הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

לשבור את הקונספציה – פרשת מצורע ושבת הגדול | הרב חגי לונדין

הרב חגי לונדין

לכפר על רגעי הייאוש – פרשת תזריע | הרב חגי לונדין

הרב חגי לונדין

התחדשות של הנפש | עבודת ה’ לחודש ניסן (נמרצות) | הרב חגי לונדין

הרב חגי לונדין

להשתחרר מתחושת ההחמצה (הכנה לפסח) | הרב חגי לונדין

הרב חגי לונדין

בושה! בושה! – פרשת שמיני ופרשת החודש | הרב חגי לונדין

הרב חגי לונדין

הקרבה ללא גבול – פרשת ויקרא ופורים תשפ”ד | הרב חגי לונדין

הרב חגי לונדין

להאמין באלהים

הרב חגי לונדין

י״ט במרחשוון ה׳תשע״ז (נובמבר 20, 2016)

Play Video

Autoscroll:

‫טוב, שלום לכולם. ‫אנחנו בשיעור השני של הסדרה הזו,
‫יסודות האמונה היהודית,
‫שמטרתה לנסות לברר באופן שיטתי ‫את אבני היסוד או את עמוד השדרה
‫של מה שאנחנו מכנים יהדות, האמונה היהודית.
‫אני מזכיר שוב לכל מי שצופה בנו שהסדרה הזו,
‫חלק מהרעיון שלה זה הרציפות והעקביות.
‫זאת אומרת, בניגוד אולי באמת לשיעורים אחרים,
‫שכל אחד עומד בפני עצמו,
‫פה מדובר באיזה מהלך מופשט ‫שבחלקו לפחות הוא משנה תפיסות קודמות,
‫והרעיון הוא שבן אדם ‫ילך ויתפתח מהדברים הללו,
‫ולא שחלילה יישאר במבוכה.
‫אז ענה ממי שצופה בתכנים הללו,
‫שאם הוא לא ראה את השיעור ‫הראשון, אז שיצפה קודם בשיעור הראשון,
‫וגם, עזרת השם, יראה את השיעורים הבאים.
‫אנחנו התחלנו בפעם שעברה,
‫להסביר את עיקרי האמונה ‫ועיקרי היסוד של היהדות,
‫כפי שהם נתפסים כיום אצל רוב העולם,
‫בין חילוני, מה שמכונה, ובין דתי.
‫העיקרון הראשון שאנשים מדברים ביחס לאלוהים,
‫זה הגדרת האלוהים ככוח עליון.
‫התפיסה המקובלת ברוב העולם היום, שאלוהים,
‫זה סוג של ישות ששולטת על העולם.
‫יש כאלה שקצת מסתייגים מהמילה ישות,
‫כי זה נשמע לא נוח, אז קוראים כוח.
‫אבל בסופו של דבר הרעיון ‫הוא שישנו כוח עליון חיצוני,
‫שברא את העולם, שולט על העולם,
‫ועכשיו נוצר ויכוח ביחס לאמונה.
‫זאת אומרת, גם חילונים וגם דתיים,
‫כך הם מגדירים את אלוהים, ככוח עליון.
‫רק השאלה, אם הכוח הזה קיים או לא קיים,
‫על זה לכאורה נטש ויכוח.
‫שאם נלך על הציר של אלה שמאמינים באלוהים,
‫הם משוכנעים בצורה מאוד מאוד ודאית,
‫או על ידי שכל, הוכחות, ‫או על ידי דחף רגשי,
‫שהכוח הזה קיים, שולט, ואז ‫אנחנו מגיעים אל הציר השלישי,
‫שלאחר שהאדם מגדיר את אלוהים ככוח עליון,
‫ומשוכנע בקיומו של אותו ‫כוח, עכשיו הוא שואל את עצמו,
‫מה אותו כוח, מה אותו אלוהים רוצה ממני?
‫ופה, בגרסה של היהדות,
‫ושוב, אני יודע שגם מילה יהדות זו מילה רחבה,
‫אבל בואו נלך פה על הגרסה ‫האורתודוקסית של מה שמכונה.
‫יהדות טוענת שאותו ישות, אותו כוח עליון,
‫התגלה לפני אלפי שנה במעמד אר-סיני,
‫ושם צובע, לפחות ברמה העקרונית,
‫את אורח החיים שאנחנו מכנים תורה ומציאות.
‫זה פחות או יותר, אמרנו,
‫בניין האמונה הבסיסי של, בדרך כלל,
‫אדם שקורא לעצמו היום דתי.
‫הסברנו שהמשפטים הללו, ‫אני מדגיש, לא שהם טעות,
‫והיום אנחנו נסביר את ‫זה גם יותר, לא שזה טעות,
‫אבל ההבנה הזו ביחס אליהם,
‫היא הבנה מאוד מאוד שטחית והבנה ראשונית.
‫מדוע?
‫בראשון הסברנו בשאלות,
‫קודם כל, הסברנו מה לא לפני שאומרים מה כן.
‫א', עצם הגדרת האלוהים ‫ככוח עליון, זה כבר בעיה,
‫מפני שברגע שאנחנו מגדירים את האלוהים,
‫אנחנו כבר מצמצמים אותו.
‫אלוהים אמור להיות משהו ‫שללא גבול, ללא הגבלה, ללא גדר.
‫וברגע שאומרים שאלוהים הוא כוח עליון,
‫למרות שהכוח הזה אנחנו יכולים לפאר אותו
‫בהמון המון תיאורים, שהוא ‫כוח גדול והוא כוח עליון,
‫והוא נפלא והוא שולט על ‫הכול והוא רואה על הכול
‫והוא נמצא בכל מקום, ‫אבל בסופו של דבר,
‫אנחנו אומרים שיש פה ‫כוח שהוא חיצוני למציאות.
‫זאת אומרת, הוא והמציאות הם לא אותו דבר.
‫ואז מנהילה כבר יש מימד ‫מסוים, המציאות, שאלוהים לא שם.
‫אז כבר הגדרת המושג האלוהים ‫ככוח עליון, היא כבר בעייתית.
‫מעבר לזה אמרנו,
‫שגם אם אדם איך שהוא מצליח ‫לחיות עם הסתירה הפנימית הזו,
‫הניסיון להוכיח את קיומו של אותו ‫כוח עליון או אותה ישות עליונה,
‫הוא גם בעייתית.
‫מהסיבה הפשוטה,
‫שסכל אנושי שעליו אנחנו מתבססים ‫על מנת להגיע למסקנות לוגיות,
‫הוא מוגבל.
‫הוא בנוי על אחושים, ‫תיארנו את זה בפעם שעברה,
‫ואחושים מטבע ‫ממוגבלים, ומכיוון שכך,
‫כל הוכחה שאי פעם ננסה ‫להוכיח, היא מוטלת מספק.
‫בוודאי, ביחס לאלוהים,
‫שזה אמור להיות משהו מוחלט ללא שום מספק.
‫וגם הציר הרגשי, כשאדם ‫בא ואומר, טוב, אני לא מוכיח,
‫אני מרגיש את זה,
‫זה בוודאי משהו שלא ניתן ‫לבסס עליו דברים רציניים.
‫רגע שזה משהו מאוד מאוד סובייקטיבי.
‫לא ניכנס פה לכל ‫ההוכחות, אבל תראו,
‫במהלך ההיסטוריה האנושית,
‫הרבה ניסו להוכיח את קיומו של אלוהים.
‫כל הוכחה, הסתירה שלה עומדת בצדה.
‫הדברים מגיעו לפעמים לאפסות,
‫זאת אומרת, מכיוון שאנשים דתיים מאוד ‫מאוד מעוניינים להוכיח שאלוהים קיים,
‫אז לפעמים גם מגיעים ‫להוכחות שהן קצת מגוחכות.
‫לדוגמה, היה בזמנו ‫פילוסוף צרפתי בשם פסקל,
‫שהיה דתי, זאת אומרת, היא נוצרי,
‫שהצורה שהוא ניסה, לפחות ‫אחת מהדרכים, שהוא ניסה לשכנע,
‫כן, בזמנו כבר הייתה, היה ‫חילון כבר התחיל, ההשכלה,
‫אז אחת הדרכים שהוא ניסה ‫לשכנע את האנשים להאמין באלוהים,
‫זה היה בתיאון שהוא אמר להם כך,
‫תראו, אם אלוהים קיים או ‫לא קיים, זה סיכוי של 50-50,
‫50-50.
‫זאת אומרת, תראו, מה יש להפסיד.
‫אם, זה היה טיעון שבאמת ‫נאמר, זאת אומרת, אם, בא ואומר,
‫אם תעמיד באלוהים, תהיה ‫דתי, אם מסתבר שבשמיים,
‫על אחר מותך, לא היה אלוהים, ‫טוב, אז לא הפסדת יותר מדי.
‫אבל אם יש, חבל על הזמן.
‫בסדר? זה טיעון מעניין.
‫דרך, עד היום, יש אנשים
‫שכך מנסים לשכנע, תבינים ‫לבד שטיעון מהסוג הזה, זה לא,
‫בוא נגיד, לא נותן כבוד יותר מדי
‫לעולם הדתי.
‫זאת אומרת, כשאדם מנסה לשכנע על דרך הספק,
‫אז בוא נלך על ודאי מה יש לך להפסיד וכולי.
‫אז כפי שאמרנו, ‫הטיעונים הללו הם כולם
‫מאוד מאוד בעייתיים.
‫וגם, כמו שאמרנו, גם אם ‫אדם בסופו של דבר משוכנע
‫בקיומו של אותו כוח עליון, ‫ישות חיצונית, איך הגענו לזה
‫שהוא נתן תורה ומצוות בער סיני?
‫המסורת הזו, שאומרים שעברה מדור לדור,
‫בער סיני, זה דברים, ‫עוד פעם, קצת חלשים.
‫א', כפי שצייננו, אף אחד לא ‫יכול לדעת מה בדיוק היה שם
‫לפני 4000 שנה.
‫זה שאומר שמעידים
‫ציבור אנשים גדול, שהם ‫ראו שם איזושהי חוויה,
‫חוו איזושהי התגלות, טוב, זה
‫דבר שאפשר, אפשר לסדר את זה.
‫זאת אומרת, אפשר לקחת הרבה אנשים
‫ולהראות להם איזה משהו, ‫שהם יפרשו את זה כהתגלות,
‫בוודאי בצורת החשיבה של אהבה.
‫וגם הרעיון הזה שזה עבר מדור לדור,
‫כשאמרנו, הרציפות של אגדות
‫ושל סיפורים, הם ‫נמצאים בכל התרבויות.
‫כפי שצייננו פעם שעברה, ‫ישנם אלפי דתות היום בעולם,
‫ובכל דת יש אלפי זרמים.
‫הנצרות לבד, יש לפחות לפי אחת הספירות,
‫65 אלף תתי זרמים בנצרות.
‫זה הגיוני.
‫אנחנו היום 13 מיליון יהודים
‫ברחבי העולם, ותראו כמה ‫זרמים יש בתוך היהדות.
‫יש חילונות ויש רפורמים,
‫ויש קונסרבטיבים ויש אורתודוקסים, ‫ובתוך האורתודוקסים יש
‫מה שנקרא חרדים ודתיים ‫לאומיים, ודתיים לייט,
‫וחרדל חרדים לאומיים, ‫וחסידים ומתנגדים.
‫אז תחשבו מה קורה עם שני מיליארד נוצרים,
‫או כמה מיליארדים של מוסלמים ובודאיסטים.
‫יש עשרות אלפי זרמים
‫ותתי זרמים של אנשים שטוענים, ‫וכל אחד מאוד מאוד משוכנע
‫שאותה ישות התגלתה דווקא אליו.
‫איך אדם מוצא את עצמו בתוך הג'ונגל הזה
‫של אמונות ודעות שקיים בעולם.
‫לכן, כפי שאמרנו, כל הכיוון ‫הוא צריך להיות כיוון שונה.
‫אנחנו, סליחה, אה, ‫אולי לפני זה נציין
‫שגם בלי קשר לכל הסתירות, ‫הלוגיות והשכליות שדיברנו קודם,
‫יש קודם כל איזושהי בעיה ‫נפשית בכל הגישה הזאת.
‫ברגע שהגישה היא שאלוהים והמציאות
‫זה שני דברים שונים, שזה ‫התפיסה הקלאסית של כוח עליון,
‫באותה שנייה אנחנו מכניסים את עצמנו
‫לסתירה בלתי נמנעת
‫בין החיים ובין אלוהים.
‫זאת אומרת, הגישה היא, וזה ‫באמת התפיסה הדתית הקלאסית,
‫שמכיוון שאלוהים הוא כוח חיצוני לחיים,
‫אז ברגע שאדם רוצה להתקרב לאלוהים,
‫הוא צריך לצאת מעצמו.
‫הוא חייב למחוק את עצמו, כי ‫הוא ואלוהים זה לא אותו דבר.
‫אז בשביל להתקרב לאלוהים, ‫אתה חייב להיות לא אתה.
‫וזה יוצר עכשיו, ונדבר ‫על זה הרבה במהלך השוב,
‫אבל זה יוצר תפיסת עולם שחונקת את החיים,
‫שלא מאפשרת פיתוח של המדע, של הרגשות,
‫של כל הצדדים האנושיים,
‫כי האדם כל הזמן נמצא עם איזו ישות מאיימת,
‫או לא מאיימת, אבל ישות חיצונית לו,
‫שהוא כל הזמן נמצא איתה במערכת יחסים,
‫שהוא צריך להיות כמו ‫אלוהים, כלומר, לא להיות הוא.
‫ואז הדבר הזה הוא כמובן גורם להתנגדות מרובה,
‫מהרבה אנשים שאומרים, ‫אם זה ככה, אם זה אלוהים,
‫אז אני מבטר על אלוהים.
‫זאת אומרת, יש כאן בעצם בחירה או-או,
‫זו הייתה התפיסה העקרונית, ‫שנמצאת גם באנושות בחלקה הדתי,
‫וגם באנושות בחלקה החילוני.
‫כולם מבינים שאלוהים והאדם, אלוהים והמציאות,
‫זה שני דברים שונים.
‫ועכשיו רק השאלה, במה אתה בוחר?
‫האם אתה בוחר באלוהים ומוחק את האדם,
‫או שאתה מוחר באדם, או ‫במציאות ומוחק את אלוהים?
‫ויש לדברים האלה השלכות ‫הרסניות, בוא נדבר עליהם.
‫לכן, כפי שאמרנו, אנחנו צריכים ‫ללכת בכיוון אחר לחלוטין.
‫הכיוון שאנחנו הולכים אליו,
‫הוא לא כיוון של הוכחות.
‫כל הרעיון של ניסיון הוכחה שכלית,
‫שתהיה מתוחכמת ורהוטה ושנונה ככל שתהיה,
‫היא לוקה בחסר.
‫השכל, כפי שאמרנו, הוא מוגבל.
‫הכיוון שאנחנו הולכים אליו, ‫הוא לא מאחוץ אל הפנים,
‫אלא מהפנים אל החוץ.
‫כמו שאומר דוד המלך, ‫מפסרי אחזה אלוה.
‫אדם רוצה לפגוש את אלוהים,
‫תתבונן פנימה.
‫יש בזה גם היגיון.
‫הרב קוק אומר באורת הקודש, משפט,
‫ככל שהאמת היא יותר גדולה,
‫היא צריכה להיות יותר פשוטה.
‫זאת אומרת,
‫אם אדם באמת חושב שהמגע שלו ‫עם אלוהים זה על ידי הוכחות שכליות,
‫בלי קשר עכשיו לכל מה שאמרנו,
‫גם לקשר הלוגי שקיים פה ‫וגם לבעיה הנפשית שנוצרת כאן,
‫יש כאן עוד תקלה.
‫אתה הופך את המגע לאלוהים ‫לנחלתם של אחוז מאוד קטן מהאנושות,
‫שמסוגלים לעשות את כל ‫הלוגיקה וההוכחות השכליות.
‫זה צריך להיות. ‫אלוהים אמורים להיות משהו שכולם נוגעים לו.
‫ככל שהאמת גדולה יותר, ‫היא צריכה להיות יותר פשוטה.
‫היא צריכה להיות יותר נגישה.
‫שכל אדם, גם תינוק, ובעומק ‫הדברים, גם בעל חיים,
‫גם צומח, גם דומם,
‫המציאות כולה צריכה להיות מחוברת לאלוהים,
‫ללא עכשיו פלסופים שכלים.
‫זה קצת מה שמזכיר את הסיפור הידוע,
‫שמופיע גם אצל כתבי רבי נחמן מברסלי,
‫אבל זה נמצא גם במקומות אחרים.
‫הרעיון של אותו אדם,
‫שהולך לשוטט בכל העולם שהוא מחפש אחרי האוצר,
‫ובסופו של דבר, הוא מוצא ‫את האוצר בתוך הבית שלו.
‫אל תביט החוץ, תביט פנימה.
‫במה האדם יכול להביט פנימה?
‫וכאן אמרנו, אנחנו משנים את כל כיוון החשיבה.
‫מה שאנחנו הולכים עכשיו ‫לעשות, זה לא להוכיח דברים,
‫אלא לתאר מציאות
‫שהיא פשוטה, ודאית ונגישה מכל.
‫כדברי רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי,
‫על פי תרגום אי בן טיבון, ‫אומר רבי יהודה הלוי,
‫הלא פתח דבריי, היא הראייה, ‫בעין, שאין אחריה צורך,
‫לא בראייה, הוכחה, ולא במופץ.
‫כיוון החשיבה של עם ישראל,
‫הוא לא על ידי ראיות מופתים ‫והוכחות, אלא על ידי ראייה.
‫ראייה לא במשמעות הפיזית, ‫אלא משמעות של דבר שניכר לכל.
‫אם תרצו, אפשר להמשיל את זה למשל.
‫שני אנשים מתווכחים, ‫האם יש שמש בעולם?
‫שני אנשים שגדלו במערה, ‫מלדתם, ולעולם לא ראו שמש.
‫אבל הם שמעו שמוע שיש שמש.
‫איך מוכיחים את זה שיש שמש בעולם?
‫גישה אחת אומרת כך,
‫אני נמצא במערה, איך אני מוכיח שיש שמש?
‫אומר אחד האנשים, ‫מסתכל, יש במערה סמך ירוק.
‫מאיפה הגיע הירוק?
‫קלורופיל.
‫ממה מגיע קלורופיל?
‫פוטוסינתזה.
‫מה, בשביל שייווצר תהליך ‫פוטוסינתזה, מה צריך?
‫מקור אור.
‫סימן שיש מקור אור שגרם לפוטוסינתזה,
‫סינתזה שגרם לקורופיל ונביא את הצמח.
‫זה גישה אחת.
‫גישה שנייה היא הפוכה.
‫גישה שנייה פשוט, האדם השני מוציא
‫את עצמו ואת השני מחוץ למערה,
‫אומר לו, אתה רואה את הכדור הזה בשמיים?
‫הגדול, המאיר, זה שמש.
‫זה משל מדויק שמתאר פה את כיוון החשיבה.
‫האם אדם נמצא בתוך המערה,
‫זאת אומרת, הוא לא רואה את אלוהים.
‫ועכשיו הוא מנסה פלפולים ופלפולי פלפולים
‫להוכיח שיש אלוהים מחוץ למערה,
‫או שבאדם פשוט עכשיו מנסה לראות את אלוהים.
‫להבין מה זה אלוהים.
‫איך אנחנו נפגשים עם אלוהים.
‫איך אדם מוצא את אלוהיו.
‫אם נמשיך את הרעיון של ‫רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי,
‫איך רבי יהודה הלוי מתחיל את כל התהליך?
‫המלך, שהוא שם בספר הכוזרי, מחפש את אלוהים.
‫ממה הוא מתחיל?
‫מחלום.
‫יש חלום. ככה ממשיל רבי יהודה הלוי.
‫יש לכל אדם איזושהי תביעה פנימית
‫שאיתה הוא מתחיל את התהליך.
‫מה התביעה הפנימית שלנו?
‫או במילים אחרות, ‫מה הנקודה הבסיסית,
‫הוודאית יותר של כל חיינו
‫שמשם אנחנו מתחילים ומתנהלים במציאות?
‫כל נתון אמרנו שנגיד ‫בחיינו, כל לוגיקה, כל הוכחה,
‫כל דבר כזה הוא בנוי על חושים, ‫והחושים הם סובייקטיביים.
‫יש רק נתון אחד
‫שהוא לא תוצר של חושים
‫והוא ודאי בחיינו באופן בלתי ניתן להיראות.
‫שאמרנו, עצם הקיום.
‫הקיימות שלי, הוודאות שלי ‫במציאות, שאני חי, זהו נתון,
‫כמו שאני מזכיר פעם אחרי פעם,
‫זה לא נתון שהגעתי, לא שעכשיו ‫אני הוכחתי למישהו שהוא קיים,
‫אלא פשוט תיארנו אמת פשוטה ודאית
‫שהיא הבסיס לכל חיינו.
‫נקודת הקיימות זה דבר שכולם ‫מודעים לו באופן על-הכרתי,
‫לא מתוך הכרה.
‫כל ההכרות שלנו, כל הדיבורים ‫שלנו, כל המעשים, כל הרגשות,
‫הם פועל יוצא של אותה נקודה ‫שהיא הפשוטה והבסיסית ביותר.
‫ואמרנו, לא רק הבן אדם קיים,
‫גם הדומם קיים, גם הצומח, גם בעל החיים.
‫ישנה קיימות במציאות.
‫הקיימות הזו, אמרנו, בשפה היהודית,
‫עוד פעם, לפחות בהקשר שלנו,
‫יש כמובן מנוחים שונים ‫שמשתמשים בהם בספרות התורנית,
‫אפילו אצל הרב קוק לפעמים ‫משתמשים במינוחים שונים,
‫אבל בהקשר שלנו, המילה ‫שמתארת את נקודת הקיימות הזו,
‫נקראת בשפה היהודית, נשמה.
‫נשמה, זה נקרא על שם ‫פעולת החיים הבסיסית ביותר,
‫נשימה, אבל לא הנשימה מגדירה חיים.
‫זאת אומרת, הנשימה אולי מגדירה חיים אנושיים
‫בצורה הפיזיקלית שלהם או הביולוגית שלהם,
‫אבל האבן קיימת גם שהיא לא נושמת.
‫זאת אומרת, הביטוי נשמה הוא ביטוי מושאל
‫שיש לנו קיימות שבאה לידי ביטוי לצבני האדם,
‫שוב, בדבר בנתון החיים ‫הבסיסי ביותר שנקרא נשימה.
‫הנשמה הזו, היא ממלאת אותנו.
‫שימו לב, הנשמה, נקודת החיים שלנו, בסדר?
‫היא דבר שהוא ממלא את ‫כולנו, אנחנו ודאים, הוא הכול.
‫ויחד עם זה, לעולם אנחנו לא ‫יכולים לתפוס את נקודת החיים.
‫אנחנו יכולים לתאר התפרטות של הנקודה הזו.
‫יכולים לתאר שהחיים שלנו ‫מקיפים רגשות ומקיפים מעשים,
‫והחיים שלנו מופיעים ‫בזמנים שונים, במקומות שונים.
‫אבל את החיים עצמם, זוהי נקודה ‫שהיא מצד אחד ממלאת את הכול,
‫ויחד עם זה, יש תמיד איזה שורש, ‫איזו נקודה שלעולם לא ניתן לגעת בה.
‫לא ניתן לגעת בה בצורה חושנית.
‫לא ניתן לגעת בה בצורה של הגדרה סכלית.
‫אבל ניתן לחיות אותה.
‫יש סיפור, שאוהבים תמיד ‫כדי להמחיש את הנקודה הזו,
‫מסופר על אחד מהרבנים, שגם עסק בסוגיות הללו,
‫שהוא רצה להמחיש לילד שלו את נקודת החיים.
‫אז הוא שם את הילד על ‫ברכב ושאל אותו, איפה אבא?
‫ואז הילד הצביע פה, אמר לו ‫אותו רב, לא, זה הבטן של אבא.
‫כן, תוכן אחר שהיה לו בטן.
‫זה הבטן של אבא.
‫איפה אבא?
‫אז הילד הצביע פה, אמר ‫לו, לא, זה הראש של אבא.
‫איפה אבא?
‫טוב, זה היה פה איזו התעלילות ‫מסוימת בילד, אני לא אומר,
‫אבל אז הוא הצביע פה, ‫אומר, לא, זה היד של אבא.
‫קיצור, הסיפור הוא שאחרי שהילד כמעט התחרפן,
‫אמר בסוף שתי גרסאות, אבל שתי גרסאות יפות.
‫גרסה אחת שהילד אמר, הכל אבא.
‫יפה.
‫גרסה שנייה, הילד אמר, אבא בפנים בפנים.
‫גם גרסה יפה.
‫לא יודע אם זה היה, אבל זה חלק ‫מהסיפורים שגם אם הם לא היו,
‫היה ראוי שיהיו בשביל הסיפור.
‫זאת אומרת שאנחנו מצביעים על עצמנו,
‫אין איזה נקודה שאנחנו יכולים ‫לתפוס את הנשמה שלנו, את החיים שלנו.
‫החיים שלנו, אמרנו, הם מקיפים את כל כולנו.
‫הנקודה הזו, הנשמה הזו, זה מה שאנחנו מחפשים.
‫ועכשיו אנחנו ממשיכים הלאה.
‫האדם, כשהוא בוחן את חייו, ‫אפילו ברמת החיים האישיים שלו,
‫הוא רואה שבחייו האישיים ‫יש נתוני חיים שהם עכשווים.
‫אני בשנייה הזו מדבר ומזיז את הידיים.
‫אבל החיים שלי הם חלק ממרחב חיים שלם.
‫בחיים שלי יש כל מיני אובייקטים.
‫אנשים, חפצים, וציינתי.
‫גם אם זה הכול באשליה וזה ‫הכול רק בדמיון שלי, בסדר?
‫בחיים שלי, בקיום שלי יש גם מימת של דמיון,
‫מימת של אשליה, מימת של ‫רגשות, מימת של צרכים גופנים.
‫אני חי במציאות.
‫אני ודאי בקיימות שלי,
‫והקיימות שלי כוללת בתוכה גם ‫מרחב שאנחנו מכנים אותו בשם מציאות.
‫וכאן מגיע הנקודה.
‫כשם שאני מזהה לחיים שלי,
‫יש שורש, יש מה שאמרנו נקודת קיום,
‫נקודת חיים שלעולם לא ניתן לגעת בה.
‫ויחד עם זה היא מחיה את הכול.
‫נשמה, שהיא הבסיס לכל ‫חיי, כך גם למציאות כולה.
‫שוב, אני מזהה את זה דרך החיים שלי,
‫גם אם המציאות כולה היא רק במוחי,
‫ובעצם אין משהו מעבר למציאות שלי.
‫בהרץ אוגריים, שזה אגב כיוון חשיבה,
‫שהוא מסתדר מאוד עם תורת הסוד.
‫כי תורת הסוד, יש כיוון כזה,
‫שבעצם כל אחד מאיתנו חי בחיים משלו.
‫זאת אומרת, מה שאני ‫עכשיו קורא שולחן,
‫ואתם רואים, מה שאני רואה פה עכשיו שולחן,
‫ואתם רואים שולחן, זה לא אותו דבר.
‫יש כזה ביטוי של חכמים, כתוב ‫על הפסוק, נחל עדניך תשכם,
‫אומר המדרש, מלמד שכל ‫צדיק, יש לו עדן בפני עצמו.
‫כל אדם הוא בעצם חי בעולמו ‫של הקדוש ברוך הוא בתוך עצמו.
‫ואנחנו משתתפים פה באיזה מרחב שאנחנו
‫קוראים כל מיני מושגים משותפים, לא חשוב.
‫זה אומר שאין בעיה גם להגיד את זה, בסדר.
‫אני חי בעולם שלי, ‫אבל בתוך העולם שלי,
‫לכל המרחב הזה שאנחנו קוראים ‫לו החיים שלי, המציאות שלי,
‫יש נשמה.
‫יש נקודת קיום כללי
‫לכל המציאות.
‫יש נשמה של כל המציאות.
‫הנשמה הזו נקראת ‫בשפה היהודית, אלוהים.
‫יהוד קי וב קי, הוויה.
‫אלוהים, אני מסביר ‫שוב, זה לא מישהו.
‫או אם נדייק, אלוהים זה לא רק מישהו.
‫לפני רעשי הביטוי מישהו, יש לו גם מקום.
‫אלוהים זה לא רק מישהו.
‫אלוהים זה לא רק משהו.
‫אלוהים זה השורש של הכל.
‫הנשמה של הכל.
‫כדברי הזוהר, נשמתה דה כל נשמתין,
‫ועיקרה ושורשה דה כל אלמין.
‫הנשמה של כל הנשמות, ‫ועיקר והשורש של כל העולמות.
‫נקודת החיים של כל המציאות.
‫נקודה, שוב, שאי ‫אפשר אף פעם לגעת בה.
‫לא יירעני אדם וחי.
‫אי אפשר לתפוס את אלוהים.
‫אי אפשר להגדיר את אלוהים.
‫כשם שאני לא יכול גם להגדיר
‫ולתפוס את החיים הפרטיים שלי.
‫אבל אני מזהה
‫שיש שורש לחיים שלי.
‫יש שורש למציאות.
‫יש נקודת קיומיות.
‫מעיין חיים שכל הזמן
‫מזרים חיים לחיים שלי.
‫השורש של מעיין החיים ‫הזה, זה מה שאנחנו מכנים אלו.
‫כפי שאמרתי, הגישה הזו יפוכה
‫מהגישה הראשונה.
‫הגישה הראשונה היא מנסה, ‫זה בעצם התפיסה המערבית,
‫שהיא בנויה לפילוסופיה היוונית,
‫שהאדם מושיט את ידיו כלפי ‫המציאות, ידיו המשמשניות,
‫מנסה למדוד דברים, ועל פי ‫זה ליצור איזה הנחות תמוצה
‫שעליהם הוא יניח את הרגל הרוחנית
‫ויתחיל לצעוד.
‫כשאמרנו, הגישה הזו היא
‫מראש גישה שלא יכולה להיות.
‫הכיוון שאנחנו הולכים אליו
‫הוא כיוון אחר.
‫מפסרי איך זה, לא?
‫או החלום של המלך כוזר
‫בספר הכוזרי.
‫יש לכל אדם ודאות
‫בלתי ניתנת להירום
‫שיש חיים.
‫ולא סתם שיש חיים.
‫יש חיים שהולכים ומופיעים.
‫יש משמעות.
‫יש נשמה.
‫יש כיוון.
‫תכנע שהרבה אנשים מתבלבלים,
‫ואומרים, לא, אני יודע שיש חיים,
‫אבל החיים הם רק אוסף של נתונים.
‫אומרים, לא, תביט פנימה.
‫החיים הם לא רק אוסף של נתונים.
‫אוסף נתונים זה שעכשיו
‫אתה רואה כל מיני נתונים בחייך,
‫אבל אתה רואה שיש איזה מקור
‫שמנביע עוד חיים.
‫ועוד מציאות.
‫ועוד קיימות.
‫יש נשמה להכל.
‫תרצו שוב, אני אומר את זה
‫כל פעם במילים בצורה אחרת
‫כדי לסבר את האוזן, ‫אבל הרעיון כל הזמן
‫הוא חוזר לאותו רעיון.
‫יש פילוסוף גרמני
‫בשם אמנואל קאנט.
‫סתם שמעתם על השם שלו.
‫כתב את הספר הידוע
‫ביקורת התבונה התאורה.
‫שהמסר הכללי שהוא הנחיל ‫האנושות, לפחות נתן איזושהי אמירה
‫שהפכה מעט מזמנו.
‫ידעו את זה גם קודם, אבל ‫כמו כל דבר, הוא ניסח את זה
‫באופן שהפך להיות פופולרי.
‫שאומר אמנואל קאנט, כל ‫מה שאנחנו קולטים מהמציאות
‫זה סובייקטיביות.
‫המונחים סובייקט ואובייקט
‫זה לקוח משם.
‫זאת אומרת, אם שוב ניקח ‫את המיקרופון האהוב עלינו,
‫כשאני נוגע במיקרופון,
‫אני נוגע בצדדים הסובייקטיביים שלו.
‫זאת אומרת, אני ממשש
‫ומרגיש צד מסוים של המיקרופון, ‫אני רואה חזות מסוימת שלו,
‫אני שומע, במקרה ‫חולני אני גם טועם
‫את המיקרופון, ואני קולט ‫איזושהי תמונה מסוימת
‫של המיקרופון, אבל
‫זה המיקרופון.
‫שובה היא לא.
‫כי אם נביא לפה עכשיו מכשור ‫טכנולוגי, או יבוא מישהו אחר,
‫הוא יראה עומקים נוספים
‫בתוך המיקרופון.
‫יראה שמה שזה חלק זה בעצם חוספס,
‫ומה שנראה שחור זה בעצם גוון אחר.
‫וזה שאתה מרזיק את המיקרופון ‫ככה, אפשר להרזיק אותו ככה.
‫כל הקליטה שלנו היא ‫סובייקטיבית, אבל בשורשה
‫יש אובייקט שנקרא
‫מיקרופוניות.
‫בסדר?
‫יש איזשהו שורש ‫אובייקטיבי, בעצם הדבר,
‫שהוא תמיד נמצא שם, ‫ולעולם לא ניתן לגעת בו.
‫אף פעם לא מגיעים אל הסוף שלו.
‫לעולם אי אפשר לתפוס את המיקרופון
‫עד הסוף. תמיד יהיה עוד עומקים.
‫זו גישה מפותחת.
‫התפיסה היוונית, החומרנית, ‫הם לא ראו ככה את המציאות.
‫הם אמרו שבמציאות יש אטומים.
‫מה המפשמות המילולית של המילה אטום?
‫אטום בלתי ניתן לחלוקה.
‫זאת אומרת, מבחינת התפיסה היוונית,
‫יש איזה גבול מסוים של חומר
‫שזהו, הגעת אליו וזהו.
‫אי אפשר לחלק אותו יותר, ‫אי אפשר להעמיק בו יותר.
‫העולם בסופו של דבר הוא מוגבל חומרית.
‫זו תפיסה מאוד מאוד, שוב, ילדותית.
‫תפיסה שמאוד מאוד רואה את הדברים
‫בממד החיצוני שלהם.
‫התפיסה העמוקה יותר, שוב, ‫שכאן תנחיל אותה לאנושות,
‫זה שתמיד ישנם מימדי עומק אינסופיים.
‫כן, והרעיון הזה שכל מה שאנחנו קולטים
‫זה רק מהצד הסובייקטיבי, זה ‫מה שמופיע בלשון הקבלה בביטוי
‫הכל מצד המקבל.
‫ביטוי של חכמי ישראל.
‫כל מה שאנחנו קולטים מהמציאות
‫זה רק את הצדדים החיצונים, ‫מצד מה שאנחנו קולטים.
‫אבל ישנו שורש בכל חפץ
‫שהוא לעולם לא ניתן לנגיע.
‫ויחד עם זה הוא מחיה את הכל.
‫אם תרצו, אלוהים, זה ‫האובייקט הגדול של המציאות.
‫שורש החיים של המציאות.
‫זה הרעיון.
‫עכשיו בואו ננסה לדייק בדברים.
‫כל הדברים האלה דיברנו בפעם שעברה.
‫אדם מודע לקיומו ומזהה
‫שישנה נקודת קיום.
‫אבל יש כאן איזשהו קט שצריך לזהר ממנו.
‫הרבה פעמים כשאנשים שומעים את הרעיון הזה
‫שאלוהים זה לא איזו אישות חיצונית,
‫אלא בעצם נקודת הקיום של המציאות,
‫הם לא שמים לב למילה הזו.
‫נקודת הקיום.
‫זאת אומרת, ישנה איזו הבנה מוטעת שאומרת,
‫אה, אז בעצם אלוהים זה הקיום.
‫אלוהים זה הטבע.
‫אלוהים זה האנרגיה הקוסמית של המציאות.
‫אלוהים זה ה-Chi.
‫יש כל מיני ביטויים שנשמעים היום.
‫בגרסה הוליוודית, אלוהים זה הכוח.
‫The force.
‫יש איזו אנרגיה שאליה אנחנו מתפללים.
‫לא זו הכוונה.
‫שימו לב.
‫הניסוח המדויק של הרב קוק ביחס מה זה אלוהים
‫זה המשפט הבא.
‫אנחנו נשתמש במשפט הזה הרבה במהלך המאמר,
‫אבל כדאי להכיר אותו כבר עכשיו.
‫שימו לב, כל מילה פה מדויקת.
‫אומר הרב קוק, במה אנחנו מאמינים.
‫אנחנו לא מאמינים בכוחות הקוסמוס.
‫אנחנו לא מאמינים בטבע.
‫אנחנו מאמינים באלוהים.
‫מה זה אלוהים? שימו לב.
‫עיקר האמונה היא בגדולת שלמות אין סוף.
‫אנחנו מאמינים שיש שלמות ‫אין סופית בתוך המציאות.
‫שכל מה שנכנס בתוך הלב, כל ‫מה שאתה אי פעם סופג בחייך,
‫כל החוויות, כל המחשבות, ‫כל המציאות, כל הקוסמוס,
‫הרי זה ניצוץ בתל לגמרי ‫לגבי מה שראוי להיות משוער.
‫זה כלום לעומת מה שעוד יש.
‫מה שראוי להיות משוער, מה שעוד משערים,
‫מה שעוד אפשר לקבל.
‫וזה ממשיך הלאה.
‫ומה שראוי להיות משוער וגם מה ‫שנראה לך שאתה יודע שעוד יהיה.
‫שאתה אומר כן, כן, אני קולט, ‫אבל יש עוד אין סוף דברים.
‫גם המילה הזו אין סוף.
‫גם מה שאתה עוד חושב שיכול להיות,
‫אינו עולה כלל בסוג של ‫ביטול לגבי מה שהוא באמת.
‫זה נשמע מורכב, אבל אם נפשט ‫את זה למילים יותר מודרניות,
‫אומר אף קוק, אנחנו ‫מאמינים בשלמות אין סופית,
‫שגם הביטוי הזה שלמות אין סופית,
‫זה עוד אין סוף לעומת מה שזה באמת.
‫שימו לב, יש כאן, אני לא סתם מתעכב את זה,
‫כי זה דבר שהוא קריטי להבנה.
‫האמונה היהודית היא בכך שישנו מקור לחיים.
‫ישנה אין סופיות שעומדת ביסוד החיים.
‫אבל אנחנו שומרים אין סוף, ‫אנחנו מתכוונים לאין סוף.
‫זאת אומרת, גם הטבע, גם ‫הקוסמוס, על כל המרחבים שלו,
‫אפילו אם נשתמש שבקוסמוס ‫יש מרחבים אין סופיים,
‫החלל הוא אין סופי,
‫גם זה, זה רק צל חיוור למה שזה אלוהים.
‫אנחנו, כשאנחנו מדברים על אלוהים,
‫אנחנו מדברים על משהו שהוא גדול מאיתנו.
‫לא שאנחנו אלוהים, אתם מבינים?
‫הטעות היא, שוב, כשהבראי שאדם מתחיל להבין,
‫אה, אלוהים זה לא אישות חיצונית,
‫אז בעצם צריך להגיד שאני אלוהים.
‫זאת אומרת, הטבע זה אלוהים. ‫אני, הטבע, המציאות זה אלוהים.
‫אז אתה אומר, אה, שנייה, אז למה אני מתפלל?
‫כאילו, אני מתפלל עכשיו אל עצמי?
‫אני מתפלל אל הטבע שיבוא ויושע אותי?
‫או שכתוב בתורה עכשיו, ‫ידבר השם, אז מי מדבר איתי?
‫המציאות מדברת איתי?
‫הכוחות הקוסמוס מדברים איתי?
‫לא, אלוהים מדבר.
‫אלוהים זה כוח שהוא מעל המציאות.
‫אם תרצו, נשתמש אפילו ‫בביטוי שקודם שללנו אותו,
‫אבל רק כדי לסבר את ‫האוזן, אלוהים הוא מחוץ לנו.
‫יש פה כוח עליון, גודל ‫אינסופי, שהוא יותר מאיתנו,
‫ואנחנו במערכת יחסים של אדם מול אלוהיו.
‫אנחנו מתפללים אליו.
‫הוא מדבר אלינו.
‫מה ההבדל הגדול שאנחנו פה מנסים להסביר?
‫שעד עכשיו תפסנו שהכוח הזה,
‫הגודל הזה, הוא חיצוני לנו בצורה מנותקת.
‫קוראים לזה בשפה הפילוסופית, טרנסידנטי.
‫זאת אומרת, יש כאן איזה ‫גודל שמערכת היחסים שלי איתו,
‫כמו שהראינו בציור קודם, ‫כאיזה שני אובייקטים נפרדים.
‫מה החידוש הוא של תורת הסוד?
‫זה שאנחנו מערכת יחסים ‫עם אלוהים באופן אימננטי.
‫אימננטי זה, הגודל הזה מופיע בתוך החיים.
‫לא שאנחנו אלוהים.
‫יש אלוהים שהוא מחוץ לנו, שהוא עליון מעלינו,
‫שהוא גדול מאיתנו, אבל הוא ‫מחוץ לנו לא באופן שמשביט אותנו,
‫אלא באופן שממלא אותנו.
‫כמו, אם תרצו, משל, מערכת ‫היחסים בין האצבע לבין הלב.
‫האצבע והלב זה שני דברים שונים.
‫האצבע היא לא לב.
‫הלב הוא יותר גדול מהאצבע לצורך העניין.
‫יותר תפקיד מרכזי, יותר ‫מלא דם, יותר מלא חיים.
‫מה מערכת היחסים בין הלב לבין האצבע?
‫זה מערכת יחסים, קוראים לזה אורגנית.
‫קשר חיים.
‫הלב מזרים חיים לאצבע.
‫זה שני דברים שונים, אבל ‫יש ביניהם קשר של חיים.
‫ובעצם הלב מופיע באצבע.
‫וככל שהלב פועם בצורה יותר חזקה,
‫האצבע מתמלאת ביותר חיים.
‫ככל שאלוהים גדול יותר, ‫אנחנו מתמלאים בחיים.
‫בתפיסה הראשונית, שוב, ‫שיש כאן איזה כוח חיצוני,
‫אז ככל שאלוהים גדול יותר, אנחנו קטנים יותר.
‫כך אדם תופס, מלוא כל הארץ כבודו,
‫אבל הוא מואך את הבן אדם.
‫אנחנו מדברים עכשיו, ‫שוב, על אלוהים, כמו שאלנו,
‫הוא גדול מאיתנו, הוא מעלינו.
‫לא שאנחנו אלוהים.
‫אבל הוא מופיע בתוך החיים שלנו,
‫שאנחנו מזהים שהחיים שלנו,
‫יש איזה מקור שמכניס חיים בתוך האישיות שלנו.
‫לא מחוץ באופן מלאכותי.
‫אנחנו אומרים את הפסוק, ‫אני אבדך בין עמתך,
‫פיתחת למוסרי.
‫אם מבינים, שוב, את התפיסה ביחס לאלוהים
‫בצורה שטחית ‫והפשטנית, זה משפט סותר.
‫אני אבדך.
‫זאת אומרת, יש כאן איזה מישהו חיצוני לי,
‫אדון, שרוכב עליי, ‫אני אבדך בין עמתך,
‫כלומר, אני כולי רמוס וכולי שלוט על ידך,
‫אז זה הופך אותי לעבד.
‫זה הופך אותי למשהו שאני ‫לא אני, אני נשלט בידי אחרים.
‫בתפיסה העמוקה, אני אבדך ‫בין עמתך, פיתחת למוסרי.
‫העבדות שמדובר עליה ‫בפסוק, זה לא עבדות משביתה.
‫עבדות שהאדם הוא, ‫מאפס את עצמו מול בורו.
‫אלא האדם נפתח מול הגודל
‫שנמצא בחייו שלו.
‫יש גודל אינסופי.
‫תהיה בתודעה של עבד ‫במשמעות, תהיה בתודעה של כפיפות
‫למה שעוד אפשר לקבל.
‫וזה פיתחת למוסרי.
‫זה מה שפותח את האסורים.
‫זה מה שפותח את האזיקים.
‫זה מה שנותן לבן אדם להיות משהו.
‫להיות בן חורין.
‫אין לך בן חורין, ‫אלא מי שעוסק בתורה.
‫או כדבר רבי יהודה הלוי, ‫עבדי הזמן, עבדי עבדים הם.
‫עבד השם הוא לבדו חופשי.
‫עבדי הזמן, אם אדם משתעבד
‫לדברים מוגבלים, לדברים ‫ששייכים לעולם הזמן,
‫לעולם האנושי, לעולם החומרי,
‫הוא עבד, הוא משועבד לדברים מוגבלים.
‫עבד השם הוא לבדו חופשי.
‫רק מי שנפתח
‫אל הגודל האנסופי
‫שמופיע בחייו, הוא חופשי.
‫הוא מופיע את החיים בצורה מלאה.
‫הרעיון הזה, שוב, שלעיקר ‫האמונה היא בגדולת שלמות אנסוף,
‫זה מה שמניע את כל האנושות.
‫אתם מבינים? זה לא ש... ‫וואלה, כולם, כל הדתיים
‫במהלך אלפי שנה, הם ‫לא מבינים מה חיים שלהם,
‫ופתאום אנחנו עכשיו מגלים מה זה אלוהים.
‫כל אדם יש לו שאיפה לאלוהים.
‫שאיפה לכוח עליון.
‫למשהו שהוא גדול ממנו.
‫וזה נכון.
‫רק ברגע שהמושגים לא ‫מבוררים, כי לא לומדים אמונה,
‫לומד מהלך המאמר, שזה שורש כל הבעיות,
‫שלא מבוררים את המושגים
‫עם אמונה, עם מחשבה, ‫אלא משאירים אותם ככה,
‫כמו בגן הילדים.
‫אז האדם מסתבך, ‫כי יש לו איזו שאיפה,
‫איזו תחושה פנימית בחיים, ‫שאינטואיטיבית, שיש גודל,
‫שיש עומק, אבל מה זה?
‫ואז הוא מגדיר לעצמו איזה אלוהים.
‫יש שם כוח עליון, ואז הוא מסתבך.
‫שנייה, אז הכוח הזה הוא ‫חיצוני, ואז הוא רומס אותי,
‫ואז אני בעצם הולך להיות כפוף, ‫ואיך אפשר להוכיח את זה וכו'.
‫אבל בעומק הדברים, ‫הוא מתכוון נכון.
‫אדם מתכוון... למה היום ‫אנשים אומרים יש אלוהים?
‫לא בגלל שהם למדו מאמר יסור ‫וממרכים, או התפלספו עם עצמם,
‫אלא לאדם בריא יש תחושה טבעית
‫שיש אלוהים.
‫יש משמעות לחיים.
‫יש לחיים האלה כיוון.
‫החיים זה לא רק אוסף סתמי של נתונים.
‫יש משמעות.
‫וזה נמצא בכל העולם.
‫אללה וואקבר.
‫מיליארדי אנשים מרגישים את זה.
‫לא ייתכן שהחיים, כמו ‫שמספרים לנו בתרבות המערבית,
‫הם רק אוסף טכני.
‫הללויה.
‫יש אלוהים צועקים גם במגרשי כדורגל.
‫וגם צוקים.
‫מה האדם שהוא במגרש כדורגל צועק?
‫כי יש אלוהים.
‫מה הוא מתכוון להגיד בעומק הדברים?
‫יש... יש הצלחה.
‫יש דבר שציפיתי לו, וזה קורה.
‫יש טוב.
‫טוב, זה גילוי מאוד נמוך של ‫התחושה הזו, אבל זה קיים.
‫ולכן, אתם מבינים, אנשים ‫הם לחוצים על זה שיש אלוהים.
‫והם צודקים.
‫תלכו עכשיו לאיזושהי ‫סבתא מורוקאית או פולנית.
‫ותתנו לה עכשיו את כל ‫ההסברים הפילוסופיים בעולם.
‫למה אין אלוהים, ובעצם כל ‫החיים זה רק אוסף של כימיקלים
‫וגירויים חשמליים מאוד מתוחכמים,
‫ותהיו מאוד רעותיים ותכתבו על זה ספרים,
‫תגיד לך, באמת, יש אלוהים.
‫זה נכון.
‫יש פה איזו תחושה טבעית שיש פה משהו.
‫וזה נכון.
‫זאת אומרת, מה שאני בתחילת ‫השיעורים אמרנו שכוח ליון
‫זה ביטוי לא נכון, אמרתי, ‫מבחינה הכרתית יש עם זה בעיה.
‫אבל מבחינת מה שהביטוי הזה ‫משמש באנושות, זה ביטוי נכון.
‫והיחס הזה מול איזה גודל ‫שקיים בחיים, זה קיים אצל כולם.
‫אבל כפי שאמרנו, צריך אדם ללטש בהכרה ולהבין
‫שהגודל הזה הוא לא חיצוני ‫לו, אלא מופיע בתוך חייו שלנו.
‫יש מבינים?
‫שאילו לטש רק שוב את ההבדל הזה, כי זה חשוב.
‫זה תמיד הקט שלומדים את הסיפור הזה פה.
‫זאת אומרת, אנשים קולטים את הקט ‫הזה שבאמת אלוהים זה לא אישות חיצונית,
‫אבל אז הם תופסים את הקט הזה.
‫אה, אז בעצם הטבע זה אלוהים, אנחנו אלוהים,
‫ואז הם מסתפחים.
‫ולכן אני מדייק.
‫תודעת האלוהות כמשהו חיצוני
‫נותרת רק להגדיר מחדש את המושג חיצוני.
‫לא חיצוני מנותק, אלא ‫חיצוני שמופיע בתוך החיים.
‫אה, זה כבר לא חיצוני, ‫זה גודל שמופיע בחיינו.
‫אם תרצו, שוב ננסח את זה קצת במילות ‫קוד שבעזרת השם עוד נהגה בהמשך הממר,
‫אבל כבר עכשיו אני מקדים את המאוחר.
‫השאיפה הזו לאלוהות, השאיפה הזו לגודל בחיים,
‫התחושה הזו שיש קיימות והחיים צריכים לפעום,
‫היא פעמה באנושות לאורך כל ההיסטוריה.
‫רק שבעבר היא הופיעה באופן שנקרא פולותאיזם.
‫פולותאיזם, בתרגום, הרבה אלוהים.
‫זה התפיסה האלילית.
‫התפיסה האלילית זה אותה תקופה שבני האדם חשו,
‫עוד פעם, תחושה נכונה שיש איזה גודל,
‫אבל ההכרות היו כל כך גסות שאמרו,
‫אה, אוקיי, יש גודל בחיים, ‫יש שמש, יש גשם, יש אדמה,
‫יש יצר מין, יש יצר הרס, ‫יש כל מיני עוצמות בחיים,
‫והם קיברו אותן, בסדר, באלילים.
‫הרבה אלוהים, יש הרבה ‫כוחות חיצוניים לנו, בסדר,
‫ששולטים עלינו.
‫זו הגישה הפרימיטיבית ביותר.
‫בשורשה, שוב, היא מתחילה ממשהו נכון.
‫אומרים חזל, כי כל אלוהי העמים אלילים.
‫הם אלילים, אבל הם אלוהים.
‫שוב, זה מגיע מהרצון הזה לרצון האינטואיטיבי
‫לגעת במשהו גדול, אבל ‫בהתחלה מנסחים את זה בצורה כזו.
‫אם הזמן האנושות מתקדמת ‫ומגיעה לתפיסה מונותואיזם.
‫מונותואיזם, מונו זה אחד, ‫תאיזם אלוהים, אלוהים אחד.
‫זאת אומרת, אומרים, תקשיב, אין הרבה כוחות,
‫יש כוח אחד ששולט על הכל.
‫אבל שימו לב, התפיסה עדיין נותרה
‫שהבן אדם ואלוהים זה שני דברים שונים.
‫אתה יודע, באופן כאילו מנותק.
‫זה לא יהדות, זה טעות קלאסית.
‫שאומרים, יש שלוש דתות מונותואיסטיות.
‫זה לא, זה אמנם נחמד, אפשר קצת איזה פאנלים,
‫וזה כזה מאוד מרגישים פתוחים ומורכבים,
‫אבל זה לא, יהדות היא לא דת מונותואיסטית,
‫לפחות לא בהבנה הפשטנית של הביטוי הזה.
‫כי ההבדל בין פולותואיזם למונותואיזם,
‫בין עבודת אלילים לבין אמונה באל אחד,
‫זה הבדל כמותי, לא איכותי.
‫זאת אומרת, עד עכשיו חשבנו שיש הרבה כוחות,
‫ועכשיו אני מבין שיש כוח ‫אחד, אבל עדיין העמדה הזו,
‫שאלוהים זה כוח חיצוני, זה נותר.
‫והתפיסה הזו, שוב, של כוח ששולט ‫ורומס וגומר את החיים של הבן אדם,
‫זה נותר, וזה מה שהדתות ‫השובל שהם השאירו בימי הביניים,
‫זה השובל שהם השאירו בהיסטוריה. לדבר על זה.
‫אלפי שנה שהדתות חנקו את האנושות.
‫ואז האנושות, אחרי אלפיים ‫שנה שהדתות חונקות את העולם,
‫מגיעה תפיסה נוספת.
‫פנתאיזם.
‫אני יודע שזה הרבה ידע ‫על ההתחלה, אבל לא נורא.
‫תשמרו את זה ואחרי זה נסביר יותר את הדברים.
‫פנתאיזם, פן, זה הכול.
‫תאיזם, אלוהים. הכול אלוהים.
‫תפיסה, צורך העניין, של העולם החילוני.
‫מי שביסס אותה, שוב, בצורה ‫פופולרית, זה פילוסוף בשם ברושפינוס,
‫נדבר עליו, אבל קודם כל ההבנה העקרונית.
‫זאת אומרת, האנושות מתבגרת, ‫לפחות הצד החילוני שבה,
‫ואומרים, טוב, תקשיב, ‫אתה אומר שאלוהים והאדם,
‫זה שני דברים שונים? לא רוצים.
‫לא רוצים. ‫מורדים בדת, ויוצרים שהאדם הוא אלוהים.
‫האדם, המציאות, אין בעצם אלוהים.
‫הטבע הוא אלוהים. ‫הכול אלוהים זה לבוא ולהגיד,
‫אין משהו חיצוני לנו. אין משהו גדול מאיתנו.
‫הכול, הטבע, הקוסמוס, המציאות, זה אלוהים.
‫זה לא מה שאנחנו אומרים. ‫זה מה שאני פה מנסה להסביר
‫בדקות האלה. זה לא התפיסה של היהדות.
‫גם התפיסה הזו, שאומנם ‫תפיסה יש בצד שיותר מתקדמת
‫מהמונותואיזם, כבר אדם לא ‫רואה את האלוהים כחיצוני לו,
‫ומצד שני הוא נפל לבור אחר. ‫הוא בעצם הפך את עצמו לאלוהים.
‫גמר עכשיו שיש איזה טבע, איזה מערכת סגורה,
‫ואין משהו מעבר לזה. ואז כאילו אני רק
‫מתפלל אל עצמי. זאת אומרת, אני עובד עם עצמי.
‫מה שיש זה רק האנושות, מה שיש ‫זה רק הכוח שלנו, רק המדע שלנו,
‫רק כוחות הטבע וכו' וכו'.
‫התפיסה שאנחנו מדברים ‫עליה, כל הביטויים האלה, אגב,
‫מי שסידר אותם בצורה כזו, ‫זה הרב דוד הכהן, הרב הנזיר,
‫תלמידו הגדול של הרב קוק, בספרו כל הנבואה,
‫הוא ניסח שהתפיסה שאנחנו ‫מדברים עליה, זו תפיסה, שימו לב,
‫פאן אין תאיזם.
‫פאן זה הכל, אין זה בה.
‫תאיזם אלוהים. זאת אומרת, הכל באלוהים.
‫שימו לב. לא שאנחנו אלוהים.
‫כמו התפיסה הפנתאיסטית, שיש פה רק ‫איזה מערכת סגורה, שאין בה יותר מזה.
‫יש משהו שהוא חיצוני ועליון לנו.
‫אבל זה גם לא מונותאיזם או פולוטיזם, ‫כלומר שהדברים החיצוניים הללו,
‫הם מנותקים מאיתנו.
‫אלא הכל בתוך אלוהים.
‫יש טבע, יש חיים, והם מופיעים את אלוהים.
‫אלוהים הוא גדול יותר מהכל.
‫אלוהים זה אותה שלמות ‫אינסופית, מה שאומר אב קוק,
‫האינסוף של האינסוף שמופיע בהכל.
‫מופיע בהכל.
‫זו ההגישה.
‫מובן הרעיון הזה?
‫אם לא, זה הזמן לישון.
‫שכחתם?
‫קורס בסיסי פילוסופיה תוך עשר דקות. יפה.
‫כן?
‫הכל בסופו של דבר ניתן להסביר,
‫אבל יכול להיות, הטבע מתפתח, ‫אז איפה רואים את האינסוף?
‫אני אומר שוב, האינסוף אדם רואה בחייו שלו.
‫מה שאמרתי, שאתה רואה על חייך שלך.
‫כל הזמן אנחנו חוזרים לנקודת ‫המוצאה שהיא הפשוטה והוודאית מכל.
‫שכל אדם, אמרנו, יש לו את ה...
‫גם החיים של האנשים, מה שקירים.
‫לא, החיים שלך, תשים לב, שוב, שאתה חי אותם,
‫ואף פעם אתה לא... מה שנקרא לשם, ‫איזו נקודה שהיא אף פעם לא מקומטת.
‫אתה חי ותמיד יש עוד חיים.
‫אתה חי ועוד חיים. ואגב, גם אמרתי,
‫אם שאומר, טוב, אני מת בסוף? אתה לא מת.
‫אתה משנה מצב צבירה.
‫כמו שאתה רואה בטבע, נכון?
‫אתה רואה שיש איזה חומר ‫מסוים שהוא מסיים את תפקידו,
‫הוא מתעדי, ושב למציאות בצורה אחרת.
‫זה אגב הרעיון של גלגול נשמות,
‫שרוצה כבר על הקבלה, על הדרך,
‫שיש פה איזה מחזוריות של חיים.
‫אין אף פעם סוף, יש חיים שהולכים ומופיעים,
‫עוד ועוד ועוד ועוד ועוד.
‫וזה שטבע מתפתח, זה עדיין משהו טבעי.
‫אני אומר שוב, תשים לב ‫שבתוך הטבע, בתוך החיים,
‫יש יסוד שאינו נגמר.
‫וזה מה שמבחינתנו הנקודה שאנחנו מחפשים אותה.
‫זאת אומרת, כשאתה אומר טבעי, אתה עובר ‫את זה כאילו יש פה איזה משהו שבסוף מתקלה.
‫זה לא.
‫החיים לא מתקלים, המציאות לא מתקלה.
‫היא רק הולכת ומופיעה לאין קץ.
‫כן.
‫בעצם בסוף הפנייה, אתה ‫לא זוכר פנייה שאינו אישית,
‫מתפללים מורחדים.
‫ברור, נכון. כן, אתה מתפלל לאותו כוח עליון,
‫שאתה פונה עליו הרמה האישית,
‫ואני לא אדבר שירושלים על מה ‫זה, איך בדיוק התפילה מנוסחת,
‫אבל הרעיון, אתה מתפלל לאותו ‫כוח עליון שאתה מבקש ממנו,
‫תופיע בי.
‫תופיע בי את החיים שלך, יותר ויותר.
‫אבל תראו את הגאונות.
‫זה הכסם פה.
‫שכל התפיסות האלה, גם ‫האלילית, הפולוטואיסטית,
‫גם הדתית, המונוטואיסטית, גם התפיסה,
‫הם כולם משתמשים באותם מילים,
‫אבל כל פעם זה נושא בחובו משמעות אחרת.
‫תבינים? ילד קטן שואל ‫אותנו, איפה אלוהים נמצא?
‫מה אנחנו עונים לו?
‫אלוהים בשמיים.
‫זה משפט מדויק.
‫אלוהים בשמיים, זה לא שקר.
‫למה? כי כשאני אומר, ליד ‫אלוהים בשמיים, מה הילד קולט?
‫יש איזה גודל.
‫הוא, כמובן, בסכלו הילדותי,
‫הוא קולט את זה ברמה ‫הפשוטה שיש איזה סבא זקן שם
‫מעבר לרכים.
‫אבל זה נכון.
‫כי גם הילד מרגיש שוב את השאיפה הזו
‫שיש גודל בחיים.
‫מישהו דואג לי שם למעלה.
‫זו תחושה שכל אדם מרגיש אותה.
‫לא ייתכן שהחיים הם אפקר ‫ללא שום כיוון, הכל פה מקרי...
‫עוד פעם, אנשים משתמשים כמובן בביטויים האלה,
‫אבל כל אדם בסופו של דבר הוא מחפש משמעות.
‫יש טוב ויש רע.
‫יש דבר שנקרא מוסר.
‫גם אם אתה מתעקש שאין אלוהים, אתה אז אומר,
‫לא, אבל אני לא מאמין ‫באלוהים, אבל אני מאמין במוסר.
‫זה אסור לעשות. מה אסור לעשות?
‫הכל פה זה רק כוסף נתונים.
‫לא. גם הילד מרגיש שיש אלוהים.
‫אז כשאומרים אלוהים ‫בשמיים, זה משפט נכון.
‫הילד פה מפתח את תודעת הגודל
‫שנמצא בחיים.
‫ואחרי זה הוא מגיע בגיל 20, 30 למכון מהיר.
‫ואז הוא אומר שהמילה שמיים
‫היא נושאת בחובה עומקים אינסופיים.
‫ששמיים, כמו שהסברנו, מסביר הרמב״ם,
‫זה ביטוי לשם, שם, שם, שם, שם.
‫שישנה שמימיות אינסופית
‫שממלה אותך.
‫ככה זה בכל ביטוי.
‫ואני אעשה את זה בשיעורים הבאים
‫על מה זה כל הביטויים שמופיעים בתורה.
‫יד השם, רגל השם, ואיחר אף השם.
‫כל ביטוי צריך עכשיו לפשט אותם.
‫ואני מנסה להגיד שהיחס הזה לאלוהים,
‫היחס למשהו שהוא עליון, הוא נשאר.
‫רק שעכשיו אנחנו קולטים את זה
‫באופן אחר.
‫לא באופן, שוב, שהוא חיצוני ומנותק,
‫אלא באופן שהוא עליון וממלא.
‫ממלא כל על מין וסובב כל על מין.
‫בואו נסיים את הרעיון.
‫אחרי שהסברנו, אני מקווה, ‫באופן קצת יותר מדויק.
‫זאת אומרת, אפשר לאין קץ להאריך בדברים האלה
‫ולהגיד את זה בכל מיני מילים,
‫אבל זה הכל מילים שמנסים לתאר משהו
‫שהוא מעבר למילים.
‫והעיקר פה זה לפתח את אותה תודעה פנימית
‫שאני חי וישנה ‫מציאות, והמציאות חיה.
‫ויש אלוהים.
‫זה בעצם הרעיון.
‫אז מה זה אמונה?
‫כפי שהסברנו.
‫אמונה זה לא, במשמעות ‫שלנו, אמונה באלוהים, זה לא
‫איזושהי ודאות סכנית בזה
‫שיש כוח חיצוני לחיים, ‫אלא אמונה זה בשורש Amen,
‫שזה בעצם קיים, שזה ‫במילים אחרות אני מאמין,
‫אני מאמין באלוהים בשפה שלנו,
‫אני חי, קיים, טיפה של ‫חיים, מנער החיים האלסופי.
‫זה נקרא להאמין באלוהים.
‫שמה ישראל, השם אלוקינו, השם אחד.
‫מה זה המשפט הזה?
‫שוב, אפשר להבין אותו
‫בצורה הפשטנית.
‫שמה עם ישראל.
‫אל תחשוב שיש הרבה אלוהים, ‫פולוטואיזם, יש הרבה אלילים.
‫יש כוח אחד ששולט עליך.
‫זה הבנה אחת.
‫יש הבנה עמוקה יותר.
‫שמה עם ישראל.
‫השם אלוהינו.
‫אלוהים, כמו שאמרנו, ‫זה ביטוי לכוחות השונים
‫שקיימים במציאות.
‫בתנ״ך כתוב, וירדו בני ‫האלוהים לראות לבנות הארץ.
‫אלוהים זה, שם יש בהם בתנ״ך
‫ביטוי לשופטים, ‫דיינים, אנשים עם כוח.
‫זאת אומרת, יש המון כוחות במציאות.
‫כולם יותקי ואבקי.
‫כולם התפרטות
‫של מקור אחד.
‫השם אחד.
‫כל המציאות כולה, על כל ‫הגוונים האינסופיים שלה,
‫היא פועל יוצא
‫של אחדות.
‫היא הרמונית.
‫היא מובילה לכיוון מסוים.
‫לכן מכסים אגב את העיניים בקריאת שמה.
‫שפעמיים בכל יום, ‫בן אדם לא יפזו לחוצה
‫אל החושים ואל הפרטים, אלא ‫יתכנס פנימה, אל תוך הנשמה.
‫יש אחדות במציאות.
‫יש אלוהים.
‫יש משמעות, יש כיוון.
‫תראו איך הרב קוק מנסח את זה
‫במילים שלו.
‫מה זה אמונה, אומר הרב קוק?
‫האמונה, עוד פעם, במינוחים ‫שלו, אינה לו שכל ולו רגש.
‫האמונה באלוהים, שוב, זה ‫לא הוודאות השכלית או הרגשית
‫שיש כוח עליון, אלא ‫גילוי עצמי היותר יסודי
‫של מהות הנשמה.
‫אלא ההכרה של האדם
‫שהוא חי, שהוא חלק מהנשמה הגדולה
‫של המציאות.
‫בביטוי אחר הוא קורא ‫לזה, תוכן האמונה אינו רעיון.
‫האמונה, שוב, זה לא איזה
‫אידיאולוגיה, זה הבנה ‫שכלית, כי היא מציאות גמורה.
‫אמונה, אמרנו, זה הופעת החיים
‫הנמצאת בכל חלקי ‫היצירה, גם בדומם,
‫והוא סוד קיומו של עולם.
‫גם האבן מאמינה, ‫כלומר, מאמנת בקיומה
‫את האין סוף, את מקור החיים,
‫את נשמת הנשמות שמופיעה בחיים.
‫והנגזרת, וזה לשם ‫אנחנו חותרים, וזה נסיים.
‫הנגזרת של כל ההבנה הזו
‫זה לא הפלסף, אלא איך אדם חי.
‫שוב, אדם שחי בתודעה
‫של אלוהים חיצוני, שיש איזה ישות,
‫איזה כוח ששוטל להביא ממנו, ‫הוא בהכרח מכניס את עצמו
‫למסלול של קיבעון.
‫כי, שוב, הוא, הוא ‫מוגבל בעולם הזה.
‫העולם הזה הוא לא הופעה של אלוהים.
‫העולם הזה זה איזושהי מציאות
‫שצריך למחוק אותה בשביל אותו כוח עליון.
‫או אם אתה בתפיסה פנתאיסטית וחילונית,
‫העולם הזה הוא איזה מערכת טבעית סגורה
‫שצריך למצות אותה, ‫אבל היא נגמרת בסוף.
‫בהבנה האמונית, אדם ‫נפתח אל האין סוף.
‫האדם הופך להיות
‫אישיות
‫שלעולם לא עוצרת בשום דבר.
‫הולכת וחיה עוד ועוד, עוד ועוד.
‫השירה להשם בחיי, ‫הזמרה לאלוהי בעודי.
‫החיים שלי משוררים את ‫השם, מופיעים את דבר השם.
‫במה? לא בזה שאני מדבר על אלוהים,
‫מגדיר אותו, מוכיח אותו.
‫בזה שאני חי.
‫אני חי את אלוהים.
‫אני חי את השלמות האין סוף.
‫אני מופיע אותה עוד ועוד.
‫זו השירה.
‫הזמרה לאלוהי בעודי, בעוד שלי.
‫עוד חיים.
‫בכל התחומים.
‫להיות יותר רוחנים, יותר ‫מדויקים, יותר אסתטיים,
‫יותר מפותחים טכנולוגית, ‫יותר עם כלכלה, יותר עם רגישות,
‫יותר עם משפחה, יותר עם ילדים.
‫לאין סוף.
‫הביטוי שרב קוק משתמש ‫בו, שוב בספר אורות התשובה,
‫האקשנות לעמוד תמיד בדעה אחת
‫ולהתאמך בה
‫בחבלי החתת שנעשו למנהג, ‫בין במעשים, בין בדעות,
‫זה שאדם מתעקש
‫או במעשים או בדעות, או ‫במחשבה או במעשה שלו.
‫הוא מתקבע איפשהו, ‫הוא לא רוצה להיפתח
‫לגדולת שלמות אין סוף ‫שנמצאת בתוכו, היא מחלה.
‫קראנו לזה בשפה של הרב קוק
‫כפירה.
‫מלשון כפור.
‫אדם עומד במקום.
‫או כפורת.
‫יש לו חציצה בינו לבין האין סוף.
‫זו היא מחלה, האקשנות, ‫הקיבעון, הבאה מתוך שיקוע
‫בעבדות קשה, שאינה מניחה
‫לאור התשובה
‫להאיר בעוצם חילה, כי ‫התשובה, מה זה לשוב אל אלוהים?
‫זה היא שואפת לחופש
‫מקורי אמיתי, שהוא החופש האלוהי
‫שאין עמו שום עבדות.
‫איך שווים לאלוהים?
‫בזה שחיים
‫בלי סוף.
‫איך מופיעים את החיים?
‫אמרנו עוד, נדון בזה, אבל קודם ‫כל העמדה הנפשית הבסיסית,
‫מה זה העמדה הנפשית ‫הבסיסית של האדם עובד השם?
‫של עבד השם?
‫אדם שרוצה לחיות, להופיע את החיים
‫באין סופיות שלהם.
‫והחיים, לא רק החיים ‫הטבעיים, גם אותם מימדים
‫שאין לנו עדיין שום מושג עלינו.
‫ויילכו ויופיעו
‫במהלך הנצח, גם אותם ‫אנחנו רוצים לחיות.
‫הגישה הזו
‫היא נועדה לאנשים שאוהבים את החיים פה.
‫כל פעם שאני אולמד ‫את זה, אני מתפלא
‫כמה יש אנשים שהם לא כאלה.
‫שהם לא רוצים את זה.
‫הם רוצים את האלוהים הקטן
‫שסגו, סודר, כל כך ‫הליאון, עזוב אותי.
‫זה לא נועד בשבילם.
‫הגישה הזו
‫זה לאדם שאוהב את החיים.
‫הוא רוצה לחיות עוד ועוד.
‫יש שיר של הרב קוק, ‫מאוד יפה, שנקרא
‫לחשי ההוויה.
‫מה ההוויה?
‫מה אין סוף?
‫מה האלוהים לוחש לבן אדם?
‫הוא כותב כך, תלחש לי סוד ההוויה.
‫המציאות האלוהית לוחשת לי.
‫חיים לי יש, כך נקח.
‫אם יש לך בלב דם, אני מצטט ‫בערך, יש לך בלב דם שרעל יאוש,
‫לא זיעמו.
‫אם יש לך רצון לחיים, ‫רצון להופיע עוד ועוד,
‫אלוהים מדבר איתך.
‫ואם ליבתך ערלה, ממשיכי ‫הרב קוק, ויופי לא יקסימך,
‫סורה מני סורה, הרי נילך אסורה.
‫אם החיים לא מדברים ‫עליך, אתה רוצה להיות דתי,
‫בתוך העולם הקטן ‫הזה, שרוצה להיות מקובה
‫באלוהים שבראת על עצמך ‫בדמיון, והוא סורה מני סורה,
‫הרי נילך אסורה, בסדר.
‫לא בשבילך.
‫וגם הפוך, ואם כל ‫צפצוף עדין, כל שירה חי,
‫לא קודש, נדמה לי זה הביטוי, ‫לא רק קודש יהיה חב בעוררו,
‫אלא אש זרה, זה הכיוון השני.
‫אם החיים לא מביאים אותך
‫אל הקדושה, אל התארה, ‫אל הרצון להופיע עוד ועוד,
‫אלא מעוררים בך אש זרה, ‫תאוות, שקיעה בחיים החומריים,
‫גם אתה, אומר הרב קוק, ‫סורה מני סורה, הרי נילך אסורה.
‫גם לא על זה אנחנו מדברים.
‫אנחנו מדברים על אדם שמסוגל
‫לראות איך אלוהים מופיע בחיים.
‫ואומר הרב, דור יקום וחי, ‫ככל שהגאולה תלך ותתקדם,
‫דור יקום וחי, ישיר ‫ליופי וחיים, ועדנה בלי די,
‫עינק מטל שמיים.
‫האנושות תלך ותתקדם, ויקום ‫דור שירצה להופיע את השמימיות,
‫ירצה להופיע את מקור החיים
‫האינסופי בתוך החיים, ‫והחיים ילכו ויופיעו עוד ועוד
‫לאין קץ.
‫צדיקים, והמשפט האחרון ‫שנאמר, אומר המדרש, צדיקים,
‫אין להם מנוחה, לא בעולם ‫הזה, ולא בעולם הבא, שנאמר,
‫מחיל אל חיל ייראה אל אלוהים בציון.
‫העמדה הנפשית הצדיקה, ‫זו אותה עמדה נפשית,
‫שלעולם לא מתקבעת בכלום,
‫שפותחת את עצמה אל ‫השלמות אינסוף, בעולם הזה,
‫ובעולם הבא, בעולם שילך ‫ויבוא, לא רק עולם אחרי המוות,
‫אותה איכות עתידנית שתלך ותבוא,
‫מחיל אל חיל ייראה אל אלוהים בציון.
‫אתה רוצה לראות את אלוהים?
‫אתה רוצה לראות את אלוהים?
‫אתה רוצה לפגוש את ציון?
‫את ציון המקום שהקדוש ברוך ‫הוא מופיע בעולם, את ירושלים,
‫את השלם, את השלמות, מחיל אל חיל,
‫לפתח חיים שהולכים ‫ופורחים, בכל הכיוון.
‫איך מפתחים חיים?
‫מה הדרך לחיות את החיים?
‫איך מופיעים את המקור הזה, ‫דווקא במה שאנחנו מכנים,
‫אורח החיים של עם ‫ישראל, תורה ומצוות?
‫זה בפרקים הבאים, של ‫סדרת יסודות האמונה.
‫נעצור כאן.
‫שיהיה שלום לכולם.

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/231749134″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

מספר פרק בסדרה : 3

<< לחץ לפרק הקודם

"אלהים"

לחץ לפרק הבא >>

ביטויי הגשמה, מלאכים ושדים, שכר ועונש, ניסים

מדור: בית המדרש

אורך השיעור: 69 דקות

סדרה:יסודות האמונה | הרב חגי לונדין

לחץ כאן להורדת קובץ שמע MP3

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח

כיצד נוח לך להמשיך?

An error occured.

No data was found

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/231749134″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

למה שווה להתחבר?

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

להאמין באלהים

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

כיצד נוח לך להמשיך?

כתיבת תגובה לבטל

מכון מאיר - יהדות באהבה

מחלקות מכון מאיר

מחלקות מכון אורה

ערוץ מאיר

ארכיון שיעורים

ערוץ מאיר בטלפון ללא אינטרנט:
02-6475073

תרומות

מדיניות האתר

מכון מאיר בדוא"ל:

טלפנו אלינו:

מכון מאיר בדוא"ל: