פרשת: מצרע | הדלקת נרות: 18:31 | הבדלה: 19:50 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

לשבור את הקונספציה – פרשת מצורע ושבת הגדול | הרב חגי לונדין
play3
הרב חגי לונדין
לכפר על רגעי הייאוש – פרשת תזריע | הרב חגי לונדין
play3
הרב חגי לונדין
התחדשות של הנפש | עבודת ה’ לחודש ניסן (נמרצות) | הרב חגי לונדין
play3
הרב חגי לונדין
להשתחרר מתחושת ההחמצה (הכנה לפסח) | הרב חגי לונדין
play3
הרב חגי לונדין
בושה! בושה! – פרשת שמיני ופרשת החודש | הרב חגי לונדין
play3
הרב חגי לונדין
הקרבה ללא גבול – פרשת ויקרא ופורים תשפ”ד | הרב חגי לונדין
play3
הרב חגי לונדין

להאמין באלהים

Play Video
video
play-rounded-fill
 
‫טוב, שלום לכולם. ‫אנחנו בשיעור השני של הסדרה הזו,
‫יסודות האמונה היהודית,

‫שמטרתה לנסות לברר באופן שיטתי ‫את אבני היסוד או את עמוד השדרה

‫של מה שאנחנו מכנים יהדות, האמונה היהודית.

‫אני מזכיר שוב לכל מי שצופה בנו שהסדרה הזו,

‫חלק מהרעיון שלה זה הרציפות והעקביות.

‫זאת אומרת, בניגוד אולי באמת לשיעורים אחרים,

‫שכל אחד עומד בפני עצמו,

‫פה מדובר באיזה מהלך מופשט ‫שבחלקו לפחות הוא משנה תפיסות קודמות,

‫והרעיון הוא שבן אדם ‫ילך ויתפתח מהדברים הללו,

‫ולא שחלילה יישאר במבוכה.

‫אז ענה ממי שצופה בתכנים הללו,

‫שאם הוא לא ראה את השיעור ‫הראשון, אז שיצפה קודם בשיעור הראשון,

‫וגם, עזרת השם, יראה את השיעורים הבאים.

‫אנחנו התחלנו בפעם שעברה,

‫להסביר את עיקרי האמונה ‫ועיקרי היסוד של היהדות,

‫כפי שהם נתפסים כיום אצל רוב העולם,

‫בין חילוני, מה שמכונה, ובין דתי.

‫העיקרון הראשון שאנשים מדברים ביחס לאלוהים,

‫זה הגדרת האלוהים ככוח עליון.

‫התפיסה המקובלת ברוב העולם היום, שאלוהים,

‫זה סוג של ישות ששולטת על העולם.

‫יש כאלה שקצת מסתייגים מהמילה ישות,

‫כי זה נשמע לא נוח, אז קוראים כוח.

‫אבל בסופו של דבר הרעיון ‫הוא שישנו כוח עליון חיצוני,

‫שברא את העולם, שולט על העולם,

‫ועכשיו נוצר ויכוח ביחס לאמונה.

‫זאת אומרת, גם חילונים וגם דתיים,

‫כך הם מגדירים את אלוהים, ככוח עליון.

‫רק השאלה, אם הכוח הזה קיים או לא קיים,

‫על זה לכאורה נטש ויכוח.

‫שאם נלך על הציר של אלה שמאמינים באלוהים,

‫הם משוכנעים בצורה מאוד מאוד ודאית,

‫או על ידי שכל, הוכחות, ‫או על ידי דחף רגשי,

‫שהכוח הזה קיים, שולט, ואז ‫אנחנו מגיעים אל הציר השלישי,

‫שלאחר שהאדם מגדיר את אלוהים ככוח עליון,

‫ומשוכנע בקיומו של אותו ‫כוח, עכשיו הוא שואל את עצמו,

‫מה אותו כוח, מה אותו אלוהים רוצה ממני?

‫ופה, בגרסה של היהדות,

‫ושוב, אני יודע שגם מילה יהדות זו מילה רחבה,

‫אבל בואו נלך פה על הגרסה ‫האורתודוקסית של מה שמכונה.

‫יהדות טוענת שאותו ישות, אותו כוח עליון,

‫התגלה לפני אלפי שנה במעמד אר-סיני,

‫ושם צובע, לפחות ברמה העקרונית,

‫את אורח החיים שאנחנו מכנים תורה ומציאות.

‫זה פחות או יותר, אמרנו,

‫בניין האמונה הבסיסי של, בדרך כלל,

‫אדם שקורא לעצמו היום דתי.

‫הסברנו שהמשפטים הללו, ‫אני מדגיש, לא שהם טעות,

‫והיום אנחנו נסביר את ‫זה גם יותר, לא שזה טעות,

‫אבל ההבנה הזו ביחס אליהם,

‫היא הבנה מאוד מאוד שטחית והבנה ראשונית.

‫מדוע?

‫בראשון הסברנו בשאלות,

‫קודם כל, הסברנו מה לא לפני שאומרים מה כן.

‫א', עצם הגדרת האלוהים ‫ככוח עליון, זה כבר בעיה,

‫מפני שברגע שאנחנו מגדירים את האלוהים,

‫אנחנו כבר מצמצמים אותו.

‫אלוהים אמור להיות משהו ‫שללא גבול, ללא הגבלה, ללא גדר.

‫וברגע שאומרים שאלוהים הוא כוח עליון,

‫למרות שהכוח הזה אנחנו יכולים לפאר אותו

‫בהמון המון תיאורים, שהוא ‫כוח גדול והוא כוח עליון,

‫והוא נפלא והוא שולט על ‫הכול והוא רואה על הכול

‫והוא נמצא בכל מקום, ‫אבל בסופו של דבר,

‫אנחנו אומרים שיש פה ‫כוח שהוא חיצוני למציאות.

‫זאת אומרת, הוא והמציאות הם לא אותו דבר.

‫ואז מנהילה כבר יש מימד ‫מסוים, המציאות, שאלוהים לא שם.

‫אז כבר הגדרת המושג האלוהים ‫ככוח עליון, היא כבר בעייתית.

‫מעבר לזה אמרנו,

‫שגם אם אדם איך שהוא מצליח ‫לחיות עם הסתירה הפנימית הזו,

‫הניסיון להוכיח את קיומו של אותו ‫כוח עליון או אותה ישות עליונה,

‫הוא גם בעייתית.

‫מהסיבה הפשוטה,

‫שסכל אנושי שעליו אנחנו מתבססים ‫על מנת להגיע למסקנות לוגיות,

‫הוא מוגבל.

‫הוא בנוי על אחושים, ‫תיארנו את זה בפעם שעברה,

‫ואחושים מטבע ‫ממוגבלים, ומכיוון שכך,

‫כל הוכחה שאי פעם ננסה ‫להוכיח, היא מוטלת מספק.

‫בוודאי, ביחס לאלוהים,

‫שזה אמור להיות משהו מוחלט ללא שום מספק.

‫וגם הציר הרגשי, כשאדם ‫בא ואומר, טוב, אני לא מוכיח,

‫אני מרגיש את זה,

‫זה בוודאי משהו שלא ניתן ‫לבסס עליו דברים רציניים.

‫רגע שזה משהו מאוד מאוד סובייקטיבי.

‫לא ניכנס פה לכל ‫ההוכחות, אבל תראו,

‫במהלך ההיסטוריה האנושית,

‫הרבה ניסו להוכיח את קיומו של אלוהים.

‫כל הוכחה, הסתירה שלה עומדת בצדה.

‫הדברים מגיעו לפעמים לאפסות,

‫זאת אומרת, מכיוון שאנשים דתיים מאוד ‫מאוד מעוניינים להוכיח שאלוהים קיים,

‫אז לפעמים גם מגיעים ‫להוכחות שהן קצת מגוחכות.

‫לדוגמה, היה בזמנו ‫פילוסוף צרפתי בשם פסקל,

‫שהיה דתי, זאת אומרת, היא נוצרי,

‫שהצורה שהוא ניסה, לפחות ‫אחת מהדרכים, שהוא ניסה לשכנע,

‫כן, בזמנו כבר הייתה, היה ‫חילון כבר התחיל, ההשכלה,

‫אז אחת הדרכים שהוא ניסה ‫לשכנע את האנשים להאמין באלוהים,

‫זה היה בתיאון שהוא אמר להם כך,

‫תראו, אם אלוהים קיים או ‫לא קיים, זה סיכוי של 50-50,

‫50-50.

‫זאת אומרת, תראו, מה יש להפסיד.

‫אם, זה היה טיעון שבאמת ‫נאמר, זאת אומרת, אם, בא ואומר,

‫אם תעמיד באלוהים, תהיה ‫דתי, אם מסתבר שבשמיים,

‫על אחר מותך, לא היה אלוהים, ‫טוב, אז לא הפסדת יותר מדי.

‫אבל אם יש, חבל על הזמן.

‫בסדר? זה טיעון מעניין.

‫דרך, עד היום, יש אנשים

‫שכך מנסים לשכנע, תבינים ‫לבד שטיעון מהסוג הזה, זה לא,

‫בוא נגיד, לא נותן כבוד יותר מדי

‫לעולם הדתי.

‫זאת אומרת, כשאדם מנסה לשכנע על דרך הספק,

‫אז בוא נלך על ודאי מה יש לך להפסיד וכולי.

‫אז כפי שאמרנו, ‫הטיעונים הללו הם כולם

‫מאוד מאוד בעייתיים.

‫וגם, כמו שאמרנו, גם אם ‫אדם בסופו של דבר משוכנע

‫בקיומו של אותו כוח עליון, ‫ישות חיצונית, איך הגענו לזה

‫שהוא נתן תורה ומצוות בער סיני?

‫המסורת הזו, שאומרים שעברה מדור לדור,

‫בער סיני, זה דברים, ‫עוד פעם, קצת חלשים.

‫א', כפי שצייננו, אף אחד לא ‫יכול לדעת מה בדיוק היה שם

‫לפני 4000 שנה.

‫זה שאומר שמעידים

‫ציבור אנשים גדול, שהם ‫ראו שם איזושהי חוויה,

‫חוו איזושהי התגלות, טוב, זה

‫דבר שאפשר, אפשר לסדר את זה.

‫זאת אומרת, אפשר לקחת הרבה אנשים

‫ולהראות להם איזה משהו, ‫שהם יפרשו את זה כהתגלות,

‫בוודאי בצורת החשיבה של אהבה.

‫וגם הרעיון הזה שזה עבר מדור לדור,

‫כשאמרנו, הרציפות של אגדות

‫ושל סיפורים, הם ‫נמצאים בכל התרבויות.

‫כפי שצייננו פעם שעברה, ‫ישנם אלפי דתות היום בעולם,

‫ובכל דת יש אלפי זרמים.

‫הנצרות לבד, יש לפחות לפי אחת הספירות,

‫65 אלף תתי זרמים בנצרות.

‫זה הגיוני.

‫אנחנו היום 13 מיליון יהודים

‫ברחבי העולם, ותראו כמה ‫זרמים יש בתוך היהדות.

‫יש חילונות ויש רפורמים,

‫ויש קונסרבטיבים ויש אורתודוקסים, ‫ובתוך האורתודוקסים יש

‫מה שנקרא חרדים ודתיים ‫לאומיים, ודתיים לייט,

‫וחרדל חרדים לאומיים, ‫וחסידים ומתנגדים.

‫אז תחשבו מה קורה עם שני מיליארד נוצרים,

‫או כמה מיליארדים של מוסלמים ובודאיסטים.

‫יש עשרות אלפי זרמים

‫ותתי זרמים של אנשים שטוענים, ‫וכל אחד מאוד מאוד משוכנע

‫שאותה ישות התגלתה דווקא אליו.

‫איך אדם מוצא את עצמו בתוך הג'ונגל הזה

‫של אמונות ודעות שקיים בעולם.

‫לכן, כפי שאמרנו, כל הכיוון ‫הוא צריך להיות כיוון שונה.

‫אנחנו, סליחה, אה, ‫אולי לפני זה נציין

‫שגם בלי קשר לכל הסתירות, ‫הלוגיות והשכליות שדיברנו קודם,

‫יש קודם כל איזושהי בעיה ‫נפשית בכל הגישה הזאת.

‫ברגע שהגישה היא שאלוהים והמציאות

‫זה שני דברים שונים, שזה ‫התפיסה הקלאסית של כוח עליון,

‫באותה שנייה אנחנו מכניסים את עצמנו

‫לסתירה בלתי נמנעת

‫בין החיים ובין אלוהים.

‫זאת אומרת, הגישה היא, וזה ‫באמת התפיסה הדתית הקלאסית,

‫שמכיוון שאלוהים הוא כוח חיצוני לחיים,

‫אז ברגע שאדם רוצה להתקרב לאלוהים,

‫הוא צריך לצאת מעצמו.

‫הוא חייב למחוק את עצמו, כי ‫הוא ואלוהים זה לא אותו דבר.

‫אז בשביל להתקרב לאלוהים, ‫אתה חייב להיות לא אתה.

‫וזה יוצר עכשיו, ונדבר ‫על זה הרבה במהלך השוב,

‫אבל זה יוצר תפיסת עולם שחונקת את החיים,

‫שלא מאפשרת פיתוח של המדע, של הרגשות,

‫של כל הצדדים האנושיים,

‫כי האדם כל הזמן נמצא עם איזו ישות מאיימת,

‫או לא מאיימת, אבל ישות חיצונית לו,

‫שהוא כל הזמן נמצא איתה במערכת יחסים,

‫שהוא צריך להיות כמו ‫אלוהים, כלומר, לא להיות הוא.

‫ואז הדבר הזה הוא כמובן גורם להתנגדות מרובה,

‫מהרבה אנשים שאומרים, ‫אם זה ככה, אם זה אלוהים,

‫אז אני מבטר על אלוהים.

‫זאת אומרת, יש כאן בעצם בחירה או-או,

‫זו הייתה התפיסה העקרונית, ‫שנמצאת גם באנושות בחלקה הדתי,

‫וגם באנושות בחלקה החילוני.

‫כולם מבינים שאלוהים והאדם, אלוהים והמציאות,

‫זה שני דברים שונים.

‫ועכשיו רק השאלה, במה אתה בוחר?

‫האם אתה בוחר באלוהים ומוחק את האדם,

‫או שאתה מוחר באדם, או ‫במציאות ומוחק את אלוהים?

‫ויש לדברים האלה השלכות ‫הרסניות, בוא נדבר עליהם.

‫לכן, כפי שאמרנו, אנחנו צריכים ‫ללכת בכיוון אחר לחלוטין.

‫הכיוון שאנחנו הולכים אליו,

‫הוא לא כיוון של הוכחות.

‫כל הרעיון של ניסיון הוכחה שכלית,

‫שתהיה מתוחכמת ורהוטה ושנונה ככל שתהיה,

‫היא לוקה בחסר.

‫השכל, כפי שאמרנו, הוא מוגבל.

‫הכיוון שאנחנו הולכים אליו, ‫הוא לא מאחוץ אל הפנים,

‫אלא מהפנים אל החוץ.

‫כמו שאומר דוד המלך, ‫מפסרי אחזה אלוה.

‫אדם רוצה לפגוש את אלוהים,

‫תתבונן פנימה.

‫יש בזה גם היגיון.

‫הרב קוק אומר באורת הקודש, משפט,

‫ככל שהאמת היא יותר גדולה,

‫היא צריכה להיות יותר פשוטה.

‫זאת אומרת,

‫אם אדם באמת חושב שהמגע שלו ‫עם אלוהים זה על ידי הוכחות שכליות,

‫בלי קשר עכשיו לכל מה שאמרנו,

‫גם לקשר הלוגי שקיים פה ‫וגם לבעיה הנפשית שנוצרת כאן,

‫יש כאן עוד תקלה.

‫אתה הופך את המגע לאלוהים ‫לנחלתם של אחוז מאוד קטן מהאנושות,

‫שמסוגלים לעשות את כל ‫הלוגיקה וההוכחות השכליות.

‫זה צריך להיות. ‫אלוהים אמורים להיות משהו שכולם נוגעים לו.

‫ככל שהאמת גדולה יותר, ‫היא צריכה להיות יותר פשוטה.

‫היא צריכה להיות יותר נגישה.

‫שכל אדם, גם תינוק, ובעומק ‫הדברים, גם בעל חיים,

‫גם צומח, גם דומם,

‫המציאות כולה צריכה להיות מחוברת לאלוהים,

‫ללא עכשיו פלסופים שכלים.

‫זה קצת מה שמזכיר את הסיפור הידוע,

‫שמופיע גם אצל כתבי רבי נחמן מברסלי,

‫אבל זה נמצא גם במקומות אחרים.

‫הרעיון של אותו אדם,

‫שהולך לשוטט בכל העולם שהוא מחפש אחרי האוצר,

‫ובסופו של דבר, הוא מוצא ‫את האוצר בתוך הבית שלו.

‫אל תביט החוץ, תביט פנימה.

‫במה האדם יכול להביט פנימה?

‫וכאן אמרנו, אנחנו משנים את כל כיוון החשיבה.

‫מה שאנחנו הולכים עכשיו ‫לעשות, זה לא להוכיח דברים,

‫אלא לתאר מציאות

‫שהיא פשוטה, ודאית ונגישה מכל.

‫כדברי רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי,

‫על פי תרגום אי בן טיבון, ‫אומר רבי יהודה הלוי,

‫הלא פתח דבריי, היא הראייה, ‫בעין, שאין אחריה צורך,

‫לא בראייה, הוכחה, ולא במופץ.

‫כיוון החשיבה של עם ישראל,

‫הוא לא על ידי ראיות מופתים ‫והוכחות, אלא על ידי ראייה.

‫ראייה לא במשמעות הפיזית, ‫אלא משמעות של דבר שניכר לכל.

‫אם תרצו, אפשר להמשיל את זה למשל.

‫שני אנשים מתווכחים, ‫האם יש שמש בעולם?

‫שני אנשים שגדלו במערה, ‫מלדתם, ולעולם לא ראו שמש.

‫אבל הם שמעו שמוע שיש שמש.

‫איך מוכיחים את זה שיש שמש בעולם?

‫גישה אחת אומרת כך,

‫אני נמצא במערה, איך אני מוכיח שיש שמש?

‫אומר אחד האנשים, ‫מסתכל, יש במערה סמך ירוק.

‫מאיפה הגיע הירוק?

‫קלורופיל.

‫ממה מגיע קלורופיל?

‫פוטוסינתזה.

‫מה, בשביל שייווצר תהליך ‫פוטוסינתזה, מה צריך?

‫מקור אור.

‫סימן שיש מקור אור שגרם לפוטוסינתזה,

‫סינתזה שגרם לקורופיל ונביא את הצמח.

‫זה גישה אחת.

‫גישה שנייה היא הפוכה.

‫גישה שנייה פשוט, האדם השני מוציא

‫את עצמו ואת השני מחוץ למערה,

‫אומר לו, אתה רואה את הכדור הזה בשמיים?

‫הגדול, המאיר, זה שמש.

‫זה משל מדויק שמתאר פה את כיוון החשיבה.

‫האם אדם נמצא בתוך המערה,

‫זאת אומרת, הוא לא רואה את אלוהים.

‫ועכשיו הוא מנסה פלפולים ופלפולי פלפולים

‫להוכיח שיש אלוהים מחוץ למערה,

‫או שבאדם פשוט עכשיו מנסה לראות את אלוהים.

‫להבין מה זה אלוהים.

‫איך אנחנו נפגשים עם אלוהים.

‫איך אדם מוצא את אלוהיו.

‫אם נמשיך את הרעיון של ‫רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי,

‫איך רבי יהודה הלוי מתחיל את כל התהליך?

‫המלך, שהוא שם בספר הכוזרי, מחפש את אלוהים.

‫ממה הוא מתחיל?

‫מחלום.

‫יש חלום. ככה ממשיל רבי יהודה הלוי.

‫יש לכל אדם איזושהי תביעה פנימית

‫שאיתה הוא מתחיל את התהליך.

‫מה התביעה הפנימית שלנו?

‫או במילים אחרות, ‫מה הנקודה הבסיסית,

‫הוודאית יותר של כל חיינו

‫שמשם אנחנו מתחילים ומתנהלים במציאות?

‫כל נתון אמרנו שנגיד ‫בחיינו, כל לוגיקה, כל הוכחה,

‫כל דבר כזה הוא בנוי על חושים, ‫והחושים הם סובייקטיביים.

‫יש רק נתון אחד

‫שהוא לא תוצר של חושים

‫והוא ודאי בחיינו באופן בלתי ניתן להיראות.

‫שאמרנו, עצם הקיום.

‫הקיימות שלי, הוודאות שלי ‫במציאות, שאני חי, זהו נתון,

‫כמו שאני מזכיר פעם אחרי פעם,

‫זה לא נתון שהגעתי, לא שעכשיו ‫אני הוכחתי למישהו שהוא קיים,

‫אלא פשוט תיארנו אמת פשוטה ודאית

‫שהיא הבסיס לכל חיינו.

‫נקודת הקיימות זה דבר שכולם ‫מודעים לו באופן על-הכרתי,

‫לא מתוך הכרה.

‫כל ההכרות שלנו, כל הדיבורים ‫שלנו, כל המעשים, כל הרגשות,

‫הם פועל יוצא של אותה נקודה ‫שהיא הפשוטה והבסיסית ביותר.

‫ואמרנו, לא רק הבן אדם קיים,

‫גם הדומם קיים, גם הצומח, גם בעל החיים.

‫ישנה קיימות במציאות.

‫הקיימות הזו, אמרנו, בשפה היהודית,

‫עוד פעם, לפחות בהקשר שלנו,

‫יש כמובן מנוחים שונים ‫שמשתמשים בהם בספרות התורנית,

‫אפילו אצל הרב קוק לפעמים ‫משתמשים במינוחים שונים,

‫אבל בהקשר שלנו, המילה ‫שמתארת את נקודת הקיימות הזו,

‫נקראת בשפה היהודית, נשמה.

‫נשמה, זה נקרא על שם ‫פעולת החיים הבסיסית ביותר,

‫נשימה, אבל לא הנשימה מגדירה חיים.

‫זאת אומרת, הנשימה אולי מגדירה חיים אנושיים

‫בצורה הפיזיקלית שלהם או הביולוגית שלהם,

‫אבל האבן קיימת גם שהיא לא נושמת.

‫זאת אומרת, הביטוי נשמה הוא ביטוי מושאל

‫שיש לנו קיימות שבאה לידי ביטוי לצבני האדם,

‫שוב, בדבר בנתון החיים ‫הבסיסי ביותר שנקרא נשימה.

‫הנשמה הזו, היא ממלאת אותנו.

‫שימו לב, הנשמה, נקודת החיים שלנו, בסדר?

‫היא דבר שהוא ממלא את ‫כולנו, אנחנו ודאים, הוא הכול.

‫ויחד עם זה, לעולם אנחנו לא ‫יכולים לתפוס את נקודת החיים.

‫אנחנו יכולים לתאר התפרטות של הנקודה הזו.

‫יכולים לתאר שהחיים שלנו ‫מקיפים רגשות ומקיפים מעשים,

‫והחיים שלנו מופיעים ‫בזמנים שונים, במקומות שונים.

‫אבל את החיים עצמם, זוהי נקודה ‫שהיא מצד אחד ממלאת את הכול,

‫ויחד עם זה, יש תמיד איזה שורש, ‫איזו נקודה שלעולם לא ניתן לגעת בה.

‫לא ניתן לגעת בה בצורה חושנית.

‫לא ניתן לגעת בה בצורה של הגדרה סכלית.

‫אבל ניתן לחיות אותה.

‫יש סיפור, שאוהבים תמיד ‫כדי להמחיש את הנקודה הזו,

‫מסופר על אחד מהרבנים, שגם עסק בסוגיות הללו,

‫שהוא רצה להמחיש לילד שלו את נקודת החיים.

‫אז הוא שם את הילד על ‫ברכב ושאל אותו, איפה אבא?

‫ואז הילד הצביע פה, אמר לו ‫אותו רב, לא, זה הבטן של אבא.

‫כן, תוכן אחר שהיה לו בטן.

‫זה הבטן של אבא.

‫איפה אבא?

‫אז הילד הצביע פה, אמר ‫לו, לא, זה הראש של אבא.

‫איפה אבא?

‫טוב, זה היה פה איזו התעלילות ‫מסוימת בילד, אני לא אומר,

‫אבל אז הוא הצביע פה, ‫אומר, לא, זה היד של אבא.

‫קיצור, הסיפור הוא שאחרי שהילד כמעט התחרפן,

‫אמר בסוף שתי גרסאות, אבל שתי גרסאות יפות.

‫גרסה אחת שהילד אמר, הכל אבא.

‫יפה.

‫גרסה שנייה, הילד אמר, אבא בפנים בפנים.

‫גם גרסה יפה.

‫לא יודע אם זה היה, אבל זה חלק ‫מהסיפורים שגם אם הם לא היו,

‫היה ראוי שיהיו בשביל הסיפור.

‫זאת אומרת שאנחנו מצביעים על עצמנו,

‫אין איזה נקודה שאנחנו יכולים ‫לתפוס את הנשמה שלנו, את החיים שלנו.

‫החיים שלנו, אמרנו, הם מקיפים את כל כולנו.

‫הנקודה הזו, הנשמה הזו, זה מה שאנחנו מחפשים.

‫ועכשיו אנחנו ממשיכים הלאה.

‫האדם, כשהוא בוחן את חייו, ‫אפילו ברמת החיים האישיים שלו,

‫הוא רואה שבחייו האישיים ‫יש נתוני חיים שהם עכשווים.

‫אני בשנייה הזו מדבר ומזיז את הידיים.

‫אבל החיים שלי הם חלק ממרחב חיים שלם.

‫בחיים שלי יש כל מיני אובייקטים.

‫אנשים, חפצים, וציינתי.

‫גם אם זה הכול באשליה וזה ‫הכול רק בדמיון שלי, בסדר?

‫בחיים שלי, בקיום שלי יש גם מימת של דמיון,

‫מימת של אשליה, מימת של ‫רגשות, מימת של צרכים גופנים.

‫אני חי במציאות.

‫אני ודאי בקיימות שלי,

‫והקיימות שלי כוללת בתוכה גם ‫מרחב שאנחנו מכנים אותו בשם מציאות.

‫וכאן מגיע הנקודה.

‫כשם שאני מזהה לחיים שלי,

‫יש שורש, יש מה שאמרנו נקודת קיום,

‫נקודת חיים שלעולם לא ניתן לגעת בה.

‫ויחד עם זה היא מחיה את הכול.

‫נשמה, שהיא הבסיס לכל ‫חיי, כך גם למציאות כולה.

‫שוב, אני מזהה את זה דרך החיים שלי,

‫גם אם המציאות כולה היא רק במוחי,

‫ובעצם אין משהו מעבר למציאות שלי.

‫בהרץ אוגריים, שזה אגב כיוון חשיבה,

‫שהוא מסתדר מאוד עם תורת הסוד.

‫כי תורת הסוד, יש כיוון כזה,

‫שבעצם כל אחד מאיתנו חי בחיים משלו.

‫זאת אומרת, מה שאני ‫עכשיו קורא שולחן,

‫ואתם רואים, מה שאני רואה פה עכשיו שולחן,

‫ואתם רואים שולחן, זה לא אותו דבר.

‫יש כזה ביטוי של חכמים, כתוב ‫על הפסוק, נחל עדניך תשכם,

‫אומר המדרש, מלמד שכל ‫צדיק, יש לו עדן בפני עצמו.

‫כל אדם הוא בעצם חי בעולמו ‫של הקדוש ברוך הוא בתוך עצמו.

‫ואנחנו משתתפים פה באיזה מרחב שאנחנו

‫קוראים כל מיני מושגים משותפים, לא חשוב.

‫זה אומר שאין בעיה גם להגיד את זה, בסדר.

‫אני חי בעולם שלי, ‫אבל בתוך העולם שלי,

‫לכל המרחב הזה שאנחנו קוראים ‫לו החיים שלי, המציאות שלי,

‫יש נשמה.

‫יש נקודת קיום כללי

‫לכל המציאות.

‫יש נשמה של כל המציאות.

‫הנשמה הזו נקראת ‫בשפה היהודית, אלוהים.

‫יהוד קי וב קי, הוויה.

‫אלוהים, אני מסביר ‫שוב, זה לא מישהו.

‫או אם נדייק, אלוהים זה לא רק מישהו.

‫לפני רעשי הביטוי מישהו, יש לו גם מקום.

‫אלוהים זה לא רק מישהו.

‫אלוהים זה לא רק משהו.

‫אלוהים זה השורש של הכל.

‫הנשמה של הכל.

‫כדברי הזוהר, נשמתה דה כל נשמתין,

‫ועיקרה ושורשה דה כל אלמין.

‫הנשמה של כל הנשמות, ‫ועיקר והשורש של כל העולמות.

‫נקודת החיים של כל המציאות.

‫נקודה, שוב, שאי ‫אפשר אף פעם לגעת בה.

‫לא יירעני אדם וחי.

‫אי אפשר לתפוס את אלוהים.

‫אי אפשר להגדיר את אלוהים.

‫כשם שאני לא יכול גם להגדיר

‫ולתפוס את החיים הפרטיים שלי.

‫אבל אני מזהה

‫שיש שורש לחיים שלי.

‫יש שורש למציאות.

‫יש נקודת קיומיות.

‫מעיין חיים שכל הזמן

‫מזרים חיים לחיים שלי.

‫השורש של מעיין החיים ‫הזה, זה מה שאנחנו מכנים אלו.

‫כפי שאמרתי, הגישה הזו יפוכה

‫מהגישה הראשונה.

‫הגישה הראשונה היא מנסה, ‫זה בעצם התפיסה המערבית,

‫שהיא בנויה לפילוסופיה היוונית,

‫שהאדם מושיט את ידיו כלפי ‫המציאות, ידיו המשמשניות,

‫מנסה למדוד דברים, ועל פי ‫זה ליצור איזה הנחות תמוצה

‫שעליהם הוא יניח את הרגל הרוחנית

‫ויתחיל לצעוד.

‫כשאמרנו, הגישה הזו היא

‫מראש גישה שלא יכולה להיות.

‫הכיוון שאנחנו הולכים אליו

‫הוא כיוון אחר.

‫מפסרי איך זה, לא?

‫או החלום של המלך כוזר

‫בספר הכוזרי.

‫יש לכל אדם ודאות

‫בלתי ניתנת להירום

‫שיש חיים.

‫ולא סתם שיש חיים.

‫יש חיים שהולכים ומופיעים.

‫יש משמעות.

‫יש נשמה.

‫יש כיוון.

‫תכנע שהרבה אנשים מתבלבלים,

‫ואומרים, לא, אני יודע שיש חיים,

‫אבל החיים הם רק אוסף של נתונים.

‫אומרים, לא, תביט פנימה.

‫החיים הם לא רק אוסף של נתונים.

‫אוסף נתונים זה שעכשיו

‫אתה רואה כל מיני נתונים בחייך,

‫אבל אתה רואה שיש איזה מקור

‫שמנביע עוד חיים.

‫ועוד מציאות.

‫ועוד קיימות.

‫יש נשמה להכל.

‫תרצו שוב, אני אומר את זה

‫כל פעם במילים בצורה אחרת

‫כדי לסבר את האוזן, ‫אבל הרעיון כל הזמן

‫הוא חוזר לאותו רעיון.

‫יש פילוסוף גרמני

‫בשם אמנואל קאנט.

‫סתם שמעתם על השם שלו.

‫כתב את הספר הידוע

‫ביקורת התבונה התאורה.

‫שהמסר הכללי שהוא הנחיל ‫האנושות, לפחות נתן איזושהי אמירה

‫שהפכה מעט מזמנו.

‫ידעו את זה גם קודם, אבל ‫כמו כל דבר, הוא ניסח את זה

‫באופן שהפך להיות פופולרי.

‫שאומר אמנואל קאנט, כל ‫מה שאנחנו קולטים מהמציאות

‫זה סובייקטיביות.

‫המונחים סובייקט ואובייקט

‫זה לקוח משם.

‫זאת אומרת, אם שוב ניקח ‫את המיקרופון האהוב עלינו,

‫כשאני נוגע במיקרופון,

‫אני נוגע בצדדים הסובייקטיביים שלו.

‫זאת אומרת, אני ממשש

‫ומרגיש צד מסוים של המיקרופון, ‫אני רואה חזות מסוימת שלו,

‫אני שומע, במקרה ‫חולני אני גם טועם

‫את המיקרופון, ואני קולט ‫איזושהי תמונה מסוימת

‫של המיקרופון, אבל

‫זה המיקרופון.

‫שובה היא לא.

‫כי אם נביא לפה עכשיו מכשור ‫טכנולוגי, או יבוא מישהו אחר,

‫הוא יראה עומקים נוספים

‫בתוך המיקרופון.

‫יראה שמה שזה חלק זה בעצם חוספס,

‫ומה שנראה שחור זה בעצם גוון אחר.

‫וזה שאתה מרזיק את המיקרופון ‫ככה, אפשר להרזיק אותו ככה.

‫כל הקליטה שלנו היא ‫סובייקטיבית, אבל בשורשה

‫יש אובייקט שנקרא

‫מיקרופוניות.

‫בסדר?

‫יש איזשהו שורש ‫אובייקטיבי, בעצם הדבר,

‫שהוא תמיד נמצא שם, ‫ולעולם לא ניתן לגעת בו.

‫אף פעם לא מגיעים אל הסוף שלו.

‫לעולם אי אפשר לתפוס את המיקרופון

‫עד הסוף. תמיד יהיה עוד עומקים.

‫זו גישה מפותחת.

‫התפיסה היוונית, החומרנית, ‫הם לא ראו ככה את המציאות.

‫הם אמרו שבמציאות יש אטומים.

‫מה המפשמות המילולית של המילה אטום?

‫אטום בלתי ניתן לחלוקה.

‫זאת אומרת, מבחינת התפיסה היוונית,

‫יש איזה גבול מסוים של חומר

‫שזהו, הגעת אליו וזהו.

‫אי אפשר לחלק אותו יותר, ‫אי אפשר להעמיק בו יותר.

‫העולם בסופו של דבר הוא מוגבל חומרית.

‫זו תפיסה מאוד מאוד, שוב, ילדותית.

‫תפיסה שמאוד מאוד רואה את הדברים

‫בממד החיצוני שלהם.

‫התפיסה העמוקה יותר, שוב, ‫שכאן תנחיל אותה לאנושות,

‫זה שתמיד ישנם מימדי עומק אינסופיים.

‫כן, והרעיון הזה שכל מה שאנחנו קולטים

‫זה רק מהצד הסובייקטיבי, זה ‫מה שמופיע בלשון הקבלה בביטוי

‫הכל מצד המקבל.

‫ביטוי של חכמי ישראל.

‫כל מה שאנחנו קולטים מהמציאות

‫זה רק את הצדדים החיצונים, ‫מצד מה שאנחנו קולטים.

‫אבל ישנו שורש בכל חפץ

‫שהוא לעולם לא ניתן לנגיע.

‫ויחד עם זה הוא מחיה את הכל.

‫אם תרצו, אלוהים, זה ‫האובייקט הגדול של המציאות.

‫שורש החיים של המציאות.

‫זה הרעיון.

‫עכשיו בואו ננסה לדייק בדברים.

‫כל הדברים האלה דיברנו בפעם שעברה.

‫אדם מודע לקיומו ומזהה

‫שישנה נקודת קיום.

‫אבל יש כאן איזשהו קט שצריך לזהר ממנו.

‫הרבה פעמים כשאנשים שומעים את הרעיון הזה

‫שאלוהים זה לא איזו אישות חיצונית,

‫אלא בעצם נקודת הקיום של המציאות,

‫הם לא שמים לב למילה הזו.

‫נקודת הקיום.

‫זאת אומרת, ישנה איזו הבנה מוטעת שאומרת,

‫אה, אז בעצם אלוהים זה הקיום.

‫אלוהים זה הטבע.

‫אלוהים זה האנרגיה הקוסמית של המציאות.

‫אלוהים זה ה-Chi.

‫יש כל מיני ביטויים שנשמעים היום.

‫בגרסה הוליוודית, אלוהים זה הכוח.

‫The force.

‫יש איזו אנרגיה שאליה אנחנו מתפללים.

‫לא זו הכוונה.

‫שימו לב.

‫הניסוח המדויק של הרב קוק ביחס מה זה אלוהים

‫זה המשפט הבא.

‫אנחנו נשתמש במשפט הזה הרבה במהלך המאמר,

‫אבל כדאי להכיר אותו כבר עכשיו.

‫שימו לב, כל מילה פה מדויקת.

‫אומר הרב קוק, במה אנחנו מאמינים.

‫אנחנו לא מאמינים בכוחות הקוסמוס.

‫אנחנו לא מאמינים בטבע.

‫אנחנו מאמינים באלוהים.

‫מה זה אלוהים? שימו לב.

‫עיקר האמונה היא בגדולת שלמות אין סוף.

‫אנחנו מאמינים שיש שלמות ‫אין סופית בתוך המציאות.

‫שכל מה שנכנס בתוך הלב, כל ‫מה שאתה אי פעם סופג בחייך,

‫כל החוויות, כל המחשבות, ‫כל המציאות, כל הקוסמוס,

‫הרי זה ניצוץ בתל לגמרי ‫לגבי מה שראוי להיות משוער.

‫זה כלום לעומת מה שעוד יש.

‫מה שראוי להיות משוער, מה שעוד משערים,

‫מה שעוד אפשר לקבל.

‫וזה ממשיך הלאה.

‫ומה שראוי להיות משוער וגם מה ‫שנראה לך שאתה יודע שעוד יהיה.

‫שאתה אומר כן, כן, אני קולט, ‫אבל יש עוד אין סוף דברים.

‫גם המילה הזו אין סוף.

‫גם מה שאתה עוד חושב שיכול להיות,

‫אינו עולה כלל בסוג של ‫ביטול לגבי מה שהוא באמת.

‫זה נשמע מורכב, אבל אם נפשט ‫את זה למילים יותר מודרניות,

‫אומר אף קוק, אנחנו ‫מאמינים בשלמות אין סופית,

‫שגם הביטוי הזה שלמות אין סופית,

‫זה עוד אין סוף לעומת מה שזה באמת.

‫שימו לב, יש כאן, אני לא סתם מתעכב את זה,

‫כי זה דבר שהוא קריטי להבנה.

‫האמונה היהודית היא בכך שישנו מקור לחיים.

‫ישנה אין סופיות שעומדת ביסוד החיים.

‫אבל אנחנו שומרים אין סוף, ‫אנחנו מתכוונים לאין סוף.

‫זאת אומרת, גם הטבע, גם ‫הקוסמוס, על כל המרחבים שלו,

‫אפילו אם נשתמש שבקוסמוס ‫יש מרחבים אין סופיים,

‫החלל הוא אין סופי,

‫גם זה, זה רק צל חיוור למה שזה אלוהים.

‫אנחנו, כשאנחנו מדברים על אלוהים,

‫אנחנו מדברים על משהו שהוא גדול מאיתנו.

‫לא שאנחנו אלוהים, אתם מבינים?

‫הטעות היא, שוב, כשהבראי שאדם מתחיל להבין,

‫אה, אלוהים זה לא אישות חיצונית,

‫אז בעצם צריך להגיד שאני אלוהים.

‫זאת אומרת, הטבע זה אלוהים. ‫אני, הטבע, המציאות זה אלוהים.

‫אז אתה אומר, אה, שנייה, אז למה אני מתפלל?

‫כאילו, אני מתפלל עכשיו אל עצמי?

‫אני מתפלל אל הטבע שיבוא ויושע אותי?

‫או שכתוב בתורה עכשיו, ‫ידבר השם, אז מי מדבר איתי?

‫המציאות מדברת איתי?

‫הכוחות הקוסמוס מדברים איתי?

‫לא, אלוהים מדבר.

‫אלוהים זה כוח שהוא מעל המציאות.

‫אם תרצו, נשתמש אפילו ‫בביטוי שקודם שללנו אותו,

‫אבל רק כדי לסבר את ‫האוזן, אלוהים הוא מחוץ לנו.

‫יש פה כוח עליון, גודל ‫אינסופי, שהוא יותר מאיתנו,

‫ואנחנו במערכת יחסים של אדם מול אלוהיו.

‫אנחנו מתפללים אליו.

‫הוא מדבר אלינו.

‫מה ההבדל הגדול שאנחנו פה מנסים להסביר?

‫שעד עכשיו תפסנו שהכוח הזה,

‫הגודל הזה, הוא חיצוני לנו בצורה מנותקת.

‫קוראים לזה בשפה הפילוסופית, טרנסידנטי.

‫זאת אומרת, יש כאן איזה ‫גודל שמערכת היחסים שלי איתו,

‫כמו שהראינו בציור קודם, ‫כאיזה שני אובייקטים נפרדים.

‫מה החידוש הוא של תורת הסוד?

‫זה שאנחנו מערכת יחסים ‫עם אלוהים באופן אימננטי.

‫אימננטי זה, הגודל הזה מופיע בתוך החיים.

‫לא שאנחנו אלוהים.

‫יש אלוהים שהוא מחוץ לנו, שהוא עליון מעלינו,

‫שהוא גדול מאיתנו, אבל הוא ‫מחוץ לנו לא באופן שמשביט אותנו,

‫אלא באופן שממלא אותנו.

‫כמו, אם תרצו, משל, מערכת ‫היחסים בין האצבע לבין הלב.

‫האצבע והלב זה שני דברים שונים.

‫האצבע היא לא לב.

‫הלב הוא יותר גדול מהאצבע לצורך העניין.

‫יותר תפקיד מרכזי, יותר ‫מלא דם, יותר מלא חיים.

‫מה מערכת היחסים בין הלב לבין האצבע?

‫זה מערכת יחסים, קוראים לזה אורגנית.

‫קשר חיים.

‫הלב מזרים חיים לאצבע.

‫זה שני דברים שונים, אבל ‫יש ביניהם קשר של חיים.

‫ובעצם הלב מופיע באצבע.

‫וככל שהלב פועם בצורה יותר חזקה,

‫האצבע מתמלאת ביותר חיים.

‫ככל שאלוהים גדול יותר, ‫אנחנו מתמלאים בחיים.

‫בתפיסה הראשונית, שוב, ‫שיש כאן איזה כוח חיצוני,

‫אז ככל שאלוהים גדול יותר, אנחנו קטנים יותר.

‫כך אדם תופס, מלוא כל הארץ כבודו,

‫אבל הוא מואך את הבן אדם.

‫אנחנו מדברים עכשיו, ‫שוב, על אלוהים, כמו שאלנו,

‫הוא גדול מאיתנו, הוא מעלינו.

‫לא שאנחנו אלוהים.

‫אבל הוא מופיע בתוך החיים שלנו,

‫שאנחנו מזהים שהחיים שלנו,

‫יש איזה מקור שמכניס חיים בתוך האישיות שלנו.

‫לא מחוץ באופן מלאכותי.

‫אנחנו אומרים את הפסוק, ‫אני אבדך בין עמתך,

‫פיתחת למוסרי.

‫אם מבינים, שוב, את התפיסה ביחס לאלוהים

‫בצורה שטחית ‫והפשטנית, זה משפט סותר.

‫אני אבדך.

‫זאת אומרת, יש כאן איזה מישהו חיצוני לי,

‫אדון, שרוכב עליי, ‫אני אבדך בין עמתך,

‫כלומר, אני כולי רמוס וכולי שלוט על ידך,

‫אז זה הופך אותי לעבד.

‫זה הופך אותי למשהו שאני ‫לא אני, אני נשלט בידי אחרים.

‫בתפיסה העמוקה, אני אבדך ‫בין עמתך, פיתחת למוסרי.

‫העבדות שמדובר עליה ‫בפסוק, זה לא עבדות משביתה.

‫עבדות שהאדם הוא, ‫מאפס את עצמו מול בורו.

‫אלא האדם נפתח מול הגודל

‫שנמצא בחייו שלו.

‫יש גודל אינסופי.

‫תהיה בתודעה של עבד ‫במשמעות, תהיה בתודעה של כפיפות

‫למה שעוד אפשר לקבל.

‫וזה פיתחת למוסרי.

‫זה מה שפותח את האסורים.

‫זה מה שפותח את האזיקים.

‫זה מה שנותן לבן אדם להיות משהו.

‫להיות בן חורין.

‫אין לך בן חורין, ‫אלא מי שעוסק בתורה.

‫או כדבר רבי יהודה הלוי, ‫עבדי הזמן, עבדי עבדים הם.

‫עבד השם הוא לבדו חופשי.

‫עבדי הזמן, אם אדם משתעבד

‫לדברים מוגבלים, לדברים ‫ששייכים לעולם הזמן,

‫לעולם האנושי, לעולם החומרי,

‫הוא עבד, הוא משועבד לדברים מוגבלים.

‫עבד השם הוא לבדו חופשי.

‫רק מי שנפתח

‫אל הגודל האנסופי

‫שמופיע בחייו, הוא חופשי.

‫הוא מופיע את החיים בצורה מלאה.

‫הרעיון הזה, שוב, שלעיקר ‫האמונה היא בגדולת שלמות אנסוף,

‫זה מה שמניע את כל האנושות.

‫אתם מבינים? זה לא ש... ‫וואלה, כולם, כל הדתיים

‫במהלך אלפי שנה, הם ‫לא מבינים מה חיים שלהם,

‫ופתאום אנחנו עכשיו מגלים מה זה אלוהים.

‫כל אדם יש לו שאיפה לאלוהים.

‫שאיפה לכוח עליון.

‫למשהו שהוא גדול ממנו.

‫וזה נכון.

‫רק ברגע שהמושגים לא ‫מבוררים, כי לא לומדים אמונה,

‫לומד מהלך המאמר, שזה שורש כל הבעיות,

‫שלא מבוררים את המושגים

‫עם אמונה, עם מחשבה, ‫אלא משאירים אותם ככה,

‫כמו בגן הילדים.

‫אז האדם מסתבך, ‫כי יש לו איזו שאיפה,

‫איזו תחושה פנימית בחיים, ‫שאינטואיטיבית, שיש גודל,

‫שיש עומק, אבל מה זה?

‫ואז הוא מגדיר לעצמו איזה אלוהים.

‫יש שם כוח עליון, ואז הוא מסתבך.

‫שנייה, אז הכוח הזה הוא ‫חיצוני, ואז הוא רומס אותי,

‫ואז אני בעצם הולך להיות כפוף, ‫ואיך אפשר להוכיח את זה וכו'.

‫אבל בעומק הדברים, ‫הוא מתכוון נכון.

‫אדם מתכוון... למה היום ‫אנשים אומרים יש אלוהים?

‫לא בגלל שהם למדו מאמר יסור ‫וממרכים, או התפלספו עם עצמם,

‫אלא לאדם בריא יש תחושה טבעית

‫שיש אלוהים.

‫יש משמעות לחיים.

‫יש לחיים האלה כיוון.

‫החיים זה לא רק אוסף סתמי של נתונים.

‫יש משמעות.

‫וזה נמצא בכל העולם.

‫אללה וואקבר.

‫מיליארדי אנשים מרגישים את זה.

‫לא ייתכן שהחיים, כמו ‫שמספרים לנו בתרבות המערבית,

‫הם רק אוסף טכני.

‫הללויה.

‫יש אלוהים צועקים גם במגרשי כדורגל.

‫וגם צוקים.

‫מה האדם שהוא במגרש כדורגל צועק?

‫כי יש אלוהים.

‫מה הוא מתכוון להגיד בעומק הדברים?

‫יש... יש הצלחה.

‫יש דבר שציפיתי לו, וזה קורה.

‫יש טוב.

‫טוב, זה גילוי מאוד נמוך של ‫התחושה הזו, אבל זה קיים.

‫ולכן, אתם מבינים, אנשים ‫הם לחוצים על זה שיש אלוהים.

‫והם צודקים.

‫תלכו עכשיו לאיזושהי ‫סבתא מורוקאית או פולנית.

‫ותתנו לה עכשיו את כל ‫ההסברים הפילוסופיים בעולם.

‫למה אין אלוהים, ובעצם כל ‫החיים זה רק אוסף של כימיקלים

‫וגירויים חשמליים מאוד מתוחכמים,

‫ותהיו מאוד רעותיים ותכתבו על זה ספרים,

‫תגיד לך, באמת, יש אלוהים.

‫זה נכון.

‫יש פה איזו תחושה טבעית שיש פה משהו.

‫וזה נכון.

‫זאת אומרת, מה שאני בתחילת ‫השיעורים אמרנו שכוח ליון

‫זה ביטוי לא נכון, אמרתי, ‫מבחינה הכרתית יש עם זה בעיה.

‫אבל מבחינת מה שהביטוי הזה ‫משמש באנושות, זה ביטוי נכון.

‫והיחס הזה מול איזה גודל ‫שקיים בחיים, זה קיים אצל כולם.

‫אבל כפי שאמרנו, צריך אדם ללטש בהכרה ולהבין

‫שהגודל הזה הוא לא חיצוני ‫לו, אלא מופיע בתוך חייו שלנו.

‫יש מבינים?

‫שאילו לטש רק שוב את ההבדל הזה, כי זה חשוב.

‫זה תמיד הקט שלומדים את הסיפור הזה פה.

‫זאת אומרת, אנשים קולטים את הקט ‫הזה שבאמת אלוהים זה לא אישות חיצונית,

‫אבל אז הם תופסים את הקט הזה.

‫אה, אז בעצם הטבע זה אלוהים, אנחנו אלוהים,

‫ואז הם מסתפחים.

‫ולכן אני מדייק.

‫תודעת האלוהות כמשהו חיצוני

‫נותרת רק להגדיר מחדש את המושג חיצוני.

‫לא חיצוני מנותק, אלא ‫חיצוני שמופיע בתוך החיים.

‫אה, זה כבר לא חיצוני, ‫זה גודל שמופיע בחיינו.

‫אם תרצו, שוב ננסח את זה קצת במילות ‫קוד שבעזרת השם עוד נהגה בהמשך הממר,

‫אבל כבר עכשיו אני מקדים את המאוחר.

‫השאיפה הזו לאלוהות, השאיפה הזו לגודל בחיים,

‫התחושה הזו שיש קיימות והחיים צריכים לפעום,

‫היא פעמה באנושות לאורך כל ההיסטוריה.

‫רק שבעבר היא הופיעה באופן שנקרא פולותאיזם.

‫פולותאיזם, בתרגום, הרבה אלוהים.

‫זה התפיסה האלילית.

‫התפיסה האלילית זה אותה תקופה שבני האדם חשו,

‫עוד פעם, תחושה נכונה שיש איזה גודל,

‫אבל ההכרות היו כל כך גסות שאמרו,

‫אה, אוקיי, יש גודל בחיים, ‫יש שמש, יש גשם, יש אדמה,

‫יש יצר מין, יש יצר הרס, ‫יש כל מיני עוצמות בחיים,

‫והם קיברו אותן, בסדר, באלילים.

‫הרבה אלוהים, יש הרבה ‫כוחות חיצוניים לנו, בסדר,

‫ששולטים עלינו.

‫זו הגישה הפרימיטיבית ביותר.

‫בשורשה, שוב, היא מתחילה ממשהו נכון.

‫אומרים חזל, כי כל אלוהי העמים אלילים.

‫הם אלילים, אבל הם אלוהים.

‫שוב, זה מגיע מהרצון הזה לרצון האינטואיטיבי

‫לגעת במשהו גדול, אבל ‫בהתחלה מנסחים את זה בצורה כזו.

‫אם הזמן האנושות מתקדמת ‫ומגיעה לתפיסה מונותואיזם.

‫מונותואיזם, מונו זה אחד, ‫תאיזם אלוהים, אלוהים אחד.

‫זאת אומרת, אומרים, תקשיב, אין הרבה כוחות,

‫יש כוח אחד ששולט על הכל.

‫אבל שימו לב, התפיסה עדיין נותרה

‫שהבן אדם ואלוהים זה שני דברים שונים.

‫אתה יודע, באופן כאילו מנותק.

‫זה לא יהדות, זה טעות קלאסית.

‫שאומרים, יש שלוש דתות מונותואיסטיות.

‫זה לא, זה אמנם נחמד, אפשר קצת איזה פאנלים,

‫וזה כזה מאוד מרגישים פתוחים ומורכבים,

‫אבל זה לא, יהדות היא לא דת מונותואיסטית,

‫לפחות לא בהבנה הפשטנית של הביטוי הזה.

‫כי ההבדל בין פולותואיזם למונותואיזם,

‫בין עבודת אלילים לבין אמונה באל אחד,

‫זה הבדל כמותי, לא איכותי.

‫זאת אומרת, עד עכשיו חשבנו שיש הרבה כוחות,

‫ועכשיו אני מבין שיש כוח ‫אחד, אבל עדיין העמדה הזו,

‫שאלוהים זה כוח חיצוני, זה נותר.

‫והתפיסה הזו, שוב, של כוח ששולט ‫ורומס וגומר את החיים של הבן אדם,

‫זה נותר, וזה מה שהדתות ‫השובל שהם השאירו בימי הביניים,

‫זה השובל שהם השאירו בהיסטוריה. לדבר על זה.

‫אלפי שנה שהדתות חנקו את האנושות.

‫ואז האנושות, אחרי אלפיים ‫שנה שהדתות חונקות את העולם,

‫מגיעה תפיסה נוספת.

‫פנתאיזם.

‫אני יודע שזה הרבה ידע ‫על ההתחלה, אבל לא נורא.

‫תשמרו את זה ואחרי זה נסביר יותר את הדברים.

‫פנתאיזם, פן, זה הכול.

‫תאיזם, אלוהים. הכול אלוהים.

‫תפיסה, צורך העניין, של העולם החילוני.

‫מי שביסס אותה, שוב, בצורה ‫פופולרית, זה פילוסוף בשם ברושפינוס,

‫נדבר עליו, אבל קודם כל ההבנה העקרונית.

‫זאת אומרת, האנושות מתבגרת, ‫לפחות הצד החילוני שבה,

‫ואומרים, טוב, תקשיב, ‫אתה אומר שאלוהים והאדם,

‫זה שני דברים שונים? לא רוצים.

‫לא רוצים. ‫מורדים בדת, ויוצרים שהאדם הוא אלוהים.

‫האדם, המציאות, אין בעצם אלוהים.

‫הטבע הוא אלוהים. ‫הכול אלוהים זה לבוא ולהגיד,

‫אין משהו חיצוני לנו. אין משהו גדול מאיתנו.

‫הכול, הטבע, הקוסמוס, המציאות, זה אלוהים.

‫זה לא מה שאנחנו אומרים. ‫זה מה שאני פה מנסה להסביר

‫בדקות האלה. זה לא התפיסה של היהדות.

‫גם התפיסה הזו, שאומנם ‫תפיסה יש בצד שיותר מתקדמת

‫מהמונותואיזם, כבר אדם לא ‫רואה את האלוהים כחיצוני לו,

‫ומצד שני הוא נפל לבור אחר. ‫הוא בעצם הפך את עצמו לאלוהים.

‫גמר עכשיו שיש איזה טבע, איזה מערכת סגורה,

‫ואין משהו מעבר לזה. ואז כאילו אני רק

‫מתפלל אל עצמי. זאת אומרת, אני עובד עם עצמי.

‫מה שיש זה רק האנושות, מה שיש ‫זה רק הכוח שלנו, רק המדע שלנו,

‫רק כוחות הטבע וכו' וכו'.

‫התפיסה שאנחנו מדברים ‫עליה, כל הביטויים האלה, אגב,

‫מי שסידר אותם בצורה כזו, ‫זה הרב דוד הכהן, הרב הנזיר,

‫תלמידו הגדול של הרב קוק, בספרו כל הנבואה,

‫הוא ניסח שהתפיסה שאנחנו ‫מדברים עליה, זו תפיסה, שימו לב,

‫פאן אין תאיזם.

‫פאן זה הכל, אין זה בה.

‫תאיזם אלוהים. זאת אומרת, הכל באלוהים.

‫שימו לב. לא שאנחנו אלוהים.

‫כמו התפיסה הפנתאיסטית, שיש פה רק ‫איזה מערכת סגורה, שאין בה יותר מזה.

‫יש משהו שהוא חיצוני ועליון לנו.

‫אבל זה גם לא מונותאיזם או פולוטיזם, ‫כלומר שהדברים החיצוניים הללו,

‫הם מנותקים מאיתנו.

‫אלא הכל בתוך אלוהים.

‫יש טבע, יש חיים, והם מופיעים את אלוהים.

‫אלוהים הוא גדול יותר מהכל.

‫אלוהים זה אותה שלמות ‫אינסופית, מה שאומר אב קוק,

‫האינסוף של האינסוף שמופיע בהכל.

‫מופיע בהכל.

‫זו ההגישה.

‫מובן הרעיון הזה?

‫אם לא, זה הזמן לישון.

‫שכחתם?

‫קורס בסיסי פילוסופיה תוך עשר דקות. יפה.

‫כן?

‫הכל בסופו של דבר ניתן להסביר,

‫אבל יכול להיות, הטבע מתפתח, ‫אז איפה רואים את האינסוף?

‫אני אומר שוב, האינסוף אדם רואה בחייו שלו.

‫מה שאמרתי, שאתה רואה על חייך שלך.

‫כל הזמן אנחנו חוזרים לנקודת ‫המוצאה שהיא הפשוטה והוודאית מכל.

‫שכל אדם, אמרנו, יש לו את ה...

‫גם החיים של האנשים, מה שקירים.

‫לא, החיים שלך, תשים לב, שוב, שאתה חי אותם,

‫ואף פעם אתה לא... מה שנקרא לשם, ‫איזו נקודה שהיא אף פעם לא מקומטת.

‫אתה חי ותמיד יש עוד חיים.

‫אתה חי ועוד חיים. ואגב, גם אמרתי,

‫אם שאומר, טוב, אני מת בסוף? אתה לא מת.

‫אתה משנה מצב צבירה.

‫כמו שאתה רואה בטבע, נכון?

‫אתה רואה שיש איזה חומר ‫מסוים שהוא מסיים את תפקידו,

‫הוא מתעדי, ושב למציאות בצורה אחרת.

‫זה אגב הרעיון של גלגול נשמות,

‫שרוצה כבר על הקבלה, על הדרך,

‫שיש פה איזה מחזוריות של חיים.

‫אין אף פעם סוף, יש חיים שהולכים ומופיעים,

‫עוד ועוד ועוד ועוד ועוד.

‫וזה שטבע מתפתח, זה עדיין משהו טבעי.

‫אני אומר שוב, תשים לב ‫שבתוך הטבע, בתוך החיים,

‫יש יסוד שאינו נגמר.

‫וזה מה שמבחינתנו הנקודה שאנחנו מחפשים אותה.

‫זאת אומרת, כשאתה אומר טבעי, אתה עובר ‫את זה כאילו יש פה איזה משהו שבסוף מתקלה.

‫זה לא.

‫החיים לא מתקלים, המציאות לא מתקלה.

‫היא רק הולכת ומופיעה לאין קץ.

‫כן.

‫בעצם בסוף הפנייה, אתה ‫לא זוכר פנייה שאינו אישית,

‫מתפללים מורחדים.

‫ברור, נכון. כן, אתה מתפלל לאותו כוח עליון,

‫שאתה פונה עליו הרמה האישית,

‫ואני לא אדבר שירושלים על מה ‫זה, איך בדיוק התפילה מנוסחת,

‫אבל הרעיון, אתה מתפלל לאותו ‫כוח עליון שאתה מבקש ממנו,

‫תופיע בי.

‫תופיע בי את החיים שלך, יותר ויותר.

‫אבל תראו את הגאונות.

‫זה הכסם פה.

‫שכל התפיסות האלה, גם ‫האלילית, הפולוטואיסטית,

‫גם הדתית, המונוטואיסטית, גם התפיסה,

‫הם כולם משתמשים באותם מילים,

‫אבל כל פעם זה נושא בחובו משמעות אחרת.

‫תבינים? ילד קטן שואל ‫אותנו, איפה אלוהים נמצא?

‫מה אנחנו עונים לו?

‫אלוהים בשמיים.

‫זה משפט מדויק.

‫אלוהים בשמיים, זה לא שקר.

‫למה? כי כשאני אומר, ליד ‫אלוהים בשמיים, מה הילד קולט?

‫יש איזה גודל.

‫הוא, כמובן, בסכלו הילדותי,

‫הוא קולט את זה ברמה ‫הפשוטה שיש איזה סבא זקן שם

‫מעבר לרכים.

‫אבל זה נכון.

‫כי גם הילד מרגיש שוב את השאיפה הזו

‫שיש גודל בחיים.

‫מישהו דואג לי שם למעלה.

‫זו תחושה שכל אדם מרגיש אותה.

‫לא ייתכן שהחיים הם אפקר ‫ללא שום כיוון, הכל פה מקרי...

‫עוד פעם, אנשים משתמשים כמובן בביטויים האלה,

‫אבל כל אדם בסופו של דבר הוא מחפש משמעות.

‫יש טוב ויש רע.

‫יש דבר שנקרא מוסר.

‫גם אם אתה מתעקש שאין אלוהים, אתה אז אומר,

‫לא, אבל אני לא מאמין ‫באלוהים, אבל אני מאמין במוסר.

‫זה אסור לעשות. מה אסור לעשות?

‫הכל פה זה רק כוסף נתונים.

‫לא. גם הילד מרגיש שיש אלוהים.

‫אז כשאומרים אלוהים ‫בשמיים, זה משפט נכון.

‫הילד פה מפתח את תודעת הגודל

‫שנמצא בחיים.

‫ואחרי זה הוא מגיע בגיל 20, 30 למכון מהיר.

‫ואז הוא אומר שהמילה שמיים

‫היא נושאת בחובה עומקים אינסופיים.

‫ששמיים, כמו שהסברנו, מסביר הרמב״ם,

‫זה ביטוי לשם, שם, שם, שם, שם.

‫שישנה שמימיות אינסופית

‫שממלה אותך.

‫ככה זה בכל ביטוי.

‫ואני אעשה את זה בשיעורים הבאים

‫על מה זה כל הביטויים שמופיעים בתורה.

‫יד השם, רגל השם, ואיחר אף השם.

‫כל ביטוי צריך עכשיו לפשט אותם.

‫ואני מנסה להגיד שהיחס הזה לאלוהים,

‫היחס למשהו שהוא עליון, הוא נשאר.

‫רק שעכשיו אנחנו קולטים את זה

‫באופן אחר.

‫לא באופן, שוב, שהוא חיצוני ומנותק,

‫אלא באופן שהוא עליון וממלא.

‫ממלא כל על מין וסובב כל על מין.

‫בואו נסיים את הרעיון.

‫אחרי שהסברנו, אני מקווה, ‫באופן קצת יותר מדויק.

‫זאת אומרת, אפשר לאין קץ להאריך בדברים האלה

‫ולהגיד את זה בכל מיני מילים,

‫אבל זה הכל מילים שמנסים לתאר משהו

‫שהוא מעבר למילים.

‫והעיקר פה זה לפתח את אותה תודעה פנימית

‫שאני חי וישנה ‫מציאות, והמציאות חיה.

‫ויש אלוהים.

‫זה בעצם הרעיון.

‫אז מה זה אמונה?

‫כפי שהסברנו.

‫אמונה זה לא, במשמעות ‫שלנו, אמונה באלוהים, זה לא

‫איזושהי ודאות סכנית בזה

‫שיש כוח חיצוני לחיים, ‫אלא אמונה זה בשורש Amen,

‫שזה בעצם קיים, שזה ‫במילים אחרות אני מאמין,

‫אני מאמין באלוהים בשפה שלנו,

‫אני חי, קיים, טיפה של ‫חיים, מנער החיים האלסופי.

‫זה נקרא להאמין באלוהים.

‫שמה ישראל, השם אלוקינו, השם אחד.

‫מה זה המשפט הזה?

‫שוב, אפשר להבין אותו

‫בצורה הפשטנית.

‫שמה עם ישראל.

‫אל תחשוב שיש הרבה אלוהים, ‫פולוטואיזם, יש הרבה אלילים.

‫יש כוח אחד ששולט עליך.

‫זה הבנה אחת.

‫יש הבנה עמוקה יותר.

‫שמה עם ישראל.

‫השם אלוהינו.

‫אלוהים, כמו שאמרנו, ‫זה ביטוי לכוחות השונים

‫שקיימים במציאות.

‫בתנ״ך כתוב, וירדו בני ‫האלוהים לראות לבנות הארץ.

‫אלוהים זה, שם יש בהם בתנ״ך

‫ביטוי לשופטים, ‫דיינים, אנשים עם כוח.

‫זאת אומרת, יש המון כוחות במציאות.

‫כולם יותקי ואבקי.

‫כולם התפרטות

‫של מקור אחד.

‫השם אחד.

‫כל המציאות כולה, על כל ‫הגוונים האינסופיים שלה,

‫היא פועל יוצא

‫של אחדות.

‫היא הרמונית.

‫היא מובילה לכיוון מסוים.

‫לכן מכסים אגב את העיניים בקריאת שמה.

‫שפעמיים בכל יום, ‫בן אדם לא יפזו לחוצה

‫אל החושים ואל הפרטים, אלא ‫יתכנס פנימה, אל תוך הנשמה.

‫יש אחדות במציאות.

‫יש אלוהים.

‫יש משמעות, יש כיוון.

‫תראו איך הרב קוק מנסח את זה

‫במילים שלו.

‫מה זה אמונה, אומר הרב קוק?

‫האמונה, עוד פעם, במינוחים ‫שלו, אינה לו שכל ולו רגש.

‫האמונה באלוהים, שוב, זה ‫לא הוודאות השכלית או הרגשית

‫שיש כוח עליון, אלא ‫גילוי עצמי היותר יסודי

‫של מהות הנשמה.

‫אלא ההכרה של האדם

‫שהוא חי, שהוא חלק מהנשמה הגדולה

‫של המציאות.

‫בביטוי אחר הוא קורא ‫לזה, תוכן האמונה אינו רעיון.

‫האמונה, שוב, זה לא איזה

‫אידיאולוגיה, זה הבנה ‫שכלית, כי היא מציאות גמורה.

‫אמונה, אמרנו, זה הופעת החיים

‫הנמצאת בכל חלקי ‫היצירה, גם בדומם,

‫והוא סוד קיומו של עולם.

‫גם האבן מאמינה, ‫כלומר, מאמנת בקיומה

‫את האין סוף, את מקור החיים,

‫את נשמת הנשמות שמופיעה בחיים.

‫והנגזרת, וזה לשם ‫אנחנו חותרים, וזה נסיים.

‫הנגזרת של כל ההבנה הזו

‫זה לא הפלסף, אלא איך אדם חי.

‫שוב, אדם שחי בתודעה

‫של אלוהים חיצוני, שיש איזה ישות,

‫איזה כוח ששוטל להביא ממנו, ‫הוא בהכרח מכניס את עצמו

‫למסלול של קיבעון.

‫כי, שוב, הוא, הוא ‫מוגבל בעולם הזה.

‫העולם הזה הוא לא הופעה של אלוהים.

‫העולם הזה זה איזושהי מציאות

‫שצריך למחוק אותה בשביל אותו כוח עליון.

‫או אם אתה בתפיסה פנתאיסטית וחילונית,

‫העולם הזה הוא איזה מערכת טבעית סגורה

‫שצריך למצות אותה, ‫אבל היא נגמרת בסוף.

‫בהבנה האמונית, אדם ‫נפתח אל האין סוף.

‫האדם הופך להיות

‫אישיות

‫שלעולם לא עוצרת בשום דבר.

‫הולכת וחיה עוד ועוד, עוד ועוד.

‫השירה להשם בחיי, ‫הזמרה לאלוהי בעודי.

‫החיים שלי משוררים את ‫השם, מופיעים את דבר השם.

‫במה? לא בזה שאני מדבר על אלוהים,

‫מגדיר אותו, מוכיח אותו.

‫בזה שאני חי.

‫אני חי את אלוהים.

‫אני חי את השלמות האין סוף.

‫אני מופיע אותה עוד ועוד.

‫זו השירה.

‫הזמרה לאלוהי בעודי, בעוד שלי.

‫עוד חיים.

‫בכל התחומים.

‫להיות יותר רוחנים, יותר ‫מדויקים, יותר אסתטיים,

‫יותר מפותחים טכנולוגית, ‫יותר עם כלכלה, יותר עם רגישות,

‫יותר עם משפחה, יותר עם ילדים.

‫לאין סוף.

‫הביטוי שרב קוק משתמש ‫בו, שוב בספר אורות התשובה,

‫האקשנות לעמוד תמיד בדעה אחת

‫ולהתאמך בה

‫בחבלי החתת שנעשו למנהג, ‫בין במעשים, בין בדעות,

‫זה שאדם מתעקש

‫או במעשים או בדעות, או ‫במחשבה או במעשה שלו.

‫הוא מתקבע איפשהו, ‫הוא לא רוצה להיפתח

‫לגדולת שלמות אין סוף ‫שנמצאת בתוכו, היא מחלה.

‫קראנו לזה בשפה של הרב קוק

‫כפירה.

‫מלשון כפור.

‫אדם עומד במקום.

‫או כפורת.

‫יש לו חציצה בינו לבין האין סוף.

‫זו היא מחלה, האקשנות, ‫הקיבעון, הבאה מתוך שיקוע

‫בעבדות קשה, שאינה מניחה

‫לאור התשובה

‫להאיר בעוצם חילה, כי ‫התשובה, מה זה לשוב אל אלוהים?

‫זה היא שואפת לחופש

‫מקורי אמיתי, שהוא החופש האלוהי

‫שאין עמו שום עבדות.

‫איך שווים לאלוהים?

‫בזה שחיים

‫בלי סוף.

‫איך מופיעים את החיים?

‫אמרנו עוד, נדון בזה, אבל קודם ‫כל העמדה הנפשית הבסיסית,

‫מה זה העמדה הנפשית ‫הבסיסית של האדם עובד השם?

‫של עבד השם?

‫אדם שרוצה לחיות, להופיע את החיים

‫באין סופיות שלהם.

‫והחיים, לא רק החיים ‫הטבעיים, גם אותם מימדים

‫שאין לנו עדיין שום מושג עלינו.

‫ויילכו ויופיעו

‫במהלך הנצח, גם אותם ‫אנחנו רוצים לחיות.

‫הגישה הזו

‫היא נועדה לאנשים שאוהבים את החיים פה.

‫כל פעם שאני אולמד ‫את זה, אני מתפלא

‫כמה יש אנשים שהם לא כאלה.

‫שהם לא רוצים את זה.

‫הם רוצים את האלוהים הקטן

‫שסגו, סודר, כל כך ‫הליאון, עזוב אותי.

‫זה לא נועד בשבילם.

‫הגישה הזו

‫זה לאדם שאוהב את החיים.

‫הוא רוצה לחיות עוד ועוד.

‫יש שיר של הרב קוק, ‫מאוד יפה, שנקרא

‫לחשי ההוויה.

‫מה ההוויה?

‫מה אין סוף?

‫מה האלוהים לוחש לבן אדם?

‫הוא כותב כך, תלחש לי סוד ההוויה.

‫המציאות האלוהית לוחשת לי.

‫חיים לי יש, כך נקח.

‫אם יש לך בלב דם, אני מצטט ‫בערך, יש לך בלב דם שרעל יאוש,

‫לא זיעמו.

‫אם יש לך רצון לחיים, ‫רצון להופיע עוד ועוד,

‫אלוהים מדבר איתך.

‫ואם ליבתך ערלה, ממשיכי ‫הרב קוק, ויופי לא יקסימך,

‫סורה מני סורה, הרי נילך אסורה.

‫אם החיים לא מדברים ‫עליך, אתה רוצה להיות דתי,

‫בתוך העולם הקטן ‫הזה, שרוצה להיות מקובה

‫באלוהים שבראת על עצמך ‫בדמיון, והוא סורה מני סורה,

‫הרי נילך אסורה, בסדר.

‫לא בשבילך.

‫וגם הפוך, ואם כל ‫צפצוף עדין, כל שירה חי,

‫לא קודש, נדמה לי זה הביטוי, ‫לא רק קודש יהיה חב בעוררו,

‫אלא אש זרה, זה הכיוון השני.

‫אם החיים לא מביאים אותך

‫אל הקדושה, אל התארה, ‫אל הרצון להופיע עוד ועוד,

‫אלא מעוררים בך אש זרה, ‫תאוות, שקיעה בחיים החומריים,

‫גם אתה, אומר הרב קוק, ‫סורה מני סורה, הרי נילך אסורה.

‫גם לא על זה אנחנו מדברים.

‫אנחנו מדברים על אדם שמסוגל

‫לראות איך אלוהים מופיע בחיים.

‫ואומר הרב, דור יקום וחי, ‫ככל שהגאולה תלך ותתקדם,

‫דור יקום וחי, ישיר ‫ליופי וחיים, ועדנה בלי די,

‫עינק מטל שמיים.

‫האנושות תלך ותתקדם, ויקום ‫דור שירצה להופיע את השמימיות,

‫ירצה להופיע את מקור החיים

‫האינסופי בתוך החיים, ‫והחיים ילכו ויופיעו עוד ועוד

‫לאין קץ.

‫צדיקים, והמשפט האחרון ‫שנאמר, אומר המדרש, צדיקים,

‫אין להם מנוחה, לא בעולם ‫הזה, ולא בעולם הבא, שנאמר,

‫מחיל אל חיל ייראה אל אלוהים בציון.

‫העמדה הנפשית הצדיקה, ‫זו אותה עמדה נפשית,

‫שלעולם לא מתקבעת בכלום,

‫שפותחת את עצמה אל ‫השלמות אינסוף, בעולם הזה,

‫ובעולם הבא, בעולם שילך ‫ויבוא, לא רק עולם אחרי המוות,

‫אותה איכות עתידנית שתלך ותבוא,

‫מחיל אל חיל ייראה אל אלוהים בציון.

‫אתה רוצה לראות את אלוהים?

‫אתה רוצה לראות את אלוהים?

‫אתה רוצה לפגוש את ציון?

‫את ציון המקום שהקדוש ברוך ‫הוא מופיע בעולם, את ירושלים,

‫את השלם, את השלמות, מחיל אל חיל,

‫לפתח חיים שהולכים ‫ופורחים, בכל הכיוון.

‫איך מפתחים חיים?

‫מה הדרך לחיות את החיים?

‫איך מופיעים את המקור הזה, ‫דווקא במה שאנחנו מכנים,

‫אורח החיים של עם ‫ישראל, תורה ומצוות?

‫זה בפרקים הבאים, של ‫סדרת יסודות האמונה.

‫נעצור כאן.

‫שיהיה שלום לכולם.
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/231749134″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
מספר פרק בסדרה : 3
ביטויי הגשמה, מלאכים ושדים, שכר ועונש, ניסים
אורך השיעור: 69 דקות

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/231749134″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

להאמין באלהים

Play Video

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!