אנחנו ממשיכים בשיעורים שלנו,
וכפי שאנחנו יודעים, נמצאים במסכת קידושין.
אני בכל אופן רוצה גם בשיעור היום, שהוא כבר השיעור השלישי במסכת קידושין,
להמשיך בדיון שיש בו אופי, אני חושב, כללי שנוגע לקידושין. יכולתי לקרוא היום לנושא של השיעור,
ממש על נוסח הברכה שאנחנו אומרים: "מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין".
זאת אומרת, יש לנו חופה ויש לנו קידושין.
וכאן באמת צריך וכדאי לראות,
אנחנו דיברנו על העניין של הקידושין, שזה בעצם הנושא העיקרי של המשנה הראשונה, של הפרק הראשון,
ממנו כל הדברים מסתעפים, האישה נקנית בשלושה דרכים,
כסף בשטר ובביאה.
וכאן, בתוך הדברים בגמרא, כשהגמרא עוברת מעניין לעניין,
יש לנו בדף ה' בגמרא את דברי רבו נא,
שהוא אומר שעומר אבונא, חופה קונה מקל וחומר.
חופה קונה מקל וחומר, ומה כסף שאינו מכיל בתרומה קונה?
חופה שמכילה בתרומה אינו דין שתקנה.
זו בעצם סוגיה של הגמרא פה בדף ה',
ובדברים שלא תמיד נותנים את הדעת עליהם,
מפני שאנחנו יודעים שיש סדר של קידושין, קודם קידושין, כסף שטר וביעה.
אנחנו עושים את זה בדרך כלל בכסף,
אבל אנחנו גם יודעים שיש חופה.
בא רב עונה ואומר שהחופה היא בעצמה קונה.
מה פה שהיא קונה? החופה בעצמה יכולה לעשות את העניין של הקידושין בעצמו.
לא רק שלוש הדרכים שכתובים במשנה במפורש,
אלא גם החופה, וזה דבר שלא כל כך מודעים לו.
הוא אומר שיש לזה קל וחומר.
הוא לומד את זה בקל וחומר. אנחנו יודעים שזו אחת מהמידות שהתורה נדרשת בהן כשלומדים מקל וחומר,
כשלומדים מקל וחומר זה כאילו דברים מפורשים.
זאת אומרת, יש מכאן כאילו ללמוד לדעת רב הונא שחופה זה דרך נוספת לקידושין.
ואז באמת, בדברי המפרשים הראשונים, באמת מדברים פה על מה עושה החופה. אז החופה, לפי זה, עושה את שני הדברים.
אנחנו בדרך כלל רגילים לומר שיש קידושין ויש נישואין, והנישואין על-ידי החופה.
וכאן אנחנו מוצאים שהחופה יכולה לעשות את הכול,
דהיינו גם את הקידושין וגם את הנישואין.
עכשיו, מבחינת הלימוד של הגמרא פה, של הסוגיה עצמה,
הגמרא בעצמה היא נושאת ונותנת בדברי רב הונא,
כפי שמשא ומתן של סוגיה הרבה פעמים הולכת מדף ה עמוד א',
עוברת לדף ה עמוד ב',
ואנחנו רואים שהגמרא מקשה על רב הונא, מקשים מכאן, מקשים משם,
אבל סוף הסוגיה זה דבר מעניין. מי שלומד את הסוגיה ככה בלימוד פשוט,
אז הוא לא מוצא, אם הוא יחפש לרגע,
אז מה באמת המסקנה של הגמרא?
הרב הונא אמר את מה שאמר. מה המסקנה?
הגמרא רצתה להקשות עליו קושיות,
אבל כל הקושיות שמקשים עליו
בעצם נדחו.
אז דחורה, אם כל הקושיות נדחו,
אז נשארנו עם הקלה וחומר של רב הונא.
על דחורה אפשר יהיה להסיק מסקנה הלכתית,
שבאמת החופה קונה, כדברי רב הונא, כי מנה לנו באמת לומר שלא.
וזה באמת דבר שהוא אפילו מחודש כשלעצמו.
ואנחנו, שלומדים הלכה ברורה ובירור הלכה,
אז באמת כדאי לעיין בהלכה.
מהי ההלכה באמת לגבי חופה?
האם חופה עושה קידושין?
אז אם אנחנו נפתח למשל את הרמב"ם,
אנחנו לא נמצא אצלו דברים בקשר לכך.
לא נמצא.
הרמב"ם לא מזכיר את האפשרות שחופה קונה, משמע שהוא סובר שחופה לא קונה.
איי, הגמרא כאילו לא דוחה את רב הונא,
אבל אולי יש לו סיבה אחרת, או מקורות אחרים משם הוא לומד שחופה לא קונה.
לעומת זאת, אם אנחנו לומדים שולחן ערוך,
כמובן בהלכות קידושין, באבן העזר,
אנחנו מוצאים אולי אפילו בצורה מפתיעה שהוא מביא שם דעה,
מביא שתי דעות בשולחן ערוך,
והדעה השנייה שהוא מביא, שהיא כן מקודשת על ידי חופה,
כדברי רבו נא.
אם ציינתי בדף המקורות את הדברים של פתחי תשובה בשולחן ערוך בין הנושא הכלים החשובים,
פתחי תשובה מביא הרבה פעמים את הדברים להלכה מתוך השו"תים שפוסקים הלכה למעשה,
אז הוא מביא דווקא שישנה נטייה די חזקה, או מאוד חזקה,
להגיד שחופה קונה.
אז זה בעצם כן כדברי רב הונא. אז אנחנו רואים איזה פיצול בשיטות.
יש כאילו מתעלמים מדברי רב הונא וצריך להבין מאיפה הם באים,
ויש להפך, מביאים ומתחשבים בדברי רב הונא. אז באמת צריך להבין מהי המחלוקת פה. זאת אומרת,
מהי המחלוקת,
ואולי להבין ממילא בצורה יותר ברורה מה פשר העניין של הדיון הזה אם חופה קונה או חופה לא קונה,
אולי להבין קצת את יסודות העניין. ככה תמיד
צריך ללמוד דבר בצורה עיונית, לדעת מהם היסודות של הדבר.
נראה לי שהעניין
תלוי באמת בהגדרה של החופה.
חופה, אנחנו יודעים, יש חופה, מי לא יודע שיש חופה.
מה זה בדיוק חופה?
זה אפילו לא כל כך ברור במקורות שלנו.
גם בדף המקורות שלנו היום נמצא גם את ההגדרה של הרמב"ם בפרק י' מהלכות אישות לגבי חופה,
גם את הדברים הנאמרים ב"שולחן ערוך" בסימן נ"ה בקשר להגדרה של החופה,
שיש בעצם כל מיני דברים. היו שרצו להגיד שהחופה זה רק כשבא לביתו,
יש שאומרים שהחופה זה האינומה,
יש כאלה שאומרים
שהחופה זה מה שאנחנו עושים,
כמו שאנחנו מדברים על חופה, אז אנחנו תמיד זוכרים את החופה שמביאים עמודים ופורסים עליה ירייה ונמצאים ככה.
זו חופה, כך אנחנו קוראים לחופה.
אז אפילו מה זה חופה, יש לנו פה הגדרות שונות.
אנחנו בעצם, כיוון שאנחנו לא יודעים בדיוק,
עושים בעצם את הכול.
כך אנחנו עושים, עושים גם את הכיסוי של אינומה,
נמצאים תחת החופה, כפי שאנחנו קוראים לחופה,
ואחר כך את הייחוד,
והבאה אחר כך לביתו.
כל הדברים האלה אנחנו עושים כאילו לצאת ידי חובת כולם,
נגיד ככה. אבל כשאני התכוונתי לומר, יש כאן שאלה מהי באמת החופה.
האם החופה זה קניין, מעשה קניין?
האם החופה זה מעשה קניין?
שכמו שיש קידושין, שזה קניין, האישה נקנית בכסף, השתר או בביה, זה מושג של קניין.
קניין, פירושו של דבר, זה מין מעשה סמלי שיוצר חלות חדשה.
וזה בעצם גדר של קניין, הוא דבר שהוא בממון וגם בדבר שבקידושין.
אז אם הוא דבר שהוא גם בקידושין,
אולי גם המושג של נישואין זוהי דרגה נוספת. יש עוד דרגה.
יש דרגת קידושין ויש דרגת נישואין,
ואת דרגת הנישואין עושים על-ידי קניין של חופה.
החופה זה קניין,
או אולי,
חופה זה בכלל לא קניין.
קידושין זה קניין,
כמו שכתוב במשנה: האישה נקנית בכסף ושטר או בביאה.
אבל הנישואין, החופה, זה לא קניין.
אפשר להגיד, זה מין גדר של תיאור מצב.
עכשיו, לאחר שעשו קידושין,
אז כאילו מתקדמים עוד שלב,
והשלב הזה איננו בהגדרה של קניין,
אלא בהגדרה של מצב חדש שהאיש והאישה נכנסים לחיי אישות משותפים.
בעצם אפשר שזו תהיה ההגדרה, וזו תהיה ההגדרה גם של הרמב״ם,
להגדרה של חופה,
אפשר לומר,
הגדרה של חופה, אפילו היה דבר כזה לפני מתן תורה. ההלכה הראשונה בהלכות אישות מתארת איך היו דברים נעשים ומסתדרים,
כאילו איך הם מסתדרים לפני מתן תורה, ואולי אצל הגויים מבחינה זו, עד עצם היום הזה,
אז זה בעצם כמו חופה כזו.
אז מה זה חופה?
זו ההחלטה של בני הזוג שהם נכנסים לחיים משותפים, אבל זה לא בגדר קניין.
עכשיו,
אם אני אומר שזה קניין או לא קניין,
למה היא נפקמין, אבל למה אני חוזר ומדגיש את הנקודה הזאת? יש כל מיני נפקמינות לגבי העניין הזה, אם זה קניין או לא קניין,
בהגדרה של קניין. כי אני חוזר עכשיו לדברי רבונה הראשונים שהזכרנו אותם פה בגמרא.
רבונה, מה אומר? רבונה אומר, אני קורא את הדברים, רבונה אומר,
חופה קונה מכל וחומר.
ואז הוא אומר, מה, כסף שאינו מאכיל בתרומה קונה,
חופה שמאכילה בתרומה אינו דין שתקנה.
אז עכשיו, כשלומדים כזה קל וחומר,
צריך באמת, ואפשר להגיד ככה:
בשלומיים ההגדרה של חופה
בתור הדבר שעושה את הנישואין זה סוג של קניין.
כמו שקידושין זה קניין, גם החופה זה קניין.
אז ממילא אפשר ללמוד מקניין לקניין.
כמו שהחופה קונה וגורמת לכך שההגדרה של בני-הזוג הם נשואים ולא רק מאורסים,
אז אפשר ממילא להבין שזה גם כולל בתוכו את הקניין של הקידושין.
אבל אם אני אומר שההגדרה של חופה היא לא בתור הגדרה של קניין,
אלא זה משהו שיותר מבטא החלטה משותפת של כניסה לחיים משותפים, כמו שאמרנו,
אז מה, וזה המצב של נישואין כשעושים את זה,
אז מה שייך להגיד קל וחומר? כל הקל וחומר של רב הונא,
יש לו בסיס נכון ואפשרי,
אם ההגדרה של החופה בתור חופה היא הגדרה של קניין.
אז אתה לומד מקניין אחד לקניין השני ועושה קל וחומר.
אבל אם אתה לא אומר ככה, אז אין בכלל שום קשר בין הפונקציה או בין התפקיד של החופה לעומת התפקיד של הקידושין. ואיך אפשר ללמוד שהחופה תעשה קניין קידושין בשעה שהיא בעצמה בכלל לא קניין?
ממילא אפשר עכשיו לומר, אם אני לומד את הסוגיה הזו, אני בעצם יכול באמת לומר,
וזה נראה לי הפירוש הנכון לעניין.
רב הונא באמת סבר שחופה זה קניין גם לנישואין,
ולכן הוא עשה באמת את הקל וחומר.
ולפי הקל וחומר שלו, היא עושה שהחופה באמת שעושה קניין,
אז היא באמת עושה גם את הקידושין ולא רק את הנישואין.
והגמרא כשנושאת ונותנת עליו אם יהיה קל וחומר טוב או קל וחומר לא טוב,
היא בסופו של דבר לא דוחה את דבריו.
אבל כל זה בתנאי שנקודת המוצא של רב הונא מקובלת,
שהחופה היא באמת בהגדרה של קניין.
אבל אם אני אצא מתוך הנחה אחרת, כמו שאמרנו, שהחופה היא בכלל לא קניין,
אז ממילא החופה לא קניין,
אז בכלל אין לי את הקל וחומר,
אז אין לי בכלל את הבסיס להגיד את דברי רב רונא.
אבל איפה אני מוצא את זה בגמרא?
על זה גם בדף המקורות ציינו שהגמרא, ממש בהתחלה,
בתחילת המסכת עוד קודם,
הגמרא מדברת בדף ג' עמוד א', הגמרא אומרת "מניינא דרישא למיעוט אמי",
זאת אומרת, מה שכתוב "אישה נקנית בשלושה דרכים למיעוט אמי",
אומרת הגמרא בדיעה ראשונה למיעוט אכופה.
זאת אומרת,
השיטה הזו למיעוט אכופה עובדת בגמרא כדבר
שסתמא דגמרא, שהגמרא כדעה ראשונה אומרת למיעוט החופה, כאילו לא כרבונה, זאת אומרת, אפשר בהחלט להבין שההנחה הראשונה של הגמרא הייתה למיעוט החופה.
למה למיעוט החופה שלא כדברי רבונה? למה לא כדברי רבונה?
הרי הוא למד קל וחומר כי הקל וחומר שלו לא שייך, אם אני סובר שהחופה היא לא בהגדרה של קניין.
יוצא, אם כן, שזה פישרן של שתי השיטות בהלכה שאנחנו מוצאים,
אם בסופו של דבר חופה קונה גם לקידושין או לא קונה גם לקידושין. ויש איזה השלכות אחרות שאפשר להוסיף ולומר עליהן דברים.
אינני יודע עד כמה אנחנו יכולים פה ומסוגלים להעריך.
אני אתן אבל דוגמה, למשל דוגמה אחת.
דוגמה, למשל, יש נושא משמעותי ביותר בהלכה,
למשל לגבי חופת נידה.
חופת נידה, אישה שהיא קלה בחתונה ויש מצב שקורה שהיא פרסה נידה.
וכשיש חופת נידה, השאלה היא מה תוקף החופה בזמן שהיא נידה, אם
קרה מה שקרה.
אז פה יש לנו מחלוקת בפוסקים, שוב מחלוקת בפוסקים.
הרמב״ם,
בהלכה שמצוינת פה בפרק י' הלכה ב',
הוא באמת אומר שחופת נידה
היא לא תופסת, היא לא כלום.
היא לא, אין לה את התוקף להעמיד את האישה בדרגת נשואה,
כיוון שהיא נידה.
בעוד למעשה פוסקים אחרים,
כפי שמבואר אפילו בשולחן ערוך בסימן ס"א הלכה א',
שם אנחנו מוצאים שנאמרו דברים מפורשים, שגם חופת נידה יש לה תוקף לעשות אותה כנשואה.
אני מאמין על המחלוקת לגבי חופת נידה.
מה המחלוקת בזה?
כאן אנחנו באמת צריכים ויכולים להסביר, על-פי אותה שאלה שהעלינו עכשיו לגבי מה זה חופה.
אם החופה זה קניין,
אז גם החופה היא הקניין, מה שאנחנו קוראים חופה.
אז גם אצל הנידה הם עשו את הקניין, נכון?
שהיא כרגע אסורה,
אסורים,
כפי שבימי נידה.
אבל מצד הקניין של החופה, הקניין חל בלי בעיות.
לעומת זאת, הרמב"ם באמת סובר שחופת נידה לא תופסת בכלל, היא כאילו לא נעשתה. צריכים לחכות,
ואחר כך תהיה החופה אפשרית.
למה?
כי החופה היא לא קניין, אין לה איזה תוקף עצמי,
אלא כל התוקף שלה הוא מצד, איך אמרנו קודם,
מצד ההחלטה המשותפת שלהם להיכנס לחיים משותפים, וזה כרגע לא שייך כאשר היא נידה.
ממילא אין לזה משמעות.
אז כיוון שאין לזה משמעות,
אז ממילא חופת הנידה לא קיימת.
אז זה דבר מאוד מעניין, מה שיוצא פה, מחלוקת לגבי חופת נידה, האם חופת נידה תופסת או לא תופסת,
מחלוקת בהלכה.
וכפי שאנחנו אומרים, אנחנו נוטים היום כן לומר שחופת נידה כן תופסת,
מפני שבאמת אנחנו לפי זה כנראה מבינים שחופה בכלל היא בגדר קניין,
וזה בעצם כדברי רב הונא,
ממנו אנחנו לומדים, ואם ככה, באמת מובן גם למה אנחנו סוברים שחופה יכולה לעשות גם את הקידושין.
זה באמת דבר מאוד מעניין כשלעצמו,
וזה דבר ש...
כי חופה היא דבר שבסופו של דבר אפשר ממילא להבין,
שגם אם יש זוג שלא עושה קידושין ורק נכנסים בסופו של דבר כאילו לחופה,
דהיינו, לכניסה לבית,
זוהי החופה, אז בהחלט יכול להיות שיש בהם כוח קידושין
מכוח הדין של רב הונא,
שככה נפסקה ההלכה. זאת אומרת, יש לדברים האלה השלכות,
ועוד יש להם השלכות בסוגיות אחרות שציינתי בדף המקורות,
שאינני יכול כרגע להאריך בזה,
בסוגיה ביבמות, שם אנחנו לומדים שיש התחשבות בדברי רב הונא
במושג של "יש חופה לפסולות". מי שיעיין שם במסכת יבמות, בדף נ"ז,
עדיין ימצא את העניין על-פי רש"י ותוספות. וזה גם שוב יתברר שדברי רב הונא באים לידי ביטוי בעוד הלכות נוספות,
כפי שנאמר שם. ואני חושב שדי לנו בזה,
וכל המוסיף ללמוד הרי תמיד תבוא עליו ברכה.
חולטו ושתער בזה, בעזרת השם.
::::
של של של של
