שלום, אנחנו כידוע נמצאים במסכת קידושין,
והיום השיעור שאני רוצה להעביר עכשיו הוא כבר בסוגיה של פרק שני.
פרק שני של מסכת קידושין, שאותו התחילו כבר ללמוד גם בדף היומי,
מתחיל ומלמד אותנו יסודות חשובים בענייני שליחות.
כמו שכתוב במשנה,
האיש מקדש בו ובשלוחו,
האישה מתקדשת בה ובשלוחה.
וכפי שאנחנו רואים בגמרא, הגמרא מסבירה שבאמת מלכתחילה המצווה בו יותר מבשלוחו,
אבל החידוש הוא שיש גדר של אפשרות להתקדש ולעשות קידושין על ידי שליחות.
זאת אומרת, לא האדם עצמו, אלא יושלח שליח, והוא הדין שהאישה יכולה לשלוח שליח לקבל את הקידושין,
ובעצם שליחים יכולים לתת, שליח של האיש לשליח של האישה,
והקידושין יחולו על ידי שליחות.
הגמרא פה מבררת לנו את המקורות של העניין, ולומדים את זה מכמה פסוקים שבהם אנחנו דורשים שיש מושג כזה של שלוחו של אדם כמותו.
זה נאמר לגבי גיטין,
זה נאמר לפי הגמרא בתרומה,
זה נאמר לפי הגמרא בענייני, בקורבן פסח,
ומכאן, מכל הדברים כולם, כפי שהגמרא מסבירה בכל המשא-ומתן של הסוגיה הראשונה,
אנחנו לומדים ששלוחו של אדם כמותו.
באמת,
כשרוצים בכל אופן ללמוד את זה, אנחנו מגלים שכמו בכל דבר הכלל הוא נכון, ששלוחו של אדם כמותו.
אבל באמת יש בזה הרבה גדרים,
וממילא גם הרבה פרטי דינים,
שהשליחות,
כדי שהיא לפעמים מועילה,
הייתי אומר ככה: לגבי שליחות צריך לראות את זה בכל מיני צורות.
צריך להסתכל מלכתחילה אם בכל דבר השליחות מועילה.
יש לנו, בדרך כלל, מקובלים אנחנו, יש הגדרה אחת שנדמה לי שכולם בדרך כלל מכירים אותה: שאין שליחות בדבר שבגופו.
דבר שצריך להיות ממש בגופו של אדם, אז הוא לא יכול למנות על זה שליח. זו אפילו סברה שכולם מבינים,
כמו למשל שלא יכול להיות שאדם ישלח שליח להניח תפילין בשבילו,
כי זה יהיה דבר,
היות שהמצווה היא בגופו, לא שייך לשלוח שליח להניח תפילין במקומו.
לעומת זאת, קידושין, קידושין, אנחנו לא מדברים על המעשה בלבד אלא מדברים על המעשה עם התוצאה,
שהמעשה והתוצאה זה שהאישה מתקדשת,
ואת זה יכול לעשות שליח כי זה העיקר בדבר.
אבל גם זה לא מספיק.
אנחנו צריכים לבוא ולדעת אם באמת בכל דבר שאדם שולח את השני,
האם זה נקרא באמת שליחות?
יש דברים שאנחנו,
כפי שאמרנו, השליחות מועילה,
אבל יש דברים שצריך לבדוק, אולי לא צריכים בכלל שליחות.
האם בכל פעם שמישהו עושה משהו בשביל הזולת,
האם זה נקרא שליחות?
בעניין הזה אנחנו רואים אפילו קצת מחלוקת,
ויש בזה דיון מאוד מעניין,
שכדאי לתת עליו את הדעת.
אני הייתי אומר, למשל,
אם אני אסביר, למשל, במה דברים אמורים.
כשאני מדבר על קידושין,
בקידושין זה ברור שהאיש צריך לקדש את האישה,
וזה משהו אישי.
כיוון שזה משהו אישי,
אז אם מישהו אחר רוצה לעשות במקומו,
אז אלמלא חידוש התורה של שלוחו של אדם כמותו, לא הייתי יודע שמישהו אחר יכול לעשות את הקידושין.
הייתי אומר, כמו שהגמרא אומרת פה בהתחלה, מצווה בו יותר מבשלוחו.
לא רק שזה מצווה בו יותר מבשלוחו,
אלא אולי רק הוא יכול לעשות את זה ולא מישהו אחר,
כי זה משהו אישי מאוד.
אז על זה בוודאי אנחנו זקוקים לחידוש של התורה,
ששלוחו של אדם כמותו.
אבל בואו נחשוב למשל על דברים אחרים.
אם אני למשל שולח מישהו בשביל לתת מתנה למישהו אחר, לחבר,
אז האם המתנה לא תגיע ליעדה אם לא יהיו דיני שליחות?
האם בכגון זה יש גדרי שליחות?
האם שליחות שייכת דווקא לדבר שהוא אישי,
כמו בקידושין,
או שזה דבר שאפילו, לכאורה, למה צריך בכלל לחשוב פה במושגים של שליחות?
וייתכן מאוד שלא.
יש בין גדולי עולם כאלה שאמרו שהנה זה דברים שהם אינם אישיים,
שבהם אנחנו לא צריכים בכלל שליחות.
ולכן, גם כשמישהו עושה משהו לטובת השני,
אז הוא עושה את זה בתור עזרה לזולת,
בתור כל מיני הגדרות אחרות, אבל לא באים פה מכוח של שליחות.
זה דבר שאם אנחנו נעיין טוב אנחנו נראה שזה בעצם במחלוקת.
כי אומנם אולי לא צריך שליחות,
אבל אם שלחתי שליח,
אז הוא שוב מקבל את הגדרים של השליחות.
אני אסביר את הדברים,
כי הדברים הם קצת נשמעים אולי בצורה נעלמה במשהו.
כאן בסוגיה, אני אתן את הדוגמה שעליה אני מדבר. כאן בסוגיה, כפי שאמרנו,
יש כאן את ההלכה הפשוטה של שלוחו של אדם כמותו,
והגמרא לומדת את זה מגיטין.
הגמרא אומרת, מלמד שהאיש עושה שליח,
מלמד ושלחה שהאישה עושה שליח,
ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח.
כאן אנחנו אבל רואים, כשאנחנו נעיין בהלכה,
בהלכות הנוגעות בדבר, בקידושין למשל,
אם אני סימנתי את זה בדף המקורות, בסימן ל"ה בשולחן ערוך, אבן העזר,
ובסימן ל"ו בשולחן ערוך,
אנחנו מוצאים למשל ששליח אחד,
אם הבעל למשל שלח שליח לקדש עבורו את האישה, לתת לאישה טבעת, כפי שאנחנו רגילים לומר,
או פרוטה בשביל לקדש את האישה,
אז זה לכאורה דין פשוט של שלוחו של אדם כמותו.
מה קורה כאשר השליח הזה,
מכל מיני סיבות, מחליט למנות במקומו שליח אחר,
שהוא זה שיקדש במקומו?
וזו שאלה שנדונת כאן, כי לכאורה מצד אחד השליח עושה שליח,
וזה נכון שזוהי הלכה לכאורה פסוקה או פשוטה.
למשל, כשבעל שולח גט באמצעות שליח,
אז השליח יכול לתת את הגט לשליח שני, וזה מה שכתוב פה במפורש.
אבל האם זה נכון בכל השליחויות שבעולם שהשליח הראשון יכול למנות את השליח השני? כאן אנחנו באים לסוגיה הידועה תחת הכותרת מי לעיל או מי מסירה לשליח.
המושג הזה נזכר בתואר הזה במסכת גיטין,
אבל כאן אנחנו דנים בו לגבי מסכת קידושין.
כאשר השליח הולך לקדש אישה,
האם הוא יכול למנות שליח שני?
וכיוצא בדבר,
כאשר האישה למשל שולחת שליח מצדה לקבל קידושין, האם השליח הזה מצדה יכול למנות שליח אחר במקומו? וכאן אנחנו רואים בהלכות ב"שולחן ערוך" שיש נטייה די חזקה לומר שהשליחות הזאת לא מועילה. וכל כך למה? כי זה נקרא: מי לעלומים סרן לשליח. הסבר הדברים ככה, בקיצור,
המושג הזה, כדאי קצת להתעמק בו וללמוד בו, יש בו כל מיני הגדרות:
מי לעלומים סרן לשליח.
דהיינו,
כאשר לשליח יש תפקיד לא רק לעשות מעשה בשביל המשלח,
אלא לעשות משהו שדורש דיבור, מחשבה, כאן כדי שהוא יוכל למנות שליח שני הוא חייב להיות הבן-אדם עצמו,
כי כשהוא שליח אז הוא כבר לא הבן-אדם עצמו,
אז הוא קיבל תפקיד ורשות על-ידי המשלח לקדש אישה.
אבל קידושי אישה זה לא רק לתת לה טבעת.
קידושי אישה, כמו שמסבירים פה הראשונים,
זה בעצם לצפות ממנה שיתסכים, זאת אומרת, אולי אפילו לשכנע אותה שהיא תסכים להתקדש. זאת אומרת, השליחות זו שליחות הרבה יותר שנוגעת למחשבה, זו שליחות מחשבתית, היא דורשת עיון ושיח. זה לא סתם לקחת טבעת ולתן, אלא זה דורש איזה דבר יותר מזה, דורש יותר פעולה מחשבתית, כזו נקרא, או כפי שנקרא מיליין.
זה מיליין.
כשאתה קיבלת תפקיד שהוא מוגדר כמילי,
אז אתה בעצמך עוד יכול לעשות את זה, כי המשלח נתן לך את הרשות,
את הכוח.
אבל כשאתה תמנה שליח אחר כבר אין לך כוח, כי מי אתה, בסופו של דבר, כדי לתת לאחד יפוי כוח להיות אחראי לדבר מבחינת הדיבור והשכנוע וכל מה שקשור במשא-ומתן בין האיש לאישה, כביכול, כאן כבר אין לו הכוח למנות מישהו אחר, כי זה לא בידו, הוא לא בעל-הבית.
זה נקרא מי ללא ממסרן לשליח, ולכן בקידושין למשל אנחנו מוצאים דעות רבות שמצוינות כאן בדף המקורות שייתכן מאוד שהשליח בקידושין לא יכול למנות שליח אחר, וגם השליח של האישה.
אז קודם כול זו סוגיה בפני עצמה שחשוב להגדיר אותה, אם לומדים דיני שליחות,
לדעת שיש פה מצד אחד דיני שליחות אבל יש גם הגבלות על ענייני השליחות.
אבל הנה לנו פה מחלוקת מאוד מעניינת שקשורה
הדיבור הראשון שהתחלתי בו: מחלוקת בין כסות החושן לנתיבות.
לגבי מה? לגבי שליח שהלך לתת מתנה, דבר מעניין מאוד.
בא כסות החושן ואומר,
בסימן רמ"ד בחושן משפט, בא כסות החושן ואומר, כשם שאנחנו אומרים בקידושין,
שהשליח הראשון לא יכול למנות שליח שני,
כי מי ללא ממסרן לשליח,
אז באותה מידה גם אולי שליח שקיבל מתנה ממשלח
שלח שליח למסור מתנה לחברו והשליח בדרך לא יכול להמשיך ללכת,
והוא מבקש לתת את זה לשליח שני.
אומר קצות החושן: מילי לא ממסרן לשליח. הוא לא יכול למנות מישהו אחר במקומו, כי זה גם מתנה כמו קידושין.
מתנה אתה לא יכול לתת לבן-אדם בעל כורחו, אז ממילא זה דורש שוב דיבור. אם זה דורש שוב דיבור, איך אתה יכול למנות מישהו אחר? כי המיליה לא ממסרן לשליח,
זה הרי ההגדרה שחדש לנו פה,
כפי שאמרנו,
בקידושין.
כך אומר קצות החושן.
בא בעל נתיבות המשפט ואומר לקצות החושן:
לכאורה מה שאתה אומר זה לא נכון.
למה?
מפני, אומר לו בעל נתיבות המשפט, אומר לו: כל מה שאנחנו אומרים שמי ללא ממסרן לשליח זה דבר שאי-אפשר לעשות אותו בלי גדרי שליחות.
אז כפי שאמרנו קודם,
קידושין זה דבר שאלמלא חידשה תורה שיש שליחות לא היה שייך שבן אדם אחד יעשה קידושין בשביל השני,
כי זה משהו אישי.
לעומת זאת כשאתה בא לתת מתנה למישהו מה העניין פה בשליחות?
אני בסך הכל כמו הסבל שלו.
השליח אפשר לראות אותו כמו או דבר שנושא מכתבים או מי שסוחב מטענים ולוקח אותה מה הוא צריך להיות שליחות ואם זה היה אפילו אומר לו מעשה
קוף או מעשה גוי שלא יכול להיות שליח אם הוא היה לוקח את המתנה המתנה לא הייתה מגיעה ליעדה כי הרי באמת גוי ניקח באמת את הדוגמה הזו לא יכול להיות שליח לקדש אישה בשביל אדם למה? מפני שהוא לא שייך בשליחות.
אז במקום שצריך שליחות הגוי לא יכול למלא את התפקיד אבל במקום שצריכים סבל אומר הנתיבות
סבל או דבר נושא מכתבים אז מה אכפת לי אם הוא גוי או יהודי אם הוא שליח או לא לכן
כל המושג של "מי ללא ממשרד לשליח" זה לא רלוונטי פה.
אבל הנה אנחנו רואים פה מחלוקת.
אז מה קצות החושן סובר?
קצות החושן סובר שממילא גם במקום שלא צריך שליחות,
אם הוא עשה שליחות הוא נתן לזה גדר של שליחות. וזה ממילא הפך להיות דבר שעכשיו הוא מחויב המציאות. זאת אומרת, שליחות יכול להיות גם בתור מעלה,
וזה יכול גם בסופו של דבר לפעמים להיות לגריותה.
כי כאן, בדוגמה הזאת, שהקצות אומר,
אומנם נכון מלכתחילה לא צריך שליחות בשביל מתנה,
אבל אחרי שהוא כבר מינה אותו לשליח, אז עכשיו הוא כבר שליח.
אז אם הוא כבר שליח, הוא נכנס לתוך הגדרים של הפעולה של שליח רק לפי המסגרת המקובלת על שליחות.
ולכן,
ולכן,
כיוון שהוא כבר נקרא שליח, הוא לא יכול למנות מישהו אחר, אין לו הזכות למנות מישהו אחר לתת את המתנה, והשליחות השנייה הזאת לא תתפוס.
זה באמת חידוש מעניין שאותו אנחנו יכולים לראות.
אני ציינתי בדף המקורות,
זו סוגיה ששוב צריך לעיין בה אולי באריכות,
אבל בדף כ"ג עמוד ב' אנחנו רואים ששם יש עוד נושא שדנים לגבי גדרי שליחות.
יש הרבה גדרים שאנחנו לא יכולים להקיף פה את כולם.
אני רק אזכיר את הגדר הזה, יש שם דיון בגמרא לגבי שליחות,
בדבר שהמשלח עצמו לא יכול לעשות,
דבר שהמשלח עצמו לא יכול לעשות: האם הוא יכול למנות שליח?
וזו באמת השאלה שנדונת שם בסוגיה, וגם זה נושא מאוד מעניין. והמסקנה של הגמרא, שהוא בכל זאת יכול לעשות שליחות כאשר הוא שייך בדבר,
שיעיין שם, דף כ"ג עמוד א', כ"ג עמוד ב', שייך בדבר, אף-על-פי שהוא לא שייך לגמרי,
הוא שייך קצת בדבר.
אבל כרגע, כשאני מזכיר את זה, זה באמת מתוך תשומת לב לתוספות.
התוספות שם, בדף כ"ג עמוד ב',
באמת אומרים את העניין הזה, שהשליחות שעליה מדובר שם,
שעליה מדובר שם, היא באמת שליחות לגריהוטה.
זאת אומרת, השאלה של הדיון בגמרא, האם יכולה להיות שליחות לגריהוטה?
זאת אומרת, מצד אחד שליחות זה בא להקל,
אבל כאשר נקבע מסגרת של שליחות על-ידי אדם לגבי כל דבר שהוא עושה,
אז השליחות יכולה להיות גם בגריהוטה, בדבר שאולי מלכתחילה לא היה צריך שליחות. זאת אומרת, כמו שאנחנו מוצאים פה בדברי בעל כסות החושן,
שאולי במתנה אולי לא היה צריך שליחות, אבל אם הוא עושה שליחות זה מקבל דין של שליחות.
סוף דבר אנחנו רואים פה דבר כזה.
זו דעה מאוד מעניינת של קצות החושן בכיוון הזה, אבל נראים אולי, אם מותר לומר יותר דברי הנתיבות,
שבדבר שלא צריך שליחות,
אז ממילא גם אין שליחות,
ואז ממילא גם לא דנים בו בדיני שליחות. ולכן, למשל, כפי שאמרנו, בקידושין יש דיני שליחות.
לתת מתנה לא צריך שליחות.
ובאשר לסוגיה בדף כ"ג אז צריך לעיין שם ולהבין שאולי זו באמת סוגיה מיוחדת שהיא לא צריכה ללמד כנגד הכלל הזה שאנחנו אומרים.
סוף דבר, ענייני שליחות זה חידוש גדול,
חידוש של חידשת תורה.
אז כפי שאמרנו, יש דברים שהשליחות בכלל לא מועילה,
זה דברים שמנכתחילה צריכים להיות בגופו.
יש דברים שאלמלא דין שליחות לא היה מועילה שליחות, זו דוגמה כמו קידושין.
קידושין זה דבר אישי,
שאם אתה לא תלך פה לפי חידוש התורה של שליחות,
לא היינו אומרים שאדם יכול לעשות פעולה עבור חברו.
יש דברים שלכאורה לא צריך שליחות, כי זה סתם מין פעולה בעלמא,
בשביל מה אני צריך פה גדרי שליחות?
ואף על פי כן, יש שאומרים,
אתה לא צריך,
אבל אם עשית,
אז זה נקרא גדרי שליחות. יש לזה סימוכין עוד בדברים נוספים כאן בסוגיה,
ואין כאן באמת המקום להעריך,
הלומד ילמד וייתן לחכם ויחכם מאוד. הדברים כמובן צריכים עוד הרבה לימוד ובירור, ובעזרת השם נלמד ונבין.
אז כל טוב ושלום שלום בשעה זו.
