[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/231078765″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
אני’ המורחב
כפי שלמדנו, אנו קולטים את המציאות בצורה קטעית. קטע קטע. ההסתכלות שלנו מעוותת.
גם כשאנו מסתכלים על אדם קשה לנו שלא להיות פרגמנטלים ולהבחין במרכז האישיות שלו, כנשאל ילד: “מי אתה?” והוא יענה: “אני” הוא מתכוון לגוף שלו. אדם מבוגר יותר שאומר :”אני” מתכוון למחשבותיו, רגשותיו, האידיאלים שלו, הבנתו, לרוח שלו.
מי שתופס את עצמו כגוף לבד או כרוח לבד – זו תפיסה פרגמנטלית.
מדרגה גבוהה יותר מתפיסת הרוח היא תחושה של אחדות עם אדם אחר.
כשאתה כולל מישהו נוסף בתוך ה”אני” שלך וכולל עוד מישהו בעצמיות שלך – זה מדרגה שלישית,
הכללה של מישהו שהאדם אוהב (יכול להיות אשתו, הילדים, חבר קרוב, כל אחד אחר), ולא יכול לדמיין את עצמו בלעדיו. ‘אני’ אמיתי זה מערכת יחסים.
אומרת הגמרא :
א”ר אלעזר: כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר: זכר ונקבה בראם… ויקרא את שמם אדם.
וכותב מהר”ל(במקום אחר) :
כאשר האדם יחידי, לא נמצא האלקי אצל האדם הפרטי שהוא חמרי אבל כאשר הם שנים נמצא הצלם האלקי…כי האחד הוא כנגד מדריגה החמרית והשניים הוא כנגד הצורה.
“אדם ללא אישה לא נקרא אדם” אדם לבד – אין לו צלם אלוקים.
קד
