הוא סוגי מצה עשירה מחוץ-לארץ.
עוגיות פופושדו, אני לא רוצה להזכיר, יש עוד חברות אחרות,
אני לא מזכיר שם פופושדו,
אלא השאלה היא מצה עשירה.
מצה עשירה,
קודם כול, רמה אומרת שאנחנו לא נדהגים במצה עשירה,
אבל מצה עשירה,
לצערנו היום,
היא מעשירה את האנשים,
את אלה שמוכרים.
ומה הם עושים? לוקחים את קמח מצה,
קמח מצה,
לא קמח
שמצה תכונה,
אלא הם כותבים שם קמח למצות.
זה קמח למצות, קמח רגיל,
שאם תשים עליו מים אז יש בו בעיה של חמץ.
ולא רק זה,
אין לכם פה בקבוק יין,
אבל בכל בקבוק יין, בקבוק יין,
אתם תראו מצד שני כתוב שם,
הכניסו גם כן חומר מסוים, יפה הוראות,
לשמור על רעננות,
וזה עם מים,
ומי פירות עם מים ממהרים להחמיץ,
ועל כן לא להשתמש בהם במצע הקשר.
מה התשובה, אם מבקש מאביו לערוך את הסדר, או שיעשה לבד ויברך לבד?
שאלו אותי בן איש חי עליו השלום,
אדם שיש לו אבא,
ואבא הזה מברך את הקידוש,
הוא בולע יותר מאשר אומר דברים.
איך אמר אחד קצוב,
האדם בלע מצה הייתה ידי חובה,
בלע מרור לא יצא ידי חובה.
אז זה בולע מרור, זה בולע את ה...
אז אומר הבן איש חי,
למרות שהכוס נמצא ביד האבא,
נגיד בקידוש ביום שבת או בליל שבת,
אז האבא מברך, גם הוא יברך,
בלחש יברך, ואחר כך יטעם מהיין.
ופה מדובר ביין שמיוצר בארץ.
יין שמיוצר בארץ,
רובו ככולו מבושל.
ואם היין הוא מבושל, גם אם האבא נוגע ביין,
גם אם האבא מחלל שבת,
אז אין לנו בזה שום בעיה, כי זה מבושל, למרות
שיש רבנים היום בדור שלנו שאומרים
שיין מבושל של היום זה לא מפקיע מדי יין נסך,
מפני שכל היינות מבושלים, אנחנו, מה אכפת לנו? כל היינות מבושלים.
אלא אלה שפוסקים כדעת הרמב"ם,
הם צריכים לזכור שיין מבושל לא יוצא בעודי חובה.
אלה שפוסקים כדעת הרמב"ם,
יין שלנו, אם מסיימים בו טיפת שיעור או טיפה של מתיקות,
אז לא יצא ידי חובה.
אז הם צריכים יין במיוחד.
ויין כזה,
מי שמחמיר כדעת הרמב״ם,
יש יין כזה מיוצר ביקב שנמצא בחיפה, ושם יש לו הכשר שמותר גם לדעת הרמב״ם.
אדם שמגיע לליל הסדר ברכב, כיצד להתנהג?
אם השאלה אם אתה מזמין אותו ואתה יודע שהוא יבוא ברכב,
זו שאלה אחרת.
אבל אם השאלה, הוא בא ברכב,
אז מה תעשה לו?
היה פעם מקרה שבמקווה פה, בשכונה שלנו,
בא אדם ואשתו עם אוטו,
והלכו לבלנית והיה כבר סגור. היא אמרה,
הלכו לבלנית ואמרו לבלנית: אנחנו רוצים לטבול במקווה.
אמרה הבלנית: מה אני אעשה עכשיו?
אני אפתח את המקווה לאדם שבא באוטו ברכב?
אז היא באה לשאול אותי.
אמרתי לה:
את תפתחי את המקווה,
ובלאו הכי הוא בא ברכב ובלאו הכי הוא יחזור ברכב.
זה בא וכי, הוא כבר בכי אופצץ, את לא גורמת לו שייסע ברכב.
אם את לא תפתחי את המקווה ולא תטבול לאישה,
אז יעברו גם לסור סקילה בשבת וגם לסור טרס.
לכן תפתחי ותגידי לה שהיא יכולה לטבול,
והיא תדאג לכך שהשערות לא תהיינה מחוץ למים.
האם השנה שהפריחה מוקדמת לא עדיף להקדים ביקת העליונות לפני ניסן?
בגמרא כתוב: "היוצא בימי ניסן".
בגמרא ידעו שיש לפעמים קורי פריחה מוקדמת,
ובגמרא ידעו שיש בעולם מקומות שהפריחה מוקדמת,
אבל על-פי כן קבעו בניסן, ניסן דווקא,
בפרט לפי חכמי הקבלה,
יש נשמות שהן מתנוצצות ונמצאות על גבי האילן. אם אדם ישים לב,
בבריקת האילנות יש שם תפילה מיוחדת לתיקון אותן נשמות.
בערב פסח שחל בשבת, אם מותר להכין מבעוד יום,
חוט
לניקוי השיניים מחמץ.
החוט הזה צריך להיות,
אם לא כשר החוט הזה, אם לא כשר,
אז אם זה לפני הזמן בעור חמץ,
האדם הלוא יכול לקחת.
אבל מה,
אדם צריך לנסות את זה ביום חול.
ביום חול אדם צריך לנסות,
אם הוא מכניס את החוט בין השיניים שלו,
אם לא יוצא דם.
אם יוצא דם, שלא יעשה את הדבר הזה. אותו דבר,
אדם, אנחנו אומרים, צריך לצחצח את שיניו במברשת.
אז גם האדם הזה,
אם הוא מעגד צחצוח שיניים יוצא דם,
אז ייקח כיסם, יצטרך דרך אחרת לנקות את שיניו. אם לא,
אז שיאכל סעודה ראשונה, סעודה שנייה בשבת,
יטבור את זה במים ויבלע
את הלחם, ככה שלא יישאר לו חמץ בין השיניים.
מוצרי חלב המכילים אבקת חלב עקום.
מוצרי חלב עקום.
מה זה?
מה?
אה, יש פה דף מיותר.
בשל הרגישות בין קיום ההלכה וכיבוד הורים,
כיצד עלינו לנהוג במקרים הבאים
בית שלא שומר כשרות כלל?
בית ששומר כשרות כללית אין הכפדה על בשר וחלב, בירת עורת,
רמות ומעשרות,
קניית מוצרי מהדירים, טבעילת כלים.
אז ככה:
בית ששומרים כשרות כללית
אך אין הכפדה על בשר חלק,
או שהאדם הזה, כשבא לבית הזה,
יביא אתו בשר חלק,
אבל שהוא אמר שהוא צמחוני לא אוכל בשר חלק,
לא בכלל לא אוכל בשר.
דרירת אורז,
היום רוב האורז הוא נקי,
כמעט רוב האורז הוא נקי,
ומכיוון שגם אם לא בררו אורז בבית כזה,
אז מותר לו לאכול.
תרומות ומעשרות, בערב, לפני שהוא בא למקום הזה,
נגיד דוגמה,
הוא בא לשבת,
וידע שמביאים לו סלט עגבניות,
בסלט יש מלפפון,
בסלט יש פלפל,
יש בצל.
אני אומר, למשל, בבית שלו, בערב שבת,
הוא ייקח עגבנייה
שלא מאוסרת,
בצל לא מאוסר, הוא יאמר:
מה שאני עכשיו מפריש מכוון גם על מה שהביאו לי שמה.
על זה אני גם מפריש תאומות ומעשרות.
ואם האדם הזה, שהוא בעל הבית, הוא לא תמיד חכם,
הוא לא היה פעם תמיד חכם, אמהרת גדול,
אז מותר לו להגיד: מה שאני אוכל מחר,
מה שאני אשאיר בצעד ימין,
ואחר כך אני אלכלך אותו, זה מעשר, תרומות מעשרות, כלומר את כל הנוסחות כולן.
עכשיו, בעניין קניית מוצרי מהדרים, אין נפקא מינה במהדרים. אם זה כשר, זה כשר.
צבירת כלים,
הכלים
הם לא תברו את הכלי, אז האוכל כשר.
אז במקרים כאלה,
או יאמר לאביו,
תקנה לי את כל הכלים שלך,
תגיד בפירוש: אני מודה שכל הכלים שבבית שייכים לך.
אתה,
תיקח את ה...
אחרי שאמר לך אב ככה,
תגיד:
אני מקנה את כל הכלים האלה לשומר הגוי ששומר ביום שבת בשערי צדק,
על מנת שישאיר לי אותם להשתמש בהם.
אז נמצא כלי של שאול מגוי, לא צריך צבילה.
אז הנה אתה תיקנת את הדרך הזאת.
מהם הקווים האדומים שאותם
אין אנו עוברים?
התארכות אצל אברך או של משפחה שידוע ששומרת.
האם צריך לשאול על רמת ההקפדה או הדקדוק בסרחלה, כתיב, מוצר מהדרין?
אם האברך הזה,
אני מבין, אברך פורשו בן תורה.
אז בן תורה,
אם אתה שואל אותו או לא, הוא לא ייפגע.
לשאול אותו על כל הדברים האלה בצורה ברורה, אם הדבר הזה כן או לא.
בבית ההורים צולעים כבד בתנור, האם לאכול
את הכבד?
אז יש הבדל בין כבד של עוף לכבד של בהמה.
כבד של בהמה בדרך כלל לא מביאים כבד שלם,
חתיכות כבד פרוס וככה הם צולעים.
אבל כבד של עוף,
אדם שצולם את הכבד של העוף צריך לקחת מזלג ולנקב את הוורדים שנמצאים בעוף.
השאלה היא
אם התנור נאסר.
התנור לא נאסר,
אבל למטה כדאי לשים את זה, נייר,
שכל הדם שמטפטף ייפול על הנייר.
ציליית כבד שעברו עליו שלושה ימים,
או קנו אותו, או אותו, או גם הקפיאו בבית מה, בין הכלים.
בצליית כבד זה לא כמו בשר רגיל.
בצליית כבד,
אז אם גם אם עברו שלושה ימים, אתה יכול לצלות אותו ולבשר אותו אחר כך,
אבל יש אנשים שמקפידים בכלל,
אחרי שצולים כבד, לא מבשלים אותו. מדוע?
שהם לא יודעים מה ההגדרה של מאכל בן דרוסאי,
אם הגיע לצביעה של מאכל בן דרוסאי או לא.
בן דרוסאי, רש"י אומר שהיה שודד.
אז מה, כל הזמן אנחנו מזכירים אותו: מאכל בן דרוסאי, בן דרוסאי, שודד?
מה אנחנו מזכירים אותו תמיד?
אלא שמעתי פעם איזה רב אחד אמר שהוא בסוף חזר בתשובה.
אז לכם מזכירים אותו: היה בן דרוסאי וחזר בתשובה.
אז לכם הזקנים האחד מהם בראשי.
האם יש מנהגים בתפילת כבד ורדות שונות? האם אכילת כבד מביאה לאכזריות?
כתוב: מלך.
יש נהגים שמלך לא אוכלים. מלך
זה מוח, לב כבד.
זה מוכר הרבה.
אבל הוא מוכר רק פעם בחיים שלו, פעם בשנה.
זה לא משפיע על זה שום דבר.
היה פעם אומרים
משני שועלים.
כתוב שהאריה הלך פעם בדרך והיה אתו השועל.
אמרו איזה כבשה,
אז האריה הרג את הכבשה
ואמר לשועל:
תפרק את האיברים ואני רוצה לבוא ולאכול אבר-אבר.
אז הוא שואל, אכל, אכל, פרק, פרק, אבל מה אמר, אני לא אכול כלום?
קח את הלב ואכל אותו.
אז בא אריה, איפה הלב? איפה הלב? הוא אמר, אדוני, אני אגיד לך מה שהיה כתוב.
כתוב "כבד לב פרעה".
הלב של פרעה כבד.
יש עמים, יש בריאות כאלה שהכבד שלהם גדול והלב שלהם אין להם לב.
הנה כתוב על פרעות, הכבד שלו, הלדסי, לא נהיה כבד.
אז נכנס לדבר הזה כולו.
זה כתוב במשלי שועלים, אבל זה לא אמת.
אך בשולי עכו,
כל מקום שתראו בעולם אתם,
יש התבוללות,
לוקחים נשים גויות,
זה מפני שלא שומרים על בשולי עכו.
למה מקפידים בשולי עכו? מותנים כל מיני קולות.
כי חז"ל אומרים: למה גזרו על בשולי עכו?
שלא היתה התבוללות.
אז בשולי עכו"ם זה אסור.
אלא מה?
שיש מתקילים אם יהודי הדליק את האש.
זו דעת רמה.
דעת השולחן ערוך, דעת הספרדים,
גם אם יהודי הדליק את האש זה לא מועיל, עד שיהודי ישים את
הציר על האש.
ועל כן צריך להחמיר.
גם אשכנזי צריך להחמיר בדבר הזה ולא לעבור קולות,
כי בשולי עכו"ם זו השפעה שלילית.
כשכתוב "ונתמאתם בם", כתוב "ונתנתם בם",
אז אדם נהיה מטומטם אם הוא אוכל דבר כזה.
וממילא גדולה המידה הטובה יותר ממידת פרענות. אם אדם אוכל דבר כשר,
אז הלב שלו נהיה לא מטומטם, נהיה פיקח.
אז יש סגולה טובה אם אדם רוצה להיות פיקח כדי ללמוד ולהבין טוב בתורה.
ואולמות, האם
תעודה מועילה גם כשאין משגיח?
אני פעם שמעתי סיפור,
שפעם אחת מישהו הולך למסעדה,
במסעדה,
שאל אותו,
את בעל המסעדה, זה כשר פה או לא כשר?
היה לו את התמונה של אבא שלו.
זה אבא שלי, אתה לא רואה?
אמר לו, אם אתה היית תלוי ואבא שלך היה פה שאוכל.
אתה יודע, אין המשגיח לא שווה שום דבר.
בורקת ספוחייה דמעה, הפירה המוכנת באנגליה לבורקת נעשה על ידי הערבים.
המרגיח טוען שאין בפרם שום בשל יעקום כאילו שהוא אבקה מוכנה,
תפוח האדמה לא נאכל כמות שהוא חי.
אין דבר כזה.
וכתוב, למשל,
אם אדם בשבת יש לו סל של פירות וירקות
ויש שם תפוח אדמה, אסור לו להזיז אותו.
הוא יגיד: אני יכול לקחת תפוח אדמה ולתת לכלב לאכול,
לתת חיה אחרת לאכול.
שום אדם נורמלי לא ייקח תפוח-אדמה סוג א' סוג ב' לתת לבהמה.
זה מוקצה, ולכן אסור לנגוע בדבר הזה.
האם אפשר לאכול חמין
גם כאשר לא ידעו אם ביררו את החומוס או השעועית, או אם ידוע שלא בדקו אותם?
היום, בתקופה הקודמת, דור הקודם,
היה בשעועית ובחומוס הרבה תולעים.
היום,
תיקחו חומוס, תיקחו שעועית,
תראו שאין בזה הרבה תוליים,
כמעט ואין תוליים, למה?
כשעושים חומרי הדברה בגידול,
בכדי שלא יהיו תוליים.
ועד כן, בדש"י צריך לבדוק,
אבל מהדין מותר.
רק צריכים לזכור,
כשהולכים לליל שלום-זוכר,
מביאים ארבס,
מביאים חומוס,
אז אם יש שם על השולחן מפיות נייר,
אדם ייקח מפית נייר וישים את זה על השולחן שלו,
ויקח בכפית את החומוס, וישים את זה על הנייר הזה,
ושהנייר הזה יספוג את כל המים שבחומוס.
דבר שקיבולו במשקה צריך מציליו ולא ברכה.
ואם אדם לא עושה ככה,
אז יגידו לו: תראה, אתה בליל פסח,
אתה לוקח את הכרפס,
תוברים את זה, עושים נטילה בלא ברכה.
אז אומר הרב חידה,
הרי כרפס לא לוקחים שיעור כזה,
קצת,
אז אפילו קצת,
אם אתה תובר אותו, צריך נטילה בלא ברכה.
אז הוא אומר הרב חידה,
הילד שואל את אבא שלו, אבא, כל הזמן אתה לוקח פרי וזה רטוב ואתה אוכל,
ואתה לא עושה נטירת ידיים.
מה נשתנה הלילה הזה, שאתה עושה נטירת ידיים?
שאלה טובה בשאלה הזאת.
היה רב גדול,
עליו השלום, חמצצקה הזקן,
היה לו בית-כנסת ברחוב חגי.
היה חסידה קדישה ופרישה.
הוא היה דאון בהלכה.
החסידות שלו הייתה הפלא ופלא,
הפלא ופלא, חוץ ממה שהבקיאות שלו באה.
אז יום אחד ביקש ממני,
היה שם תפו העץ, אמר לי, לך תקח תפו העץ,
תשטוף ותביא לי.
שטפתי את תפו העץ
והבאתי לו כשהוא שטוף עם מים.
אמר לי, איך אפשר, צריך עם טילה?
לקחתי את תפו העץ, היה שם איזה מגבת תלויה בבית כנסת שלו,
וניגבתי את תפו העץ.
אמר לי: מאה אנשים עשו נטילה במגבת הזאת ואתה רוצה להביא לי את זה?
טוב,
לקחתי את הטבוע אחרת, עוד פעם שתפתי את זה,
היה לו שם מגירה,
יש שם מגבות חדשות,
נקיות.
הוצאתי מגבת חדשה וניגבתי והבאתי לו.
אמר לי: זה סבון?
זה במגבת החצודית עם סבון?
מה אתה מביא לי?
הוא כל כך,
אמרתי לו, מה אני אעשה לך? אמרתי לו, אתה דרך.
מה, לקחתי ושתפתי את זה, ועמדתי בשמש שהתייבש,
והבאתי לו, בסדר, גמרנו העניין.
יום אחד קורא לי, אומר לי, בואו, איזה ברית מילה, הוא היה מוהל.
בואו, נלך לברית מילה.
זהו, אנחנו הולכים לברית מילה,
והוא עומד למול, והנה, בתור הרגע הילד כינס,
לכלך,
וגם התיז מים.
הוא לא כמו היום שעושים בשופרת,
הוא עשה את הברית ובפה שלו הוא מוצץ.
כשגמרנו, אמרתי לו: אחמצדקה, מחילה,
אתה פה העץ שלי,
במגבת שהייתה עם סבון, כבודו צעק עלי.
ופה מה?
אמר לי: הדמזוהה.
זה מצווה?
אישתיניסט כזה,
בעד מה הוא אישתיניסט?
מצווה? מצווה.
צריך לעשות את הדבר הזה.
אני אמרתי לצמחונים שלא אוכלים בשר,
אבו המשיח.
טוב, כל השנה תאכלו בשר, לא אכפת לנו.
ערב פסח,
לאכול בשר צרי, וערב פסח חייבים לאכול.
אז הם יגידו לי עד המצווה.
זו מצווה, לכן נאכל את הבשר הצרי.
היה יהודי שבא לשאול רב,
אמר לרב:
אין לי ארבעה כוסות יין,
האם אני יכול לצאת לדוחבה בארבעה כוסות חלב?
אז הרב חשב, חשב, חשב,
אמר לאשתו: תני לו בשר ואוכל ועופוז והכול.
אמר לו: אדוני הרב, אני מבקש ממך ארבע כוסות, תן לי ארבע כוסות יין, וחזר כברוך.
אמר לה: אם הוא רוצה לקחת ארבע כוסות חלב,
זאת אומרת, הרי הכוסות, כוס ראשונה וכוס שנייה שותים לפני האוכל,
כוס שלישית ורביעית זה אחרי האוכל.
אם הוא אכל בשר, איך הוא יכול לקחת כוס חלב?
אז תתני לו. משמע מכאן שאין לו, אז תתני לו גם כן את הדבר הזה.
אבל יש מעשה שהיה אתי, אצלי.
בא אצלי בערב פסח,
שלוש שעות לפני השקיעה,
כל בני הבית ילכו לישון.
ואני נשאטתי שומר הפתחה.
יצאתי ללמוד.
והשולחן ערוך, הכול מסודר, הכול טוב ויפה,
והנה דופק בדלת אחד שנמצא בתחנה מקדגית אוסף נדבות.
אמרתי לו: בסדר, אני אביא לך עוף מהמטבח, אביא לך אוכל. אמרתי לו: לא,
אני רוצה מצה.
טוב, קח מצה, אני אומר לו, הנה, קח מצה, אבל לא,
אני רוצה מצה מהקערה שלך.
אמרתי לו, זה המצה,
אנחנו עובדים עליה בערב פסח ועושים על זה עבודה כל כך קשה.
מה אני יכול להגיד? אני אכול דכפין יצא ויחול,
לא אתן לו בערב פסח מצה שהוא רוצה.
ואז הלכתי לקערה שלי,
לי יש קערה גדולה
שתכיל כל הדברים.
טוב, לקחתי מצה אחד, מצה אחד, ונתתי לו.
טוב, יין שלי, קח יין, בסדר גמור, הלך.
והלך תחנה מרכזית, יש לי סוף כסף,
נמשיך לעבוד.
והנה רואה שבא אדם עם רכב יפה, משובח,
יורד מהרכב, ושואל את האדם הזה,
אם אני, איפה יש כאן מלון שאני יכול להיכנס אליו, מלון כשר?
אמר לו, בשביל מה לך?
הוא אומר, בשביל לעשות סדר פסח.
אמר לו, בשביל מה לך? תבוא אצלי,
לבית שלי.
הוא אומר: מה, אני אוסף את הדקות. הוא אומר: לא, אני מצא שככה מרדכי, הרב אליהו.
זה שמע ככה, אמר:
ודאי, האדם הזה החשוב, רק ככה. בסדר.
בא אליו,
נכנס לאיזה בית עלוב,
בניסי, בית עלוב.
הם יושבים, ויש לו בן פה עשרה ילדים.
בליל פסח יושבים, וזה מקשקושע, וזה בתרי צירוד, וזה מדבר, וזה ככה.
העשיר הזה, בחיים שלו, יודע, אקלים, אקלים, אקלים, קוגל, אקלים,
לא הולכים לגמור את הפדי החול.
והוא, פה שוהי וזוהי, ודברי, ותורה, שערים, ותרצי.
אז בסוף,
אז ביום פסח בדרך כלל, רגילים כאלה בתי כניסות שבאזור,
נכנסים אליו להגיד חג שמח, ואני אומר דבר תורה.
אז הוא בא וישב על ידי, אני אכלתי את המצו שלך.
הוא חשבתי לי איך יגיעו אליך, אני אומר לו,
מספר לי את הסיפור של אותו עני.
הוא אומר, באמת נהניתי.
זה דבר התורה, אתה יודע, כל הכול, אוכל, אוכל, אוכל, אוכל, אוכל, כל הזמן.
זה לא זה.
האמת היא שבבא סאלי זה היה דבר נדיר.
זה לא יאומן, מי שלא הכיר בבבא סאלי
לא יאמין לדבר כזה.
לא יאומן
דבר כזה.
אצלו היו הדברים כאילו רועם למרחוק.
היה משהו אפלה ואפלה
אצל בבא סרי.
אז מה שכתוב בפקה בקורקערה, דברים כאלה,
כל מה שמספרים על בבא סרי, אתם תאמינו.
היה פעם אחת בא אצלו עשיר,
עשיר מצרפת.
אמר לו: אני אתן לך עשרה מיליון פרנק
תשים בבנק
וממש תצא מזה רווח ותעשה את זה מה שאתה רוצה.
אמר לו: תבוא מחר.
כך עבר לו.
בין לבין, בזמן האחרון, בתקופה האחרונה שלו, היה תמיד, אם יש לו הלכה,
הוא היה שולח לשאול אותי.
הבעיה היא שמש שלו לשאול אותי.
אז אני מאיים, מאיים, מאיים.
כתוב שלווים בריבית בשביל בני תורה בשביל ערב שבת,
אז הגיינתי, הגיינתי, אמרתי: מהדין מותר,
אבל רבבא סאלי לא יסכים.
כך אני אומר לו,
לשליח.
השליח הולך לבבא סאלי, אמר לו:
הייתי אצל הרב אליהו, הוא אמר: מותר.
רבבא סאלי מחכה רגע, אמר לו: ועוד מה אמר לך?
אמר לי: רבבא סאלי לא יסכים.
טוב.
בא עשיר, אומר לו: השמאס לא,
בבבא סאלי לא רוצה.
למה? אומר לו, הלכתי לחכמותך וככה היה.
בא העשיר הזה,
בא אצלי, דופק בדלת, ואומר לי: אתה,
אתה, אתה,
תגידי לבבא סאלי מה לעשות?
אמרתי לו, אני?
אני?
אני?
עפר תחת רגליו. מה אתה מדבר?
אני אגיד לבבא סאלי מה לעשות?
אומר לי, כן.
אז אמר לי מה שהיה, אמרתי לו,
אה, אמרתי, אצלך זה יהיה המקרה?
אתה?
אתה?
אתה תגיד לי, בבא שלי, מה לעשות?
טוב, תגידו, קח תגזר, תעשה מה שאתה רוצה, אתה מכנה לו, תנאים?
אמרתי, תראה, אני עשיר, אף אחד לא כל כך מדבר איתי,
וגם אני עשיר.
טוב, הלכתי ואמרתי לו, קח תעשה.
אמר לו, לולא חרשתם בעגלתי, למצתם חדיתי.
הלכתי לאחר כך, אמרתי לו, בוא ביום נחנה את הכסף.
אחר כך בא העשיר הזה, דופק בדלת,
אומר לי: רגע, רגע,
אתה אמרת שאתה עשיר, אני שמעתי, שאלתי עליך,
אתה לא עשיר.
אני לא עשיר.
אני אומר לו:
אתה מכיר מלון הילטון?
כן. מכיר קינג דויד? כן, הם שלי.
מה אני אעשה בהם? אין לי זמן. תשב תלמוד. ייקחו אותם הם, מה אני אעשה בזה?
עמד ככה.
אז זהו.
בבבא סאלי היה בדורנו כזה.
פעם שאלתי אותו איך הוא זכה לזה.
אני הייתי בן בית אצלו,
איך הוא זכה לזה?
אמר לי: אנחנו שומרים על העיניים שלנו
ושומרים על הפה.
שומרים על העין ושומרים על הפה.
לא לדבר דברים אסורים,
שומרים על העין שלא להסתכל.
וזה הכוח שלהם.
מדוע באה הגזירה המכונה "התנתקות" או מה עלינו לתקן? הגזירה ההתנתקות באה מפני שהם יתנתקו מתורה.
זה בא עלינו הגזירה של התנתקות.
ואם תגידו: מה אכפת לנו? אנחנו יושבים, לומדים,
עוסקים בתורה,
מתאמצים ללמוד תורה,
ואפילו מקבלים תקציב, הלוא עושים קיצוצים
לבני תורה,
מקצצים בתמיכות שנותנים.
כמה שמקצצים לנו, לבני תורה, ככה המדינה, הכלכלה שלה הולכת וככה צולעת.
אז שיתנתקו מכל ההתנתקות שלהם זה הכי חשוב.
ויתחברו לתורה זה דבר חשוב מאוד.
פעילות למען ארץ-ישראל מול לימוד תורה, מה עדיף?
אני רגיל לענות על השאלות האלה,
לשאול וכל אחד ישאל את ראש הישיבה שלו,
או הפגנות.
למה?
נגיד דוגמא,
אחד מישיבה שקוראים לה אביחייל,
למשל,
הולך להפגנה ומפגין,
ואחר כך תופסים אותו, עוצרים אותו,
מפרסמים.
זה לומד בישיבה אביחיל.
אז ראש הישיבה יגיד: למה אתה רוצה עלי שמרה?
הישאר ממנו רשות אם הוא מוטל ללכת.
הם יגידו: אדרבה, תלך, זה לא שמרה.
אדרבה, חינכתי לאנשים שילכו, יעשו ככה,
אז איך, מי ילך, ילך.
חזקה על ראשי ישיבות שיגידו אליהם את הדברים האלה.
ההפגנות, שלא מקפידים על ההפרדה,
האם בחורי ישיבה יגיעו?
לא.
מקום שיש,
חס וחלילה, דבר כזה מעורבב עם פנים ובנות,
כבר כתוב ברש"י,
תחילת נוח, מה התוצאה של הדבר הזה.
שוטר המכה את חברנו, מה עלינו לעשות? קודם כול, להגיד לו מה המספר שלך.
שנית,
מותר לך לעזור לחברך ולעצור את השוטר, לתפוצץ את השוטר, שלא יכה את החבר.
ואם השוטר יבוא ויקה גם אותך,
אז חברך יקום, יעזור לך.
אני לא יודע למה יש פה סימן השאלה.
כן, כתוב ככה,
בארוחת הצהריים.
קודם כול, בזימון, אם אתם יושבים לאכול,
אתם יכולים להחליט בעצמכם.
הלא, יש שולחנות כמעט מסודרות לכל,
כל אחד יש שולחן שלו.
כמעט, נכון? כמעט.
אתם יכולים להגיד לחבורה שלכם:
אנחנו אוכלים, אני לא רוצה לצרף בזימון, אני נממן ללכת,
או אני מוכן לצרף רק לשלושה ולא לעשרה.
אם לא, זה נקרא עשרה, וחייבים בזימון בעשרה.
כאן כתוב,
בארוחת צהריים כולם יולדים יחד, ויושבים.
עובדי המטבח מגישים שולחנות, אוכל.
הרבי גון אומר דבר תורה, סימן השאלה,
צריכים למחוק את סימן השאלה הזאת.
מה זה? פשיטה שיגיד את זה.
סימן השאלה היא כל השאלה.
פשיטה שהרבי גון צריך להגיד דבר תורה.
אבל אני מאחל את הרבי גון שיגיד שכל אחד ואחד שוכב בשולחן,
שיכין דבר תורה.
זה חלק מהחינוך אותם, לחנוך אותם, לא של הרב להגיד,
שהתלמידים ילמדו כל שולחן.
שימו לב,
כל אדם, שלושה שאכלו כאחד,
או האחד שאכל על השולחן אחד ולא אמר עליו דבר תורה,
כאילו אכל מזבחי מתים.
ואדם שאכל ואמר עליו דבר תורה,
כאילו אכל משולחנו של מקום, מזבח.
גם פה אני אספר לכם מעשה שהיה.
היה מעשה שיהודי,
היו קוראים לו עזרא אדם.
יהודי היה עובד, מנקה רחובות.
מטאטא.
היו לו כמה רחובות, ביניהם היה רחוב הסולר שמטאטא.
והוא לא היה תמיד חכם.
אז סבא שלו,
סבא שלו היה חכם באשה בבגדד.
אבל הוא היה אדם פשוט.
אז יום אחד הוא שומע ממני ודרוש:
אם אדם יושב ואוכל, אומר דבר תורה על השולחן,
אז זה נקרא מזבח.
והם לא, כן, הוא אכל מזבחי מתים.
אז כל החברים שלו בהפסקה היו הורגים
קפה וינה היה שם, שם יושבים ואוכלים ושותים.
הוא היה למעלה יושב, או מצולל למעלה,
שם מפה,
שם על זה את האוכל שלו,
ואומר, דבר תורה. מה זה בתורה? אומר פסומטורת, אשרי, אומר משהו.
אז יום אחד בא אחראי,
ורואה שכל המשפטים יושבים לאכול למטה, ועזרא, אדם לא עוזר למצאת למטה, אלא למעלה.
הלך שער אוטומטרה שלו, למה אתה לא אוכל למטה?
אמר לו, אני אגמור מהר לאכול.
אז אמר לו, מה זה על הרצפה?
אמר לו, זה חכם מרדכי אמר מזבח,
זה מזבח,
בעט לו בכל המזבח שלו, בכל המפה של הרצפה, ובעט לו.
טוב,
הוא מסכים, אמר לו, חכם מרדכי אמר מזבח.
אחרי שהוא הלך, אני אדבר פעם שם.
אז הוא ירד ברחוב הסולל,
זה נחצה לפינת רחוב יפו.
יש שם קפה, והוא נאמר, לך סיפר לחברים שלו,
תראו, הייתי למעלה וזה, ואני בעטתי לו.
ומראה להם איך שהוא בעט.
איך שהוא רק בועט, עברה מכונית,
רק!
ריזקה לו את הרגל.
מי יצא לצעוק? עזרא אדם, קנאת אותי?
טוב, לקחו אותי לבית-חולים, תלו לו את הרגל בדקה עם גבס,
תעשו טובה, תקראו אותה עזרא אדם.
הוא הולך לעזרה האדם, אומר, אני לא כנעתי, לא עשיתי כלום.
בא אצלי, אומר, מה אני אעשה? הוא אומר, תלך, תלך, תלך, תגידו, לא כנעת,
ואם כנעת, אתה מברך אותו.
טוב, הלך, אמר, לא כנעתי, עכשיו אני אברך אותו. אמר, מעכשיו עד 90 דקות, עוד נוספות, ואני על חשבוני, על חיבורי.
התמימות,
התמימות בשמיים, שזה חשבון גדול,
תמימות, תמיד עם השמר ככה.
צריכים להגיד, ברצרה, אני אומר את זה ברצרה.
זה הפרצוץ שלו. מזבח, מזבח.
וזה נכון.
אדם תמיד צריך לדעת
לומר דבר תורה על השולחן.
אין לו זמן לומר: רשוי ישבו בביתיך, פתאום הקטורת.
יש הרבה דברים שאפשר לומר אותם על השולחן.
ורצו שכל אחד ואחד יכין דבר תורה,
שיגיד דבר תורה.
ואם לא הכין, יאמר: טוב, רבותי, בדיעבד יוצאים ידי חובה.
אם אמר מים אחרונים, חובה.
אבל אתם יודעים, מים אחרונים זה חנק של תורה,
אני סומך רק על הקטע הזה, זה לא דבר חשוב מאוד.
הדלקת נרות לתלמידי המכון בשבת, מה לעשות?
התלמידים הרי אוכלים בחדר אוכל,
ביחד.
אז אם אין חיוב בדלקת נרות,
אז ספרדי, אם הוא בא ראשון,
יכול להדליק עין ברכה.
אשכנזי יכול להדליק גם אחריה, ספרדי, עין ברכה.
כלומר, תוספת אור, דעת רמה, זה חשוב.
חתונה שיושבים בה מעורב, מה יעשו תלמידי המכון?
אם הם יכולים לקחת להם שולחן משלהם לשבת, עיניהם הטוב.
אם לא, ברגע שיעמדו לרקוד,
אז הרגליים שלכם החוצה,
לא להישאר.
זחלו אל השם, הם יישארו.
אחדים אומרים: לכן לא רוקדים, לכן רק יושבים.
אתה יושב ומסתכל איך בחורה רוקדת.
איך אפשר לרוקדת?
היה פעם אומרים על מגד מוסר אחד שראה שבחור ישיבה יושב ברכודים,
אומר לו,
מגד מוסר אמר לבחור: איך אתה יושב ורואה בחורה רוקדת?
אמר לו: לא, אני לא, אין לי יצירה רעה.
אמר לו:
בוא, בוא, בוא, בוא אלי.
קראת מזכירת של הישיבה?
מסליח אותו לרופא לבדוק אותו.
הוא אומר, אני זקין,
יש לי יצר רע, לך אין לי שערה, אתה חולה, לך לבית חולים.
מגן מוסר, ידע איך לזכור אותו.
תלמיד עולה מחוץ לארץ,
טס להוריו בצרפת בשני של
חג שאצלם הוא יום טוב.
האם הוא יכול לנסוע מסעידי תרופה להורים? ואם לא, מה יעשה?
אז קודם כול,
תלמיד עולה מחוץ לארץ, עד להוריו.
אם הוא רווק,
אז הוא חייב לנהוג כמו מנהג ארץ ישראל,
כמו ירושלים,
כמו ארץ ישראל.
ואחרי שכן, אם הוא נשוי וכאן, הוא נוסע לשם.
כשהוא מגיע לשדה התעופה, חייב להישאר בשדה התעופה עד הלילה,
ואחר כך ילך להוריו.
שאם יבוא אליהם באמצע השמיני שלהם,
הם יגידו, הנה, ברשיבה, תלמיד, מותר, אם כן יום טוב שני לא חשוב כלום,
יבוא לזלזל בדבר הזה.
אני רוצה להתגייס לצבא,
להסדר או נחל חרדי כדי לקיים מצוות שמירה עם ישראל ולחזור לצבא,
לחזור לישיבה.
מה דעת הרב?
אצלי הכלל כך:
אם אתה יכול לשבת ללמוד תורה, כל זמן שאתה יכול לשבת ללמוד תורה בשלווה,
תשב ותלמד.
ברגע שאתה חושב, אין לי ברירה, הסדר צבא,
אז תלך
להסדר או לנחל חרדי, מקום שילבך חפץ.
תלמיד בחוץ-לארץ נוסע בקטע ההורים בחוץ-לארץ. האם מותר לנסוע, זאת אומרת?
אם זה נוסע בשביל לעשות כיבוד הורים,
אז מותר.
האמא שהתגיירה רוצה שיבקרו את משפחת הגויה. האם לא לשמה וקולה.
הבקיאות כוללת טיסה למדינה אחרת בשנה. זה כבר לא מדובר ביום טוב,
מדובר בימים רגילים.
יש שאלה אם גר,
שהוא התגייר, אלא קטן כדורת דמה,
עם חייו בכבוד אביו.
אז כתוב
במלחמות,
וגם כתוב בפירושים על הרמב"ם האחרונים,
שלא יגידו:
באת, נהיית יהודי,
התגיירת, אתה בא לזלזל באבא שלך
ולא אבא שלך?
רק זלזול יהיה.
אז יבואו לזלזל בדבר תורה,
שלא יגידו: באו ממצווה קלה למצווה חמורה ממקום חמור לדבר קל,
ועל כן שייאסר כבוד לאביו.
שאלות מהאינטרנט:
אדם מסתיר דירה לאחר
ומשלם משכנתה על הדירה.
האם צריך לשלם מעשר משכר הדירה?
דהיינו שהוא לא מרוויח,
אבל בסופו של דבר הדירה תהיה שלו.
זאת אומרת, מה שהוא עכשיו משלם משכנתה זה שלא.
אז מהשכר דירה שהוא מקבל חייב להוציא מעשר כספים.
ואם לאדם הזה אין כסף,
אז לכתוב עם כס:
הוצאתי מעשר, למשל, אני אגיד לדוגמה, 100 שקל,
ולקחתי את זה כהלוואה.
עוד שחודק ייקח את זה כהלוואה.
הוא יכתוב למטה: כשאני אעשיר, אשלם את זה.
אז מותר ללוות כסף על מנת לשלם.
בתים שיש בהם מצלמה שמצלמת את הכניסה ומדרכה, האם מותר לעבור שם בשבת?
לא.
אבל אם הוא נמצא ברחוב,
כשהרחוב הזה מצלם, כמו שיש בה דרך לכותל מערבי,
אז אין לו ברירה, מותר לו ללכת.
אדם מגיע לגיל מבוגר והוא לא מצא זיווג ומתחיל להתייאש ממציאת זיווג.
מה הרב מציע לו לעשות, במיוחד כשהמשפחה והחברים לוחצים כל הזמן.
אז אני אגיד לחברי ולמשפחה: במקום שתלחצו,
תציעו לו הצעות.
שתהיו שטחנים.
אנחנו,
כתוב: "זכרתי לך חסד נעורייך,
אהבת כלירותייך,
לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".
מה פירוש?
ברוך הוא אומר: "אני זוכר לכם את השלכם,
שאתם יצאתם ממצרים,
גם צדה לא הכינו להם, לא עשו להם.
סליחה,
מחילה מקדוש ברוך הוא אלף פעמים.
משה רבנו כל הבא אמר: אתם תצאו במצרים בחצות לאללה, תצאו,
תצאו, תצאו, תכינו, תכינו צדה לדרך.
ואנחנו לא האמנו שאנחנו נצא, ולא הכנו צדה לדרך.
ויצאנו והולים מה שהצלחנו לקחת ולקחנו.
אז מה יש להם זוכר לנו?
מה יש להם זוכר לנו? אנחנו להם בסדר.
לא האמנו.
אומר השם: אבל יצאתם בסוף בלי אוכל,
כן, אני אשחר לכם את זה לטובה.
בסדר.
וזה מאוד מעניין.
יש בעל שם טוב,
ישראל בעל שם טוב,
ויש הרב השלום ישראל בשמעיין במודינה,
אחד מגדולי הרבנים.
שניהם אומרים דבר מאוד מעניין.
אומרים ככה: אנחנו,
בתורה כתוב כל הזמן חג המצור,
חג המצות, חג המצות.
אנחנו אומרים כל הזמן: חג הפסח, חג הפסח, חג הפסח.
כתוב: חג המצות תשמור, חג המצות תשמור, שבעת ימים.
אנחנו אומרים:
חג הפסח,
והשם אומר: חג המצות.
אנחנו אומרים: חג הפסח, שהשם פסח על בתי
ישראל בנוגפות מצרים.
השם עשה עמנו חסד ופסח עלינו.
אומר הקדוש ברוך הוא: אתם מזכירים לי מה שאני עשיתי?
אני אזכיר מה שאתם עשיתם.
אגב, המצוק, מה שאתם עשיתם.
אתם עשיתם, הלכתם במדבר, וכן זה עשיתם מצוק, וגם תדל לא עשו להם, אני אזכיר לכם.
ככה אהבת הקדוש ברוך הוא,
שאהוב אותנו, זו אהבה גדולה.
כתוב
שעם ישראל, כשהם באו במדבר סיני,
ויחנו ויסעו, ויחן שם ישראל נגד ההר,
מה זה, ויחן שם שם שם נגד ההר,
כאיש אחד, בלב אחד.
וכתוב, כחבל יעקב עמו,
כחלק יעקב עמו, ישראל חבל נחלתו.
מה, אנחנו חבל?
וגם כתוב, שא פזורה ישראל נחלו שא,
אומר במדרש כך.
אם יש חבל מתוח,
נגיד מאה מטר,
אם אדם ייגע וקצה החבל ינענע,
אז כל החבל יתנענע.
שא,
אם תכה אותו בראש שלו, כל גופו מרטט.
כשעם ישראל
נקראים שא ונקראים חבל, אצלנו,
אם לשני כואב, גם לי כואב,
אם לשני בצער, גם אני בצער.
אם יהודים שקרים בגוש-קטיף, נולדו בגוש-קטיף,
שלחו אותם,
הממשלה שלחה אותם משם,
למקומות האלה,
איך אתה עכשיו מנתק אותם?
גדלו על עפר ארץ-ישראל, גדלו במקומות האלה, איך אפשר לנצח אותם?
זה חמור מאוד.
זה נכון, כשמתרחקים מתורה זה לא טוב.
אז כשהלכתי לדבר עם כמה רבנים,
יש להם השפעה,
אני לא רוצה להזכיר רבנים.
מה אני אגיד להם, גוש-קתיף?
אני אגיד להם, גוש-קתיף, אתה גור בו באשקלון.
אמרתי להם ככה:
אנחנו כל הזמן, בליל פסח,
אם רוצים לאכול מרור,
אז צריכים לאכול את הזית.
ומרור אוכלים פעמיים, פעם עם מרור ופעם עם פורך.
אז היינו דואגים, אוכלים את הראש של החסה,
כי הוא מרור.
למה שעליה החסה כולו היה מלא תולעים.
אי אפשר היה לבדוק.
היו עושים מכשירים ואין אפשר לבדוק.
ואחר כך בא לגוש קטיש
התחילו לגדל לנו חסה בלי תולעים, אין בעיה, רק לשתוב אותה.
אמרתי, מה תעשו אתם בליל פסח,
אם יחזירו?
אז אני אומר להם תמיד, למה אין בקוש קטיף תולעים?
את כל התולעים הם שולחים לעזה,
והפירות שלהם נקיים מכל, מכל, מכל, מכל.
הרמב״ם אומר, הוא לא יודע,
אם המשיח יבוא לפני חטא מתים או אחרי חטא מתים,
אתם תארו לכם,
אם המשיח יבוא
אחרי חטא מתים,
וואווווווווווווווווווווווו כמה תור יהיה לילד להקריב גונבן פסח.
אנחנו נגיד הרבי גונל, בגונל תעשה טובה, זה קרבה פסח שתשחק אותו מהר,
תקריב אותו מהר.
אז כל אחד ואחד ימצא לו איזה כהן אחד להתחבר אליו,
שיהיה מהר מהר.
ואתם לא, אני, יש יהודי שגר בעיר העתיקה,
אז אני אומר לו, תכין לי מקום,
יש לך בבית, אם יובא המשיח
אז צריכים לאכול בתוך קורונה, אם ירחיב את הגבולות עד למשק אני מתוך,
אבל אם לא, אני צריך לאכול שם, תרחיב ממקום.
אדם צריך להאמין.
יש אנשים בערב פסח נוסעים ממודיעין, אין להם שכל.
למה?
אם המשיח יבוא בצהריים, מה יעשו הם?
יבואו ממודיעין? לא יכולים להגיע ממודיעין. אם זה רחוק ממודיעין, לא יכולים לקריב גובה מפסח.
אדרבה, תישארו פה, יבוא המשיח.
מאיפה יבואו לנו אלים, כבשים?
אלי נביות, יש ארתונך.
כל האלים, כל הכבשים שיש בסוריה,
הכול יביאו לנו. זה שלנו.
הכול יביאו לנו ונקריב, ירדו שנזכה להקריב, כבר פתע במועדו,
וגם הצמחונים יאכלו את הבשר הצלים.
של של של של של של של
