[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/231055652″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
ע”פ הגמרא העוסקת בחורבן בית המקדש במסכת גיטין דף נח’ ע”א אודות השוליא שנתן עיניו וגזל את אשת מעסיקו.
המעשה המובא מזעזע אך למרות זאת אם היינו נדרשים בתור דיינים להעניש את אותו שוליא – לא היינו מוצאים את הסעיף ההלכתי שניתן להעניש עליו.
במקרה המדובר רואים איך הבהמיות משתמשת בחכמה כדי לעשות רע מתוחכם וממילא רע יותר גדול מסתם עבירה. זוהי דוגמא לערמומיות.
הערמומיות אפיינה את הדור בתקופת הבית השני. מצד אחד אנשים היו נראים צדיקים שמדקדקים על דין תורה ונזהרים מלעבור עליו ומצד שני היו נבלים גדולים.