בשיעורים שלנו על סוגיה אחת מתוך סוגיות שנלמדות בתקופה הזו בדף היומי
והדף היומי נמצא כבר לקראת המחצית השנייה בכל אופן בוודאי של כבר יותר מזה של מסכת נדרים.
ואף אני רוצה היום לעסוק בסוגיה שנמצאת בפרק שמיני
שיש בה גם קשר מיוחד
אל התקופה הזו שאנחנו נמצאים,
כוונתי לתקופת חודש אדר,
וכפי שיש לנו חודש אדר, שנה מעוברת,
אדר ראשון והדר שני,
אז זה דבר שדורש לימוד וידיעה מהו באמת החודש העיקרי שנקרא חודש אדר,
האם שני החודשים, אחד מהם, הראשון או השני.
והנה,
כפי שאנחנו יכולנו לחשוב, קודם כול, הרי הסוגיה בוודאי שנמצאת במסכת מגילה,
וזה נכון,
כי יש קשר לעניין של פורים,
שזה קשור לחודש אדר, ושם אנחנו נגיע לזה בהמשך,
אבל באופן די מפתיע,
מסכת נדרים, בעניינים שעוסקת במסכת, יש בה גם איזושהי נגיעה לנושא הזה, וזו משנה, בעצם בדף ס"ג בעמוד א',
המשנה מדברת
על קונם יין שאיני תואם לשנה ונתעברה השנה,
אסור באו בעיבורה.
זאת אומרת, קודם כל שאם הוא אמר שהוא אוסר על עצמו איזשהו דבר
לשנה הזו, אז גם השנה כוללת גם את חודש העיבור, וזה דין פשוט.
אבל הנה למשל הפרט השני כבר שנוי במחלוקת, כפי שרואים בגמרא.
הפרט השני נאמר,
עד ראש אדר, עד ראש אדר ראשון.
עד סוף אדר, עד סוף אדר הראשון.
יש כאן הפרט השני שעליו אני רוצה בעיקר להתרכז בדיון שלפנינו,
זה אדם שנדר ואמר בלשונו שהוא אוסר דבר עד ראש חודש אדר.
אז למה הוא התכוון? ראש חודש אדר ראשון
או ראש חודש אדר שני?
והמשנה אומרת שזו הכוונה היא עד ראש חודש אדר ראשון,
ובגמרא, מיד, מבררת את העניין, כי הגמרא אומרת "עלמא סתמא דהדר".
זאת אומרת אם אתה אומר "הדר סתם" אתה מתכוון להדר ראשון, כי זה הפירוש היוצא כאן מן המשנה,
אז הוא אומר לאמא מתניתן רבי יהודה היא
תטניא הדר הראשון
כותב אדר ראשון.
הדר שני כותב אדר סתם, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר, "הדר הראשון" כותב סתם, "הדר שני" כותב תנין.
זאת אומרת, הגמרא מראה לנו שזו מחלוקת של רבי מאיר ורבי יהודה לגבי ההגדרה של חודש אדר, כפי שהצגנו את השאלה.
כי זה נפקא מינא, למשל, בנושאים שהובאו פה בברייתא,
הנפקא מינא היא לגבי שטרות.
אם אדם כותב שטר
ומציין בו את התאריך של אדר, לאיזה אדר הכוונה?
אדר הראשון או אדר השני?
ואם בשטרות תאמרו שהדברים לא נוגעים לנו, למשל, למעשה היום,
זה נכון אולי כי באמת לא מרבים לצערנו לכתוב את השטרות עם תאריך עברי,
אבל למשל בגט, שזה גט שצריך להיות כתוב עם זמן של תאריך עברי בוודאי,
שם אם לא כותבים נכון גם את הזמן אז זה פוסל אפילו את הגט, זה שאלות הלכתיות מובהקות.
אם כן, גם לגבי גט השאלה תהיה איזה הדר, כשאומרים הדר למה הכוונה, ואם כותבים הדר סתם, האם זה הדר ראשון או הדר שני,
ויש לזה השלכות הלכתיות. ואם יתברר כאן שזו מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה. רבי מאיר סובר שסתם הדר זה הדר שני,
ואילו רבי יהודה אומר שסתם הדר זה הדר ראשון. זאת אומרת, הדר סתם זה הדר ראשון.
רבי מאיר אומר הדר שני. כאן אנחנו באמת, כשלומדים את הדבר,
זוהי הגמרא,
והגמרא רוצה להגיד שאם זו מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה, לכאורה במשנה ראינו שהכוונה היא עד ראש חודש הדר,
זאת אומרת שסוברים כדברי רבי יהודה,
אומרת הגמרא, לא, אפילו יכול להיות עם הרבי מאיר, עד ידע דמא ברשתא דלא ידע.
זאת אומרת, זה מתי אדם אומר עד ראש חודש אדר,
זה הכוונה היא עד כשהוא יודע שהשנה מעוברת,
אז ממילא יש מצב אחד שיהיה באמת אדר שני, אם הוא לא יודע אז הכוונה היא עד אדר ראשון, וזה מה שהגמרא אומרת,
את ההבדל בין המשנה, שהמשנה יכולה להיות אפילו לרבי מאיר,
רבי מאיר דיבר בזמן שהוא יודע,
הוא יודע שהשנה מעוברת והוא אומר את ראש חודש אדר.
אומר רבי מאיר,
לפי דעתו, ראש חודש אדר העיקרי לפי זה הוא אדר שני.
כמובן שהשאלה הזו שמופיעה כאן, יש לה שאלה במקביל במסכת מגילך, שזה נוגע לפורים.
ואנחנו כולנו יודעים שפורים, אנחנו נוהגים באדר שני ולא באדר ראשון.
אז לכאורה בואו ונלמד מזה שאולי רבי מאיר משווה את הדין באדר
תמיד להדר של פורים כי באמת ההדר של פורים מצד מצוות הפורים שנוהגת בהדר שני אז אולי אומר רבי מאיר אם כן מכאן נלמד
שההדר העיקרי הוא באמת הדר שני. יכול להיות שזה באמת יכול להיות כך.
אבל רבי יהודה מה סובר? רבי יהודה חולק על זה הוא סובר שהדר רגיל הוא הדר ראשון דווקא.
אז תשאלו אם כן למה הדר פורים הוא באדר שני אז התשובה בעצם ניתנת בגמרא בעצמה בהמסכת מגילה
שלגבי פורים יש סתם מיוחד,
מחלוקת תנאים אומנם שם בפרוטרוט, מי שיעיין במסכת מגילה בדף ו' עמוד ב' ימצא שזה מחלוקת תנאים גם לגבי פורים,
אבל ההלכה ידועה ונפסקה לפי המנהג שלנו שנוהגים באדר שני, אז הגמרא מביאה את הנימוק,
לפי שרוצים לסמוך, יש עניין לסמוך גאולה לגאולה.
העדיפו וקבעו שפורים יהיה בשנה מעוברת באדר השני,
כדי לקרב אותו, לסמוך גאולה לגאולה,
לקרב את הגאולה של פורים, שזה ממוות לחיים,
לגאולת פסח, שזה עניין משיבות לגאולה,
והדברים אם כן מחוברים זה לזה, והדברים אם אלה מתאימים,
שיהיה ביניהם קשר ושלא יתרחקו שתי הגאולות האלה,
אלה מאלה. אם כן, יוצא ככה,
שלגבי פורים זה מוסכם שזה הדר שני.
ככה זה באמת מוסכם
מוסכם
לגבי פורים,
שבאמת הזמן הוא צריך להיות באדר שני.
ואם כן, כפי שאמרנו, ייתכן שרבי מאיר סובר שמכאן נלמד בכל זאת
לכל העניינים של אדר, שכל העניינים שנוגעים באדר שני יהיה אדר שני,
ואילו רבי יהודה אומר, לא, באמת דווקא פורים יהיה כך,
אבל שאר הדברים הקשורים לחודש אדר יהיו קשורים לאדר ראשון.
זה בעצם מחלוקת כפשוטה, כפי שרואים בגמרא.
מהי הבעיה?
הבעיה היא אצלנו מבחינת פסיקת ההלכה.
וכאן אנחנו רואים, גם בדף המקורות שציינתי, אנחנו רואים שבעצם העניין הזה מופיע בהלכה בשולחן ערוך, וזה יפה לראות ולעשות את ההשוואה בשולחן ערוך בארבע סוגיות. בארבע סוגיות אנחנו יכולים לראות את העניין הזה. מלבד העניין של פורים,
שכפי שאמרנו זה בהדר שני, יש לנו בכל אופן איזושהי שאלה גם לגבי פורים.
מה השאלה?
מה הדין של הדר ראשון? כאן אנחנו מגלים מחלוקת בין הריף והרמב״ם לבין הראש,
שבעוד הריף והרמב״ם סוברים שבכל זאת הדר ראשון גם הוא נחשב להדר,
וממילא אסורים בהספד ובתענית, כפי שאנחנו יודעים שבפורים קטן לא אומרים תחנון,
הרי הראש אומר שאחרי שכבר אמרו שזה בהדר שני,
אז ממילא בהדר ראשון בכלל אין בזה שום עניין לפי הראש,
ואפילו מותרים בהספד ובתענית,
ובלשון שלנו, נגיד, אומרים גם תחנון בהדר ראשון. אז זוהי ההלכה שנוגעת לפורים.
זאת אומרת, מחלוקת בהלכה לגבי
הדר ראשון ביחס לפורים קטן.
אחר כך אנחנו מוציאים את השאלות שנוגעות לענייני שטרות.
לענייני שטרות,
זה מה שראינו את מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה.
כאן אנחנו מגלים שכמעט כולם מסכימים שההלכה דווקא כדברי רבי יהודה.
ההלכה כדברי רבי יהודה ככה נפסק בשולחן ערוך,
שההדר העיקרי הוא דווקא הדר ראשון.
דווקא הדר ראשון.
ושוב,
שזה באמת הזמן שאם כותבים הדר בשטרות או בגיטין,
הכוונה היא להדר ראשון, וצריך לדייק בזה כפי שהסברנו מקודם.
לעומת זאת,
יש עוד הנחה שנמצאת באורח חיים בעניין של דבר שהוא אולי לא כל כך תמיד מוכר,
אבל העניין הוא העניין של תענית שאדם יתנא ביום של אבי ואמו,
בעניין של מה שאנחנו קוראים יורצייט,
היום הזה, שהוא יום פטירת אביו ואמו,
לפי ההלכה יש עניין להתענות בו.
אז אם כן, אם יש אדם שאביו או אמו נפטרו בחודש אדר בשנה רגילה,
מה יהיה הדין שלו, מתי הוא הזמן שקבוע בשבילו כיורצייט לעניין של תענית, וממילא גם לכל הדברים האחרים שנוהגים באותו יום?
האם באדר ראשון או באדר שני?
אם כן, כאן אם אנחנו פותחים בשולחן ערוך באורח חיים,
הכול מצוין, כפי שאמרתי מקודם, בדף המקורות נמצא,
שיש כאן פתאום מחלוקת בין המחבר לרמ"א.
כי בעוד שהמחבר סובר שההדר שקובע,
שנקבע בו את היום, זה הדר שני,
הרי הרמ"א סובר דווקא שזה הדר ראשון.
וזו באמת השאלה הגדולה לגבי דעת המחבר.
למה המחבר בשולחן ערוך הולך פה לפי הדר שני?
לכאורה, לכאורה יש לזה סימוכין מדעת הרמב״ם.
מאיפה? מהרמב״ם בהלכות נדרים, וזה דבר מעניין. הרמב״ם בהלכות נדרים
פוסק כרבי מאיר,
שההדר העיקרי הוא הדר שני. כלומר,
שאם אדם נודר משהו ואוסר אותו עד לראש חודש הדר,
אז כוונתו ומתפרשת דעתו לגבי הדר שני.
שני.
אז לכאורה אפשר באמת לומר שהמחבר בשולחן ערוך,
שפסק את ההלכה לגבי יום שנפטר בו אביו ואמו או אמו,
שהיום שקובעים בו את היוצאית הזה,
הוא באמת בהדר השני הולך לפי דעת הרמב״ם בהלכות נדרים.
אבל הדברים אינם כל כך מכוונים זה לזה, מדוע?
מפני שבהלכות נדרים עצמם דעת המחבר בשולחן ערוך,
שהוא דווקא סובר שהעיקר זה בהדר ראשון,
אומנם הוא מזכיר את דעת הרמב״ם,
אבל רק כדעת יחיד,
בעוד שבהלכה הנוגעת לתענית הזו הוא כאילו נוקט שהזמן הוא בכל זאת ההדר השני.
באמת הרבה שואלים על דעת המחבר בעניין הזה,
וזו קושייה שצריך לעמול בה כדי לתרץ, אם אפשר למצוא, למה המחבר בעניין התענית הזו של יורצייד מעדיף את דעת הרמב״ם באופן בלעדי,
בשעה שבהלכות נדרים הוא דווקא נראה נוטה יותר לדעה האחרת של אדר ראשון.
לעומת זאת, אם הולכים לפי הדעות האחרות, הדברים נראים יותר פשוט.
ההלכה המקובלת היא ההלכה כרבי יהודה,
שבאמת, כי תמיד הכלל הוא שהלכת רבי יהודה במחלוקתו עם רבי מאיר,
זאת אומרת שההדר החשוב הוא דווקא באמת אדר ראשון,
הוא באמת אדר ראשון,
וממילא זה נכון גם לגבי שטרות וגם לגבי גיטים,
וממילא זה גם יותר מסתבר שזה יהיה נכון אפילו לגבי פורים,
שבפורים, אף על פי שפורים עצמו נוהג באדר שני,
בכל אופן גם באדר ראשון, אף על פי שאמרו לסמוך גאולה לגאולה,
בכל זאת באדר ראשון יש לנו את העניין של לא לומר תחנון ושיהיה אסור בהספד ובתענית.
ממילא גם לגבי עניין של קביעת יום פטירה,
מסתבר יותר שהזמן יהיה מתאים כהדר ראשון.
זו באמת ההבנה שרבים מבינים את ההלכה, כפי שדווקא יוצא, שהדר ראשון הוא העיקרי.
וצריך עוד דבר מעניין להראות פה.
באמת, דעת הראש, כפי שהזכרתי מקודם,
דעת הראש לגבי פורים קטן בחודש הדר ראשון,
שלא נוהגים בו שום דבר בכלל.
כאן צריך לומר שהראש סובר שדווקא לגבי פורים,
בגלל הסברה של לסמוך גאולה לגאולה, זה כל כך רצו להדגיש את זה,
אז ממילא בהדר ראשון ממילא לא אמרו בכלל שום דבר.
זאת אומרת, הוא בכלל לא שייך היום הזה,
ובכלל אין לו חשיבות.
מה שאין כן לגבי ההלכות האחרות של שטרות,
שם גם הראש מסכים שההדר העיקרי הוא דווקא ההדר ראשון ולא ההדר שני, כדברי רבי יהודה.
וממילא זה גם מתאים לגבי ההלכות של יום הפטירה,
שכאן אנחנו רואים נטייה חזקה יותר לגבי הדר ראשון. כפי שאמרתי, המחבר שאומר שזה הדר שני,
רבים שואלים עליו למה הוא הגיע לזה ומאין לא הדעה הזו,
אבל על כך, כפי שאמרתי,
עוד צריך לתרץ עוד הרבה, ואולי יש מי שיודע לתרץ.
כרגע נסתפק בזה.
כל טוב, ושלום, בעזרת השם, נמשיך.
::::::::::::::א�
