לפי בריאת העולם, השם ברא תשובה בעולם.
בטרם הם הרים יולדו, ותחולם ארץ ותבל,
ומעולם עד עולם התאר, תשב אנוש עד דקה.
מה זה עד דקה?
אומר הרמב"ם,
עד דכדוכה של נפש.
אדם הולך למות.
הולך למות, רוצה לחזור בתשובה,
המקדגים אומרים מה שם, אתה חוזר בתשובה?
גם כן מקבל את תשובתו.
אבל בתומר,
שומו בני-אדם.
תחזור בתשובה כשאתה בן-אדם גיבור,
בכוחך לא ברגע האחרון תחזור בתשובה.
התשובה
היא קלה וקשה.
קלה, חטאתי, עוויתי, פשעתי.
קשה, אתה אומר, חטאתי, עוויתי, פשעתי.
אתה צריך לדעת שאתה אומר, אשמנו, בגדנו, גזלנו וכו' וכו',
אתה תיזהר שלא תשוב לחטא עוד.
שאלו פעם את חכמי המקובלים,
ויש אומרים ששאלו את הרמב"ם.
אנחנו אומרים בווידוי: ישמנו, בגדנו,
גזלנו,
גנבנו,
רץ, הרצחנו.
אם אדם יעבור את כל החברות האלה שעשה אותן,
עבר עליהן,
איך אדם במאמר פיו חוזר בתשובה על מה שהוא אמר?
אדם צריך לומר, אז שם בגדנו מה?
אז אומרים, בשם הרמב"ם, מה הקבלה אומרים?
אומרים את זה על כלל עם ישראל.
אנחנו אומרים את זה בדין ערבות על כלל עם ישראל.
היו אומרים על רב אחד שעמד במוסף של יום כיפורים,
אנחנו אומרים וידוי גדול.
אז הוא אומר, אכלנו מחד הסורות,
אכלנו ללא ברכה,
אכלנו ללא נתינת ידיים.
ארוך.
יום אחד בא אחד רשע,
הלך ואמר לאנשים: אתם יודעים,
הרב של אחיו אוכל בלי אינטרית ידיים,
הרב של אחיו לא מברך מפאת המזון.
מה אתה אומר על הרב שלנו? כן, אני אומר לך ככה.
אז הלכו לרב, אמרו: אדנינו הרב, יש פתניה אומר ככה.
הוא אומר: לא, מה אתם מדברים?
הלכו לשאול את זה, הוא אמר: כן, אני שמעתי ממנו.
הלוא כתוב שהודאת ועדים,
כמעה עדים למה, הוא בעצמו אמר: רחמנו, בגדנו, גדלנו, בלי ברכה, אכלנו,
אה?
הוא אמר.
אז הלכו לרב, אמרו לו,
אמר להם: אני התכוונתי כשאמת גנבנו על הוא,
עליו שהוא גנב,
עליו התכוונתי.
אז אתה אמר: לא נכון, מה אתה אומר?
אז אמר לו: טוב, תבוא, אני אדבר אתך, בא.
איך אני שמעתי?
הערב שלום, חכם בני ששאלו, ששמע בבן-איש חי.
היה בבגדד שוק של ירקות,
כמה נגיד מחנה-יהודה,
בוחרים ירקות.
אמר: לא,
ולא היית בשוק מחנה-יהודה, אדם מכר תפוחי אדמה,
ובא אישה אחת כאן, ביקשה שני קילו ושקל לה,
ואתה הסתכלת עליו, שהוא שוקל לה,
ולקחת את תפוח-האדמה ושמת בקיס שלך?
לא גנבת?
אתה עוד מדבר?
אומרים לו: רב, אל תמשיך הלאה,
ואל תספר עוד דברים שעשית עליהם.
אבל יש דין ערבות,
כלומר,
אנחנו קיבלנו את אותו רבע ערבים אחד לשני.
אז אם אדם לא אש, לא גנב, לא זה, יחשוב על כלל נשיא. או,
יש דברים שהם מעין.
למשל,
אדם,
נגיד דוגמה, אדם רוצה, ביקש משהו,
הוא אומר: אתה לא ראוי, מי אתה?
אתה לא שווה בכלום.
שפכתי את דמו.
שפכתי את דמו, זה נקרא רוצח.
אז ירצו במכה ועשו חברה.
אתה עושה את הדבר הזה, זה ממש שליחות נפש, זה דבר חמור מאוד.
ועוד דבר, אדם צריך לדעת,
הרמב"ם כותב,
אדם שמברך:
ברוך אתה ה' שהכול נעים בדברו. למשל,
הוא מוצא לחם מן הארץ,
אז הוא מברך,
אדם ידע לו:
זה מביא יראת שמים.
אני אוכל לחם וממציא לחם מן הארץ. וישר הכור והגורם, מה עם יראת שמים?
כן, זה מביא יראת שמים.
אתה אוכל לחם,
ואתה אומר: ברוך אתה ה' המציא לחם מן הארץ.
לא כוחי ועוצם ידי עשרית לחייר הזה,
אלא כול מאיתו יתברק שמו ויתעלה.
זה החשוד, וזה כל המעלה.
והאדם הראי צריך הדעת.
אנחנו בדרך כלל כיבדנו עלינו פסקי-דין של הבן-איש חי.
אבל יש יחדים שסומכים על חזון איש, על שאר פוסקים,
ואני רגיל להגיד להם:
אתם
עושים קידוש, עושים הבדלה על כוס כמו על חזון איש,
150 גרם?
לא, אתם עושים קידוש על כוס רגיל.
למה פתאום אתם עכשיו נהיים חזו איש, נהיים אתכם בקולות שלו?
מה הקולות שלו? למשל,
יש קומקום
של תה,
יש שם רשת.
אם שמים עלי תה בפנים,
אז הרשת שם מונעת מלהוציא שם את העלים של התה, יוצא רק המן של התה.
אומר רבי ישעי,
אדם צריך לקחת מברג,
לעשות את החולים יותר גדולים,
כדי להיזהר, כדי שלא יהיה מדין בורר.
אומר החזון איש:
זה מותר, למה?
זה בורר אוכל מתוך פסולת, זה מותר.
בעמא,
אם אדם רוצה לברור איך בורר, יש לו אורז.
מה הוא בורר?
הוא לוקח את האורז, דבר שהוא עבד, לוקח ומוציא.
פסולת מתוך אוכל.
אבל אוכל מתוך פסולת,
אין רגילות, לכן מותר.
אז הוא אומר, זה אוכל מתוך פסולת.
אומר רבי איש חי, לא, דאורייתא.
נכון, זה אוכל מתוך פסולת, אבל זה בכלי,
בכלי המיוחד לו,
בכלי המיוחד לו דאורייתא.
אז זה דיני ברירה כמה שדבר זה חמור.
או למשל, מה שאומר רבי איש חי,
אדם, היה לו סלט,
היה חסר לו לימון.
לקח לימון, סחט על הסלט, מותר.
לקחת לימון ולסחות על כוסה אסור,
אבל לקחת
לימון ולסחות על הסלט מותר.
סחט
יצא גרעין של לימון
בתוך הסלט.
לא היה אפשר לאכול.
לקח את גרעין הלימון, הוציא אותו.
זה הוציא פסולת
מתוך אוכל.
עבר עבירה דאורייתא.
אומר לך בן איש חי:
עכשיו, כל סלט אסור,
או רק המקום שהיה הגרעין הזה אסור?
ואם הוא עשה את זה בשבת אז נאסר לו לעולם,
גם במוצאי שבת, או לא.
אדם צריך לדעת,
אתה סוחט לימון,
בסדר מותר לך,
אבל אם נפל לך גרעין,
אתה לא יכול להוציא את זה לבד, זה בורר.
תוציא, אם חתך אחת עגבנייה,
אחד-אחד מלפפון, ויחד תוציא את זה בדבר הזה כולו.
אז כמה שאדם בהלכות שבת,
זה כמה שאדם ילמד וילמד וילמד,
רק עד שיברה מלאך אחד שקוראים לו מלאך שבת שיכול להגן עליו.
הרב אומר: "באופן אחר נראה לו בסיעתא דשמיא" האחר נראה לי בסיעתא דשמיא, תמונת השופר על-פי המעשה של רבי יהושע בן חנניה,
הנזכר בגמרא בעירובים, ז"ג עמוד ב:
אמר רבי יהושע בן חנניה,
מימי לא ניצחני אדם חוץ מאשה ותינוק ותינוקת.
אשה מהי היא?
פעם אחת התחרחתי אצל אכסניה אחת עשה לי פולים, ביום הראשון אכלתיים
ולא שיערתי מהם כלום.
ביום השני לא שיערתי כלום.
ביום השלישי קדחתם במלח.
כיוון שטעמתי, משכתי ידי מהם. אמרה לי: רבים, בניהם אין לך סועד?
אמרתי לה: כבר סעדתי בעוד יום.
אמרה לי: היה לך למשוך את דרכיה מן הפת?
אמרה לי:
רבי, שמא לא הנחת פאה בראשונים,
ולא כך אמרו חכמים: אין משארים פאה באלפס,
אבל משארים פאה בקערה.
כן, תפוס קטע על קטע.
אין לנו טווח גול בבת אחת.
כתוב רבי יהושע בן חנניה:
אשרי ילודו.
מקטנותו,
אמא שלו הביאה את העריסה שלו,
ושמה אותו בעזרת נשי, ואתה מנהנדת אותו, במיוחד שישמע דברי תורה.
הוא,
היה לו ויכוח עם המינים בפני הקיסר,
את כולם הוא נוצח.
אומר יהושע וחנניה:
אף הדב לא ניצחני בעולם,
רק תינוק ותינוקת ואישה.
אז הוא אומר, אישה, מה היא?
מה לה?
הוא בא לאכסניה,
אשה אחת היתה מבשלת אוכל,
והיה מי שבא ואוכלת לה,
והיה משלם לה כסף.
ואיך היה עליו שלום חכם נשישל, הוא אומר משמע בן-איש חי,
והיתה נזהרת שלא תהיה לבדה אם מי שבא לאכול לא יהיה ייחוד.
אתה מביאה אתה עוד כמה נשים שיהיו, שלא יהיו ייחוד.
אז באה,
אמר לה, יש מחללי חומה, כן, יש פול.
הוא התחיל לאכול, היא הלכה לשכנות שלה,
אמרה בואו,
זה חכם בה.
החכמים לא אוכלים, החכמים קצת אוכלים.
אז עכשיו ישאיר הרב גושל רעניה אוכל,
וזה שיעורי אדמו"ר,
אני אחלק לכם.
כולם באו, אנשים באים,
והוא התחיל לאכול.
תראה, לחשוב, הרמב"ם אומר ככה,
משחן ערוך אומר ככה,
ועתיד בנשחה לומר ככה, התחיל לחשוב בהלכה,
ואוכל ולא שם לב, אוכל ולא שם לב,
אלה מחכות,
לקחת שיריים,
אין שיריים, אין שיריים.
למחר עוד הפעם הביאו לו פול, עוד הפעם אותו דבר.
פעם שלישית,
אז שם לנו הרבה מלח.
אז הוא התחיל לאכול אמלוח.
הוא רעב.
היה לו לחם, אכלת לחם לבד.
לא היה לחם ככה, כמו שם, לחם שלחם בטוב, לחם פשוט.
אכל אותו.
אמר לו: ריבי, למה לא אכלת מהפולים האלה?
אמר לה: אני שבע.
סעדתי מעמך.
אמר: אתה שבע?
למה אכלת לחם לבד?
סימן שאתה רעב.
לא כך אמרו חכמים משאירים פאה באלפס?
ניצחת אותי.
פול, לא פול, אכל, לא אכל, מה הנצחה הזאת?
מה המעשה הזה?
רבישוע בן חנניה אומר הרב ככה:
אדם,
יש לו כסף.
הוא אומר: לי הכסף ולי הזהב,
כמו שאומר הקב"ה.
הכסף שלי, אני עברתי, שלי, שלי, שלי, שלי, שלי.
אדם יש לו אוכל,
הכול שלי.
לא נותן עניים, לא מחלק, לא עושה את זה.
אדם למד תורה,
יושב ולומד.
נחנשא דלחסנית ולחסנית.
אנשים רוצים ללמוד תורה, לדעת הלכות, לדעת דינים.
מה אני אעשה כאלה, אני צריך ללמוד, עוד הרמב"ם, עוד וזה.
אמרה לו האישה, תדע לך,
לא תוכל את הכול אתה.
תשגג פאה באלפס, תתן לאחרים גם כן.
תלמד אחרים,
תיתן צדקה לאחרים, תעזור לאחרים.
זה לימדה אותו מוסר.
לא, לא, עפו לזה רק משל.
הנמשל הוא את הדבר הזה כולו.
ואת זה אדם תמיד צריך לדעת.
יש לאדם
פיקדון נשמה.
נשמה שה' נתן לנו את זה פיקדון.
אז כתוב בזוהר הקדוש,
מהדין,
אם אדם, למשל,
חייב לחברות כסף.
אמר לו,
תביא לי עוד קצת, תלווה לי. אמרתי לו, לא שלמת לי.
אמרתי לו, אני אתן לך משכון.
נתן לו משכון,
לא שילם לו.
אמר, אני אקח את המשכון, אני אמכור אותו.
אומר לו, בזוהר הקדוש, אסור.
למה?
אתה כל לילה ולילה אתה אומר, בידיך הפקיד רוחי.
הפקעת את זה בידי הקדוש-ברוך-הוא.
אמר רוחו, הפקעת בידי, אתה חייב לי, או, הרבה חייב לי.
אני מחר בבוקר, לא אתן לו את הנשמה.
אתה חייב לי.
לא.
אומר שר הקדוש-אדם, מקבל כפי קדוח, חייב לחזיר אותו.
משכון צריך לחזיר.
השם מחזיר לנו למרות שאנחנו מחייבים לו הרבה, הרבה מאוד.
זה חלק מהחסד שהקדוש-ברוך-הוא עושה עמנו.
ועל כן, אדם לא יאמר, רק אני, רק אני, לא.
תשייר.
תן לאחרים, תן למת,
תעשה את הדברים האלה כולם.
אז אומרים שפעם היה הרב,
בעל בן-ישחק קורא אותו רבי יעקב בעל המשלים,
אבל האשכנזים קוראים אותו מגיד מדובנה,
כך קוראים לו.
אז פעם הגאון מווינה בא, אמר לו: תיכנס, תגיד לי מוסר.
הגאון מווינה יושב בחדר,
וכל החלונות היו בוילונות שחורים,
והיה מדליק נר על-יד השולחן שלו ללמוד שמורכז רק בנר,
רק בלימוד שלו.
אז הוא אמר לו:
אה,
חוכמה לשבת בחדר חשוך כדי ללמוד גמרא ותורה ושולחן ערוך
ולאכות גזל, לאכות גנבה.
נראה אותך, תלך לשוק במחנה-יהודה.
בתל-אביב יש שוק גדול.
נראה אותך שם, את מכור תפוחי-אדם,
למכור ירקות ונראה אם אתה,
ישאר לך מישהו לבוא וזה טרי?
בחיי זה טרי, היום, היום לקטו את זה, בחיים אבא שלי.
אבל יש לך מה אכפת לו, תרצו אותם מהקבר שלו,
זה לא טרי.
אתמול הם ישלו שם, ואתה עושה את הדברים האלה.
נראה אותך תעמוד שם.
זה מוסר גדול.
כלומר,
אומרים לאדם: תסתכל הלאה,
תסתכל קדימה,
תבחן את עצמך,
אומר אור החיים, עליו השלום,
"טבע מרדות אחת
בלבו של אדם יותר ממאה הוכחות".
אני מסכים לשאול: אני בסדר?
אני לבדו, לבדו.
אני בבוקר ברכתי טוב על קטעת ידיים,
נטלתי טוב,
מתקדוש שחר,
כיוונתי,
"חזיר לשמות אבגרים מתים".
אני הבנתי מה זה אומר, חזיר לשמור על אבגרים מתים.
האם זו הכוונה,
השינה זה אחד מ-60,
או לעתיד לבוא חציית המתים?
כשאמרתי, עשה לי קור צורכי, הבנתי, קור צורכי, הבנתי,
איזה נעליים, לא הבנתי.
אדם יעשה חשבון הנפש לעצמו בדברים האלה.
וטובה מרדות אחת בלבו של אדם.
אם אדם אחר יבוא ויכריח אותו, לא נתן לך ממני,
מה זה מעניין אותך?
מה, אתה אבא שלי, אתה אמא שלי, אתה, אתה, אני צועק עליו.
אבל אם אדם עושה חשבון הנפש של עצמו,
בינו לבין עצמו, זה דבר חשוב מאוד.
וזו התשובה שאדם עושה בימים אלה.
אילול,
אמורים על זה,
זה מנעול ופותח וסוגר.
סוגר את השנה שעברה ופותח את השנה של העתיד.
אם אתה באילול בסדר,
אז אתה בסדר, רואים, מדהים, ספר גדול.
אמר הקב"ה, רגע, אין מעניין, זמן לקחת את כל הספר. מה קצו בסוף?
ההוא בעילוב, קם לסלחות ומועזים והתפלל טוב. אה, בסדר, יאללה, גמרנו.
הולכים לפי שיטה אחרונה.
אבל אם בעילוב יעשה לו מחולקל,
אומרים: אה, זה בסוף מחולקל, לא מחולקל,
שולחים אותו.
אז אדם צריך לדעת
שאילול זה משהו מיוחד,
ראשונה זה משהו מיוחד,
כיפור זה משהו מיוחד,
מעילה זה משהו מיוחד.
אמרו, למשל,
אדם
הולך ברחוב,
לובש חולצה קצרה,
מלוכלכת,
אומרים לו, יש לך חתונה,
יום בעיר, אה, חתונה, הולך לבית שלו,
מתקלח, לובש עליפה, יפה,
החתונה, ללכת.
בסדר.
אומר "אחד ראאת ממלכה", לפני שעה הלכת עם חולצה מלוכלכת. הם אמרו, חתונה,
זה חשוב.
בסדר.
יום אחד הולך לחייט, קונה חליפה,
הבן שלי מתחתן,
אני צריך חליפה יותר רפה.
למה? אני עומד, כולם רואים אותי,
אני אבא של החתן.
אומר הקדוש-ברוך-הוא,
אלול,
אתה תעשה חשבון,
רואים אותך.
אומר הקדוש-ברוך-הוא: אני נמצא אתך עכשיו פה, ואני רואה אותך.
תלבש יפה?
תלבש נקי?
תלבש חליפה יפה?
אני רואה אותך?
בחודש זה, בחודש זה, זה חשוב מאוד.
ראשונה, כיפור, זה טוב, טוב, טוב, טוב, טוב ויפה.
אבל אם אדם לא פותח את הדלת באלול, אז לא.
זה כמו
השם ברא את העולם,
ברא שהשמש בבוקר זורחת.
זורחת, אבל היא זורחת לאט, לאט, לאט,
לא עובד לך כמו צהריים,
וכששוקעת, שוקעת לאט, לאט, לאט, לא עובד לך חושך.
האדם מאור לחושך, חושך לאור יהיה עבר.
השם ברא את העולם,
אומרים לאדם: אתה צריך להיות,
דרכם סולם לעלות עד ה' אלוקיך.
מה עושה צערה לבעלי תשובה?
תעשה צורות ותהיה רב גדול, ותעלה, לא, לא, לא, וחליטו עד למעלה.
ואחר כך מפיל אותו עד גבירה המקטע.
לא, לא, לא.
סולם לעלות עד ה' ולוקח. לאט-לאט תעלה, תעלה ותעלה.
וזה, הכלל הוא כזה:
אם אדם עולה בסולם,
אז הוא מצליח להגיע למעלה.
אדם שרוצה לקפוץ, זה לא טוב.
אבל עיקר העיקרים זה שאמר,
לעסוק ולדאוג גם לאחרים.
אחרי זה, המקרה השני היה תינוק מאיהי, פעם.
תינוק מאיהי, פעם אחת הייתי מהלך בדרך,
והיתה דרך עוברת בשדה,
והייתי מהלך בה.
אמרה לי תינוקת אחת: רבי, לא שדה זו היא?
אמרתי לה: לא דרך כבושה היא?
אמרה לי: ליסטים שכמותך כבשורה.
הלך בדרך,
והיא רואה תינוקת,
אמר לה, איך אני הולך?
אמר לה, אתה הולך?
אתה רואה שביל? אתה הולך.
אמר לה, השביל הזה מה?
אמרה לו,
איך אתה הולך בשביל הזה? אמר אותו, אני רואה שביל,
שהרבה אחדים דרכו על זה.
אמרה לו, ליסטים ש"כמותך כבשוהה"; תתביישי לך,
ככה אומרים ברבישה ורעניה,
גם למשל, אדם,
אני אומר על יום עמודה,
אשה הולכת
עד כאן, שרוולים.
למה?
כולם ככה, הלוקים, כולם עושים ככה,
אז גם אני הולך, אל תגיד לי תודה רבה,
אני לא הולכת עד למעלה,
אני עוד חצה, חצה, חצה ספרטוס פה, תגיד לי תודה רבה.
כולם,
כולם נסים כמותך כבשוהה.
מה זה כולם?
איך לקחו את השביל הזה,
אחד ועוד אחד ועוד אחד?
אז מה,
זה כבר נהפך לרשות הרבים? זה כבר נהפך למותר?
כולם עושים, אז כולם עושים. לא כולם עושים כולם, אסור ככה לעשות.
זה גם כן מוסר גדול.
הלאה.
תינוק מהייד: פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים ואמרתי לו:
באיזו דרך נלך לעיר?
אמר לי, זו קצרה וארוכה, וזו ארוכה וקצרה.
והלכתי בקצרה וארוכה, כיוון שהגעתי לעיר ומצאתי שמקיפים אותה גגות ופרדסים.
עזרתי לאחורי, אמרתי לו, בני, אלה אמרת לי, קצרה?
אמר לי, ולא אמרתי לך, ארוכה?
ושכתיב על ראשו, ואמרתי לו, אשכם ישראל, שכבולכם חכמים גדולים,
אתם מגדולכם עד קטנכם. עד כאן.
פעם הלך,
אז ראה תינוק, אמר לו, איך מגעים לעיר הזאת?
הוא אמר לו, יש דרך קצרה וארוכה,
יש דרך ארוכה וקצרה.
הוא שמע, קצרה וארוכה, הלך בדרך הקצרה.
הגיע לקצרה, מה הוא רואה?
ים מסביב, נהר מסביב,
חומה גדולה בצורה,
הוא רואה את העיר אבל לא יכול להיכנס אליה.
הוא יצא החוצה, חזר, אמר לו, בני,
אני אהיה זקן, למה ככה אמרת לי?
הוא בא, אמרתי לך, מה צריך קצרה וארוכה?
וארוכה.
נכון, אתה רואה אותה קצרה, אבל היא ארוכה.
ברכבת לתינוק הזה,
(אומר בערבית: זה קונצה עם האחים והאחים).
יגיד לו.
והוא לא יודע בעצמו את הקצרה והארוכה מה זה,
אלא גם זה מוסר.
יצר רע עומד לאדם, זה כלום, זה כלום, זה קצר, זה כלום. קצר, קצר, זה כלום.
זה כלום.
אבל הכלום הזה, אחר כך הוא מגיע לדרך ארוכה, ארוכה, ארוכה.
אז נמצא החוטא ההולך בדרך קצרה וארוכה
שהוא נמשך אחר הנעלת החומר הנראית לעין,
ואין הוא מביט בתכלית.
ולכן השופר בא לעורר החוטאים בתשובה, צריך התוקע לתקוע בצד הקצר
כדי שיהיה החול
ההולך תחילה בקצרה,
ואחר כך בארוכה,
יען כי הוא בא לעורר הלבבות החוטאים שהם הולכים בקצרה וארוכה.
ועל הצדיקים שהולכים בארוכה ובקצרה, אין צריך לעורר אותם בשופר.
אומר הרמב״ם,
אף על-פי שתקעת שופר,
מצווה היא, חובה היא,
אבל יש בה רמז
מלשון עור וישנים מתרדמתכם.
עד מתי תמשיכו ללכת בהבלי הזמן,
בתענוגות העולם?
שאלה כולם הבל וורי.
כלומר, השופר, הוא בא לעורר את האדם,
והשופר הוא מצד אחד צר,
מצד שני רחב.
כלומר, אתה תוקע במקום הצר,
"מן המצר קראתייה ענני במרחביה".
אתה תבקש מהקדוש-ברוך-הוא, וה' יענה לך.
הבקשה שלך היא, תענה,
ותענה במרחביה.
אדם יכול לבקש דברים ככה,
דברים פשוטים,
אבל בשמים נותנים לו בשפע,
והיה אומר עליו שלום חכם יעקום סופי: אל תהיה קבסן לבקש מהשם ככה,
לבקש דבר גדול.
הוא היה אומר, וגם עליו השלום,
הרב
שלום מושש היה אומר:
נו, מה זה "תפלל לעני כיעטוף"?
מה זה "כיעטוף"?
אומר: אם עשיר עומד להתפלל, מה?
יש לו למשל מיליון דולר.
מה הוא מתפלל?
ששם יתן לו עוד מיליון דולר.
בדרך המלאכים אומרים: מספיק לך מיליון, מה אתה רוצה עוד?
לך מפה.
העני, מה מבקש?
בראש העולם: אני אכלתי בוקר לחם ומרגרינה,
אני רוצה עם אחד ככה ריבה על זה.
אז כשהמלאכים אומרים: אה, לחי וריבה, נעלה את התפילה שלו למעלה.
אז אם העשיר נותן כסף לעני,
אז הוא מבקש מיליון דולר,
אז העני לוקח את התפילה שלו ועוטף את התפילה של העשיר.
אז המלאכים אמרו, אם אמרתי, לחם ומרגלנט, יאללה שיעלה למעלה.
יאללה למעלה, פותחים מדמר, רואים מיליון דולר,
אז זה בסדר.
אז אם אתה תמכת בעני, אז זה בסדר.
אבל אם לא תמכת, מה אתה מבין?
העני יעטוף לך את התפילה שלך.
זהו, תמסל, העני כיעטוף, זה דבר חשוב מאוד.
היו אומרים שפעם היה אחד עשיר,
עז פנים.
הוא בא לרב ואמר: לא,
אני שמעתי שאתם מחפשים חז"ל לראש השנה,
נכון?
אמר לו, כמה ששמעו על החז"ן הזה, אמר לו, נשלם
סכום עצום,
נגיד, למשל, 1,000 דולר, למשל.
אמרו, לא אסור, לא אסור להוציא 1,000 דולר מקופת המתקני, זה לא חבל?
אני אהיה חז"ן.
מה יעשה עכשיו הרב?
זה עשיר ועז פנים, אומר לי החז"ן.
אמר לו: ואתה יודע גמרא? אמר לו:
לא. ואתה יודע משניות? אמר לו:
תהלים, אתה יודע תהלים?
אכן, יודע תהלים.
בסדר.
אמר לו: כתוב בתהלים
מזמור לדוד,
תפילה לדוד.
כתוב בתהלים
תפילה לעני,
תפילה לעשיר אין.
אתה כמו דוד המלך דעת עשיר?
אמר לו: לא.
אמר לו: אם ככה אתה, דוד המלך לא.
אז איך זו תפילת העלה?
אז אני אתפלל עליו שיהיה עני, ואז תפילת העלה.
הוא אומר: לא, לא, לא, הרב, בוא תתפלל עלי שאני אהיה עני.
לא, לא, לא.
זה לא מוזיח להתנהג בדבר הזה.
ידוע שבהלחמת הלבבות היה חסידה קדישה ופרישה.
הלך ברחוב, ראה אדם
אוכל
אוכל בלנטלית ידיים.
אמר לו בהלכות ורבות:
תלוני, למה אתה אוכל בלנטלית ידיים?
אמר, תעזוב את זה,
מה אתה מדבר אתי?
אמר לו, אבל אסור לך לאכול בלנטלה ולעמוד קשור, ברחוב הוא אוכל כמו כלב.
אמר לו, מה אכפת לך אתה, מה זה מעניין אותך?
אמר לו, גן-נעם, גן-עדן? אמר, עזוב אותי בגנעם, עזוב אותי בגן-עדן.
אני אוכל ביום כיפור.
אמר לו, כיפור?
וואי וואי וואי וואי, כיפור?
אכלתי בכיפור, מה אתה מדבר?
אמר, בא כבודו חשבי, אני אוכל לחם?
אני לוקח
חצחת לחם,
בורח אותו בחמאה
ושם עליו בשר חזיר,
שיהיה בשר וחלב,
ואני אוכל את זה בנחילה.
אמר, וואי וואי, בחיים שלי לא שמעתי אחד דבר כזה.
אמר לו, כי אתה עזוב אותי, לך,
מה אתה מדבר עלינו לשם?
אם תלך ממני.
אמר לו: רגע, רגע, רגע,
אתה רוצה להיות בגן-עדן
יותר גדול ממני?
אמר לו: מה,
אתה בעל חובות ערבבות?
אתה חסידה קדישה, אתה כל הלילה, כל החצות, כל יום תורה,
אני יכול להיות עטרתם ממך? אמר לו: כן.
אמר לו: אתה מדבר שטויות.
אמר לו: בואי אתי לבית-כנסת.
לקח חוזר לבית-כנסת,
פתח את הדלת, נעד לבית-כנסת.
פתח את האחד.
אמר, אתה רואה?
הנה פה ספר תורה.
אני פותח ספר תורה.
אני נשבע לך,
אומר לו,
לא, אתה רשע.
אתה יכול להיות בדרגה יותר ממני.
אם עכשיו תגיד, חטאתי, עווית ופשעתי עד אמת,
יהודי העין, עליך לדעת תעלומות,
אז כל העוונות שלך יהפכו למצוות,
ואתה תהיה יותר גדול ממני.
עשה חשבון, אמר: אני סוחר ממולח, כדאי לי.
כדאי לי?
טוב,
מייד אמר: חטאתי, אמר ככה
בלב ונפש,
פיו ולבו שמים.
גם הוא אמר לקהל, תרצוי להתפלל,
הרב שם אותו, ישב אותו על-ידו, מושיב אותו.
כל אחד נכנס, רואה אותו, אומר: אה,
זה רשע, מרושע, אתמול גנב בלי כסף,
זה רשע, מרושע, אתמול אחר חזיר,
זה אחר בושר וחלב.
ממש יוצאים על-ידו.
על-יד הרב? מה פתאום תבשים אותו פה?
אז אחר כך אמר להם הרב, זה חזר בתשובה,
במקום שבעלי תשובה עומדים,
אז הצדיקים גמורים לא יכולים לעמוד. זו דרזה החשובה.
אנחנו אומרים מתפילה כל יום,
אבל אדם צריך לשים לב:
השבאנו אבינו לתורתך,
קרבנו מלכנו לעבודתך,
והחזרנו בתשובה שרמה לפניך.
אם אדם לא לומד תורה, הוא לא יכול לחזור בתשובה,
הוא לא יודע מה מותר או מה אסור.
הוא יכול להגיד: מותר, אסור, מה אסור, מותר.
אם אדם למד תורה ולא עושה עבודה,
עודדת השם, תפילה בכל לב ונפש,
אז זה לא שווה כלום.
השבנו הבינו לתורתך,
קרבנו מלכה לעבודתך, זה תפילה,
אחר כך ואחזרנו בתשובה שלמה לפניך.
אז אתה יכול לחזור בתשובה שלמה.
אבל לפני כן לא.
איך אומר הרב בני ישחי?
פעם אחת מישהו עם הארץ ראה יוצא עשן מאיזה בית,
והאלה מדליקים בשבת,
עושים חילול שבת.
אז לקח מטרייה, ויום שבת יצא.
פתח את המטרייה שלא יבוא לו גשם עליו.
והלך ברצית ערבים עם המטרייה.
הגיע לבית הזה, סגר את המטרייה,
ואמר שבת, צריך לעשות עושים, והתחיל.
אמרו לו, יש פה איזה חולה מסוכן,
אנחנו מורצחים לו מים,
על זה עצים.
אז זה עם הארץ, חשב שהוא עושה מצווה,
כמה עבירות הוא עשה,
ולא עם הארץ חסיד,
הוא התחסל,
ללמד את התורה, מה אתה יכול לעשות את הדברים האלה כולם?
קודם כול, ישבנו אבינו תורתך.
אם אדם היה יודע מה השכר של מצוות לימוד תורה,
לא היה מפסיק
ללמוד תורה, לא יכול היה אוכל.
כל מלה בלימוד תורה,
וידבר השם אל משה לאמור חמש מצוות עשה אדם מקיים,
כמה שהחשיבות של לימוד התורה היא לימוד חשוב מאוד.
ולא רק זה,
הקדוש-ברוך-הוא חדה בלימודיה דאורייתא,
בלימודיה דאוריתא.
הקדוש-ברוך-הוא, שמחה שלו זה לימוד תורה.
וזה כתוב במדרש,
עשיתו תפילה,
כתוב במדרש,
וראשי על המקום הביא את זה.
אנחנו אומרים בשיר השירים,
בהתחלה שיר השירים?
אה, באמת?
לא, כתוב, איפה שיר השירים פה?
הנה, כבר הביאו.
היושבת בגנים,
חברים מקשיבים
לקוליך שמיעיני.
מלאך לא יכול לעלות לדבר עם הקדוש-ברוך-הוא,
הוא לא יכול לומר שירה פעם אחת בכל החיים שלו.
והקדוש-ברוך-הוא אוהב תורה.
אוהב תורה.
באים המלאכים,
באים לפה-לפה בלילה,
שומעים: זה חידוש דבר תורה, זה הלכה.
עולים למעלה,
אומרים למלאך האחראי:
מלאך,
אנחנו רוצים להגיד לקדוש-ברוך-הוא: חידוש דבר תורה ששמענו בבית-כנסת נחת יהודה.
אה, הקדוש-ברוך-הוא חדה בפלבולה דאורייתא.
הוא אומר: טוב, כנסו, כנסו, אבל חכו רגע,
כנסו.
אז הם נכנסים, עכשיו רוצים להגיד חידוש.
חברים מקשיבים.
המלאכים מקשיבים למה שלמדו בבית-כנסת נחת יהודה.
נו, תגידו, מה אתם רוצים?
ואמרו: אה,
זה כבר עתה הלימוד שלמדו פה,
מלאכת יהודה עלה לפניו: "לחולך השמיעי לי" כבר זה, שמעתי את זה, מה אתם מחדשים לי?
שמעתי את זה במלאכת יהודה, הלימוד הזה.
הקדוש-ברוך-הוא צריך את התורה שלנו.
הוא בורא העולם, נותן התורה.
הקדוש-ברוך-הוא חדה, שמח שאחרים לומדים תורה,
והתורה היא שמזככת את האדם, עושה דור,
כמו
מצרף לכסף וכור לזהב,
ככה התורה מזככת את הנשמה של האדם ואת הגוף של האדם.
ועל כן, "השבאנו הבינו תורתיך" זה דבר ראשון ללמוד תורה.
ועד כל רמח האיברים של האדם,
רמח האיברים של האדם נהפכים לקדושים.
שסע הגידים נהפכים גם כן לקדושים.
הכול נהפך לקדושה.
אז דרגה מאוד גבוהה.
אז אם האדם היה יודע את המעלה ואת השכר של לימוד התורה,
לא היה מפסיק ללמוד כל הזמן, אפילו לא היה עוקד,
מרוב שהיה כל הזמן עוסק בלימוד תורה.
ואדם צריך מאוד מאוד להיזהר.
לצערנו היום, אחד השעות כל יום
עושה חדשות במלחמות, יש הרבה כל יום חדשות חדשות.
אז אם אדם חושב, אם הוא ישמע את הרדיו, הוא עולה את הטלוויזיה,
אז הוא לא בן-אדם.
הוא לא יודע מה שהולך בעולם.
לא יודע מה שהולך בעולם.
כל הרבנים לא שומעים רדיו ולא טלוויזיה,
וברוך השם, רבנים חכמים גדולים, חכמים מחוכמים.
הצרה אומרת לו: אין דבר, אתה צריך לדעת מי שהולך בעולם,
מעט פוליטיקה, אתה צריך לדעת.
טוב, מתחיל אתו בידיעה, עוד חדשה ועוד חדשה.
טלוויזיה, רק חדשות, רק חדשות תשמע.
אבל לפני חדשנות יש איזו אישה ערומה,
עץ הרע
מפתה אותו.
בסוף החדשנות, מי יודע מה שיש,
איזה שמרה על הרבנים,
גם כן מפתה אותו, מה יצא לה מזה?
יצא לו מזה גהיני גהי נמות.
לא יצא לו מזה שום דבר.
ועל כן, אדם מאוד מאוד מאוד צריך להיזהר.
הצריך להיזהר הוא שעץ הרע, כמובן, מפתה את האדם
כחות הסערה בהתחלה.
לאט לאט לאט לאט מביא אותו למעש אדם.
ועל כן בירך דודי אומרים לאדם, תברך ממנו היצע רע, דומה,
כתוב לזבוב.
מילה מה זבוב?
ראשו היצר הרע.
זבוב קוראים לו?
אז קודם כול
היה פעם,
כתוב שראיתי עיר, ככה ידוע רע,
הוא בא חכם,
נער חכם וקטון,
ומלך זקן וכסיל,
אמורים חז"ל, מלך זקן וכסיל, הכוונה על מלך עשר הרע,
שהוא מלך, מולך על האדם,
והוא זקן, הוא מבריאת העולם,
יש לו 5,765 עוד מעדיפי הלוחות שלו,
766 יהיה,
אז הוא כבר זקן הרבה,
אבל הוא לא כסיל,
הוא לא כסיל,
הוא עושה אותנו לפסילים.
אז פעם אחת רב אחד
היה יושב לומד
ולמד את הדבר הזה, ואמר: מה זה, הוא לא ציל.
באמצע הלימוד
הלך לנוחיות.
הלך לנוחיות,
אז מהדין, אדם יוצא מהלימוד, אסור ללכת ישר לנוחיות.
גמרת את הלימוד, אתה עומד בשער של הנוחיות
כמה שניות,
בעד
שלא יהרהר בדברי תורה.
נכנס לפנים האדם הזה והתחיל להרהה בדברי התורה.
והתלמידים שלו מחכים בחוץ,
אומרים לו: עכשיו, מה זה, כמו בית-שימוש?
אז
רצה לרבוש את המבציים ולחגור את החגורה,
יצא מבית-שימוש עם החגורה שלו בחוץ.
והתלמידים שלו רואים אותו,
אמר: כסיל, הוא כסיל, הוא אבו-אבוכד כסיל.
אמרו לו, מה אתה אומר?
הוא אומר, טיפש, כסיל, מה אתה בא לנוחיות ובציבוש?
אתה לא טיפש?
מה אתה בא לשם?
תלך לבית מזח, ללכת לתיאטרון, לא אתה בא לשם.
מה אתה בא לשם?
זה בא לרמוד אותנו. זה נכון, אין לך שכל, תלך מפה.
אבל באמת, כסיל עושה אותנו לכסילים,
הופך אותנו לזה.
אבל ידע לו האדם,
כתוב
שאם אדם יושב לומד תורה,
יצא הרע בורח ממנו.
פוחד ממנו.
כתוב: "פגע בך מנוול זה,
מושכו לבית-המדרש".
"אם אבן הוא נמוע" וכו'; מה, "מלוול הכוונה" על יצר הרע?
מה, "מושכו לבית-המדרש"?
מה, תביא את יצר הרע לפה?
מה זה פה?
מה זה "מושכו לבית-המדרש"?
אלא,
אם פגע בך מנוול, תגידו אותו: בוא, בוא נלך לבית-המדרש.
הוא בא, רק שומע דברי תורה,
שמה מוות בשבילו.
סממווה, תורה בשבילו זה סממווה.
הוא אומר: עזוב את זה ואני הולך.
אז היו אומרים:
ויהי נועם לשדים.
והתורה, הם רוצים להבריח את עם הארץ,
אצל הרעם, מבריחים אותו על-ידי לימוד תורה.
וזה נכון.
לימוד התורה, הכוח שלו הוא כוח חזק מאוד, הוא מעלה חשובה מאוד מאוד.
ולאמן-אדם התורה ניתנה לבריאוון, לשמעו, ללוי, ליהודה.
אני לא.
תורה ציווה לנו משה,
מורשה קהילת יעקב.
התורה היא ירושה לכל עם ישראל,
לא לאחד,
לא לרבנים, לא לחכמים, לכל עם ישראל.
ולכן האדם
חייב לקבוע עתים בתורה.
פעם,
כשהיה כתוב "בשבטך בביתך", "בשבטך בדרך",
"בשבטך בבקומך", אמרו לא,
בשליחבך ובקומך הקרירת שמע.
אבל ברציחה בדרך,
אם האדם ילך בדרך,
ייקח ספר ללמוד, לא טוב, אי-אפשר.
היום יש קלטות של דברי תורה,
יכולים לשים את זה באוטו שלו,
וישיב במקום שירים שיש שיטויות,
ישמע דבר תורה ברציחה בדרך.
רק אני אומר,
ישמע שיעורי תורה,
אבל לא ישמע שיעור תורה ראשון חדש,
רק שיעור תורה
שפעם שמע אותו.
למה?
אם ישמע שיעור תורה ראשון פעם מחדש,
אז כל הזמן יחשוב על התורה הזאת ובדרך יהרוג אנשים,
ולא יסתכל עליהם.
אבל אם זו פעם שנייה, הוא יכול גם להסתכל וגם לשמוע דבר תורה.
היום אפשר לקיים מלאכתך בדרך.
היום יש אנשים שהולכים ברחוב,
מלאכתך בדרך.
זה?
תשים קלטת של תהלים בכיס שלך,
תשים קלצת של משניות בקצב אחד, תשמע תהילים, תשמע משניות, זה, זה תעשה ברצינך בדרך.
לא הדברים האלה כולם. אדרבה,
היום צריכים לנצל את כל הדברים האלה,
לנצל אותם לכיוון של תורה ומצוות ומעשים טובים.
ואדם ידע לו,
בני-שחייר אומר,
כל דבר ודבר צריך מחשבה, דיבור ומעשה.
תמיד צריך לומר לזה שוויחות.
אדם צריך לומר מתי יגיעו מעשי ומעשי אבותי,
אברהם, יצחק ויעקב.
מי יכול להגיע לאברהם אבינו?
איך אמר השם לאברהם אבינו,
אברהם ידידי,
ידיד השם?
איך אני יכול לגע לאברהם אבינו?
יצחק, יעקב, מי יכול להגיע?
אתה תגיד, הרבה שאני אגיע,
הרבה שתגיע לאחוז אחד של אברהם אבינו,
לא גם מספיק.
אתה תכוון, אני רוצה 100% אברהם אבינו,
אבל אם תעשה עם אחוז אחד, שני אחוזים, גם כן טוב.
ובין הדברים הוא לא רק ללמוד וללמד, לשמור ולעשות.
מה פשוט לשמור ולעשות?
אדם לומד הלכה,
צריך לשמור את עבורו שלו.
אני מקיים אותה, לא אקיים אותה, אעשה אותה, לא אעשה אותה.
יצר רע תמיד מראה לאנשים דרך קצרה,
קרוב-קרוב.
לא,
לא, אדם יצא לך לדעת, לא, צריך להיזהר מאוד מאוד מהדרך הקצרה שמראה לו יסר הרע.
אוי ואם,
בסיעתא דשמיא. אוי ואם, בסיעתא דשמיא יראה לכאן ולכאן דרך מה שכתב
רבנו מהרם אל שייחזב בפרשתו: "אז לחסיד אחד היה מכבד כל אדם הגדול ממנו בשנים באומרו,
זה עשה מצוות יותר ממני".
והגדול ממנו בחוכמה אומר: "ודאי זה חייו, אני לכבדו".
והקטן ממנו בשנים אומר: זה לא עשה עוונות כמוני.
והקטן ממנו בחכמה אומר: זה לא יתחייב על עוונותיו כמוני.
דנידון כשוגג לגבי דידי, עיין שם.
מזאת העצה גם כן יש תועלת להיות מתקנא
בני האדם במצוות וראה עצמו שפל מכולם,
וזהו יראה לכאן ולקם בגדולים ממנו בשנים ובקטנים ממנו.
גם נראה לי יראה לכאן ולקם בעבירות שבין אדם למקום, ובעבירות שבין אדם לחברו.
גם נראה לי בסייעתא דשמיא על דרך שאמר התנא דע מאין באת ולאן אתה הולך בשתי ראיות אין לו יקנה האדם הכנעה ושפלוד לעצמו.
וקבלת התשובה תלויה בהכנעת הלב וכתיב זבחי אלוהים רוח נשברה.
כתיב לב נשבר ונזקה אלוהים לא תבזר.
כל עשרת הפירושים האלה,
אם רצינו להסביר אותם,
צריך עד עמוד השחר.
כל כך הרבה להסביר אותם.
כתוב שופר,
יגידו שופר, למשל לולב,
לולב אומרים ארבעה צבחים,
הדס ג' צפחים,
ערבה ג' צפחים, אתרוג משקל קוויצה.
אז תגידו שופר, ארבעה סנטימטר, שני מטר,
כמה שהוא עכשיו משלים את זה?
מטר וחצי?
מטר וחצי יש לו שופר, וגם יש לו שופר של עשרה סנטימטר?
שמואלה ומשהו. שמואלה ומשהו.
יגידו שופר שמונה ומשהו, שופר מטר.
לא,
יראה
הכשופר תפוס אותו, שיראה מכאן ולכאן.
כאן בפירושים הרב מפרש כזה,
יראה לכאן ולכאן.
אם אדם
רואה קטן,
אה, זה קטן, עשה פחות עוונות ממני,
מגיע לו כבוד.
רואה זקן,
או, זה עשה הרבה מצפות יותר ממני.
מגיע לו כבוד.
אלה כאן ואל כאן.
אבל הוא הוסיף עוד דבר,
הוא אמר,
יש עוד עצה ממה שאמר בבקעי אבות:
מאין באת ולאן אתה הולך?
בשתי ראיות אלה יקנה האדם הכנעה ושופלות לעצמו,
וקבלת התשובה תלויה בהכנעת הלב.
מה פושע דבר?
אדם, כראה דבר כזה,
זה קטן, עשה ממני פחות עברו, זה גדול עשה יותר מצוות,
יראה לכאן ולכאן,
יהיה לו הכנעת הלב,
ואדם ידע לו.
כתוב: "זבחי אלוקים
רוח נשברה,
לב נשבר ונדקה אלוקים לא תבזה.
היחפץ השם בעולות ומחים,
הלא שמוע מזבחתו.
הקשה מחלב אלים.
אומר שמואל הנביא, אומר:
אתם הלכו לצאת קורבנות?
תשמע לכל השם.
זבחי אלוקים, אתה רוצה להביא קורבנות?
רוח נשברה,
לב נשבר ונתקע אלוקים, לא זה זה.
אדם שבא עם לב נשבר ונתקע אל ה'
היה חכם מחג,
היה בא בליל סוכות,
אמר: איך אני אכנס לסוכה?
סוכה היא צילד בהימנותה,
איך אני אכנס?
אחר כך אמר,
כתוב שכלי חרס
לא מעלה לו הגעלה,
שבירתם זה תקנתם.
אמר, ריבונו של עולם, אני בכיפור שברתי את הלב שלי,
אז שבירתו זה תקנתו.
עכשיו אני יכול להיכנס לסוכה לצילד בהימנותה.
עכשיו אני יכול להיכנס.
לב נשבר ונתקה אלוקים לא תבזה.
אם אדם בא לקדוש-ברוך-הוא באמת ולב נשבר ונתקה,
עד השם, מה זה לא תבזה?
מאוס, מנוכלך, אתה בא עכשיו ככה?
אומר השם, לא,
אני לא מבזה אותו,
אני מקבל אותו בתשובה בדבר הזה כולו.
העיקר שיהיה לב נשבר ונתקה, העיקר שיהיה פיו ולבו שווים.
אם אדם יגיד, חטאנו, אבינו,
ופשענו עבד בפה ובלב ולא מכוון, לא שווה כלום.
צריך בפיך ובלבביך לעשותו,
שמחשבה מלא והדיבור יהיה אחרת, לא שווה שום דבר, הדבר הזה כולו.
אני שמעתי מערב השלום, חכם אלה שישר יום
ושמע מהבן איש חי,
אמר: היה פעם אחת אלוהית חרוש וגדולה.
היו לו הרבה פועלים. כל פועל היה צריך לעשות
חלק מהעבודה.
עד שהמוצר יוצא מוצר מוגמר.
ים אחד אמרה לו אשתו: בוא נצא לחופש.
עד מתי?
אמר לה: מעשה לחופש הפועלים האלה עבדו? אמר: תן להם הוראות.
הנה, תיקח את הבן שלך, תן להם הוראות,
תגיד לו.
ב-20:00 כולם צריכים לבוא לכנסת לעבודה.
זה יעמוד על-יד הצמר,
זה יעמוד על-יד החוטים,
זה יעמוד על-יד אשתי-בערת,
בכלים, בבגדים.
זה יעמוד על הבגדים לבט, זה יגזור לתפור, כל אחד יגע לתפקיד.
אמר, טוב, יאללה, אני אצא לחופש.
בסדר.
הוא יצא,
כל אחד ואחד עמל בתפקיד שלו,
בבוקר בא הבן,
אתה פותח את זה, זה הדלס,
אתה עומד על זה.
עמד, לקח את הנייר,
אה, אני עומד על הצמל לעשות מזה חוטים.
הוא אומר את זה.
לא עשית,
אמרת, אתה תעשה בעצם על חודים.
אז שני אומר, אה, קיבלתי חודים ואני אעשה מזה בד.
לא רק עליך חודים, רק תעשה מזה בד.
אם אתה מדבר ולא מעשה,
הפן מדבר ולא המחשבה, אז אתה עושה כלום.
צריך פיו ולבו שווים.
אדם צריך להיות במצב כזה,
ואתה תדע לך,
אתה מתוודה לפני הקדוש-ברוך-הוא,
שידע מחשבות אדם ותחבולותיו,
ועשרה מעללי איש.
אתה עומד ומתפלל להשם,
מה שאתה רוצה לרמות,
מה אתה רוצה להגיד להשם באופן הפוך?
תיזהר,
זה ידעי מה שבלבך, ידעי מה שבקרבך, תיזהר.
האדם אומר את הדברים האלה, צריך מאוד להיזהר,
בפרט בימים אלה. זה ימים, זה פעמון.
מצלצלים לאדם, תתכונן.
אילול,
אני לדודי ודודי, תתכונן.
אם אדם מתכונן באלול, אז הוא ראשונה בקלות,
ע"ז וארצים בקלות,
כיפור בקלות,
וייחתם לחיים טובים ושלום.
אז זה באופן פרטי. אבל גם באופן כללי,
עם ישראל נמצא היום במצב קשה, קשה, קשה מאוד:
אויבים מבפנים, אויבים מבחוץ.
הב הב, כולם רוצים,
כל אחד רוצה עוד חלק, עוד חלק מארץ-ישראל.
ואנחנו, ריבונו של עולם,
אנחנו אומרים לקדוש-ברוך-ריבונו של עולם,
אנחנו חשבנו,
יבוא שלטון כזה, יבוא שלטון כזה,
ושבתי פשעת אדם.
אנחנו אומרים, ריבונו של עולם,
"לשעתך קוויתי השם".
אין לנו שום מושיע,
רק הקדוש-ברוך-הוא, הוא מרכנו,
הוא אדוננו, הוא מושענו, הוא יושענו,
ויהי רצון שנזכה לגולה שלמה ועגרה זמן קריב, ואמרו אמן. אמן.
כפי חנריה בן התשיאה אומר: "הצה הקדוש ברוך הוא יקרב אמן, אמן, אמן".
הלוח של השיח לישראל הוא מדויק.
יש עמוד השחר לפי השרדים, לפי אטכנזים,
אין אצה חמה מדויקת.
הכול אצלך, ברוך השם, מדויק.
השם יאריך עמך בתור תיכף בין הימים ותמשיך עליה לעשות עוד.
אבל תדע לך,
כשיבוא המשיח,
אתה צריך לעשות כל חודש לוח חדש.
למה?
לוח שנה זה לא עוזר לבוא העדים להעיד על קדוש הלבנה.
אז כל לוח תעשה חדש.
אבל מי שקונה ממך לוח עכשיו,
על חשבון,
אבל אתה מוכר גם כן.
אז אתה מוכר על חשבון זה, כי יבוא המשיח תדביש חדש, בחינם ניתן לו.
אמן.
המרחם על כל בירתיו ויחול לאחמור לנפש רוח הנשמה שנהיים נכתב של העולם ובראובן בן אמרו רוח השם תרחם בגן-עדן הוא ובכל בני ישראל שופר אלמור וכל לחמים אצליחות וכן יעזרו בגמן אמן ונחשו וטוב תלין וזרעו יירש ארי".
הרב יברך לחודש טוב ומבורך את כל הסיבוב.
מי שברך רבותינו הראשונים, אברהם יצחקן,
בעבורו,
זה בארון דוד ושמו:
מול ימלך נגדו כל קהן החדש הטל,
הם ובניהם ושאם כל אשר להם.
מה קל על מה ימלך נגדכון? אמן! ואז נשמע בטרטרט הכול.
ותזרזו כל צרה ועצה.
להבינת ה' בשעתכם ויגן עליכם.
וכל השקרה של יבוא עליכם. אמן! ותראה לכם שמושך שירתו עליכם. אמן! אמן! ותמשוך בשוקפת שירתו עליכם. אמן.
