תשובה טבעית, אמונית, שכלית, כן?
אבל לפני זה אולי אני מתייחס עוד פעם למושג הזה, תשובה, באופן כללי,
התשובה זה תיקון, כן?
השור של המילה תשובה זה מלשון לשוב,
זאת אומרת, היית באיזה מקום, התרחקת מהמקום הזה,
ואתה שב לאותו מקום שהיית.
מקודם היית בן אדם,
התרחקת, אתה לא בן אדם, אתה חוזר להיות בן אדם
נאמר ככה, באופן פשוט זו תשובה, אדם שמתקן את מצבו, כן, התרחק מהיושר, מהאמת, מהמידות הטובות, כל הדברים האלה באופן פשוט, אני לא מדבר מבחינה דתית,
מבחינה אנושית,
אז התיקון הזה נקרא תשובה, כן.
בגדול תשובה קדמה לעולם,
הכל מחובר לקדוש ברוך הוא, כן, אבל באופן פשוט זה כשאדם מתקן את עצמו.
הרב אומר, בוא נקרא את זה כאן בתוכו,
יש כאן מערכות-מערכות של תיקון,
מערכות-מערכות של תשובה. בואו נראה את זה בתוכו.
את התשובה אנו מוצאים בשלוש מערכות:
תשובה טבעית, תשובה אמונית, תשובה שכלית.
אנחנו נראה תכף כל דבר מכל אחת מהמערכות האלה,
מה מייחד אותה או מה מאפיין אותה,
אבל שלושת המערכות האלה
הן קשורות אחת בשני. למה המשל דומה?
למכונית, נאמר.
במכונית יש הרבה מערכות.
יש המערכת שנקראת המנוע,
יש הממסרים,
יש הגלגלית,
יש ה... כל מיני מערכות יש בתוך המכונית,
אבל כל בר דעת מבין שכל המערכות האלה
קשורות אחת בשנייה, זה לא מערכות נפרדות
אלא מחוברות אחת לשנייה. כשאחת
פגומה זה משפיע גם על המערכות האחרות.
זאת אומרת, גוף האדם
או הכוחות שיש באדם.
באדם יש רגש, שכל,
יש מערכות ביולוגיות,
כימיות,
יש מערכות דם, אני יודע, עיכול, כל הדברים האלה.
אנחנו בנויים, הייתי אומר, המבנה הפיזיולוגי שלנו, של האדם
בגוף האדם הוא בנוי מערכות-מערכות,
וכל מערכת היא קשורה למערכות האחרות.
כאדם פגום במערכת אחת, זה משפיע גם על המערכות האחרות כמובן.
הרעיון הזה מובן. אחי, כשאנחנו הולכים ללמוד על מערכת,
מערכת זה דבר אחד שמקיף הרבה דברים,
מפרטים, ניתוח מערכות, מה שנקרא,
אבל צריך לא, חס ושלום,
לא להפריד ביניהם, להבין שכל מערכת היא קשורה אחת בשנייה.
המערכת הראשונה של תשובה שאיננו מדבר הרב,
הוא קורא לה מערכת הטבעית.
מהי המערכת הטבעית?
זאת אומרת, יש תשובה שהיא שייכת,
מה שנקרא, לטבע האדם,
לטבע הפיזיולוגי, לבריאות שלו פשוט.
להיות בריא זה לעשות תשובה.
את זה צריך לדעת.
בבקשה, כן. איך פחות אנשים מגונים? תלוי מי.
תלוי מי.
טוב, הראייה שלך היא סלקטיבית. אני נמצא בחדר כושר כמה פעמים בשבוע,
אני רואה שם המון חבר'ה עושים התאמנות, כושר.
אתה לא עושה כושר, תגיד לי?
לא. ברצינות.
וואי, אתה צריך לעשות תשובה.
אני אומר ברצינות.
אני יכול להגיד, לפני שבאתי לכאן,
אז אני הרגשתי קצת חולשה, עייפות וכל זה.
יש לי בחדר שלי הליכון,
ומה עשיתי?
הלכתי על ההליכון רבע שעה, קילומטר פלוס,
עכשיו אני נושם.
קודם הייתי ככה ישנוני כזה. פתאום הלכתי, הופ,
אדם חזר לי לגוף.
תכף נקרא את זה בתוך, אבל העיקרון הזה שאדם צריך
לשמור על בריאות הגוף זה תשובה.
זה דבר פשוט.
להיות בריא בראשית ברא,
בראשית בריאות אומרים, קודם כל תהיה בריא
ואין ספק שהבריאות, הדבר החשוב ביותר בבריאות
זה עניין של התעמלות,
לעמל, להתעמל, אין ספק, זאת אומרת,
הרמב״ם אומר את זה, כל רופא יגיד לך, תעשה הליכות,
תעשה כושר,
תשחה,
תעשה זה,
זה דבר פשוט,
כן, מה רצית לשאול?
השאלה היא משהו שסר. כן, כן, נראה סדר בדברים,
לא מבחינה סיסטמטית, שקודם כל אני אהיה בריא,
לפעמים לוקח חמישים שנה להיות בריא,
אלא הכוונה היא מבחינת המבנה, המבנה, קודם כל גוף בריא,
זה נפש בריאה.
אז בואו נראה את מה שהוא כותב כאן.
התשובה הטבעית,
יש בה שני חלקים.
תשובה טבעית גופנית
ותשובה טבעית נפשית.
נדבר על זה בהמשך, על הנפשית.
כן, אדם צריך להיות בריא בנפשו,
לא רק בריא בגופו אלא גם בריא בנפשו.
נמר.
אז קודם כל נראה את בריאות הגוף,
קודם כל.
מה הרב כותב על בריאות הגוף?
"הגופנית סובבת את כל העבירות נגד חוקי הטבע,
המוסר והתורה,
המקושרים עם חוקי הטבע,
שסוף כל הנהגה רעה הוא להביא מחלות ומחווים
והרבה סובל מזה האדם הפרטי והכללי.
הניכר, דבר פשוט.
הוא אומר, כל אותן עבירות, סתם דבר כמו למשל, סדרי אכילה,
יש אדם שהוא כל היום מנשנש. מה זה מנשנש? מי יודע.
מה זה?
אה?
כל היום.
זה בריא או לא?
טוב, מה אתם חושבים?
דיבורי ברכות, הרב.
אה, אתה מלמד זכות על כל אחד, אה? בסדר גמור, לא אמרתי סליחה.
כל רופא יגיד לך, יש,
כבת שיחה, איך אומרים,
יש לה את הזמן שלה, ואם היא כל הזמן עובדת,
כמה אתה מכניס לה, אתה מחליש אותה.
בעצם, במקום להרבות בדיבורים, נקרא אולי את הרמב״ם,
בהלכות דעות, יש לו פרק שלם, הרמב״ם היה רופא,
הייתי אומר לו, סתם רופא,
שהוא היה אחד מגדולי הרופאים בכל הדורות, כן?
והוא כותב, יש לו פרק על איך לשמור על בריאות הגוף.
פרק רביעי בהלכות דעות.
יש כאן רמב״ם במקרה?
חלק עלי.
יש?
אולי כדאי.
אה? אה, יש לך כוח, תתקה למצוות.
הוא כותב, פרק רביעי בהלכות דעות.
כן.
הוא כותב ככה
הואיל והגוף בריא ושלם מדרכי ה' הוא, לדרך ה'
זה לא סתם ככה
שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה
לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדים את הגוף
ולהנהיג עצמו בדברים המאבדים ומחלימים
ואלו הם
בניגוד לנשנוש
לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב
לא כל היום לא יאכל
כשהוא רעב יאכל
ולא ישתה אלא כשהוא צמא
היום אמנם נוהגים לשתות כל הזמן אבל ככה הוא כותב הרמב״ם
בעל ישן נקבה ואפילו רגע אחד לא יתאפק
מתאפק הוא יכול לפגוע בבריאות ומשאיר את כל הפסולת בתוך הגוף כן
לא יאכל אדם עד שתתמלא קרסו
יש כאלה שאוכלים עד שזה לא מגיע לכאן,
אלא קצת פחות,
לא למלא את הכרס,
אלא לפחות כמו רבע מסובתו.
וכאן רשימה שלמה של דברים.
זה לגבי אכילה.
לעולם לא, כשיאכל אדם, יושב במקומו,
לא יסתובב, לא ירוץ,
כן?
לא ילך, לא ירכב, לא ייגע, לא ייזהה, אלא יישב ויאכל כמו שצריך.
כל המטייל אחר אכילתו שהגיע הרדי מביא על עצמו חוליים רעים
לגבי שינה
אומר כמה יש, הוא אומר את זה אולי ב...
כאילו אנחנו לא יודעים, אבל
היום והלילה עשרים וארבע שעות, כולם יודעים, אז מה?
די לו לאדם לישון שלישן, שהוא שמונה שעות, לא יותר.
אם אתה יושן יותר משמונה שעות
אתה בדיקי.
דיקי, מי יודע מה זה דיקי?
אה?
דיקאון קטן.
לא יותר משמונה שעות.
דוגמה.
כל הפרטים פרטים. בכל זאת, זאת תגיע להתעמלות,
הוא מפרט כאן.
לעולם, הוא אומר,
השתדל אדם שיהיו מאב רפים, שלא יהיה לו עצירות כל ימיו.
ועוד כלל אחר אמרו בבריאות הגוף.
כל זמן שאדם יתעמל
ויגע הרבה ואינו שבע ומאב רפין
אין חולי בעלה וכוחו מתחזק
אפילו אם הוא אוכל מאכלות רעים
התעמלות, שלא יהיה לו עצירות
הוא אומר, זוהו
מאב רפין
ויגע אולי הוא יהיה בריא
מבטיח לו כנראה
אז רואים שזה מדרכי השם, אז לכן כשאדם הוא נוהג בניגוד לזה
דהיינו, הוא לא אוכל כמו שצריך, לא נח כמו שצריך,
לא יגיע, כל הדברים האלה.
זה נגד דרך השם, הוא אומר, זה דרכי השם.
הוא צריך לעשות תשובה לדבר הזה, כן, תקן את זה, כן. לא, יש לו שאלה.
כן.
לא, תראה, יש כלל ויש יוצא מן הכלל.
תמיד יש אנשים שנולדים עם בעיות כאלה או בעיות אחר, זה לא משנה.
השאלה למה זה הכל בהשגחת השם.
להתמודד עם הבעיות האלה.
עצם ההתמודדות זה כבר מעלה גדולה.
אבל כאן זה באופן כללי, לא על היוצא מן הכלל.
אדם צריך,
יש לו אחריות על הגוף שלו, על הבריאות שלו נאמרת.
ואם הוא לא אחראי,
והוא נוהג עם עצמו לא כראוי,
הוא צריך לעשות תשובה.
ומה היא התשובה? כל אחד לפי המצב שלו.
אם האדם אומר הוא לא אוכל כמו שצריך, הוא לא נח כמו שצריך,
הוא לא מתעמל או משהו כזה, הוא צריך לתקן, זה נקרא תשובה.
למרות שאולי זה לא עניין של היה דתי בני נפתח לאלה, זה לא משנה.
עצם העובדה ששומר על בריאות הגוף, אתה יכול לקבל במשרד,
אתה כאן לכתוב, אני בעל תשובה.
למה? כל בוקר אני עושה התעמלות, בוקר,
נקודה,
יפה מאוד,
או רץ כל יום כמה קילומטר או הולך כמה קילומטר
נקודה אתה בעל תשובה מישהו כאן בעל תשובה שעושה התעמלות לפעמים?
אתה ככה ככה יפה מאוד נשתדל להתמיד בסדר אז זה מה שהרב אומר
התשובה הגופנית
סובבת את כל האווירות נגד חוקי הטבע כמו שאומר הרמב״ם שאדם לא שומר על הבריאות
הוא הולך נגד חוקי הטבע
המוסר והתורה שקשורים בחוקי הטבע
שסוף כל הנגר ההוא להביא מחלות ומחווים
והרבה סובל מזה האדם הפרטי והאדם הכללי
הכללי הכוונה היא אדם בכללותו
ואדם באופן פרטי סובלים מהדבר
ייאמר לזכות הדור שלנו
שבהרבה מקומות בארץ אני רואה מסלולי הליכה
פעם זה לא היה מקובל
מסלולי אופניים והליכה בערים.
העירייה מקצה שטח וסוללת דרכים,
ולא פעם אני רואה, הולכים עשרות עשרות אלפים מאות אנשים,
הולכים הלוך וחזור, הולכים הולכים הולכים.
כאן אפילו כאן בירושלים יש בעיה שירושלים היא הררית, אז אין שם שטח ישר,
אבל רחוב כנפי נשארים,
יחסית פעם, למה קוראים לזה כנפי נשארים?
פעם היה שם שדה תעופה, לכן קוראים לזה כנפי נשארים.
אז יחסית, הרחוב הזה הוא ישר.
אז הרבה אנשים אני רואה הולכים,
אנשים מסוגים שונים, דתיים, חרדים, לא דתיים, צעירים, שקנים, זוגות, הולכים, הולכים, הולכים, הולכים. זה בריא, הדבר הזה.
אז נהפך למסלול כזה של הליכה.
אבל זה מה שאומר כאן,
אדם שתופס את עצמו בידיים ושומר על הבריאות,
הרי הוא עושה תשובה,
בעל תשובה.
ואחרי הבירור שהתברר אצלו הדבר, זאת אומרת אדם,
נותן לנו עוד דוגמה, זה נושא העישון.
לכל הדעות, אין בר דעת בעולם שלא יגיד שעישון זה לא בריא.
זה מביא מחלות מסוכנות מאוד,
ומה אני אפרט? אין מה לפרט.
אז אדם שמקבל החלטה לא לעשן,
והוא באמת לא מעשן,
הרי הוא בעל תשובה.
הוא באמת בעל תשובה.
אז זה מה שהוא אומר. אחרי הבירור שהוא עושה לעצמו,
ומקבל החלטה חזקה,
זהו, אני עושה התעמלות,
אני, יש לי סדר יום בריא, נאמר לך.
אני לא מעשן,
וכולי.
אז הוא, האדם הזה, עושה תשובה. זה נקרא שהוא עושה תשובה.
אמנם זו לא תשובה דתית כמו שאנחנו רגילים לה,
אבל זה נקרא תשובה.
אחרי הדירור שמתברר לו הדבר שהוא בעצמו, בהנהגתו הרעה,
השם הוא בכל אותו דלדול החיים שבנו,
הרי הוא שם לב לתקן את המצב,
לשוב לחוקי החיים,
לשמור את חוקי הטבע, המוסר והתורה,
למען ישוב ויחיה וישובו אליו החיים בכל רעננותם.
אם כן,
אנחנו נפתח כאן קורס מיוחד להתעמלות, לשמרת הבריאות,
ובאמת יש כאן חדר כושר, מי שמעוניין ילך ויעשה חדר כושר.
אני מאוד ממליץ על הדבר הזה,
על העניין הזה.
זה באמת מחיה את האדם, וזו תשובה, זה לא ביטול תורה, הדבר הזה. לא ביטול תורה.
אני מוכרח לומר, באותו חדר כושר שאני עושה,
באים משם הרבנים, תלמידי חכמים,
חסידים ומתנגדים,
וזה חדר חרדי כזה, ואני כל כך מבסוט, אני רואה את כולם שם, כולם בא לי תשובה.
עושים הליכות, עושים משקולות, עושים מתחים,
עושים, עושים, ברוך השם,
ושמחים וטובי לב.
כן, זה נקרא תשובה.
שם באמת, בחדר הכושר הזה,
החדר הזה תלה בכניסה את מה שהרמב"ם הקראת לכם מקודם,
שכל זמן שאדם יתעמל,
אני מבטיח לו שלא יבוא אליו כל מיני חולי ואלה דברים כאלה.
אז זו תשובה טבעית.
אומר כאן הרב,
המדיצין, המדיצין הזה בלשון השאלה הוא רפואה.
הרפואה, הוא אומר,
עוסקת בזה אמנם הרבה.
דהיינו, הרפואה היא עוסקת בבריאות הגוף.
אפשר להגיד שכל רופא וכל בתי חולים וכל זה,
הם עוסקים בתיקון.
תיקון הגוף
שזה מבחינת זה תשובה.
זאת אומרת, בעלי תשובה, כל העוזרים לתשובה, לפחות כל אלה שהם עוסקים ברפואה.
אבל אומר כאן הרב,
לא נשתכללה הרפואה,
כפי הנראה עדיין לגמרי,
עבודה גדולה זו עדיין, הרפואה, כמה שהיא מודרנית,
היא לא נותנת מענה לכל המחלות.
יש מחלות
שאין לרפואה מרגמה ידיים, אין לה מענה איך להתמודד עם הדברים האלה.
ולא נמצא עדיין הפתרון הנכון לכל שאלות התשובה הגופנית. עדיין,
אם הרפואה זה תשובה גופנית, הוא אומר,
עדיין אנחנו לא הגענו לפתרונות מלאים, למרות
שהרפואה המודרנית,
ייאמר לזכותה, היא באמת גורמת לכך שהרבה מאוד מחלות
שבעבר הן היו מחלות שאי אפשר להתמודד איתן, היו מגיפות, שמיליונים היו מתים מהמגיפות האלה.
אני לא מדבר על מחלות לב, מחלות סרטן, מחלות זה, מחלות שם, בו,
לצערנו הרב, בלי סוף של מחלות. היום חלק גדול מאוד מאותן מחלות אפשר להתמודד איתן ולרפא אותן ולסדר אותן,
אבל עדיין נשארו מחלות
שאין לנו כלים להתמודד איתו מבחינה מדעית ומבחינה רפואית.
עד כמה שיש בגבולות החיים להחזיר לאדם את כל האוות ממנו מצד החטאים.
אבל אומר כאן הרב יסוד גדול,
כלומר עושה הגוף וכוחותיו. כפי הנראה, מקצוע של תשובה זו,
זאת אומרת, תשובה גופנית, בריאות הגוף,
תלוי הוא בקשר חזק ביתר חלקי התשובה הרוחנית, הטבעית, האמונית והשכלית.
מה שנקרא בפי הרופאים פסיכומטי.
הרבה מאוד מחלות,
אם אנחנו בודקים מה השורש שלהן, פסיכו זה נפשיות.
זה תלוי במצב הנפשי של האדם.
יש מחלות שאתה רואה,
יכול להצביע על זה בחוש לראות, למשל, אולקוס.
אדם שהוא עצבני או באוכל או משהו כזה,
הסיכוי שהוא יחלה במה שנקרא קיב קיבה,
אולקוס זה כמעט ודאי הדבר הזה. יש דוגמא, כן.
אבל הרבה מאוד מחלות, הוא אומר, כפי הנראה, אבל זה לא כפי הנראה, היום אפשר להגיד בוודאות
שהרקע למחלות, חלק גדול מהמחלות זה המצב הנפשי שהאדם שרוי בו,
שהוא קשור לסביבה שהוא חי בה,
המשפחה, החברה, הדברים האלה, הדברים האלה משפיעים על הנפש,
והדברים הנפשיים האלה משפיעים גם על המציאות הגופנית של האדם.
אנחנו אמרנו, המערכות האלה הן לא מנותקות אחת מהשנייה,
אלא הן קשורות אחת בשנייה.
אז זה דבר אחד, תשובה גופנית.
התשובה הטבעית, התשובה הטבעית האחת זה החלק הגופני,
והחלק השני זה החלק הנפשי.
אני רוצה להגיד, המאמץ שהמין האנושי עושה לרפאות את הגוף הוא אדיר.
כמה משקיעים בזה בבתי חולים, ובתרופות, ובמדע, ובמשהו,
באמת מאמץ אדיר לרפא את הגוף של האדם.
אבל לגבי הנפש, נאמר, האדם מורכב מגוף ונפש.
שם אנחנו בחיתולים עדיין,
לצערי הרב.
ידוע הדבר, שהאנשים היום בעולם המודרני, הרבה מאוד אנשים,
הם לא קוראים לזה מחלת נפש, הם קוראים לזה הפרעות נפש.
הפרעה נפשית קוראים לזה.
יש להם הפרעות נפשיות,
הפרעות באישיות, הפרעות בנפש ממש וכל הדברים האלה.
והיכולת להתמודד עם ההפרעות הנפשיות היום
הרבה יותר נמוך מאשר עם המחלות הגופניות, הדברים האלה.
כי יש לנו כאן עניין עם רוח יותר.
אם לא דבר פיזיקלי, דבר פיזיקלי אתה יכול למדוד.
הדבר הנפשי, דבר רוחני, זה קשה מאוד להתמודד עם מהסוג הזה.
התשובה הטבעית הנפשית, עליה מדבר,
לא ברמה של הפרעה נפשית או משהו כזה, אלא במדרגה של מצפון, מה שנקרא.
מצפון. זאת אומרת, האדם בטבעו הוא אדם ישר.
ככה אלוקים. אלוקים עשה את האדם ישר.
"והמה ביקשו חשבונות רבים".
אדם, למרות שהוא נולד ישר, נשמה טובה וטהורה,
בכל זאת האדם מסתבך, מסתבך לפעמים,
והוא מידרדר לכל נאמצים. בואו נראה את זה בתוכנו.
יותר פנימית
מהתשובה הגופנית הטבעית
היא התשובה הטבעית הנפשית והרוחנית.
דהיינו, תיקון הנפש,
תיקון המידות של האדם,
הוא מה שקוראים מוסר כליות,
ובלשון שלנו קוראים לזה מצפון.
מוסר כליות או מצפון בלשון צפון,
כן, דברים פנימיים יותר,
מוסר כליות.
עכשיו הוא אומר כאן דבר מאוד יסודי,
כל מי שעוסק בחינוך
או בתיקון הנפש או דברים כאלה צריך לזכור את הדבר הזה.
טבע הנפש האנושית היא ללכת בדרך ישרה.
זאת אומרת, נולדנו ישרים כמו סרגל.
האלוקים עשה את האדם ישר,
אבל מה המה ביקשו חשבונות רבים?
זאת אומרת, ברגע שהאדם נולד, צריך לדעת, הוא תינוק, יש לו נשמה טהורה.
אבל אחר כך, אחרי זה, בגלל כל מיני סיבות,
בעיקר סביבתיות,
הסביבה שהאדם גדל בה,
היושר הזה מתעוות, כלומר.
המצפון, המוסר כליות הזה,
לפעמים נעלם פשוט.
ואין לו מצפון ולא מוסר כליות ולא שום דבר.
נותן רק דוגמה, שנבין את הדבר הזה. ילד, נניח, שהוא גדל בבית
שקצת קשה, נאמר, מה זה קשה?
ששם נוהגים איתו במידת עדין, חזק מאוד.
יש כאלה הורים שלא עושים חשבון על הילדים.
שהם בכל זאת ילדים, אין להם סבלנות וכל מיני כאלה.
ילד כזה, מהר מאוד ילמד לשקר.
למה הוא יישקר?
הוא לוקח ברשות איזה סוכריה מהארון או משהו כזה,
מה הוא יחטוף?
מה הוא יחטוף?
סטירה.
יחטוף סטירה,
פעם שנייה, אבל הוא בכל זאת רוצה לאכול סוכריה או שוקולד,
פעם שנייה מה הוא יגיד?
שואלו, מי לקח את השוקולד?
מה הוא יגיד?
מה יגיד הילד הזה?
לא אני.
כבר למד לשקר, התחיל מגיל אפס.
מגיל רק כשהוא עומד עליהם.
כבר הוא לומד לשקר. יכול לקרות דבר כזה?
יכול לקרות.
אז זה חוזר על עצמו.
ופתאום אותו ילד, אם נשמע, שאלוקים עשה אותו ישר ונחמד,
אותו אחרי כמה שנים אתה מוצא אותו, חי בעולם,
עלמא דה שיקרא, מה שנקרא,
עולם של שקרים, הכול מובן.
אבל היסוד הוא שאלוקים עשה את האדם ישר
ואפשר ליישר אותו עוד פעם,
להחזיר אותו למקודי התשובה.
התשובה, להגיע אל הישרות הטבעית, הפנימית,
שקיימת את כל האדם באשר הוא האדם.
כשאדם, איך אומרים, מיישר את המידות שלו ומתחיל להיות יותר רגיש, יותר עדין לסביבה שלו, לאנשים, אז זה סימן.
האדם הזה, הוא עושה תשובה מבחינה מצפונית.
אני אראה את זה בתוכנית, אז אני אשאל משהו.
בסדר, מישהו כאן בשם גבריאל
שואל שאלה, הרב, גם הפסקת אישום או ספורט היא תשובה דתית? בסדר, דתית. דתית, לא דתית, מה זה משנה? עיקר תשובה.
כיוון שרק עם גוף בריא תהיה נשמה בריאה. אם כך, זה גם כן תשובה דתית.
בסדר, אולי אתה דתי, אתה תעשה תשובה דתית.
מישהו לא דתי יעשה תשובה לא דתית.
התשובה לא מתחילה מדת בכלל.
הביטוי הזה, תשובה דתית או לא דתית, הוא מצמצם את עניין התשובה.
קודם כל תהיה בן אדם.
כן?
דת זה מסגרת, אני לא אומר שלא, כן? צריך לומר.
אדם לא היה דתי וחזר אל הדת וכל הדברים האלה.
אבל כאן מדובר על תשובה לא מבחינת היה דתי, ואחר כך נראה תשובה אמונית זה כבר משהו אחר.
אבל כאן תשובה טבעית היא נוגעת לכל אדם,
מאשר הוא אדם, זה לא משנה, יהודי, לא יהודי, זה לא שייך לדת. כן, בבקשה.
כבר אמר שהדסיס הוא דסיס ישר, אז זה מה, איזו יצר הלב אדם רב מנעוריו?
תקשיב היטב מה שפיך מוציא, מנעוריו.
אז חז"ל אומרים, רש"י מביא,
מרגע שננער ממעי אימו,
יש אומרים נעוריו, פשוטו כמשמעו, גיל הנעורי,
אבל יש אומרים, רש"י אומר,
מרגע שננער ממעי אימו,
אז זה באמת ידוע היום בבודרניות שלנו, שההשפעה הסביבתית מתחילה מרגע שהתינוק יוצא ממיימו,
ועוד לפני זה הייתי אומר,
כמו רבי יהושע, שהשבוי ילדתו שייבא את הילד ל...
אבל נניח, מרגע שננער ממיימו, לכן נקרא נעורב מלשון ננער ממיימו, מדוע?
כי זה דבר ידוע, עשו מחקרים על הדבר הזה,
שאיך שמקבלים את הילד אחרי הלידה מייד,
אז היו כמה שיטות איך לקבל את התינוק שנולד עכשיו.
אז אני זוכר אצל הילדים הראשונים שנולדו לנו,
לעין הרע,
אז הייתה שיטה, אני לא יודע, הייתה שיטה פסיכולוגית כזאת,
שיש שני סוגי ילדים, יש ילד תלותי ויש ילד עצמאי.
בנו תיאוריה שלמה על הילד תלותי והגיעו למסקנה מהמחקרים ועשו
שמה זה ילד תלותי? ילד
שאתה כתינוק
אתה לא נותן לו לרגע אחד להיות לבד
הוא רק בוכה מהניגשים אליו, תן לו קצת לבכות, לא נורא.
האימא לא מתה, אז הוא לאט לאט יוצר מציאות עצמאית ומישהו
הוא כל הזמן צריך את החוב ואת החיבוק. מהרגע הראשון נוצר טיפוס תלותי, עד תיאוריה פסיכולוגית כזאת.
ובאמת, אמרו שברגע שהתינוק נולד,
אסור לתת לאימא להחזיק את התינוק עליה,
נכון,
אלא לשים אותו מיד בהריסה הזאת, זה בריא לעתיד שלו, שיהיה עצמאי ולא יהיה תלותי.
אחר כך השתנתה השיטה.
היום הילדים נולדים,
דבר ראשון, נותנים לאימא את התינוק שתשים את זה, שהיא תרגיש את חום האם.
אבל מה רואים מכאן?
שמרגע שהוא ננער ממאים, יש עליו השפעה
חיובית או שלילית?
כן.
היום אנחנו שומעים על דברים קשים לפעמים, משפחות של אנשים עם קצת בעיות, נאמר,
שמרמיצים לתינוקות,
מכים אותו מכות רצח, למה הוא בכה, ילד נסכן?
ודאי שהדבר הזה כבר משפיע,
אבל ביסוד האלה זה בסדר.
אז זה הפשט,
מרגע שננער מימי אמו, יש לו כבר את ההשפעה הסביבתית,
שיכולה להיות חיובית מאוד, חום ואהבה וכל,
ויכולה להיות גם,
לצערנו, הרב שלילי פה.
אז למה זה אמר רב מנורס? זה כדי שהוא פרווה, כאילו שהוא באמצע, בגלל זה משפיע.
תקשיב, מתי כאילו ההשפעה מתחילה?
מרגע שהוא יוצא ממאי אימו,
העולם, הכל מספיע על המסגר. למה רע, אני שואל.
זאת אומרת, למה דווקא רע, תגידו שהוא בדרך האמצע, כאילו מה שישפיע, אבל למה דווקא רע?
תראה, השאלה מה זה רע, אם רע זה טוב או לא.
אז כתוב, וייצר ה' אלוקים את האדם בשני, כן, עפר מנה אדמה,
אז כתוב בשני יהודים.
מה אומרים חז"ל? למה זה נקרא בשני יהודים?
שאלוקים ברא באדם שני יצרים, יצר טוב ויצר רע.
עכשיו, השאלה איך אתה רואה את היצר הרע?
יש כזה שרואה את היצר הרע כדבר רע,
אבל מי עצר את היצר הרע?
מה, הוא יצר דבר רע? מה אתה אומר?
אבל זה שייך לבחירה החופשית.
זאת אומרת, התכונה הזאת,
כשאתה נמצא בדילמה כל הזמן מה לבחור,
היא דבר מהותי לאדם מרגע שהוא יוצא מן העולם.
יש לו גם יצר טוב, לא רק יצר רע.
אבל האפשרות לבחור בחירה, בהתחלה זה לא בידיו, אחר כך זה הולך וצומח וגדל ונהפך הבחירה הזאת בידיו.
אז ככה שהיצר הרע הוא נהפך לרע כשאתה יודע לשלוט עליו.
ואתה מקבל שכר על הדבר הזה, לא סתם.
אם השתלטת על היצר הרע,
זו מעלה גדולה, כן.
טוב, לאריכות, אבל הכוונה היא לזה, כן.
זאת אומרת, האופציה הזאת של האדם,
מה שלא כתוב כאן בבהמה, לא כתוב, שם הכל אימפולסיביקה, הכל,
אין את הבחירה.
נכון, זה הפשט יצר הרע, כן, צינור, מנעוריו.
ולכן באמת אנחנו כהורים או כאנשים שיש להם כמה שרוצים להקים בית בישראל,
צריך לדעת שההשפעה על הילד
מתחילה מגיל אפס.
האם הוא מקבל את החום ואת החינוך ואת הדברים?
זה לא שהילד לא מרגיש, הוא מרגיש גם כשהוא לא מדבר,
אותו מרגיש את הזמן.
אז זה יצר לב האדם רע מנעורה. והתפקיד שלנו, הוא אומר, אדם,
ביצר הזה, בעיתון קורא לזה מושג כליות, בחוש הטבעי הזה, נאמר, של הישרות,
הוא יכול, הדבר הזה, להיות מחוספס
וגם להיעלם
את צערנו הרב.
זאת אומרת, אדם יכול גם לגרום לכך,
בנסיבות כאלה ואחרות,
שלא יהיה לו מצפון,
שלא יהיה לו מוסר כליות.
כמו מה שנקרא פושע פלילי שהוא התרגל לגנוב,
וכשהוא לא גונב הוא לא מרגיש טוב,
וכשהוא גונב, הוא עושה חפלות,
הוא מבסוט חלאס,
הוא שמח מאוד.
איפה המצפון שלך?
מצפון, איבד את המצפון. כן, בבקשה.
הרב, אם אפשר רגע לחזור על העניין שאמרת על שתי יצרים,
היום זה לא חמישים וחמישים הרב גורבארמן, אבל כמו בימי האדם הראשון לפני שהוא חטא.
היום האחוזים ל...
יצור טוב זה... הקדוש אמר,
היום זה דור של צפור מרע, אל תעשה טוב, רק צפור מרע.
ולא ככה חופשי זה צריך להיות חמישים, חמישים ואתה מוכן ללמוד לאן ללכת.
היום זה לא נראה לי חמישים חמישים. אתה צודק, אני אגיד לך למה.
כתוב שהאדם הראשון לפני שהחטא היה לו חמישים חמישים.
אתה צודק.
הדילמות של האדם הראשון היו אושר אושר.
זאת אומרת, הוא חי,
ככה מסבירים חז"ל, יש אדם הראשון לפני החטא ואדם הראשון אחרי החטא.
לפני החטא, האדם הראשון, כל דבר טוב, מייד
הוא היה לא רק מואר אלא מאיר בעולם, עושה כל טוב.
וכל דבר רע, מייד,
היה באאוט גמור, שחור לבן.
היה ממש מציאות זה לעומת זה,
ממש.
אבל כשהיצר רע התגבר בו,
במעשה שהיה עם הנחש ועם חווה וכל זה,
אז אומרים, זה נקרא עץ הדעת, טוב ורע.
דעת זה מלשון התחברות,
מתקשר.
הרע נהפך חלק ממנו, אתה צודק.
הרע כבר נהפך לדבר טבעי, לא 50-50,
אלא כאילו הוא שולט עליו.
לא מדובר רק על האדם הראשון, מדובר על כל המין האנושי.
כל המין האנושי היום הוא לא מלאכים,
לא בבחינה של האדם הראשון לפני החטא, אלא אדרבה.
אנחנו כולנו אוכלים אותה, נאמר, את אוכל.
דהיינו, החלק הרע כאילו הוא חלק מהחיים שלנו,
ולפעמים גם חלק גדול מאוד מהחיים שלנו. אתה צודק.
אז מה לעשות, תשאל אותי?
מה לעשות?
לבוא למכון מאיר.
לעשות תשובה.
נכון.
אז אתה צודק. מבחינה זאת,
ההיסטוריה, נאמר, של המין האנושי כולו,
זה גירוש מגן עדן,
ששם המציאות הייתה ציאות שבאמת היה טוב,
היה חלק הטוב והרע, היה בו... איך אומר הבעל נפש החיים,
למה הדבר דומה לפני חטא, אני אומר,
לאדם שאומרים לו,
תכניס את היד שלך לאש.
הוא יכול להכניס את היד שלו לאש?
הוא יכול?
למה לא?
נכון. נכון.
יש לו בחירה חופשית, נכון?
אבל אצלו הבחירה היא כל כך ברורה שהוא מה פתאום שאני אכניס את היד לאש שלי אבל כשאדם נולד הוא לא יודע אם להכניס את היד לאש או לא לא, אני אומר, המציאות של האדם הראשון לא ידע מה זה אש, ודאי שהוא ידע אבל מה הוא אומר, אבל הווה אמינא המחשבה שאני אבחר ברע המחשבה הזאת ממנו והלאה זה כמו סיגריה
סיגריה, אדם שמעשן סיגריה, לא מעשן סיגריה,
תן לי סיגריה, אני אומר, עזוב אותי, זה לא מעניין אותי בכלל,
אני לא יכול להסתכל עליה, להריח את הריח הזה, יכול לקרות דבר כזה?
אני בגדר האדם הראשון לפני החיל.
אני יכול לעשן סיגריה?
יש סיכוי שאני אעשן סיגריה?
כמעט אפילו, למרות שיש לי בחירה, אני יכול.
זה היה לפני החיל.
אחרי החץ' התחלת להתמכר מסיגריה.
פתאום הסיגריה זה חלק ממך,
זה שולט עליך.
אתה אומר, אני זה אני, אני סיגריה אני.
כמו אלכוהוליסט, שאומרים לו, אני היין.
יש קורקטורה כזו שרואים את האלכוהוליסט בתוך הבקבוק,
הוא בעצמו הבקבוק.
דהיינו, הוא איבד את האיזון הזה, השיווי המחקר, ופתאום הרע נפח,
זה אני, אני זה הרע?
אני זה הרע.
הרב קוק כותב בעולת ראייה את המושג אני.
מודה אני לפניך.
הוא אומר, מה זה אני?
הוא אומר, מה זה אני האמיתי של האדם?
לא אני המעשן, או אני הרודף בצע, או אני הלא משנה. מה האני האמיתי של האדם? הוא אומר, זה הנשמה הטובה שלו.
האני האמיתי זה הכרת הטוב.
אם האדם מכיר בחסדי השם, בטוב השם,
מודה אני לפניך.
זה האני האמיתי.
כן, אז כמובן,
כתוצאה מהחטא הזה אנחנו כולנו עם כל,
כל אחד עם הפלונצר שלו, עם העצר, אתה צודק.
אבל יש תשובה לדבר הזה.
התשובה היא לעשות תשובה.
היא יותר קשה.
תלוי, כל אחד לפי מדרגתו.
הכל קשה, אבל זה מה שאומר כאן הרב, בואו נקרא את זה בתוכן.
אז הוא אומר, הטבע, הנפש האנושית הוא ללכת בדרך ישרה.
דבר טבעי שאדם הוא יהיה ישר מטבעו,
כי אלוקים עשה אותו ישר.
וכשסר מן הדרך, כשנפל בחטא,
אם נפשו עדיין לא נשחטה לגמרי,
כמו שאמרנו, אותו אדם
שהוא כבר לא רואה ברא טוב,
יש כבר אדם כזה.
כמו אותו גנב, שהוא רואה בהצלחת הגניבה, הוא רואה דבר טוב.
או כמו שהוא מכור למשהו, אז הוא רואה בהתמכרות,
הוא רואה דבר טוב.
אז זה כבר משהו אחר.
הרי החוש הזה של הישרות,
אם יש לו עדיין מה שנקרא מוסר כליות,
מדיב את לבבו והוא מתמוגג מכאב.
לכן אם בא אדם ואומר לי, כואב לי הלב, אני שמח מאוד.
אני עושה לו מיד צנתור.
במילים אחרות, יש ביטוי כזה בחז"ל, חי,
מרגיש,
מת,
לא מרגיש.
גם פילי דרך אגב, איך יודעים אם אדם חי ומת?
אם אתה לוקח סיכה,
עבר, אם אתה רוצה לדעת אם הוא חי ומת,
עבר, אם אתה דוקר אותו בסיכה,
הרופא שואל אותך, אתה מרגיש? לא.
אתה אומר, לא.
היי, הוא מרגיש, לא. עד כאן, עד כאן זה מת.
מכאן העצבים חיים, מכאן העצבים חיים.
אותו דבר נפשי.
יש אנשים שהם מבחינת מתים,
רשעים בחייהם נקראים מתים,
הם לא רגישים, אני לא מדבר אפילו לזולת.
יש אדם שחי במשפחה אפילו,
שאדם חי עם אישה ארבעים שנה,
הוא לא מרגיש אותה,
פיזית, כן,
אבל מנטלית הוא לא מרגיש אותה, היא,
איך אומרים, היא מחוקה בלב שלו, היא לא קיימת,
יכול לקרות דבר כזה,
יכול לקרות דבר כזה,
אז אין לו רגישות, והוא יכול, איך אומרים, אני לא מדבר על אלימות פיזית, המילולית, לדבר אליה לא יפה או משהו כזה, לדבר בקשיות או דברים כאלה,
ואז הוא, מה אתה עושה? אתה פוגע בה, הוא לא מרגיש.
הוא יתרגל לזה, אז הוא כבר לא מרגיש בדבר הזה. כדוגמה, כמשל, אני רוצה להגיד את הדבר הזה.
אבל זה יכול להיות בכל דבר כן.
אז יש אנשים שהם מרגישים, יש להם מוסר כליות?
אם הם פוגעים במישהו,
הם לא יכולים לישון בלילה.
אם הם אפילו חושבים רע על מישהו,
זה כבר מייסר אותם, הדבר הזה.
זה מה שהרב אומר, אם עדיין מוסר הכליות או המצפון,
עובד, הוא לא חלודה, נאמר, המחוג הזה.
בסדר, אז יש על מה לעבוד. לפעמים, אבל, איך אומרים,
המוסר והמצפון כבר...
כבר לא עובד,
הדגמות שנתנו.
אז בואו נראה את זה בתוכו.
אם נפשו עדיין לא נשחטה לגמרי,
הרי החוש הזה של הישרות,
הטבעי הזה, שקיים בכל אדם,
מדאיב את לבבו והוא מתמוגג מכאב.
ואדם כזה שכואב לו הלב
על זה שהוא נניח ביחסי אנוש פגע במישהו,
הוא מזדרז לשוב ולתקן את המעוון.
כי הכאב הזה, הצער הזה, מעורר אותו לתקן.
עד אשר ירגיש כי נמכח חטאו בתהליך,
זה יכול להיות תהליך של קצר או ארוך,
לפעמים גם שנים זה לוקח,
עד שהאדם מתקן את המעוות.
אומר, חלק זה של התשובה הטבעית,
המצפונית,
הוא מסוכן מאוד.
מדוע?
כי זה יחסי, כל האדם יש את הרגישויות שלו.
חלק זה של התשובה הוא מסובך הרבה מאוד.
זה לא אחד ועוד אחד זה שתיים,
ברור,
אלא אחד יש לו מצפון
והוא מרגיש והוא רגיש לזולת,
והשני לא.
יכול לקרות.
זאת אומרת, אתה לא יכול לתלות, להגיד, אה, על המצפון שלי.
בוא נבדוק את המצפון שלך, יש מד מצפון.
יש אדם שבבית
מתנהג לגמרי חוץ מאשר בחוץ, מחוץ לבית.
בבית הוא מרשה לעצמו להתנהג בצורה לא יפה כל כך, נאמר.
ובחוץ
הוא פתאום נהפך אדייש.
רגיש, מותיק מותיק.
יכול לקרות דבר כזה?
בהחלט. הייתי פעם רעיון,
למה יש מזוזה בכניסה לבית, הם יודעים?
כשאתה עובר מהבית, החוצה תזכור שיש אלוקים,
אבל גם כשאתה בא בחוצה ביתה תזכור שיש אלוקים.
הוא נמצא בשני הדדדים,
גם ביציאתך וגם בכניסתך לבית.
לא יכול להיות שהמצפון כאן יהיה אחר מאשר המצפון במקום אחר.
איך אומר הרמה בהתחלת שולחן ערוץ?
אין התנהגותו של אדם בביתו ודיבורו בביתו כמו לפני מלך.
שם הוא שומר על עצמו, ובבית הוא מתנהג אחר.
לכן הוא אומר, לבנות את הכול על המצפון,
להגיד על המצפון שלי,
זה מסוכן, זה מסובך נאמר ככה, הוא לא אומר מסוכן, זה מסובך הדבר,
מסובך זה לא דבר מוחלט, כל אחד עם המצפון שלו,
תלוי הוא בתנאים רבים,
פנימיים וחיצוניים,
יש בו כמה דרכי הטעה,
אל תתלה רק במצפון שלך, במוסר כליות שלך,
באשרות הטבעית שלך,
אסור לבטל אותך, חס ושלום, אי אפשר בלי זה,
אבל לבנות את הכל רק על התחושה הסובייקטיבית, שהיא לא אובייקטיבית,
התחושה שלך לבנות את הכל על זה, את כל מערכת היחסים שלך,
תדע לך, זה יכול להיות מסובך מאוד וקשה מאוד.
שחובה היא להישמר מהם, כל דרכי ההטעה האלה.
אבל מכל מקום, הוא אחד היסודות,
התשובה הטבעית,
הנפשית,
המידותית נאמר,
שתוכן התשובה נשען עליהם ואי אפשר לבטא. קודם כל,
לעולם תהיה אדם, כמו שאומרים.
אחרי כתוב ירא שמיים.
קודם כל תהיה אדם. כן, בבקשה.
אם ישראל אפשר ליפה את זה? מה שהוא אומר, זה כבר שייך לקרימונולוגיה, מה שנקרא. יש מדע שלם של אנשים ששקועים בפשע, שהם לא מרגישים,
איבדו את הרגישות לישרות.
כמו שאמרת, לדוגמה יש אנשים שבשבילהם לפגוע בזה, לגזול או לגנוב או לעשות דברים כאלה,
זה הדבר הכי טבעי, זה כבר נהפך טבע שני אצלהם.
אז יש תורה שלמה, האם אפשר או לא.
ואני לא קרימונולוג, אני לא יכול להגיד לך, עכשיו אני שואל אותם,
אני בכל זאת לא מתייאש מאף אחד.
מבחינת הכנסה היהודית, כאילו... כן, אני אומר, ודאי. אמנם יש לפעמים,
הבן סורר הוא מורה, ראינו את הפרשת שבוע,
שעמדה תורה על סוף דעתו שהוא ילך וילסם את הגטה, ובסוף יתלו אותו וכל הדברים האלה.
אז הכל עניין תיאורטי. אנחנו לא צריכים לאבד
את האמונה בשום אדם. אני לא פעם ראיתי אנשים שהיו במצבים כאלה,
שהיו מאוד, שלא חשו בכלל בשום דבר,
והיום הם אנשים מתפארת.
היה רק כאן פעם בחור, לפני שנים רבות,
שהמקצוע שלו היה גזלן.
מה ההבדל בין גנב לגזלן, אתם יודעים?
גנב, מה הוא עושה?
בלילה. בא בלילה. גזלן, מה הוא עושה?
בא ביום.
מה היה הוא עושה? הוא היה חוטף תיקים ושרשראות
מנשים וכל זה, הולך ככה ברחוב, חוטף,
צ'יק, חוטף, צ'וק, חוטף.
עושה טוב, מה אתם אומרים?
נכון.
אה?
הוא יכול להתעשר בן רגע.
לא מתבייש.
היה נוסע באופניים, אופנוע, הופ, חוטף, הופ, חוטף.
טוב, סוף גנב וגזלן, לאן?
לבית הסוהר.
תפסו אותו, והוא יושב בבית הסוהר.
הבחור שכזה הגיע למכון מאיר אחרי תקופה שהוא ריצה את עונשו בבית הסוהר,
הוא חזר בתשובה באמת. שאלתי שאלה,
ובראשם היום הוא אחד,
איש חינוך במדרגה ראשונה,
מחזיק מפעלי חינוך, הוא אדם בעל השפעה חיובית.
אסור לנו מה שנקרא לתת דימוי, לא לתת ל... כמו שהמשנה אומרת, אחרי שהוא נידון יהיה בעיניך צדיק,
כל זמן שדנים אותו יהיה בעיניך כראשה.
אחרי שהוא נידון יהיה בעיניך, תן לו את הצ'אנק שלו,
את הסיכוי שלו.
אז לא תדרכנו בעניין הזה, ראינו אנשים שמאשפות ירי מיום, פשוטו כמשמעו.
בסדר, אל תתיאש מאף אחד.
טוב רבותיי,
אשר כהך
שיהיה לנו יום טוב, נזכה לתשובה טבעית,
גופנית ונפשית.
